הינו "כְּפֶסַע" משלטון אוטוריטרי והסכנה טרם חלפה. השאלה היא כיצד ניתן יהיה בעתיד למנוע הישנות ניסיון סילוף הדמוקרטיה הישראלית. זאת מתוך הנחה שדמוקרטיה מעוצבת על ידי שתי שכבות: האחת התחתונה, המורכבת מציבור הבוחרים (העם) והשנייה העליונה, המורכבת מנבחריו (הממשל), כשביניהם מקשרת השיטה (שיטת הממשל). כאן אתייחס בעיקר לרובד הראשון – פלח מהציבור, המהווה חלק ניכר מהתשתית העממית שאפשרה להנהגה לנסות לקדם את ההפיכה המשטרית.
* * *
בנאום השבטים שנשא לראשונה הנשיא לשעבר ראובן ריבלין ב"כנס הרצליה" בשנת 2015 נאמר:
"תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים מעצבים מחדש את פניה של החברה הישראלית בעשורים האחרונים: מחברה המורכבת מרוב ומיעוט ברורים, לחברה המורכבת מארבעה מגזרים או "שבטים" מרכזיים, שמתקרבים זה אל זה בגודלם: חילונים, דתיים-לאומיים, חרדים וערבים".
התמונה שהציג הנשיא לשעבר היא חדה, מדויקת ונוקבת, ולעניות דעתי היא נכונה אך לא מושלמת. היא האמת, אך לא כל האמת. קיימת (תת) חלוקה נוספת וברורה במגזר החילוני, שנובעת מהיווצרותם של שני "שבטים" נבדלים: הפופוליסטי והליברלי.
תמונת השבטים שהציג ריבלין חדה ומדויקת, ולדעתי היא נכונה אך לא מושלמת. האמת – אך לא כל האמת. קיימת (תת) חלוקה נוספת במגזר החילוני, שנובעת מהיווצרות שני "שבטים" נבדלים: הפופוליסטי והליברלי
זהו להבנתי השבר הסורי-אפריקאי של חברתנו. זה הקרע ההולך ומתרחב בין ה"שבט" הליברלי ל"שבט" הפופוליסטי. זה הפער שנפתח בין מי שרוצה דמוקרטיה חופשית ופלורליסטית – לזה שמקבל באהדה או בהבנה דמוקרטיה מוגבלת וסמכותנית.
זו התהום שנפערה בין מי שרוצה חוקה המושתתת על מגילת העצמאות ועל עקרון הפרדת הרשויות – לבין זה הרואה בהפרדת הרשויות איום, ועל כן שואף להעצמת הרשות המבצעת ולצמצום כוחה של הרשות השופטת.
זה החלל שנוצר בין זה המקדש את הציונות כמדינת תֵּזָה רעיונית – המבוססת על ערכים אוניברסליים ויהודיים המקרינים כללי מוסר, הומניזם, כבוד אנושי, חירות וצדק – לבין זה המקדש את הציונות במדד הטריטוריה והעליונות היהודית.
זו השונות המבדילה בין מי ששואף למדינה בעלת רוב יהודי – לבין מי שמעוניין בשליטה על מרחב ערבי שיוביל למדינה דו-לאומית בעלת מיעוט יהודי (או חד-לאומית ערבית).
זה הבקע שנוצר בין ה"שבט" הביקורתי, הרואה בממשלה גוף שנועד לעבוד למען הציבור ולשאת באחריות על תוצאות מדיניותו – לבין זה הנוטה אחר מנהיג "חזק" ומקבל בעיניים עצומות את מדיניותו ללא עוררין וללא כל בחינה שיפוטית.
ואכן בשני הקטבים של החברה היהודית החילונית אנו מוצאים את אלו המאמינים בחֵרוּתִיּוּת, המושתתת על חופש הביטוי והעיתונות החופשית, מׅנהל ציבורי מֶריטוקרטי, חופש דתי, הכַלָה ורב גוניות חברתית ואתנית; כשמנגד ניצבים אלו המשתיתים את גישתם על הַָדרה (של המיעוטים) ואמונה בלעדית ב"עמישראל" בראי הלאומני, מצדדים במינויים פוליטיים על פי מידת הנאמנות ל"נסיך" ולחצרו הביזנטית, ובעיקר רואה במערכת המשפט, התקשורת, החברה האזרחית והאקדמיה – אם לא אויבים, אז מכשולים בפני ההנהגה והמשילות.
זה הבקע שנוצר בין ה"שבט" הביקורתי, הרואה בממשלה גוף שנועד לעבוד למען הציבור ולשאת באחריות על תוצאות מדיניותו – לבין זה הנוטה אחר מנהיג "חזק", ומקבל את מדיניותו ללא עוררין או בחינה שיפוטית
מאז ניסיון ההפיכה המשפטית והזחילה האיטית של הרפורמה, נוכחנו בתמיכה בלתי מסויגת של ציבור נרחב בכל מהלכי השלטון. ציבור נאמן של אומרי הן לכל מעשיו וכנוע לו ללא תנאי. מן ציות עיוור למנהיג שאחריו נוהים ללא שאלות וללא ספקות. ובתוך כך, מקבל כל תעמולה פוליטית פשטנית וזולה באֶמונה שלמה, גם אם היא מתבססת על הנחות שגויות ועובדות מסולפות. בקיצור צייתנות ובורות, חנפנות וקונפורמיזם, התרפסות והשלמה.
