שלווה נעימה נסוכה על שדרות הגעתון הזורם לאיטו בשעת ערב מוקדמת של אמצע השבוע. בתי הקפה הומים – ובני נוער מתחילים לחזור מהים בטפטופים, מביאים איתם בריזה שמורידה את עומס החום. שום דבר המזכיר את ההצפות שהיו כאן לפני כמה שנים או את האיום מלבנון והאזעקות שישמעו בנהריה כמה שעות מאוחר יותר.
אין מוניות באפליקציה ואחת שעצרה לוקחת אותי לקצה הצפון־מזרחי של העיר. השכונה החדשה (על שם יצחק שמיר) נראית כמו כל מתחם מגורים גנרי שנבנה בשנים האחרונות ברחבי הארץ. באחד המגדלים בקומה ה־12 שתי בחורות צעירות חולקות דירה מרווחת. על שולחן המטבח פשטידת ברוקולי שבדיוק יצאה מהתנור ומהמרפסות נשקפת העיר וקו החוף.
באותה קומה הן מראות לי דירה נוספת של זוג נוסף המוגדר כחלק מ"הקבוצה הגרעינית" שלהן – ומשם אנחנו עולים קומה ופוגשים עוד כמה חברות. כולם פה בני שלושים ומשהו וחברים בקיבוץ העירוני "רות" של השומר הצעיר, אחד מ־15 הפרוסים ברחבי הארץ. בספטמבר האחרון הם שכרו 10 דירות בנהריה עבור חלק גדול מ־80 החברים בקיבוץ (בהם עשרים ילדים), שחלקם גרים כרגע בחיפה.
13 דירות ב־23 מיליון שקל
"נכנסנו ממש ראשונים וקיבלנו את הדירות מהניילונים", אומרת טל מסד (36), במקור מניר יצחק. "עשינו ממש אמבוש על בעלי הבתים כאן. הבעיה היא שקשה לשכור דירות צמודות לכל כך הרבה אנשים. אם אחד הבעלים ירצה להעלות את שכר הדירה או למכור אותה – ניתקע", אמרה על המציאות הנדל"נית הקשוחה המציבה בחוסר ודאות את רוב בני הדור שלה בערים הגדולות בארץ ובעולם.
אלא שבקרוב מאוד החבר'ה האלה כבר לא יצטרכו לחשוש משינויים בלתי צפויים בשכר הדירה או מאי חידוש חוזי השכירות. ביום ראשון שעבר חברי הקיבוץ העירוני חתמו על חוזה לרכישה של 13 דירות ב־23 מיליון שקל. הם משלמים 20% מהכסף עכשיו ויצטרכו להעביר את היתרה עם האכלוס בעוד שנתיים.
הדירות ממוקמות בחלק הדרומי של העיר, בשכונה הוותיקה אוסישקין. בימים הקרובים תתחיל להיבנות קומת הקרקע (מתוך שבע), שבה הם רכשו דירת גן שתשמש חלל משותף
הדירות ממוקמות בחלק הדרומי של העיר, בשכונה הוותיקה אוסישקין. בימים הקרובים תתחיל להיבנות קומת הקרקע (מתוך שבע), שבה הם רכשו דירת גן שתשמש חלל משותף.
הדירות הנוספות שלהם ממוקמות עד הקומה השלישית – ועוד אחת שהחליטו לקנות ברגע האחרון באחת הקומות העליונות.
דווקא עכשיו
עבור הצעירים האלה זו בהחלט עסקה של פעם בחיים – וכפי הנראה גם למתווכת מיכל קורלנד מ"רימקס", שקיבלה עמלה של 1.5% ("היא פתחה שמפניה במעמד החתימה").
איך קרה שקבוצת אנשים החיים בשיתוף מוחלט ועוסקים בעיקר בחינוך, חברה ובנייה של קהילות, הצליחו לטפס בסולם הנדל"ני בזמן שרוב בני הדור שלהם יכולים רק לחלום על דירה?
