אין טלפונים, אין מכשירי טלוויזיה ואין אינטרנט בחוות K BAR L המבודדת במונטנה – ועבור קבוצה של 15 חיילים לשעבר בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים שנלחמו בעזה, זו הייתה הפוגה מבורכת.

בשממה המנותקת, כמעט 200 קילומטרים מהגבול הקנדי, הריטריט בן שבעת הימים נועד לעזור לחיילים קרביים לרכוש כלים להתמודדות עם אתגרים של בריאות נפשית, לרבות הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

הריטריט נוהל על ידי Healing in Nature (HiN), עמותה המשתפת פעולה עם צוותים מדעיים מאוניברסיטאות קיימברידג' ותל אביב שאוספים נתונים פיזיים ורגשיים על חיילים כדי לבחון טכניקות חדשות לריפוי צלקות בלתי נראות משדה הקרב.

עמרי ברקין, חייל לשעבר, הקים את העמותה בעקבות 7 באוקטובר כדי לעזור לחיילים, "אחיו לנשק", כך אמר לזמן ישראל.

עמרי ברקין, מנכ"ל ומייסד שותף של עמותת Healing in Nature (צילום: באדיבות המצולם)

לאחר שירותו הצבאי במבצע צוק איתן ב-2014, ברקין טס לחווה במונטנה השייכת לאמילי ואדם ווליס, בני משפחה של חברים. השממה המרוחקת "ממש ריפאה את הנפש שלי", אומר ברקין, והוא חלם לחלוק את החוויה הזאת עם יוצאי צבא אחרים.

תחילה פנה ברקין לחבר ותיק, נמרוד הרץ, כיום דוקטורנט באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, שחוקר התערבויות מבוססות-ראיות לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. לאחר מכן השניים הרחיבו את רשת העבודה שלהם והרכיבו את צוות המחקר של HiN. ברקין הקים עמותה ומגייס כסף לתוכנית באמצעות משקיעים פרטיים.

הריטריט בן שבעת הימים בשממה המרוחקת נועד לעזור לחיילים קרביים לרכוש כלים להתמודדות עם אתגרים של בריאות נפשית, לרבות הפרעת דחק פוסט-טראומטית

חיילים כמטופלים – ושפני ניסיון

בריטריט, חוקרים כמו ד"ר רועי שר-אל, פסיכיאטר מאוניברסיטת תל אביב וכעת עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד, השתמשו במדידות ביופידבק כדי לעקוב אחר תנועות העיניים, דפוסי השינה, קצב הלב ורמות הדחק של החיילים לפני נסיעתם לחווה, במהלך שהייתם בה ולקראת חזרתם לישראל.

הצוות מבקש ללמוד כיצד חוויות הקרב משפיעות על רמות הדחק, הדיכאון, ערנות-היתר והשלומוּת הכללית של החיילים, אמר שר-אל לזמן ישראל. החוקרים משתמשים במידע גם כדי לבחון כיצד החוויה שעברו בחווה יכולה לעזור ללוחמים לשעבר.

"כבר קיבלנו תוצאת מבטיחות, ואנחנו מתכננים לפרסם את הממצאים שלנו בכתבי עת אקדמיים עם ביקורת עמיתים", הוא אומר.

משתתף בריטריט של Healing in Nature דג בבר קריק (צילום: באדיבות Healing in Nature)

עדי, שביקש שלא לחשוף את שם משפחתו, אומר כי אשתו הייתה תחילה ספקנית לגבי הריטריט, ושאלה אם הוא "באמת צריך לנסוע עד מונטנה". עדי אומר כי לאחר הנסיעה הוא הבין שהתשובה היא "במידה מסוימת, כן".

החיילים, שכולם מכירים זה את זה מהיחידה הצבאית שלהם, החלו כל יום בטבילה ב"נהר הקפוא", אומר עדי, ולאחר מכן קיימו שני מפגשים קבוצתיים ביום לצד ייעוץ פסיכולוגי אחד על אחד.

הפעילות כללה גם דיג, רכיבה על סוסים וביקור במעיינות חמים סמוכים המכונים בשם ההולם "Medicine Springs".

