ב־5 באוגוסט, כשאזרחי ישראל חיכו בחיל ורעדה ל"תגובה האיראנית" (שבוששה לבוא), הגיע סוף־סוף מה שנדמה כסוג של אישור רשמי שהינה־הינה זה בא: דונלד טראמפ, פעם נשיא ארה"ב (ואולי שוב בקרוב), הבהיר באופן נמרץ כהרגלו שהוא יודע מה עומד לקרות. "ממה שאני שומע הולכת להיות תקיפה של איראן בישראל הלילה", הטעים במהלך ריאיון ביוטיוב ואף הוסיף: "זה לא מידע סודי".
אחרי כמה יממות של שמועות, ספקולציות, ורבעי הרגעות – זה היה המודיעין הכי רשמי ונחרץ שקיבלנו, ועוד ממי שניתן לחשוב שיש לו אי אלו קשרים לגורמי הערכה מודיעיניים באמריקה ובישראל.
רונן ברגמן, שכותב עבור ידיעות אחרונות וחבר בצוות הכותבים המעוטר של הניו יורק טיימס, שפרסם מאות כתבות וחשף אין ספור פרשיות מאז 7 באוקטובר (הצוות אף זכה בזכות כך בפרס פוליצר, האות היוקרתי ביותר של עולם העיתונות), מיהר להעביר לקבוצת התפוצה שלו בווטסאפ הודעה אישית מרגיעה וחריגה עבור עיתונאי שלרוב עוסק באיסוף עובדות מעולם המודיעין ומתרחק משיח פמיליארי ברשתות החברתיות:
"חברות וחברים, אני מבין שההודעה של טראמפ יצרה איזו ציפייה מלאת חרדה לתקיפה איראנית על ישראל הלילה. אני לא יודע מאיזה חור טראמפ מצייץ, אבל לפי מיטב המידע שנמצא בידי ארה"ב וישראל, ממקורות שהוכיחו עצמם היטב בפעם הקודמת שהאיראנים תיכננו את ההתקפה, הרי שזו לא תיערך הלילה, וגם לא מחר בלילה, ולמעשה – טרם נקבע לה סופית תאריך" (ההדגשות במקור, א"ה).
ברגמן לא הסתפק בכך ואף הוסיף כפית רגיעון אישית: "נדמה לי שאין צורך לעשות הכנות חריגות כרגע ובוודאי שלא להיתפס לחרדה".
את מה שקרה אחר כך גם הכתב הוותיק לא יכול היה לנבא: הודעת ההרגעה שלו הפכה לוויראלית ומאות אנשים פנו וביקשו להצטרף לקבוצת התפוצה שלו. חלק נאחזו בהרגעה כאמצעי חזרה לשגרה, בעוד חלקים מהברנז'ה המתינה בכיליון עיניים לראות אם הערכתו תתממש.
מכאן והלאה הפכו ההודעות של "רונן" למטלה יומית. "חברות וחברים יקרים ויקרות, קיבלתי המון הודעות תודה על הפוסט האחרון כאן ורבים אמרו שהדברים הרגיעו אותם בימים הלוחצים הללו. תודה על התודה ושמח אם יכולתי להועיל במשהו", כתב למוחרת.
במבחן הזמן הוכיח ברגמן שהערכותיו מסתמכות על מידע נכון, וכי ההיסטריה בה נקטו גם חלקים מהעיתונות, אשר המידע אינו מצוי בידיהם, הייתה מוגזמת
בימים הבאים הוא ימשיך לשגר את הערכותיו, לפיהן איראן תמשיך לנצור את נישקה וכי היא עודנה מתלבטת האם להגיב בכלל, בתוספת הערכה שהזמן העובר מקטין את ההיתכנות להתקפה משמעותית מצידה. בסופו של יום הוא הכריז על סיום האירוע מבחינת איראן, ככל שהמידע המודיעיני מלמד אותנו משהו.
"התברר שיצרתי מפלצת קטנה"
במבחן הזמן הוכיח ברגמן שהערכותיו מסתמכות על מידע נכון, וכי ההיסטריה בה נקטו גם חלקים מהעיתונות, אשר המידע אינו מצוי בידיהם, הייתה מוגזמת. אבל האם הוא התאהב בעמדת הנחמן שי של ימינו? האם הוא מרגיש נוח בתפקיד גלולת ההרגעה הלאומית?
