כבר עשרה חודשים המצב בישראל, איך נאמר – לא משהו. הזוועות של ה-7/10, מאות החטופים שנמקים בשבי חמאס ואלפי משפחות מפונות משפיעות בצורה משמעותית על מצב הרוח הלאומי.

מחקר חדש שערכנו בודק את השתנות מושג האושר מאז פרוץ המלחמה. רק בשנים האחרונות ראינו איך מושג האושר משתנה באופן שבו אנשים תופסים אותו. הרבה שאלות שקשורות לאושר בהכרח הופכות להיות קשורות לשאלה "איך אני חווה את המצב הנוכחי", או "איך אני חושב עליו ואיך זה משפיע עליי".  כשהדגש הוא איך אנחנו לומדים להתמודד עם מחסור באושר.

מחקר חדש בודק את השתנות מושג האושר מאז פרוץ המלחמה. הרבה שאלות שקשורות לאושר בהכרח הופכות קשורות לשאלה "איך אני חווה את המצב הנוכחי", כשהדגש הוא איך אנחנו לומדים להתמודד עם מחסור באושר

בשמונה השנים האחרונות אנחנו מעבירים במכללה קורס שנקרא "פסיכולוגיה חיובית ושאלת האושר", בו הסטודנטים מקבלים ציון על עבודה אישית שהם מגישים, המבוססת על יומן מסע אישי. כך הייתה לי אפשרות להבחין בשינוי במושג האושר עוד לפני הקורונה, במהלכה, בתקופת המהפכה המשפטית ובשנה האחרונה בזמן המלחמה.

בתחילת הדרך, עוד לפני הקורונה, שמנו לב שמושג האושר היה קשור לפעולות מאוד אקטיביות. אושר בשביל הסטודנטים היה קשור לרגעי שיא שיש בהם הרבה מנטליות, התלהבות ואנרגיה. היה מדובר בתמהיל של מסיבות סוערות, טיולים מרתקים או חוויות עוצמתיות. זה היה יכול לבוא לידי ביטוי גם ברגעי שיא בחיים כמו חתונה, טקס סיום תואר או מסלול בצבא. מדובר היה באירועים קצרים שנגמרו מהר. כל השאר היה נחשב פחות כיפי ופחות מאושר.

ואז הגיעה הקורונה. לאט לאט שמתי לב שהסטודנטים פחות שמים לב לרגעי שיא ויותר מקשרים את המונח אושר לרוגע ושלווה. בקורונה הרבה דברים שהיו קיימים בחיי הסטודנטים לפני כן – נלקחו מהם, כמו תחושת החופש. הם רצו להשתחרר. כבר פחות היה מקום לקתרזיס עוצמתי, והם חיפשו בעיקר אפשרות לצאת מהבידוד ולהרגיש חופשי – לעשות מה שהם רוצים – להסיר את המגבלות.

השינוי שראינו לאורך הקורונה הפך מובהק יותר לאורך המלחמה – אושר הפך למונח שונה לגמרי ממה שחשבו לפני כן. אושר עבר למקום של שקט ורוגע. אושר, לפי התפיסה החדשה, מתחבר למקום ללא פחד, ללא סכנה – כלומר מוגדר על דרך השלילה.

השינוי בתפיסת האושר שראינו לאורך הקורונה הפך מובהק יותר מאז המלחמה – מחוויה אקטיבית – לשקט ורוגע. אושר, לפי התפיסה החדשה, מתחבר למקום ללא פחד, ללא סכנה – כלומר מוגדר על דרך השלילה

זה מדהים מה מתקפת הטרור העוצמתי בשבת השחורה ההיא גרמה לנו לחוש. מושג האושר כבר לא התייחס כאן לאירועים קצרים – אלא לתקופה ארוכה ומשמעותית. בפסיכולוגיה קוראים לזה "אושר שלילי": מצב מתוח שיש אחריו הקלה מבטא אושר שלילי. זו התחושה שאנחנו חווים היום. ראינו את זה לדוגמה בסופ"ש בו הוחזרו שלושת החטופים במבצע צבאי הרואי.