הממשלה הפופוליסטית שלנו, מצדה, נשענת על המגזר הזה ורואה בו את המִסעד האלקטורלי שלה. הוא מהווה ערבות לשימור כוחה, ובתור בׇֺּטוּחׇה שכזו אפשר ויש לה אף אינטרס לשמרו בעֳניו המחשבתי.
היא מנסה אפוא בכל דרך לרכוש את אמונו ואת תמיכתו, תוך הסתתו נגד המחנה הנגדי – "הפריווילגי" ו"האליטיסטי". היא נוקטת בטקטיקה מפָלֶגת, משסעת, המעצימה את האיבה כנגד המחנה הליברלי. היא נוקטת בפוליטיקת הפחדה, סלידה וטינה ויוצרת חברה ישראלית רוויית חומציות ורעלנים.
ועל הבסיס האלקטורלי הזה ביצעה הממשלה הנוכחית רצף ניסיונות להפוך את ישראל לדמוקרטיה סמכותנית. זהו מסע הרס של הדמוקרטיה הישראלית, המנוהל בשיטתיות על ידי קואליציה חסרת מעצורים. כזו ששואפת לפני הכל לממש את האינטרסים האידיאולוגים והסקטוריאליים של מפלגותיה. זהו תהליך מסוכן של שחיקת המנגנונים הדמוקרטיים.
קיומו של "השבט" הפופוליסטי מסכן אפוא את הדמוקרטיה, בהוותו "בייס" של מנהיג אבסולוטי, המדוּפן בשרי סְרׇק.
הממשלה הפופוליסטית נשענת על מגזר אומרי ההן ורואה בו את המִסעד האלקטורלי שלה. הוא מהווה ערבות לשימור כוחה, ובתור בׇֺּטוּחׇה שכזו אפשר ויש לה אף אינטרס לשמרו בעֳניו המחשבתי
נודעת לפיכך חשיבות עצומה לצמצום גודלו של המגזר הפופוליסטי, אם חפצי דמוקרטיה אנו. קיומה של תודעה ציבורית שכזו מסכנת את אושיות חיינו ואת איכות ארצנו.
על כן שומה על כל ממשלה חלופית שתוקם ב"יום שאחרי", להעניק עדיפות עליונה לטיפוח הפריפריה החברתית-כלכלית. יהיה עליה לגבש תוכנית אב וליישמה במלוא המרץ במטרה להשביח את החינוך (ובכלל זה את לימודי האזרחות) ולהגביה את רמת ההשכלה בשכבות החלשות.
יש להביא בחשבון שחילופי ממשלות, אין בהם די כדי למנוע בעתיד ניסיונות נוספים לדרדר את הדמוקרטיה הישראלית למשטר שרִירָני ואפל. דמוקרטיה אינה רק בחירות והצבעה, היא קודם כל ביטוי של חברה אזרחית רציונלית, מאוזנת ומודעת לזכויותיה ולחרויותיה; חברה התובעת שקיפות, דורשת דין וחשבון ממנהיגיה, ומוקיעה כל ניצול לרעה של כלליה לטובת ראש ממשלה, מפלגה או קואליציה.
עלינו להשקיע אם כך מאמצים מתוזמרים – בגדר "תוכנית מרשל" ישראלית – לשיפור תנאיו של הציבור המוחלש כדי להגדיל את הסיכויים לכך שההשכלה והחינוך לדמוקרטיה יולידו בו תודעה פוליטית שיפוטית, יחס ביקורתי למסרי הממשל, מודעות אזרחית, ורגישות לכל מהלך העלול לפגוע ביסודות הפלורליזם הישראלי.
תכנית הבראה שכזו אינה בגדר מותרות. זהו אינטרס חיוני לחברתנו, חברה שעמדה במרחק קטן מהפיכה משטרית. זה גם שייך ל"חבילה הבסיסית" של הדמוקרטיה, שמצע הגידול שלה הוא מעמד ביניים נרחב ואוכלוסייה עם מטען תרבותי משמעותי.
דמוקרטיה ושגשוג אינם יכולים להתקיים באֵינוּת השכלתית, ואינה יכולה לפרוח כל עוד קיימים בה כיסי עוני (חומרי ורוחני). יש לדאוג לצמצום הפערים החינוכיים על ידי יצירת חינוך ממלכתי איכותי וחזק לכל.
דמוקרטיה אינה רק בחירות והצבעה, אלא ביטוי של חברה אזרחית רציונלית, מאוזנת ומודעת לזכויותיה ולחרויותיה, התובעת שקיפות ומוקיעה כל ניצול לרעה של כלליה לטובת ראש ממשלה, מפלגה או קואליציה
רק הוצאת חלק ניכר מהאוכלוסיות החלשות ממעגל הכשל החברתי, ימנע עלייתם של מנהיגים בעלי נטייה רודנית, יבטיח את קיומנו החופשי והנאור, ויחלץ את ארצנו משקיעה משטרית, כלכלית, חברתית ומוסרית.
מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכל המאמרים שמציעים פתרון מדברים על תהליכים שיימשכו שנים. זה כמו אקמול לחולה סרטן. הגידול הסרטני ביבים שקרניהו כבר בשלב 2 בואכה 3. אין זמן לתהליכים. צריך להציע ומיד פתרונות יצירתיים שיביאו לסיום כהונתו באופן חוקי ואך ורק על פי החוק תוך 30 יום מהיום. קחו את ערב ראש השנה הקרוב ב-2 באוקטובר 2024, כתאריך יעד.