"אם תמשיכו ככה, אני פשוט אקום ואלך […] הדבר האחרון שאני רוצה להיות זה משהו לאומי", אומר ברגמן למשה שלונסקי ולי בתחילת הריאיון שהעניק להסכת "הפרעת קשב" בהפקת האוניברסיטה הפתוחה וגלי צה"ל.
אתה יודע שאפילו קיבלנו טלפונים מחו"ל מאנשים שביקשו שישלחו להם את התדרוך של "רונן"? הפכת לפרשן הלאומי.
"הסיפור הרבה יותר פשוט, טכני ובנלי: יש לי קבוצת תפוצה שהתחילה עם כמה חברים – היום יש בה יותר חברים – שאני שולח דרכה כתבות שלי ושל אחרים, כולל דברים שנראים לי מעניינים.
"האמת, לא הצלחתי להבין למה הדבר הזה דווקא מרט את עצבנו יותר מכל הדברים המטורפים שקרו לנו מאז השבעה באוקטובר ואחריו. אבל אולי מדובר בהצטברות של הכול שלקחה הרבה מאוד אנשים לקצה"
"יצא שבשבועיים האחרונים נוצר שיטפון, ממש הגירה של מידע לתוך השידורים והדיווחים בישראל. זה מידע שרק פה ושם הוא נכון, כי מציפים אותו כדי למלא שעות שידור וגם משיקולים של מכונות רעל ורצון לשרת ספינים כאלה ואחרים, ובציבור כולם מאוד מאוד על הקצה.
"כך קרה שהייתי במקום כלשהו ושמעתי אדם שמדבר עם הבת שלו ששמעה שטראמפ אמר שהיום איראן תפציץ. עכשיו, תבינו: לא היה מידע כזה לא בידי המודיעין הישראלי ולא בידי המודיעין האמריקאי וההערכה שלי הייתה שלטראמפ אין מערך מקורות משלו, בטח שלא בתוך משמרות המהפכה.
"אז אמרתי לאיש, 'תקשיב, תגיד לבתך שזה לא קורה היום, ואפשר לישון בשקט'. אז הוא שאל: 'תגיד, אתה מוכן להגיד לה את זה בעצמך?' אמרתי, 'בסדר, אני אכתוב לך את זה'. וכתבתי לו. ואז פתאום קלטתי שמכל הכיוונים יש היסטריה מטורפת, מדינה שלמה בפאניקה בגלל הסיפור הזה.
"האמת, לא הצלחתי להבין למה הדבר הזה דווקא מרט את עצבנו יותר מכל הדברים המטורפים שקרו לנו מאז השבעה באוקטובר ואחריו. אבל אולי מדובר בהצטברות של הכול שלקחה הרבה מאוד אנשים לקצה. אז אמרתי, 'אני אכתוב לפחות לחברים, למשפחה ולקולגות איזושהי הודעה מרגיעה'. ישבתי וכתבתי, 'זה לא הלילה', וסימנתי כוכביות בשני הצדדים כדי שזה יהיה מודגש בווטסאפ".
"התברר שיצרתי מפלצת ואז מלא אנשים כתבו לי בפרטי, 'אז מה קורה היום ומה קורה מחר?' ובאמת לאורך השבועיים שהעצבים היו מרוטים עד הקצה קיבלתי הודעות מצחיקות כמו 'חסכת לאימא שלי את הציפרלקס'"
אתה כמו נפוליאון שג'וזפין מחכה לו והוא אומר "נוט טונייט ג'וזפין".
"פתאום אני מתחיל לקבל את זה בהדהודים מכל מיני קבוצות. קיבלתי לדעתי איזה אלף תגובות או שרשורים והמון אנשים שרצו לדעת, 'תגיד, זה באמת אתה?' ומישהו בכיר בפוליטיקה הישראלית כתב, 'למה לא חתמת את השם המלא?' כי כתוב שם רק רונן כמובן.
"התברר שיצרתי מפלצת קטנה ואז מלא אנשים כתבו לי בפרטי, 'אז מה קורה היום ומה קורה מחר?' ובאמת לאורך השבועיים שהעצבים היו מרוטים פה עד הקצה קיבלתי הודעות מצחיקות כמו, 'חסכת לאימא שלי את הציפרלקס'; 'נתת לי שנת לילה שקטה'; 'סוף סוף הצלחתי לעשות שנ"ץ או 'אפשרת לנו לנסוע לחו"ל'.
