הגמישות הרעיונית ביחס לפסיקה החד משמעית של הרבנות הראשית בעניין הר הבית אולי מבורכת, אך היושרה מחייבת את אותה פתיחות גם לגבי סוגיות אחרות, כמו נישואין, גירושין וגיור – ובכך לפרק את המונופול של הרבנות.

*  *  *

הצעות לנטילת סמכויות מן הרבנות הראשית, והעברתן לרבנים או לארגונים אחרים, נתקלות בדרך כלל במחאות נמרצות מפי רבנים ופוליטיקאים ציוניים דתיים. למשל, לגבי רפורמת הכשרות – המאפשרת לרב עיר להעניק כשרות גם מחוץ לעירו – נטען שהיא מחלישה את הרבנות הראשית, פוגעת בסמכותה, ואינה עולה בקנה אחד עם תפיסתה הממלכתית של הציונות הדתית.

הצעות לנטילת סמכויות מהרבנות הראשית, והעברתן לרבנים או לארגונים אחרים, נתקלות בד"כ במחאות נמרצות של רבנים ופוליטיקאים ציוניים דתיים, בטענה שהן מחלישות את הרבנות הראשית ופוגעות בממלכתיות

והנה, בתשעה באב האחרון למדנו, שכמה מאותם רבנים ופוליטיקאים מגלים גמישות רעיונית מפתיעה ואינם חוששים לסטות מהנחיותיה החד משמעיות של הרבנות הראשית לישראל.

הרב קוק, כרבה הראשי של ארץ ישראל, פסק:

"עד הזמן אשר תבוא טהרתנו בעת אשר הישועה השלמה תופיע, אין אנחנו דורכים במקום הקודש".

ומועצת הרבנות הראשית תיקפה שוב ושוב את האיסור על עלייה להר הבית. למרות זאת, רבנים ציוניים חשובים – ביניהם כאלו שרוממות הממלכתיות והרבנות הראשית בגרונם – ולצידם חברי כנסת לא מעטים, תומכים בעליית יהודים להר הבית.

הם מסבירים, בין השאר, שפסקו של הרב קוק נועד רק למנוע כניסה להר ללא טבילה, ושבזמנו לא עסקו במדידת ההר ובגבולות האזור האסור לכניסה. לדבריהם, פסק הרבנות הראשית אינו מחייב, שכן הוא מביא להנצחת שליטת הוואקף בהר הבית ומחליש את האחיזה היהודית במקום.

בתגובה להתנגדות החרדית לעלייה להר, כתב ברל'ה קרומבי:

"הגיע הזמן שתפנימו שהיהדות לא חתומה בטאבו על שמכם ואתם לא דובריה הבלעדיים של תורת ישראל, ויש רבנים ויהדות גם מחוץ למפלגות שלכם".

אכן דברים כדורבנות, שכמעט כל ציבור שומרי המצוות – מכל הסיעות והזרמים הרעיוניים – היה חותם עליהם בעיניים עצומות, ומפנה אותם כלפי בעלי מחלוקתו.

והנה, בתשעה באב האחרון למדנו, שכמה מאותם רבנים ופוליטיקאים מגלים גמישות רעיונית מפתיעה ואינם חוששים לסטות מהנחיותיה החד משמעיות של הרבנות הראשית לישראל

אבל – להיכן נעלמת פתיחות זו כשמדובר בסוגיות אחרות? קשה לטעון שסוגיית העלייה להר הבית חשובה לממלכתיות היהודית ולסמכותה של הרבנות הראשית, פחות משאלת הענקת כשרות לפלאפליה בראשון לציון, בידי רבה של רחובות.

ובכל זאת, בנושא הרה גורל זה, שנודעת לו השפעה גם על המצב הגיאו-פוליטי, רבים אינם חוששים להורות הלכה בניגוד לדעת הרבנות הראשית, והמונים נוהגים בניגוד לפסיקתה.

נמצאנו למדים, שכאשר הרבנות הראשית פוסקת בעניין שהוא בבת עינם של חלק מן הרבנים והפוליטיקאים הציונים-דתיים, ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם השקפתם, הרי שהם אינם חוששים להתנער מסמכותה, ומתעלמים מהחששות לפגיעה כביכול בממלכתיות.

הגיע הזמן להכיר בכך שפתיחות דומה נדרשת גם בסוגיות אחרות. אם לדעתם של אותם גורמים, עלייה להר הבית בניגוד לפסיקת הרבנות אינה ממוטטת את חומות היהדות, הרי שהגיע הזמן שיחשבו גם על נישואין, גירושין וגיורים, שייעשו כדת משה וישראל, אך לא דרך מונופול הרבנות.

מטבע הדברים, הדבר אף אינו עולה על דעתם, בעיקר משום שרוב מי שניזוק מהתנהלות הרבנות בכל התחומים הללו, אינם נמנים על הזרם המרכזי של ציבור שומרי המצוות, כך שהנושא אינו מטריד אותם.

אבל, אם דמותה היהודית של מדינת ישראל חשובה לנו, הרי שהגיעה העת להקשיב גם לקולם של ההמונים שנפגעים מהתנהלות הרבנות, ומדירים את רגליהם מלשכות הנישואין ומבתי הדין לגיור.

כשהרבנות הראשית פוסקת בעניין שהוא בבת עינם של רבנים ופוליטיקאים ציונים דתיים, באופן שונה מהשקפתם – הם לא מהססים להתנער מסמכותה, ומתעלמים מהחששות לפגיעה כביכול בממלכתיות

הממלכתיות היהודית אינה נשענת על בלעדיות סמכויותיו של מנגנון פקידי הרבנות והעומדים בראשו, והיא אף תצא נשכרת מפתיחת השוק לגורמים נוספים שיפעלו לפי ההלכה, ויהיו קשובים יותר לצרכיו, לבעיותיו ולשאיפותיו של כלל ישראל.

ד"ר אסף (אסי) קניאל, הוא מנכ"ל ארגון עתים, הפועל להנגשת שירותי הדת בישראל ולקידום יהדות פלורליסטית. משפטן ודוקטור להיסטוריה, עסק במשך שנים בקידום פעילות חינוכית וקהילתית בקהילות יהודיות במדינות בריה"מ לשעבר.