בשנת 1894 גילה הארכיאולוג האמריקאי פרדריק ג'יי בליס תגלית מכוננת ומרהיבה: פסיפס מעוטר מהמאה השישית, מקפלת מתים ארמנית המתוארכת לתקופה הביזנטית.

התגלית בשכונת מוסררה, כמה מאות מטרים משער שכם של העיר העתיקה בירושלים, היא הפסיפס השלם היחיד שנמצא אי פעם מחוץ לארמניה עם כתוביות ארמניות – שהן גם הדוגמאות העתיקות ביותר של כתיבה ארמנית ששרדו באיזשהו מקום.

פסיפס הציפורים עם הכתובת הארמנית מול האפסיס הקדמי, ירושלים. (צילום: ישי הירדני, ויקיפדיה)

התגלית בשכונת מוסררה, מאות מטרים משער שכם בירושלים, היא הפסיפס השלם היחיד שנמצא אי פעם מחוץ לארמניה עם כתוביות ארמניות – שהן גם הדוגמאות העתיקות ביותר לכתיבה ארמנית ששרדו

אני נזכר בעובדות המדהימות הללו בהקשר של המחלוקת המתחוללת סביב הסכם החכירה ארוכת הטווח של "גן הפרה" בעיר העתיקה בירושלים, שעורר כעס בקהילה הארמנית על רקע האשמות בשחיתות.

בתור ארמני שנולד וגדל בעיר העתיקה (וכיום מלמד את ההיסטוריה של האזור באוניברסיטת נברסקה-לינקולן בארה"ב), אני חש שעלי לתרום להבנת המצב הסבוך.

רבים יופתעו לגלות את עומק הנוכחות הארמנית בארץ הקודש, וגם את קווי הדמיון בין שני העמים, בהיותם קבוצות הפזורות ברחבי הגלובוס, שבמהלך ההיסטוריה סבלו נידוי, ובמאה ה-20 אף מהנורא ביותר: רצח העם של הארמנים (1915-1923) והשואה (1941-1945).

אני מציין זאת למרות שמדינת ישראל מעולם לא הכירה ברצח העם הארמני ואף תמכה צבאית באזרבייג'ן במלחמתה נגד ארמניה, שהובילה לטיהור אתני של הארמנים מנגורנו-קרבאך בספטמבר 2023.

יום הזיכרון ליום השואה הארמני רצח העם הארמני השואה הארמנית (צילום: יואב לף)

ארמנים מפגינים בירושלים נגד מכירת נשק מישראל לאזרבייג'ן והמעורבות הישראלית בעימות האלים בנגורנו-קרבאך, 22 באוקטובר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

למרות שארץ הקודש מעולם לא הייתה חלק מארמניה ההיסטורית, השורשים ההיסטוריים שלנו כאן עמוקים. העלייה הארמנית המתועדת הראשונה לארץ הקודש התרחשה בתחילת המאה ה-4 לספירה, עם הגעת משלחת של כמרים לארץ. כאשר ביקר אנסטאס ורטאבד אקורצי (636-650 לערך) בירושלים כמה מאות שנים מאוחר יותר, הוא כבר יכול היה למנות 70 מנזרים בירושלים ובסביבתה שנבנו על ידי ארמנים.

רבים יופתעו לגלות את עומק הנוכחות הארמנית בארץ הקודש, ואת קווי הדמיון בין שני העמים – קבוצות הפזורות ברחבי הגלובוס, שסבלו במהלך ההיסטוריה נידוי ואף מהנורא ביותר: רצח עם

עובדות ארכיאולוגיות והיסטוריות כאלה מעידות על הקשר של ארמנים לארץ הקודש ולעיר העתיקה בירושלים בפרט. ואכן, מחוץ לארמניה ההיסטורית, הנוכחות הארמנית בירושלים היא הוותיקה ביותר.

הקהילה שלנו משתמשת במונח "ירושלים הארמנית" בשל הנוכחות ההיסטורית המוצקה של הפטריארכיה הארמנית, כמו גם של הקהילה שליבתה הם צאצאיהם של אותם עולי רגל ארמנים ראשונים.