בפגישה עם קבוצה קטנה מהם הצטיירה קבוצה של אידאליסטים חדורי שליחות, שבאותה נשימה נטועים בקרקע ושוחים בהיבט הכלכלי של החיים
מדוע החליטו לשים את כל יהבם על העיר הצפונית המטווחת? איך קונים כל כך הרבה דירות יחד כשלכל אחד יש סכום אחר זמין לצורך הרכישה? ובעיקר – מאיפה הם מביאים את השכנוע הפנימי והאמונה בעתיד הארץ הזו בזמן שרבים חושבים על הגירה?
"פסלנו את אשקלון, לא את נהריה"
בפגישה עם קבוצה קטנה מהם באחד הערבים של השבוע החולף הצטיירה קבוצה של אידאליסטים חדורי שליחות, שבאותה נשימה נטועים בקרקע ושוחים בהיבט הכלכלי של החיים. הם סיפרו שההחלטה לעבור צפונה התגבשה אחרי שגרו בשנים האחרונות בדרום תל אביב, רמת גן, חיפה והקריות.
הם לא שיערו שרגע אחרי המעבר החד לשכונה החדשה בנהריה, שבאותו זמן אפילו אוטובוסים עדיין לא הגיעו אליה, תפרוץ חזית צפונית שעדיין מתוחמת בגבולות גזרה וכללי משחק מתונים יחסית למה שעלול לקרות.
"לא דמיינו שנעבור וחודש אחרי זה תפרוץ מלחמה. יש לי ילד קטן ובן זוגי הלך למילואים. בתהליך הבחינה שלנו היה שלב שפסלנו את אשקלון מסיבות ביטחוניות אבל את נהריה לא"
"ידענו למה אנחנו נכנסים ומצד שני לא דמיינו שנעבור וחודש אחרי זה תפרוץ מלחמה. יש לי ילד קטן ובן זוגי הלך למילואים. בתהליך הבחינה שלנו היה שלב שפסלנו את אשקלון מסיבות ביטחוניות אבל את נהריה לא. ביממה הראשונה החלטנו להישאר יחד כקהילה ולעבור לכמה ימים לחריש כדי להתאפס", אומרת איה ידידיה (35), במקור מקיבוץ גבולות.
שגרה בצל הטיווח
בחריש הם מצאו מקלט זמני אצל הקיבוץ העירוני שחבריו בוגרים יותר בכמה שנים ואחרי כמה ימים כל מי שהיה יכול חזר לנהריה. מסד חושבת שבמידה רבה השקט היחסי בעיר נובע מכך שהיא לא פונתה ובלי כוונה מהדהדת את המחלוקת שפרצה בדיעבד ביחס לפינוי ביישובי קו העימות בצפון:
"יחסית לצפון פה די שקט. כל המקומות שפונו חוטפים המון, ואם גם פה נחטוף ברור שתפרוץ מלחמה. אני לא מתיימרת להגיד מה היה צריך לעשות בקרית שמונה אבל אנחנו 10 קילומטר מהגבול ואם חזבאללה היו רוצים הם יכלו לפרק את העיר". הם מתארים סוג של שגרה בצל הכטב"מים והרקטות שעפות באזור.
"כל המקומות שפונו חוטפים המון ואם פה נחטוף תפרוץ מלחמה. קשה להגיד מה היה צריך לעשות בק"ש. אנחנו 10 ק"מ מהגבול ואם חזבאללה היו רוצים הם יכלו לפרק את העיר"
זוהר סבו (33), במקור מירושלים: "בתחילת המלחמה הייתה פה סוללת תותחנים שהודיעה לנו כל פעם שהם יורים עד שהם זזו למקום אחר. במובנים מסוימים מרגישים פה את המלחמה באופן שאין במקום אחר אבל היום־יום שלנו 'נורמלי'".
עומר אורי, במקור מרחובות: "יש פה ניסיון אקטיבי והתעקשות לשמור על שגרה והבנה שאחרת כל דבר ירגיש מפחיד מדי. אחרי ליל הכטב"מים התכתבתי עם המורה ליוגה וחשבתי שאין סיכוי שהיא תקיים שיעור אבל היא ענתה שצריך להמשיך כרגיל ואחרי האזעקות היא כותבת 'כל הכבוד' למתעמלות האמיצות שחזרו לשיעורים".