"חשוב לציין שכל התדרוכים האלה מבוססים על מידע מודיעיני שנמצא ממילא בידי ישראל. השאלה היא באמת למה מערכת הביטחון לא יכלה לשחרר בעצמה את ההרגעות האלה ונזקקו למידע הזה ממני".
שאלה אחרת היא גם למה אין לעיתונאים אומץ לצאת ולהגיד "אנחנו לא יודעים", כשהם לא יודעים. למה עיתונאים לא אומרים "אין לנו מושג מה סנוואר חושב, אנחנו לא יודעים מה עובר לביבי בראש"? למה עיתונאים מתעקשים לתת הערכות בלי מידע?
"גם אני סייגתי את הדברים ואמרתי שזה לפי מיטב המידע שיש באותו רגע, המיצוי שלי מבלי לחשוף מקורות.
"אבל בעיקרון מיטב המידע שיש בידי המודיעין הישראלי הראה את המגמות וידע להצביע על כך שאיראן ויתרה, אבל חזבאללה לא ויתר. המידע היה קיים"
"אבל בעיקרון מיטב המידע שיש בידי המודיעין הישראלי – וצריך לציין שהיה לו פחות מידע בפעם הקודמת, בלילה שבין ה־13 ל־14 באפריל לפני התקיפה של איראן, אז היו תוכניות תקיפה ועדכונים מסודרים יותר – הראה את המגמות וידע להצביע על כך שאיראן ויתרה, אבל חזבאללה לא ויתר. המידע היה קיים".
"קמפיין שלם של שקרים והטעיות"
גם אם אתה לא רוצה בתפקיד "המרגיע הלאומי", אתה ודאי מרוצה ששמת דברים בפרופורציה.
"אני אומר את הדברים לא כעיתונאי אלא כאזרח מהיציע – הלוואי שכמו שמקשיבים כך לדברים שכתבתי על ההפצצה שעוד לא קרתה היו מקשיבים לדברים אחרים.
"בדברים אחרים אני גאה כעיתונאי ואני מאוד מאוד מאוד מצטער כאזרח על הרבה מאוד דברים שרק אנחנו פרסמנו (ובישראל לא פרסמו, א"ה), שחלקם הגיון פשוט. נכון שלחלק מהדברים צריך את המשאבים שיש לנו בניו יורק טיימס, כשאנחנו עובדים בצוותים ואז אנחנו לא ספונים על דלתו של מקור אחד.
"למשל בהקשר של המשא והמתן על החטופים אנחנו יודעים לדבר גם עם המודיעין הקטארי, גם עם המצרי, גם עם האמריקאי, גם עם המועצה לביטחון לאומי וגם עם חמאס – לא אני, אלא כתבים אחרים – וגם כמובן עם המודיעין הישראלי ולקבל תמונה משוכללת. אבל יש דברים שאפשר היה לראות והתעלמו מהם בארץ".
"מתנהל פה קמפיין מכמה מקורות של דיסאינפורמציה, שקרים, הטיות, הסחות וטיוחים, שכולו יוצר הטיה עמוקה והטעיה של הציבור הישראלי בכל מה שקשור למשא ומתן סביב החטופים"
למה? כי לעיתונאים ישראלים אין ביצים לפרסם אותם?
"כי זה לא מספיק פטריוטי, כי אין ביצים, כי כל פעם כשמדברים על מערכת הביטחון צריך להוסיף את האמרה 'צריך לומר ביושר' על כל דבר. או להצהיר ש'הצנזורה אישרה את זה'. מה זה הדבר הזה?
"אני לא באתי לעשות ביקורת תקשורת, אבל אני אגיד משהו על המערכת שמתדרכת את התקשורת ועל ההפסד של הציבור מזה, שלא לדבר על ההפסד של משפחות החטופים: מתנהל פה קמפיין מכמה מקורות של דיסאינפורמציה, שקרים, הטיות, הסחות וטיוחים, שכולו יוצר הטיה עמוקה והטעיה של הציבור הישראלי בכל מה שקשור למשא ומתן סביב החטופים".
העיתונאים יודעים שהם נותנים יד למערכת הזאת?
"אני לא יודע אם זה בידיעתם, אבל העיתונאים כבולים באיזה אופן, כי אין כמעט מקורות מידע. הדברים מתרחשים בערוץ מודיעיני ששייך לעולם הסוד ואשר מטופל ב"מעטפות סוד", כמו הסודות הכי כמוסים של המודיעין הישראלי.