מודעות גוברת לבעיה גדלה

ד"ר דני ברום, המנהל המייסד של מטיב, המרכז הישראלי לפסיכוטראומה (צילום: באדיבות המצולם)

על פי מחקרים, בין 8% ל-15% מהחיילים מפתחים הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אומר ד"ר דני ברום, המנהל המייסד של מטיב, המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, שאין לו קשר לעמותה.

בצורתה הקיצונית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית יכולה להוביל להתאבדות, כמו במקרה של אלירן מזרחי, שזומן לשירות מילואים זמן קצר לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר ושובץ לעזור בפינוי גופות הנרצחים בפסטיבל סופרנובה. לאחר מכן הוא נשלח לעזה, שם שירת כלוחם הנדסה קרבית עד שנפצע באפריל.

בצורתה הקיצונית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית יכולה להוביל להתאבדות, כמו במקרה הטרגי של אלירן מזרחי, שהשתתף בפינוי הגופות בנובה, לחם בעזה ונפצע

מותו של מזרחי הביא את פרופ' יאיר בן-חיים, ראש הקליניקה של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, להפציר בצבא לפטור חיילי מילואים משירות נוסף עד להשלמת הטיפול בהפרעת הדחק הפוסט-טראומטית שלהם.

מדוברות צה"ל נמסר כי אם חיילים מאובחנים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית על ידי איש רפואה צבאי, הם פטורים משירות קרבי.

אלירן מזרחי, שנטל את חייו ב-7 ביוני 2024 בעקבות זימון לשירות מילואים חוזר לאחר שסבל משתי פציעות ומהפרעת דחק פוסט-טראומטית (צילום: באדיבות המשפחה)

רוב החיילים אינם מפתחים הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אומר ברום, אבל הם "במצוקה נפשית" מפני שראו בעזה "את הדברים הנוראים ביותר". "מועיל להם מאוד לדבר על הדברים האלה ולעבד אותם", מסביר ברום לזמן ישראל.

"במשך הרבה שנים בישראל, אחרי שחיילים יצאו ממלחמה הם הלכו הביתה וזהו זה", הוא אומר. עכשיו, לדבריו, צה"ל ושר הביטחון "מודעים לכך שחשוב לעזור לאנשים לחזור לחברה, לעזור להם לעבד את החוויות שלהם".

"במשך הרבה שנים בישראל, אחרי שחיילים יצאו ממלחמה הם הלכו הביתה וזהו זה. היום כבר מודעים לכך שחשוב לעזור לאנשים לחזור לחברה, לעזור להם לעבד את החוויות שלהם ולהתמודד עם כל מה שבא אחרי מלחמה"

"קשה מספיק להתמודד עם המצוקה ועם כל מה שבא אחרי השתתפות במלחמה, גם אם זה לא מתפתח לכדי הפרעת דחק פוסט-טראומטית", אומר ברום.

מציאת מקומות בטוחים חדשים

חיילים עשויים לחוש חרדה לאחר שהשתתפו בקרב, אומר שר-אל. "הם מתקשים לישון ומרגישים שהעולם הוא מקום פחות בטוח עבורם ושהם צריכים להיות על המשמר על הזמן".

אולם בחווה, הבעלים אדם ווליס חש שהחיילים "הרגישו כל כך בטוחים מפני שהיא כל כך מרוחקת שלא רואים אנשים אחרים, לא שומעים חדשות. אפשר לשכוח איזה יום זה בשבוע".

יוצאי צה"ל רוכבים על סוסים בחוות K Bar L במונטנה (צילום: באדיבות Healing in Nature)

הוא ומשפחתו מארחים מבקרים בין יוני לנובמבר, לוקחים אותם לצוד, לדוג או לטייל ברגל. בשלוש השנים האחרונות הם תרמו שבוע של אירוח בחווה לאנשי צבא ארצות הברית בשירות פעיל. כשווליס שמע על היוזמה של ברקין, "קפצנו מיד לעזור", הוא אומר.

המשפחה מתכננת לארח עוד שלוש קבוצות של חיילים ישראלים בשנה הבאה.
רוב החיילים מעולם לא היו בטיפול נפשי, אומר שר-אל, ו"היה אתגר להכיר להם את עולם הטיפול, המפגשים הקבוצתיים והדינמיקה הקבוצתית".