להיות מעורב מבפנים
ידידיה: "יש סוג של נורמליזציה, מתל אביב נראה שיש פה מלחמה והאמת היא שאכן יש אזעקות, טפו טפו, אבל חיים בין לבין – יוצאים החוצה, יש גן, אירועים, עסקים פתוחים. כולם בים חוץ מהמציל כי באופן רשמי אסור להיות בחוף מאחר שאין מיגון. עדיין יש חשש והממ"דים שלנו מצוידים וכל כמה זמן אנחנו מדברים על מה יקרה אם תפרוץ מלחמה ובחודש וחצי האחרון הצפון מטווח בטירוף".
את ההחלטות הם מעדיפים לקבל בשיחות והסכמות ולא בהצבעות. כשהם בחנו לאן כדאי לעבור, המחשבה הייתה לקנות דירות ולהשתקע. כפי שאומרת ידידיה, "להיות משמעותיים ולהשפיע על המרחב והסביבה. עשינו תהליך שאולי יישמע מוזר אבל בחנו ערים ברחבי הארץ והיו צוותים שלקחו על עצמם לנסוע ולפגוש מתווכים".
בניגוד לעבר, היום אין מתנות חינם לקיבוצים בקרקע. "אולי אם היינו הולכים לערבה היינו מצליחים למצוא משהו בזול אבל אנחנו רוצים להיות משמעותיים ולא לחיות עם עצמנו"
הרצון להשפיע ולהיות חלק מהמרקם החברתי בולט אצל כל הנוכחים כאן, ככה שלחפש מקום זול ונידח ביישוב מבודד בספר לא בא בחשבון. אלא שמרכז הארץ יקרה מדי ומצד שני, בניגוד לקיבוצים של פעם, היום אין מתנות חינם בקרקע ולא בגיבוי כלכלי. סבו: "אולי אם היינו הולכים לערבה היינו מצליחים למצוא משהו בזול אבל אנחנו רוצים להיות משמעותיים ולא לחיות עם עצמנו".
עמית בן עמי: "קיבוצים של פעם הגיעו לפריפריה וקיבלו אדמה בחינם ואנחנו מגיעים לכאן וקונים בכסף מלא. הרעיון שלנו הוא להכות שורש במקום ולייצר שינוי חברתי. אם אתה צריך לדאוג לחינוך טוב לילדים שלך אז אתה מעורב במה שקורה בעיר ובשינוי שלה ולא סתם לוחם צדק שבא רק 'לעזור' לאנשים אחרים".
האתגר של לקנות ביחד
כבר בהגעה לנהריה הם התכוונו להתחיל לחפש דירות לרכישה. תאריך היעד היה פברואר. אלא שהמלחמה גרמה להם לדחות את המהלך ולחשוב שאולי זה לא יקרה ובאופן טבעי קצת לשבת על הגדר ועם זאת לחשוש שרכבת הנדל"ן תברח.
"הבנו שבפעימה הזו של הבנייה יישארו קצת בניינים, ושאם לא עכשיו נצטרך לחכות כמה שנים ולחיות תחת איום ואי ודאות – וכשלא מתקדמים יעלו שאלות על ההישארות פה"
אורי: "שאלנו אנשים אם הם מוכנים לדבר על העתיד וענו שלא, רק על המלחמה. הבנו שבפעימה הזו של הבנייה בעיר יישארו בסופו של דבר קצת בניינים ולא נוכל לתת למצב הרוח לנהל את התהליך. הבנו שאם לא עכשיו נצטרך לחכות כמה שנים ולחיות תחת איום ואי ודאות – וכשלא מתקדמים יעלו שאלות על ההישארות פה".
הם נעזרו בניסיון של קבוצת הקיבוץ הבוגרת מהם, שרכשו בחריש בתהליך די זהה – והיה ברור שיצטרכו להיעזר בהון עצמי של ההורים שהיו בתמונה. מי שנבחר להוביל את החיפוש והרכישה בנהריה הוא אחד מחברי הקיבוץ, לב ליטמן, שמסביר את ההתלבטות:
"זה אתגר למצוא הרבה דירות באותו בניין והבנו שיש שלוש דרכים: או פוקס, במקרה של בניין שלא נגעו בו הרבה זמן ויש קרב יורשים ובדרך כלל אנשי נדל"ן ימצאו את זה לפנינו. ואז האופציה השנייה היא ללקט דירות. הסיכון בזה הוא שתתחיל לקנות ואנשים שגרים שם יקלטו את זה ויעלו מחירים.
