בית המשפט המחוזי בתל אביב החל הבוקר (יום שלישי) לדון בתביעתם של סופיה ואייל מינץ ואדווה לוטן, אחותה ואחייניה של רחל מינץ שנרצחה בשואה, נגד בית המכירות "דיינסטי" מירושלים, ונגד כוונת בית המכירות למכור מכתב שכתבה מינץ ב-1937 ושלחה לבית ספר לארץ ישראל.
בני המשפחה מבקשים להוציא צו מניעה נגד המכירה ולהעביר את המכתב לתצוגה ב"יד ושם" או לידי המשפחה. בית המשפט הורה לבית המכירות לענות לעתירה עד הערב, כדי לקבל החלטה מהירה נגד המכירה האמורה להיפתח מחר.
בדיון התברר כי המכתב נמצא יחד עם מכתבים אחרים ששלחו ילדים יהודלים מפולין לארץ ונועדו להימסר לילדים בארץ ישראל בבית ספר בחיפה. מנהל בית הספר לקח את המכתבים הביתה, ואחרי פטירתו הם התגלגלו לידיו של סוחר שמכר אותם ומשם התגלגלו לידיו של העיתונאי דודי זילברשלג שהציע אותם לבית המכירות.
במהלך הדיון הציעו נציגי בית המכירות למשפחה את המכתבים תמורת 10,000 דולר וסירבו לבקשת המשפחה והשופט להעביר את המכתב ליד ושם. בעקבות זאת, השופט ארז יקואל הציע פשרה לפיה זליברשלג ובית המכירות יוציאו את המכתב מהמכירה הפומבית של מחר וימשיכו לדון עליו עם המשפחה בנפרד, והצדדים ידונו בהצעת השופט.
בית המכירה הסתיר את זהותו של המוכר שממנו קנה את מכתבה של רחל מינץ, והתביעה הוגשה נגדו תחת הכותרת "פלוני", אך המוכר הגיע הבוקר לבית המשפט וחשף את זהותו: מדובר בדודי זילברשלג, עיתונאי וידוען חרדי וחבר הנהלת "יד ושם".
השופט, ארז יקואל, שאל את זילברשלג בדיון: "האם מאחר שאתה חלק מיד ושם אני צריך ללמד אתכם לעשות מצווה ולהציג ביד ושם את המכתב במקום למכור אותו"?
רחל מינץ נרצחה בשואה בהיותה בת 16. במכתבה, שנכתב בהיותה בת 11 לילדה בארץ ישראל ונשלח לבית ספר בארץ, תיארה מינץ את החיים בפולין האנטישמית של 1937 ואת רצונה לעלות לארץ.
המכירה הפומבית אמורה לכלול חמישה מכתבים של ילדים יהודים מפולין מאותה תקופה לילדים בארץ, ומכתבה של מינץ הוא אחד מהם. המחיר המבוקש על כל חמשת המכתבים הוא 400 דולר. לא ידוע כיצד המכתב התגלגל לידיו של זילברשלג. בני המשפחה גילו את דבר קיומם של המכתב והמכירה הפומבית לאחר שפורסמו ב-ynet.
מינץ, שחיה בעיירה זוירצה, הייתה הצעירה מבין חמישה אחים ואחיות. היהודים בעיירה הוכנסו לגטו וב-1942 נשלחו לאושוויץ. אחיה הגדולים של רחל מינץ ברחו מזרחה וכולם שרדו את השואה, ואילו רחל ואמה נותרו בפולין והסתתרו עד שנרצחו, לאחר שיהודי מהעיירה הלשין לגרמנים על מקום מחבואן.
לשמר את הזיכרון של רחל
"אני פונה למוכר של המכתב", כתבה לוטן, אחייניתה של לינץ, שלשום בעמוד הפייסבוק האישי שלה מבלי לדעת שהיא פונה, למעשה, לדוד זילברשלג, "אני רוצה שתבין שעבורנו המכתב הזה הוא לא פריט אספנות בלבד. זהו זיכרון אישי, משפחתי, אולי האחרון שאי פעם נמצא של בת המשפחה שלנו שנספתה בשואה".
"אני מבקשת מאוד, לעצור את מכירת המכתב הזה ולעזור לנו להבטיח שלא יגיע לידיים פרטיות, אלא יישמר במקום שיכבד את זכרה של דודה שלי. אנחנו רוצים שלמכתב יימצא בית מתאים שיאפשר לשמר את הזיכרון של רחל ושל המשפחה בכלל, עוד פיסה בפסיפס המרתק של החברה היהודית שהיתה ואינה עוד.
"רבים מבני משפחתי עומלים בנסיון ללמוד ולשמור משהו מהזיכרון של החיים שהיו לפני שהשואה חיסלה את הכל וזה הולך ונעשה קשה. המכתב הזה הוא מבחינתנו ממש אוצר. אני מניחה שאני יכולה להבין את מי שמוכרים פריטי אספנות מאותה התקופה. יש בזה עניין, יש בזה כסף. אבל צריך להבדיל בין מכירת גליון נדיר של עיתון, או מכתב שכתב איש ציבור, לבין המכתב הזה, שכתבה ילדה שאיננה עוד ומשפחתה רוצה לזכור ולשמור משהו ממנה".
זילברשלג אמר היום בדיון: "המכתב נמצא חודש באתר ונוצרה דינמיקה לגביו. ברגע שהוא נמסר הוא 'נשרף. אם הוא לא יעלה למכירה ייגרם נזק בלתי הפיך".
לשאלת השופט, מדוע אי אפשר לבצע את המכירה הפומבית מאוחר יותר בלא המכתב של מינץ, אמר זילברשלג: "האובדן (הכספי של זילברשלג, ת.ג) הוא בפועל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צריך להדגיש שכל חמשת המכתבים נכתבו באותו יום ובאותו חדר כתה בבי"ס תרבות בזווירצ'ה. ככל הנראה היו בכתה 14 תלמידים וסביר להניח שגם הם כתבו וכל צרור המכתבים הגיע לארץ. עוד יצויין שישנם בארץ בודאות, קרובי משפחה של ארבעת הכותבים האחרים שלא כולם מודעים להמצאות המכתבים.