"יש גם אינטרס להרחיק את הציבור ממה שכתוב במסמכים. אי אפשר להצליב את המידע ואז אנחנו מקבלים מן זרם אדיר של פסאודו־חדשות שהם פשוט שקריים או לפחות עם טעויות נוראיות ומניפולציות, וחלקם דברים שאתה בהגיון סביר יכול להבין שהם לא נכונים.
"הפעם הזאת שמדברים עליה כאילו העסקה בנובמבר קרתה בגלל לחץ צבאי – בפועל קרה בדיוק הפוך. הייתה עסקה על השולחן לפני שצה"ל נכנס קרקעית אבל לצה"ל אצה הדרך"
"נתחיל מהדבר הבסיסי הזה שמחורררים לנו לתוך הראש מאז הכניסה הקרקעית וזה שיש למבצע הזה שתי מטרות שצריך להשיג אותן במקביל. בקבינט שהתכנס בשבעה באוקטובר הודיעו על מטרה של פירוק חמאס וב־16 בחודש הוסיפו בחשאי את נושא החטופים ומאז אומרים לנו שיש שתי מטרות. ועל זה מוסיפים לנו אמירה ש'רק לחץ צבאי יביא את החטופים'.
"תסתכלו רגע על שתי האמירות האלה ותבינו שהן קורסות אל תוך עצמן. אם רק לחץ צבאי יביא את החטופים – שזאת בעצם עסקה להפסקת אש – אז אין סיכוי להשיג את המטרה הראשונה. וממילא מכל מה שראינו במשך השנה האחרונה מערכת הביטחון לא הצליחה לתקף אפילו פעם אחת שלחץ הביא לעסקה.
"הפעם הזאת שמדברים עליה כאילו העסקה בנובמבר קרתה בגלל לחץ צבאי – בפועל קרה בדיוק הפוך. הייתה עסקה על השולחן לפני שצה"ל נכנס קרקעית אבל לצה"ל אצה הדרך. זה לא שתי המטרות במקביל, כי זה קודם כל הכניסה הקרקעית והתמרון ורק אחרי זה החטופים.
"פעם אחת באמת העדיפו קודם את עניין החטופים ועשו את העסקה, אבל העסקה הייתה יכולה להיות הרבה קודם. חמאס היה מעוניין בדיוק באותם התנאים שבסוף חתמו עליהם, כי הקטרים לחצו עליו בגלל הנשים והילדים.
"אנחנו כל הזמן מוצפים בדבר הזה וגם בשבוע האחרון ראינו קודם כל את החיובי, דיווחים ש'הולכת להיות עסקה' כשלא הייתה התקדמות אפילו בצעד אחד! אפילו בפסיק!"
"אנחנו כל הזמן מוצפים בדבר הזה וגם בשבוע האחרון ראינו קודם כל את החיובי, דיווחים ש'הולכת להיות עסקה' כשלא הייתה התקדמות אפילו בצעד אחד! אפילו בפסיק! ואז כשזה מתהפך אז זה 'חמאס אשם'".
באמת באולפן שישי האחרון, מה שנקרא רגע לפני המרק של ארוחת השבת, הודיעו שביום ראשון יהיו מגעים לסגירה של הפרטים האחרונים במשא ומתן, ובכתובית שמתחת היה כתוב "גורמים במו"מ: קרובים לסיכום סופי", כך שגם אם מסייגים בדיווח – האדם שיושב בבית מקבל תמונה שהעסק קרוב לסגירה. כלי תקשורת נוספים הדהדו את המסר הזה בהמשך. האם מדובר במידע שנופח או ממש מניפולציה שלא היה בה שום אמת?
"אני יכול לספר לכם שכשהובאתי לידיעות על ידי משה ורדי, העורך הראשי המנוח, אז אני זוכר שמדי פעם היה נכנס אליו כתב צעיר ומתלהב, 'משה, יש לי סקופ ענק!' ומתאר בהתלהבות גדולה את ההישג. ואז ורדי מבעד לעשן הסיגריות היה אומר לו, 'שמע, זה באמת סיפור מצוין. הוא גם נכון?'