הוא ושאר צוות העמותה רצו שהחיילים ירגישו "מוקפים באנשים שרוצים בטובתם", הוא אומר.

"היה אתגר להכיר להם את עולם הטיפול, המפגשים הקבוצתיים והדינמיקה הקבוצתית, כשכל הזמן הזה הם צריכים לנסות לעבד את האירועים המורכבים שהם עברו ולשלב אותם בחייהם, שזו עבודה קשה מאוד"

"לחיילים יש מוניטין של חספוס, ישראלים קשוחים, ועדיין הם היו מאוד פתוחים", אומר עדי. "כולם סיפרו כמה עצבניים הם היו בבית", ב"מטלות מאוד פשוטות עם הילדים שלהם".

"ניסינו להעביר להם את המסר, תגלו חוסן נפשי. תחזרו לחיים שלכם. תחזרו למשפחה שלכם, לשאיפות המקצועיות שלכם, כשכל הזמן הזה הם צריכים לנסות לעבד את האירועים המורכבים שהם עברו ולשלב אותם בחיים שלהם, שזו עבודה קשה מאוד", אומר שר-אל.

ד"ר רועי שר-אל בחוות K BAR L במונטנה (צילום: באדיבות Healing in Nature)

שר-אל אומר שהוא מודע לכך ששבוע אחד לא "יסדר את הכול", אבל הוא ראה שהחיילים ניסו לשלב בחייהם את מה שלמדו.

הוא מספר שאחד החיילים למד שכשהוא חש כעס הוא יכול לעצור לרגע ולנסות להיות קשוב לגוף שלו, או למה שקורה. הוא היה מסוגל לשאול את עצמו, "האם אני כועס על הילד שלי, על אשתי, על הבוס שלי, או שזה משהו בתוכי ואני יכול איכשהו לתקשר איתם ולקחת עוד רגע לפני שאני מתפרץ?".

אמנם שבוע אחד בחווה לא "יסדר את הכול", אבל המשתתפים ניסו לשלב בחייהם את מה שלמדו. החיילים יצרו קהילה, עם קבוצת ווטסאפ פעילה – רשת של בוגרים ש"נמצאים שם אחד בשביל השני"

עדי אומר שהחיילים יצרו קהילה, עם קבוצת ווטסאפ פעילה – רשת של בוגרים ש"נמצאים שם אחד בשביל השני". שר-אל אומר שהמשתתפים מודעים יותר אם הם זקוקים לטיפול אצל פסיכולוג או פסיכיאטר.

"היה לנו רק שבוע אחד לעשות את מה שעשינו שם, ואנחנו עדיין צריכים להיות במעקב ולתמוך בהם בכל מה שהם צריכים", אומר ברקין.

חיילי יחידת לוט"ר בוכים ב-10 באוקטובר 2023 למראה בית בקיבוץ כפר עזה שבו עדיין מונחות על השולחן חלות מארוחת ערב שבת של המשפחה שהותקפה על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר (צילום: באדיבות זיו קורן/ פולריס)

יוזמות נוספות לשחרור נפשי

מרכז מטיב מציע תוכנית של תשעה חודשים ליוצאי צבא בשם "מסע שחרור", בשיתוף משרד הביטחון, אומר ברום. במסגרת התוכנית, החיילים טסים לקהילות יהודיות באנגליה, בארצות הברית ובקנדה לשבוע של ריטריט שבמהלכו הם משתתפים בכ-50-40 שעות של מפגשים קבוצתיים עם מנחים מוסמכים.

"המפגשים מעלים את החוויות הכי קשות", אומר ברום. "רוב המשתתפים מוצאים שזה מועיל מאוד. הם אפילו מדברים על זה הרבה ואומרים שזה היה משנה חיים".

תוכניות כאלה נחוצות מאוד לחיילים, אומר ברום, "ואנחנו צריכים להרחיב אותן. יש בהחלט דברים שאפשר לעשות".

משתתפי פרויקט "מסע שחרור" בחסות מטיב, המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, מתאספים לחיבוק תמיכה קבוצתי (צילום: באדיבות מטיב)