כנסיית המלאכים ברובע הארמני בירושלים (צילום: דן פרי)

במובן מסוים, ניתן לראות בירושלים את המרכז הדתי והתרבותי החשוב ביותר בהיסטוריה הארמנית. ממלכות ונסיכויות ארמניות בארמניה ההיסטורית נפלו בזו אחר זו, כשהאחרונה הייתה הממלכה הקיליקית (1098-1375). זה הותיר רק את המדינונת של היום בדרום הקווקז, שגבולותיה הוגדרו על ידי ברית המועצות. אבל החלקה הקטנה שלנו בירושלים נשארה שלמה.

במשך מאות השנים שרדה העיר שליטים רבים: רומים, ביזנטים, פרסים, ערבים, צלבנים, איובים, ממלוכים, עות'מאנים, בריטים וירדנים. למרות תהפוכות פוליטיות אינספור, "ירושלים הארמנית" התמידה.

הפטריארכיה הארמנית של ירושלים במתכונתה הנוכחית נוצרה בשנת 638 עם הקמתה. כיום, היא חולקת את האפוטרופסות של האתרים הקדושים לנצרות – כולל כנסיית הקבר וכנסיית המולד – עם הכנסיות היוונית-אורתודוקסית והלטינית (רומית-קתולית).

הקהילה שלנו משתמשת במונח "ירושלים הארמנית" בשל הנוכחות ההיסטורית המוצקה של הפטריארכיה הארמנית, כמו גם של הקהילה שליבתה הם צאצאיהם של אותם עולי רגל ארמנים ראשונים

תפקיד קריטי זה עוזר להסביר את חוסנם של הארמנים בירושלים. מכל ה"ארמניות הקטנות" הפזורות ברחבי תבל, הירושלמית היא אולי האותנטית ביותר. היא מונעת על ידי התפקיד שנטלה על עצמה בעבור הנצרות כולה – דבר שגם בא לידי ביטוי בנוכחות הפיזית של אינספור אוצרות תרבות.

כנסיית סנט ג'יימס היפה, מנזר המלאכים הקדושים וכנסיית סנט טורוס הם פנינים רוחניות ואמנותיות. הפטריארכיה מכילה 4000 כתבי יד, הנחשבים לאוסף השני בגודלו של כתבי יד ארמניים מחוץ לארמניה. ספריית גולבנקיאן בירושלים נחשבת לספרייה הארמנית הגדולה ביותר מחוץ לארמניה, המאכלסת כמה מאות אלפי ספרים. מוזיאון מרדיגיאן מכיל את החפצים החשובים ביותר, המפרטים את ההיסטוריה של הארמנים בירושלים.

כתבים ארמניים עתיקים במוזיאון ברובע הארמני (צילום: דן פרי)

בית הדפוס סנט ג'יימס, שהוקם בשנת 1833 ונחשב לבית הדפוס הוותיק ביותר בעיר העתיקה, מילא וממלא תפקיד משמעותי בהפקת יצירות איכותיות בתיאולוגיה ובלימודי ארמניה.

לאורך ההיסטוריה, הסמינר התיאולוגי של הפטריארכיה סייע בחינוך דורות חדשים של כמרים. בית הספר התיכון הארמני סנט טארקמנצ'טס ממשיך לתפקד כמרכז למתן חינוך ברמה גבוהה לילדי הקהילה.

הפטריארכיה הארמנית גם מילאה תפקיד דומיננטי בהחייאת האומה הארמנית מסף ההכחדה לפני כמאה שנה. היא שיכנה והאכילה אלפי פליטים ששרדו את רצח העם הארמני על ידי העות'מאנים, והקימה בתי יתומים ברובע הארמני ובעוד מקומות. חלקם נשארו והעשירו את הקהילה הארמנית כאן. חברי הקהילה הצטיינו בין היתר במקצועות כמו צילום, קרמיקה וצורפות.

סטודנטים לכמורה בקתדרלת סט.ג'יימס ברובע הארמני בירושלים (צילום: דן פרי)

הפטריארכיה הארמנית מילאה תפקיד דומיננטי בהחייאת האומה הארמנית מסף ההכחדה לפני כמאה שנה. היא שיכנה והאכילה אלפי פליטים ששרדו את רצח העם הארמני והקימה בתי יתומים ברובע הארמני

אף על פי כן, הקהילה החלה בדעיכה דרמטית עקב מלחמות 1948 ו-1967, כאשר ארמנים רבים איבדו את בתיהם ועסקיהם ועזבו את המדינה. הגעתם של קבוצות רדיקליות בעשורים האחרונים הכניסה אלמנט של חוסר כבוד ותסיסה. צעירים חרדים יורקים על כמרים ארמנים ללא עונש – הפכו לתופעה שכיחה.

המצב הסלים בעקבות העסקה המפוקפקת שנחתמה בשנה שעברה על ידי הפטריארכיה הארמנית עם חברת נדל"ן ישראלית, לבניית מלון בשטח מה שמכונה גן הפרה, ליד הסמינר התיאולוגי הארמני. הפטריארכיה הולכה שולל על ידי מנהל הנדל"ן שלה, שהודח מיד ונמלט. לאחר מכן ניסתה לבטל את ההסכם עם חברת הנדל"ן הישראלית. שני הצדדים פנו לבית המשפט.

מאז, ארמנים מהרובע הארמני מתמודדים עם גל של התנכלויות והתקפות מאורגנות מצד מתנחלים יהודים המסכנים את הביטחון הפיזי של הכמרים הארמנים וחברי הקהילה. צעירים מהרובע הארמני החלו להתגודד באתר גן הפרה כדי להגן על השטח שהיה ברשות הפטריארכיה במשך מאות שנים.

אני יודע שההתעללויות של המתנחלים לא מייצגות את עמדות החברה החילונית הישראלית כלפי ארמנים, שהם מיעוט נוצרי מהוותיקים בארץ הקודש. ישראלים מהשמאל ביקרו באתר המאהל במספר הזדמנויות כדי להפגין סולידריות. אבל כל המצב הזה מסכן את נוכחותנו היקרה וארוכת השנים בירושלים. חוששני שללא לחץ בינלאומי על ממשלת ישראל, מנהיגי דת יהודים והחברה הישראלית, הקהילה הארמנית והפטריארכיה הארמנית יעמדו בסכנה.

במהלך מלחמת 1948, מאמר מערכת ב-Sion (הביטאון של הפטריארכיה הארמנית של ירושלים), תיאר היטב את הקשר העמוק של הארמנים לפינה זו של העולם:

"בהתחשב במונחים [צבאיים] קונוונציונליים, לא עסקנו בשום קרב אפי במהלך אירועי הדמים בפלסטין. (עם זאת) הפגנו את נחישותם בהגנה על המורשת הרוחנית והלאומית שלנו, על חיינו ורכושנו, ובעיקר על כבודנו, אשר במשך מאות שנים תמיד היה מפואר וראוי לשבח בארץ הקודש".

כיום, הקהילה הארמנית של ירושלים והפטריארכיה הארמנית מתאחדות שוב בנחישות לשמר 1700 שנות הנוכחות הארמנית בירושלים. המחלוקת היא לא רק על עסקת מקרקעין, אלא על שימור מורשת תרבותית גדולה – הנוכחות הנוצרית בעיר הקודש ירושלים ובארץ הקודש בכלל.

כיום, הקהילה הארמנית של י-ם והפטריארכיה הארמנית מתאחדות שוב בנחישות לשמר 1700 שנות הנוכחות הארמנית בעיר. המחלוקת היא לא רק על עסקת מקרקעין, אלא על שימור מורשת תרבותית גדולה

אני מאמין בתוקף שירושלים לא שייכת לאף אחד אבל גם שייכת לכולם. כמו שיש את ירושלים הארמנית, יש גם את ירושלים המוסלמית, הנוצרית והיהודית. עיר לא-קדושה זו תהפוך לעיר קדושה באמת כאשר כל תושביה יכבדו את השלמות הטריטוריאלית של הקהילות שלהם.

והפסיפס? הוא הועבר ממוסררה למוזיאון המרדיג'יאן ששופץ לאחרונה ברובע הארמני של ירושלים. נקווה ששם יישאר.

בדרוס דר מאטוסיאן, ארמני יליד ירושלים, הוא פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת נברסקה-לינקולן בארצות הברית.