"אז הסיפור הזה על התקדמות במשא ומתן הוא לא נכון. לא היה בו שום דבר, כלום, אפס. זה סיפור שנולד על ידי מישהו שרוצה להקרין דרך התקשורת כאילו שיש התקדמות. ואגב הדיסאינפורמציה מתנהלת בשני צירים, כשציר אחד אחראי על הזנת דברים חיוביים – תחשבו כמה פעמים בשנה האחרונה שמענו דרך התקשורת שאנחנו על סף פריצת דרך ושעוד שנייה יש עסקה ושהשבוע הקרוב יהיה 'מכריע' או 'קריטי'.
"זה מזכיר לי שפעם מייקל היידן, שהיה ראש ה־CIA, מהדמויות המרכזיות של המודיעין האמריקאי, אמר לי בשיחה, 'מה יש לכם אתם הישראלים: כל פעם באים אלינו ורוצים עוד כסף ואומרים שהשנה הבאה היא 'שנת ההכרעה'.
"אז הסיפור הזה על התקדמות במשא ומתן הוא לא נכון. לא היה בו שום דבר, כלום, אפס. זה סיפור שנולד על ידי מישהו שרוצה להקרין דרך התקשורת כאילו שיש התקדמות"
"והציר השני, של הדיסאינפורמציה, הוא להצהיר שלא ישראל אשמה, אלא חמאס. תעצמו רגע עיניים ותחשבו כמה פעמים שמעתם את ארבעת המילים 'חמאס לא רוצה עסקה' בתקשורת. כל המקרים הללו הם 100% שקר, 100% תדריך של גורמים בעלי עניין".
אז כל פעם שאומרים לנו "חמאס מראה סימני התגמשות", זה קשקוש?
"אולי הוא מראה סימני התגמשות, אבל ישראל כל הזמן זזה על הספקטרום של מה היא מוכנה ומה היא לא מוכנה. חמאס כן רוצה עסקה – הוא מהתחלה רצה עסקה, הוא פשוט רוצה עסקה בתנאים שלו.
"אגב, ראיתי דיווח באחד הערוצים הפופולריים; בחיי, אתה חושב לעצמך מה חשב לעצמו העורך שנתן את הכותרת: 'המתווכים המצרים עודם אופטימיים, אבל אנחנו איבדנו את התמימות', בשמו של גורם ביטחוני במערכת הביטחון.
"מה זה 'איבדנו את התמימות' בהקשר של מערכת הביטחון? זה כמו שהייתי אומר ב־1944 שניהלתי משא ומתן שלוש פעמים עם אדולף אייכמן – וזהו, אי אפשר איתו, הוא לא בן אדם. אני עם אחד כמוהו לא יכול לנהל משא ומתן".
"אני לא מתכוון רק לגורמים בסביבת נתניהו או מה שנקרא 'מכונת הרעל'. זה גם הם, אבל בהחלט לא רק הם. יש דיסאינפורמציה והטעיות שיוצאות גם מראשי מערכת הביטחון או גורמים מטעמם"
כשאתה אומר "גורמים בעלי עניין שמטעים את העיתונאים", אתה מתכוון לסביבת ראש הממשלה?
"לא! אני לא מתכוון רק לגורמים בסביבת נתניהו או מה שנקרא 'מכונת הרעל'. זה גם הם, אבל בהחלט לא רק הם. יש דיסאינפורמציה והטעיות שיוצאות גם מראשי מערכת הביטחון או גורמים מטעמם".
אתה יודע, אתה אומר "אני חלק מצוות, בסך הכול רציתי להעמיד דברים על דיוקם", אבל המעמד שלך השתנה עכשיו במובן הזה שיש אנשים שמצפים למוצא פיך. לא כעיתונאי בניו יורק טיימס אלא כרונן ברגמן.
"אז תודה, אני מוותר".
זה כבר לא בידיך.
"מישהו שאל אותי לא מזמן מה הקטעים שהם הכי קשים לי מאז ה־06:20 בבוקר של השבעה באוקטובר. האם אלה הקטעים של האש בעוטף והגופות או העבודה שאנחנו עושים עכשיו בניו יורק טיימס איסוף מסיבי של 400 אלף קטעי וידיאו, מיליון תמונות שהשאלנו ממערכת הבטחון – השאלנו זה במירכאות כמובן.
"אמרתי לו שבשבילי הרגעים היותר קשים הם רגעי האחריות, כי אתה יודע כמה מה שאתה מפרסם חשוב ויכול להשפיע ואתה לוחץ סנד ומבין שמה שאתה מפרסם יכול להתפוצץ גם לא טוב, במקרה שהוא לא נכון".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם