בעידן אחר, ביוני לפני שנה, פרסמתי כאן רשומה שכותרתה "שוויון או חורבן – אין חלופה שלישית".  במאמרי הזכרתי שבין הים לירדן חיים מספר שווה של יהודים ופלסטינים, ושישנם כמה פתרונות שוויוניים לחיים כאן:

מדינה אחת עם שוויון לכל אזרחיה. קונפדרציה של שתי מדינות, ברוח ארץ לכולם ומגילת העצמאות – "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל […] תִפְעַל לַהֲקָמַת הָאַחְדוּת הַכַּלְכָּלִית שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּתָהּ". או שתי מדינות ריבוניות לשני עמים.

כמו כן כתבתי כי בפני מדינת ישראל עומדים רק שני תרחישים אפשריים אשר בסופם פתרון כזה, או חורבן: תרחיש בלפאסט, בו הפתרון מגיע בהסכמה לאחר מאבק דמים, ותרחיש דרום אפריקה, בו הפתרון מגיע כתוצאה מהכנעת ישראל על ידי הקהילה הבינלאומית.

כתבתי בעבר כי בפני ישראל עומדים רק 2 תרחישים אפשריים, שבסופם פתרון שוויוני או חורבן: הגעה לפתרון בהסכמה לאחר מאבק דמים, ותרחיש בו הפתרון מגיע כתוצאה מהכנעת ישראל ע"י הקהילה הבינל'

מפת התרחישים

הגיעה העת לאוורר את מפת התרחישים: ראשית, כי אנחנו במלחמה אשר תוצאתה מצד אחד היא האצת ההקמה של מדינת פלסטין, כלומר פתרון שתי מדינות, ומצד שני מונעת בעתיד הנראה לעין את שני הפתרונות האחרים. שנית, כי הפור נפל: החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק על אי חוקיות הכיבוש מובילה את ישראל בדרך המלך לתרחיש דרום אפריקה, ואין בלתו.

בתרחיש דרום אפריקה להקמת מדינת פלסטין יש שלוש אבני דרך (כאשר חורבן ישראל במהלך הדרך הוא גם אפשרות):

1. הכרה בינלאומית מחייבת (החלטה במועצת הביטחון ואשרור באספה הכללית של האו"ם) במדינת פלסטין בגבולות 67' ובממשלת פלסטין כנציגתה הלגיטימית.
2. השלמה של ישראל עם ההחלטה ותחילת משא ומתן ישיר, בגיבוי בינלאומי, בין ממשלת ישראל לממשלת פלסטין על מימוש ההחלטה.
3. הסכם שלום בין ישראל לפלסטין, בגיבוי בינלאומי ובתקווה כחלק מהסכם שלום רחב יותר ברוח היוזמה הסעודית.

ההתרחשויות הצפויות לפני מימוש אבני הדרך

לפני כל אבן דרך יקרו הדברים הבאים:

1

מעכשיו ועד אבן הדרך הראשונה יחל גל סנקציות, אשר תחילתו בסנקציות נגד הכיבוש וסופו מי ישורנו. ככל שישראל תעמיק את אחיזתה בכיבוש ותתנגד להפרדה בין השטחים הכבושים לבין מדינת ישראל, כך הסנקציות יתרחבו גם לממשלת ישראל ולישראל כולה.

סנקציות אלו נובעות מהחלטת בית הדין הבינלאומי לצדק, ומחייבות את כל 124 המדינות החברות בו. ארה"ב אינה חברה בבית הדין אך מפעילה ותפעיל סנקציות נגד הכיבוש בלא קשר להחלטה.

הנזק העיקרי לישראל עלול להיגרם על ידי האיחוד האירופי, אשר ייתכן כי יגיע למסקנה כי המשך קשריו העסקיים, תרבותיים, טכנולוגיים ומדעיים עם ישראל משרת את הכיבוש, ועל כן יש עליו חובה משפטית לנתקם.