כל אחד מביא סכום אחר
"אז נותרה האופציה של בניין חדש. הבעיה היא שהוא יותר יקר מדירות ישנות או יד שנייה. המחירים פה לדירות חדשות הן בסביבות 15 אלף שקל למ"ר ובישנות הרבה פחות. הבנו שזה צריך להיות בפריסייל והתחלנו לדבר עם היזם עוד לפני שהיה לו היתר בנייה, עד שחתמנו בתוך שלושה חודשים וקיבלנו ממנו הנחה של 3%.
"רצינו עוד דירת קרקע וחטפו אותה. יש בארץ משבר אחד חמור יותר מהביטחוני וזה משבר הדיור. גם כשקבוצה כמונו שנוח לעבוד איתה מגיעה לקנות דירות היזם מבין שהוא ימכור אותן בכל מקרה. אם לא היינו מתקדמים וקונים הקיבוץ היה מתפרק וכל אחד היה קונה לעצמו או שואל מה אני עושה פה".
תמיד אפשר להתווכח האם המחירים הגיעו לנקודת השיא אבל מה שברור הוא שגם במחוז חיפה והצפון התחדשו ההתייקרויות, ככל שזה מוזר. לצורך העסקה חברי הקיבוץ יעמידו הון עצמי של 12 מיליון שקל וכל חבר הביא סכום שונה. הדירות יירשמו על שם האגודה השיתופית ותהיה לכל אחד מהחברים זכות יציאה לפי הסכום שהשקיע.
מניה בדירה
צורת הרכישה המשותפת מנוגדת לאובססיה הישראלית לבעלות על דירה אחת או יותר, ומאפשרת בשני העשורים האחרונים לבעלי הדירות להרגיש עשירים לפחות על הנייר. גם במקרה הזה מי שיעזוב אמור לקבל חזרה חלק מעליית הערך.
סבו: "אנחנו מאמינים בשוויון אבל צריך לתת ביטחון לאנשים. אחד שם 50 אלף ואחר מיליון ולפעמים אנשים עוזבים אז כדי שלא ירגישו שנתנו הכול וקופחו, עושים תקנון שלפיו הדירות בבעלות הקיבוץ.
"כל עוד אני חברה, יש לי כמו מניה בנכס עם שטר הון חתום על כמות הכסף שהכנסתי. במידה שאעזוב אקבל אותו בחזרה אבל לא את הדירה עצמה. גם אם לא שמתי שקל אחד בהתחלה, במהלך השנים אני אשלם די הרבה כסף להחזר המשכתנה מהמשכורות שעוברות לקופה המשותפת.
"רצינו עוד דירה וחטפו אותה. משבר הדיור חמור יותר מהמשבר הביטחוני. גם כשקבוצה שנוח לעבוד איתה מגיעה לקנות דירות במרוכז היזם מבין שהוא ימכור אותן בכל מקרה"
אגודה שיתופית לא יכולה לקחת משכנתה כיום ואת הפער בין ההון העצמי לבין סכום העסקה הקיבוץ יצטרך להשלים בהלוואה רגילה, כשכרגע הם במגעים עם כמה גופים לצורך הזה.
כדי לקבל את תמיכת ההורים החברים שיתפו אותם בתוכנית הכלכלית לשנים הקרובות במה שמזכיר מצגת למשקיעים ("רצינו לתווך להם את זה בצורה עסקית"), והם נעזרים בייעוץ משפטי וכלכלי ממשרדים גדולים ("עורכת הדין שלנו מומחית בפירוק קיבוצים ושמחה לבנות איתנו את המערכת הנכונה כדי להימנע מטעויות").
משכורות בקופה משותפת
הקיבוצים העירוניים של השומר הצעיר מאוגדים באגודה שיתופית הנקראת "קיבוץ מעשה" (משימה, ערבות, שיתוף והגשמה). האגודה חברה בתנועה הקיבוצית. בסך הכול יש כ־550 חברים בקיבוצים האלה. בכל קיבוץ יש מגוון צורות חיים. יש כאלה החיים בתא משפחתי ויש קבוצות, לדוגמה ארבעה–חמישה מבוגרים וילדיהם במשק בית משותף ("מודל נפרד וביחד").
כל שנה מצטרפת עוד שכבת גיל לתנועה, מה שהופך אותה לתנועה צומחת הגדלה משנה לשנה. בקיבוצים גרים גם בני ובנות זוג של חברי הקיבוץ שהם לא חלק מהקיבוצים, במקרה של נהריה הם גם השתתפו ברכישת הדירות במודל של שיתוף במקרקעין.
המשכורות נכנסות לקופה משותפת וכולם מקבלים את חלקם באופן שוויוני, לוקחים חלק בהחלטות המתקבלות באסיפת חברים באופן שווה, ללא קשר לכמות הכסף שהשקיעו
"הסיפור של הנכסים זו תוכנית ארוכת טווח שהתחלנו להריץ לפני חמש שנים ובעצם מהווה תוכנית כלכלית שלמה לעשרות שנים קדימה. בתוך חודשים בודדים אספנו 12 מיליון שקל וקנינו את הדירות כדי להבטיח שנהיה מחוברים לנהריה והצפון. אז בינתיים אנחנו גרים בשכירות ונעבור כשתסתיים הבנייה", אומר גיל עמית זמיר, חבר בקיבוץ "רות" ומי שמרכז את הקיבוצים העירוניים בתנועה ומנהל את קרן הנכסים שנקראת "קרן מעשה", על שם האגודה.
לדבריו, כל החברים מכניסים את המשכורות שלהם לקופה משותפת ומקבלים את חלקם באופן שוויוני – וכולם לוקחים חלק בהחלטות שמתקבלות באסיפת חברים באופן שווה, ללא קשר לכמות הכסף שהשקיעו בקרן. בתשובה לשאלה מה מפתח ההוצאות ומה קורה כשמישהי צריכה או רוצה משהו חד פעמי, כמו ניתוח להסרת משקפיים או חופשה, הוא משיב כך:
"כל המשכורות נכנסות לקיבוץ. והקיבוץ מעביר לחשבונות אישיים וקבוצתיים כסף כל חודש להוצאות שוטפות. אם למישהו יש הוצאה על בריאות או טיפול הוא מקבל את כל הכסף מהקיבוץ. בריאות מעל הכל. עבור הוצאה חד פעמית או גבוהה באופן חריג, כמו חופשה למשל, הוא יכול לפנות לצוות התקציב של הקיבוץ ולבקש.
"ברוב המקרים הוא יקבל. לפעמים יש חלוקה בינו לבין הקיבוץ כי אין תזרים מספיק או משהו כזה. זה קורה באופן מאוד בלתי פורמלי ופשוט אין כמעט בירוקרטיה, זו מערכת קשרים שמתנהלת עם הרבה אמון ובטחון. ויש צוות תקציב שבקשר עם כל האנשים ברמה שוטפת ומכיר מקרוב את הצרכים.
"בנוסף, הצוות הזה מתחלף כל שנתיים שלוש כך שכולם יודעים מה זה להיות בצד שאחראי על הכסף של כולם וגם מה זה להיות בצד שצריך משהו וצריך את הקיבוץ כדי לממן".
איך בעצם עושים את המעבר מבחינת תעסוקה?
"המעבר היה כרוך בבחירה להעביר את העבודה לשם. אנחנו נשקיע את המרץ שלנו בחינוך ובקהילה של נהריה, אם כי התעסוקה בפריפריה לא מובטחת וזה מהלך שאין בו הרבה ודאות, אבל אנחנו לא מחפשים רק חיים נוחים.