חשוב להגיד, יש שונות באופן בו אנשים חווים את מושג האושר. כל המחקרים מראים שאין הבדל בעניין האושר בין בעלי וחסרי משאבים וגם אין הבדל בין קבוצות אתניות שונות.

זאת, המחקרים מראים שנשים נוטות להיות גמישות יותר בתפיסת המציאות. גמישות הינו תכונה שחשובה לחוסן נפשי. חוסן נפשי הוא המשתנה הכי משמעותי לאושר.

אם בעבר דיברנו על אושר בהיבטים של הנאה וסיפוק, היום אנחנו מדברים על חוסן נפשי. חוסן הוא יכולת לעמוד בפני מצוקה ושינויים ולא להישבר. כנראה קשור לתהליך החיברות. צריך כמובן להיזהר בהכללות.

דבר מעניין נוסף שעלה מהמחקר הוא שאם בעבר ראינו בידול באופן בו סטודנטים ומבוגרים תופסים את מונח האושר, היום פחות רואים הבדל. בעבר המבוגרים יותר חשבו על העתיד, המשפחה, קריירה וצעירים, כאמור, חשבו בעיקר על מסיבות והנאה. זה כבר לא המצב.

בפסיכולוגיה קוראים לזה "אושר שלילי": מצב מתוח שיש אחריו הקלה מבטא אושר שלילי. זו התחושה שאנחנו חווים היום. ראינו את זה לדוגמה בסופ"ש בו הוחזרו שלושת החטופים במבצע צבאי הרואי

יש אינפלציה בכמות האנשים שסובלים מטראומה ופוסט טראומה היום בישראל. בשנים האחרונות יש חדירה של שיטות טיפול מזרחיות שמגיעות מעולמות המדיטציה, המיינדפולנס והבודהיזם, שמדגישות את הכאן ועכשיו.

אני מאמין שזה הכיוון. אני מאמין שמושג האושר יתקשר לאופן בו מצליחים להרגיע את המחשבות, איך לא עוסקים בפחדים לגבי העתיד או במשקעי העבר. יש כל מיני טכניקות שמתרגלות את זה, זה חלק משיטות הטיפול של פוסט טראומה.

כולנו בטראומה כרונית, מתמשכת, חלק מזה היא להתחבר לכאן ועכשיו. יש הרבה עבודה על מחשבות שליליות ואמונות שליליות. המשימה שלנו תהיה להחליף את המחשבות השליליות במחשבות שמחות ואופטימיות.

עכשיו נשאלת השאלה האם אנחנו יכולים להיות אופטימיים? זו שאלה סופר-רלוונטית – אולם צריכים להבדיל בין אופטימיות לתקווה. "אופטימיות" זו הסתכלות חיובית על העתיד, ו"תקווה" היא תוצר של השאלה "מה אני יכול לשנות כדי שיהיה טוב יותר?". תקווה אמורה לתת מענה לשאלה איפה אני באופן אקטיבי יכול לשנות את המקום שלי.

זו לא סתם סיסמה שהתקווה נותנת תקווה. באמצעותה אנחנו לומדים לקחת חלק פעיל יותר בשינוי החיים שלנו ולקיחתם למקום טוב יותר. וזה בהחלט אפשרי גם במציאות הקשה של היום. כל אחד יכול למצוא את המקום שבו הוא יכול להזיז את עצמו למקום טוב יותר.

האם אנחנו יכולים להיות אופטימיים? יש להבדיל בין אופטימיות לתקווה. "אופטימיות" זו הסתכלות חיובית על העתיד, ואילו "תקווה" היא תוצר של השאלה "מה אני יכול לשנות כדי שיהיה טוב יותר?"

חלק מהיכולת להזיז את עצמך למקום טוב יותר כרוך בהגדרת מטרות. יש מטרות שהן בנות השגה. גם במציאות הקשה שאנחנו חיים בה אני מלא תקווה.

ד"ר אמיר שפר הוא מרצה בכיר בבית הספר למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל. ב-30 שנים האחרונות ד"ר שפר הינו פסיכולוג קליני בכיר שעובד עם צעירים, פוסט טראומטיים ועם נפגעי משרד הביטחון.