הנזק העיקרי לישראל עלול להיגרם ע"י האיחוד האירופי, העלול להגיע למסקנה כי המשך קשריו העסקיים, תרבותיים, טכנולוגיים ומדעיים עם ישראל משרת את הכיבוש, ועל כן יש עליו חובה משפטית לנתקם

אתאר את המשמעות של החלטה כזו במיקרוקוסמוס שאני מכיר – מכון ויצמן. עשרות רבות מטובי מדעניות ומדעני המכון ממומנים של ידי מלגות של המועצה המדעית של האיחוד האירופי (ERC). מלגות אלו הן אישיות, יוקרתיות, ויקרות (בין 1.5 ל 2.5 מיליון יורו למדען, ויותר מזה לקבוצות של כמה מדענים).

המלגות  הללו ניידות, כלומר מדען המקבל אותן יכול להחליט בכל רגע לקום ולעבור לכל מוסד אחר במדינה של האיחוד האירופי או במדינה שותפה לתוכנית כמו ישראל, שוויץ ואנגליה, להמשיך לקבל את המלגה, ולממן בעזרתה את שכרו במוסד החדש.

כמובן שכל מוסד מדעי שפוי יקבל כל מדען זוכה ERC בזרועות פתוחות. באנגליה לדוגמה, זוכי מלגת ERC זכאים באופן אוטומטי לוויזת Global Talent, אשר מאפשרת לעבוד בכל מוסד באנגליה ולקבל תושבות באופן אוטומטי אחרי שלוש שנים.

מה לדעתכם יעשו אותם עשרות מדעניות ומדעני המכון, אשר שייכים לעלית המדע בארץ ובעולם, אם האיחוד האירופי ינתק את הקשרים המדעיים עם ישראל וייתן להם תקופת חסד של 6-12 חודשים לעבור למדינה אחרת עם המלגה או לוותר על המלגה?

האם יישארו בארץ כדי להפגין ולקבל מכות משוטרים, תוך אובדן היכולת להמשיך במחקריהם, או ייקחו פסק זמן מהטירוף של ממשלת החורבן ויבדקו את האפשרות לחיות ולעבוד במקום שפוי יותר?

מה לדעתכם יעשו המדענים זוכי מלגת האיחוד האירופי, עלית המדע בארץ ובעולם, אם האיחוד ינתק את קשריו המדעיים עם ישראל וייתן להם תקופת חסד לעבור למדינה אחרת עם המלגה, או לוותר עליה?

2

לאחר הכרה בינלאומית מחייבת במדינת פלסטין בגבולות 67' ובממשלתה הלגיטימית, לא יישארו יותר ספקות: השהות של המתנחלים בפלסטין אינה חוקית, והשהות של הצבא הישראלי המגן עליהם בפלסטין אינה חוקית.

על כן כל מדינה שומרת חוק תעשה כל מה שביכולתה כדי לגרום לישראל לקיים את החוק, כלומר להפסיק את פשע הכיבוש. וכאן יש את הדוגמה של דרום אפריקה – מדינה עצמאית ומשגשגת אשר הורדה על הברכיים על ידי הקהילה הבינלאומית ללא שימוש בכוח, אלא רק בסנקציות.

ישראל המותשת, המוקפת אויבים והמעורערת מבפנים, לא תוכל לשרוד סנקציות כאלו בלי לקרוס. השאלה היחידה ומעוררת האימה, היא: האם תהיה לישראל היכולת להכיר בחולשתה ולוותר על המשך הכיבוש לפני שתקרוס? איני יודע את התשובה.

3

אם ישראל לא תקרוס, ותבחר להיכנס למשא ומתן עם ממשלת פלסטין על מימוש החלטת האו"ם, ייפתחו שערי שמיים: ראשית, הסנקציות יושעו, לפחות לתקופה מסוימת, כל עוד ייראה שישראל מתנהלת בתום לב. שנית, יפתח במקביל מו"מ על הסכמי שלום עם מדינות ערב נוספות, ובראשן סעודיה. שלישית, הקהילה הבינלאומית תגבש הסכמי סיוע נדיבים לפלסטין, כדי לוודא שהמדינה הפלסטינית אכן תוכל לקום ולשגשג. כמובן שהסכמים אלו, כאשר ימומשו, ישפיעו לטובה על כלכלת ישראל.