"זו חבורה שרוצה משימה, לממש שליחות עם ערכים ולחזק את הרשות המקומית כדי ליצור משהו משותף עם התושבים וקהילה שרחבה מאיתנו. בחרנו לעבור לנהריה כדי להשפיע ולחזק את העיר בשיתוף פעולה עם התושבים והמלחמה חידדה את זה שצריך שיבואו אנשים ויגידו את זה, אחרת אין עתיד לצפון"
"אם אנשים רוצים להיות חלק מהקיבוץ ולגור איתנו – נשמח, זו לא בחירה פשוטה ולא טריוויאלי למי שלא בא מהרקע הזה. אנשים הצטרפו לאורך השנים ושערינו פתוחים"
האם אפשר להצטרף?
"אם אנשים רוצים להיות חלק מהקיבוץ ולגור איתנו – נשמח, זו לא בחירה פשוטה ולא טריוויאלי למי שלא בא מהרקע הזה. אנשים הצטרפו לאורך השנים ושערינו פתוחים לקיבוץ ולקהילה שאנחנו שותפים להקמתה".
תשובה לשיקום הצפון
המכה הכלכלית שנחתה על עסקי ההסעדה והתיירות בצפון לא פסחה על נהריה. אלפי מפונים שכרו בה דירות ולמרות אי הוודאות הביטחונית, העיר חווה תנופה נדל"נית ומציעה הטבת מס לתושבים. דירות ארבעה חדרים נעות בין 1.7 מיליון שקל ל־2.2 מיליון שקל בשכונות המערביות ודירות יוקרה בקו הראשון לים.
חברי הקיבוץ העירוני הגיעו ממקומות אחרים בארץ ומהמרים על העיר הצפונית בכל הכוח יחד עם פעילויות הכוללות חינוך בלתי פורמלי במרכז הנוער נחשונים וקידום השתתפות פוליטית ואקטיביזם במרכזים לצדק חברתי. עם כל הכבוד לשליחות, הם מרוצים בעיר ובטוחים שלקחו את ההחלטה הנכונה.
סבו: "לנהריה יש קסם שרק מי שמגיע מגלה אותו ומתאהב. מאז השחרור מהצבא גרנו רוב הזמן בפריפריה ויכולה להיות תחושת זרות. לפני שלושה שבועות עשינו קבלת שבת בגן הבוטני וההיענות הפתיעה – הגיעו מעל 100 אנשים והבנו שהם מחפשים קהילתיות. זה לא ששליחות אומרת הקרבה, אני חושבת שאנחנו מאושרים מעל הממוצע ואפשר לעשות גם משהו חשוב, אנחנו ציונים".
"אחרי שפגשנו מפונים החלטנו לקנות את הדירה ה־13. יש פה תשובת אמת שלנו לשיקום הצפון. עם הדירות האלה זה כבר לא מצב של 'אולי' – אנחנו נשארים כאן כדי לבנות"
אורי: "חשוב לי שהמדינה תיקח אחריות על הצפון והדרום אבל הממשלה עושה מה שהיא יכולה וזה לא תלוי רק בהם אלא גם בחברה, ואנחנו לא יכולים לשבת ולומר 'שמישהו ייקח אחריות' אלא בואו נבנה את החיים פה בעצמנו".
ידידיה: "הצעד הראשון הוא לקנות וזה מייצר השתקעות, כולנו אוהבים את העיר בבסיס ומגלים בה עוד ועוד חלקים. אחת מאיתנו מורה ואחת אחרת אולי תצטרף אליה בשנה הבאה ובודקים עוד כיוונים, אנחנו אנשי חינוך, לא חיילים פה וצריכים למצוא את עצמנו ובמה נשקיע".
מסד: "בסופ"ש הקודם עשינו עיבוד לחיים בצפון והמלחמה ובשיחה שאלנו את עצמנו האם נקנה את הדירה ה־13 שהייתה בסימן שאלה – ובשעה האחרונה התאספנו והחלטנו לקנות אותה וזה קרה אחרי שפגשנו מפונים מאדמית. אני חושבת שיש פה תשובת אמת שלנו למהות השיקום בצפון. כשיש לנו את הדירות האלה זה כבר לא מצב של 'אולי' – אנחנו נשארים כאן כדי לבנות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם