תני – המון תודה על עבודה עיתונאית מעולה לאורך השנים וכאן בזמן ישראל, ועל השיתוף הנדיב בתובנות ובכנות שלך. גם הטור הזה שלך מרתק ונוגעת בעצבים החשופים. מקווה מאוד שהמנוחה אכן תמלא לך את המצברים ושתשוב בהקדם.
ואם יש לך יותר זמן עכשיו, אני מאוד ממליץ למצוא את הספרון הקטן The Anatomy of Peace שיצא בשנה הגורלית של 1945 והפך לרב מכר ענק, אבל בהדרגה נשכח כמעט כליל. הוא הציג ניתוח ריאליסטי של המצב העולמי והצביע באומץ על התרופה הנדרשת, ולטעמי הוא סופר-רלוונטי למצבה הגרוע והמפחיד של האנושות בימינו.
לי הוא נותן המון תקווה למה שיכול להיות כאן.

מה שכל כך נוראי בעיני בסיפור הזה, בסדר עולה:
1. שבעלי ידע פנימי יגרפו הון.
2. שלמקבלי ההחלטות פתאום יהיו שיקולי רווח אישי שיאפילו על האינטרס של הציבור שהם אמורים לשרת.
3 . שבעלי ההון מקבלים עוד דרך קלה להשפיע על עיצוב דעת הקהל והמציאות.

וממש כמו עם סכנות הבינה המלאכותית, המלחמות, שינויי האקלים ויתר הצרות המתרגשות עלינו – גם כאן ברור שהרגולציה המדינתית קטנה מדי, מפוצלת ולא אפקטיבית מספיק. בשביל לטפל כמו שצריך בבעיות מסדר גודל עולמי כזה נדרש דרג שלטוני-מדינתי של האנושות כולה.

כל הכבוד דנה, ותודה על התגייסותך לחזון החשוב הזה!
לפני 16 שנים פרסמתי במה שהיה אז המדור הירוק של מעריב (והיום מקור ראשון) את הצוואה לגופי, שדומה מאוד לצוואת הגוף של ארז. מעל קברי אני רוצה עץ תות:
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/899/054.html

ערן, במשך כל שנות ה-20 הנאצים ניסו למכור את מרכולתם אבל הציבור הגרמני לא הקשיב והם נשארו בשוליים. בבחירות של 1928 הם קיבלו 2.6%(!) מהקולות, אבל בבחירות של 1930 הם הפכו למפלגה השניה בגודלה עם 18.3% מהקולות. המשבר הכלכלי שהתחיל ב- 1929 גרם לציבור הגרמני להתייאש מהדמוקרטיה. 1931 הייתה רק ההמשך.

התיאור של הדמוקרטיה כרעיון מערבי מתעלם מאלמנטים דמוקרטיים שנמצאים בהרבה חברות אנושיות 'לא מערביות' והיהדות בתוכן. מלבד היכרות עם מוסד הסנהדרין והמושג התלמודי 'לא בשמיים היא', אני ממליץ בחום לכותב לקרוא את ספרו האחרון והמעולה של שלום בוגוסלובסקי על יהדות מזרח אירופה, שם יקבל שיעור על המנגנונים הדמוקרטיים והפלורליסטיים של האיחוד הפולני-ליטאי, שהיה המדינה הגדולה באירופה בזמנו, ועל הפרלמנט הפדרלי היהודי החשוב שפעל בו ונקרא 'ועד ארבע ארצות'.

תודה על פתיחת הצוהר לסיפור שלא הכרתי שמדגים היטב את מורכבותה ורב-גוניותה של הארץ. כבר בתכנית החלוקה הוצע שירושלים תהיה אזור בשליטה בין-לאומית, אבל הבעיה היא שלמרות שהמערכת הבין-לאומית שייכת לממשלות היא בעצמה מסגרת וולנטרית ואין לה שום כח שלטוני על הממשלות האלה. מכאן נגזר חוסר כוחה וחוסר יעילותה בפתרון המגוון האדיר של הבעיות בעולם המאיימות על כולנו. זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל כדי לשמור באמת על האינטרסים הפרטיקולריים שלנו כיחידים וכקהילות מה שנדרש הוא הכפפת כל המדינות וכל בני האדם למסגרת שלטונית פדרלית משותפת. מידה מסויימת של ריבונות עולמית חייבת להיות בידי כל בני האדם, ולא רק בידי הממשלות המפרידות בינינו, ולא רק בידי ריבונו של עולם.