4

לאחר חתימת הסכם שלום עם פלסטין, השמיים הם הגבול.

ישראל המותשת, המוקפת אויבים והמעורערת מבפנים, לא תוכל לשרוד סנקציות כאלו בלי לקרוס. השאלה היחידה ומעוררת האימה: האם תהיה לישראל היכולת להכיר בחולשתה ולוותר על המשך הכיבוש לפני שתקרוס?

*  *  *

לעניות דעתי, התהליך שתיארתי הוא סטיכי, ואין דבר שמדינת ישראל או אזרחיה יכולים לעשות כדי למנוע אותו, ועל כן אין בעיני משמעות לשיח הפנים-ישראלי האינטנסיבי המתנהל בתקשורת המגויסת ובפוליטיקה:  אנחנו מדברים עם עצמנו ולעצמנו, ומתעלמים מהמציאות ההולכת וסוגרת עלינו.

אבל גם אם לא תהיה לישראל השפעה על הדרך, יכולה להיות לה השפעה על הקצב בו נתקדם בה: ככל שממשלת החורבן תמשיך לשלוט ולנהוג כמנהגה בגדה המערבית וברצועת עזה, כך תוקדם הכרה בינלאומית מחייבת במדינת פלסטין בגבולות 67' ובממשלתה.

מה עלול להביא לחורבן ישראל?

מה עלול להביא לחורבנה של ישראל, במקום לסיום מוצלח של התהליך המתואר לעיל?

כמובן שממשלת החורבן בראשות בנימין נתניהו מקרבת את קיצה של ישראל בצעדי ענק. אך גם אם ניפטר מעולה של ממשלה זו, נותר סיכון עצום לחורבנה של מדינת ישראל מידי המיליציות החמושות של המתנחלים ועוזריהם. אלה כוללות אזרחים חמושים (חלקם באופן לא חוקי) וחלקים במשטרה ובצבא אשר נאמנותם לרעיונות משיחיים ולדובריהם תגבר ברגע האמת על פני נאמנותם לשלטון החוק ולמשמעת ולהיררכיה הצבאית.

ללא פירוק המיליציות החמושות המסכנות את ריבונות השלטון הדמוקרטי בישראל, מדינת ישראל לא תוכל להתקדם בדרך להכרה במדינת פלסטין, לסיום הכיבוש, ולשלום.

כמובן שממשלת החורבן בראשות נתניהו מקרבת את קיצה של ישראל בצעדי ענק. אך גם אם ניפטר מעול ממשלה זו, נותר סיכון עצום לחורבנה של המדינת מידי המיליציות החמושות של המתנחלים ועוזריהם

ייתכן מאוד שאין בישראל את תעצומות הנפש ואת הכוחות האזרחיים להוביל אותה בדרך המתוארת אל השוויון והשלום. אם אכן זה כך, התוצאה תהיה העמקת הכיבוש, החרפת הסנקציות הבינלאומיות, מלחמת אזרחים ו/או כניעה ועזיבה של האוכלוסייה הלא-משיחית, וחורבנה של ישראל.

אהוד שפירא הוא פרופסור למדעי המחשב וביולוגיה במכון ויצמן, יזם, פעיל פוליטי, ואמן. תרם לפיתוח למידה ממחושבת, שפות תכנות מתקדמות, מחשבים מולקולריים, שחזור עץ שושלת התאים האנושית, ובאחרונה חוקר תשתית חישובית לדמוקרטיה דיגיטלית. ב 1993 הקים את יוביק בע״מ, חברת תוכנת האינטרנט הראשונה בעולם לרשתות חברתיות ומטאוורס, עשר שנים לפני פייסבוק ושלושים שנה לפני מטא. ב 2020 הקים את המפלגה הדמוקרטית. זמר בס-בריטון, הקים והוביל את להקת בא-רוק.