האם בסופו של דבר המשיח יפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו? הסיכוי לא גדול, אבל הרבה תלוי במחאה.

יש מראית עין לפיה הנושאים הכבדים המשסעים את ישראל זה ציר פילדלפי, מדינה פלסטינית וכו'. אלה באמת נושאים כבדים, בעיקר משום שהם קשורים בעסקת החטופים, אבל העניין האמיתי המשסע את ישראל הוא האם המשיח יבוא מתי שירצה, או כשהיהודים יגידו לו לבוא.

החרדים דוגלים באמונה שהמשיח יבוא מתי שירצה, והסרוגים מאמינים שאם היהודים יפעלו למען בואו, הוא יהיה חייב לבוא.

העניין האמיתי המשסע את ישראל הוא האם המשיח יבוא מתי שירצה, או כשהיהודים יגידו לו לבוא. החרדים דוגלים באמונה שהמשיח יבוא כשירצה, והסרוגים מאמינים שאם היהודים יפעלו למען בואו, הוא יהיה חייב לבוא

אפשר לגחך, אבל לדרמה התיאולוגית הזאת יש השלכה על הר הבית. אחד מגורמי הלחץ הגדולים שאמורים להשפיע על בואו של המשיח הוא קידום טיהור ההר עם הפרה האדומה ופריצה לתוך המסגדים, כדי לקרב את יום בניית המקדש בסערת החזיונות האפוקליפטיים של גוג ומגוג.

תרחיש זה הוא חזיון בלהות לחרדים, אבל כל עוד הובטחו להם התקציבים ואת מיסוד ההשתמטות בחוק יסוד, הם העלימו עין מן המחלוקת האמונית הזאת, אבל זהו. לא עוד.

מה שהשתנה הוא שכעת יש סכנה לתקציבים, ואחרי החלטות בג"ץ הם יכולים לשכוח מחוקי ההשתמטות. חמור יותר – חרב גזרות הגיוס מונחת באמת על צווארם. בעוד מצבם בתוך "הבייס" שלהם הולך ורע – מצבם של הסרוגים עולה כפורח. באיזונים בינם לבין הסרוגים, בנימין נתניהו בפירוש נוטה לצד הסרוגים.

ויותר חמור מבחינת החרדים – איתמר בן גביר מכשיל את חוק הרבנים של ש"ס, המונע מבוגרי הישיבות את הפרנסה הנאה הממתינה להם.

כעת, סוגיית הר הבית נעשתה קריטית לחרדים – כי אם האסכולה של הסרוגים תגבר, הדבר יחזק את רוחות הכהניזם המתחזקות בשבאב החרדי.

בראשית השבוע הודיע ראש הממשלה, כי מעתה לא ירשה לשום שר לעלות על הר הבית בלי רשות. לא צריך לחשוד בכשרים שנתניהו פתאום הבין את חומר הנפץ הטמון על הר הבית. יש להעדיף את הגרסה לפיה החרדים לחצו עליו, כדי לעצור את התנופה שבן גביר צובר על הר המריבה.

השבוע הודיע נתניהו כי מעתה לא ירשה לשרים לעלות על הר הבית בלי רשות. לא צריך לחשוד שהבין את חומר הנפץ הטמון שם. יש להעדיף את הגרסה לפיה החרדים לחצו עליו, כדי לעצור את התנופה של בן גביר על ההר

אבל במציאות, נתניהו צריך כעת את בן גביר יותר מאשר את החרדים, בגלל שהתאריך הקובע מבחינתו הוא ראשית עדותו במשפט, ולשם הוא מכוון את כל מהלכיו, במדיניות הפנים ובניהול המלחמה. זאת משום שהעדות עלולה לקרב אותו לנבצרות.

עקרונית, הרכב השופטים הנרפה עלול בהחלט לדחות (שוב) את העדות, או לאפשר לו עדות בזום וכיוצא בזה, ואני מקווה שאני לא שותל רעיונות. אבל נתניהו נערך לאפשרות הגרועה יותר מבחינתו, ויש לקוות שהתקדימים של פריצה לבית הדין הצבאי והצעקות באולמי בית המשפט, לא יתנו השראה לאירועים דומים במשפט נתניהו.

קרבה לבן גביר ולבצלאל סמוטריץ יכולה להקרין על הבייס, גם בלי שנתניהו יאמר משהו, אבל הבעיה הגדולה היא כמובן התחזקות המחאה. מול סכנת הבייס המאיימת על בתי המשפט, המחאה יכולה להגן על בית המשפט. מראות של התנגשויות מול בית המשפט לא ישרתו את נתניהו, אבל כל עוד הקלף הזה בידו, הוא ימשיך להעדיף את הסרוגים על החרדים.

וכאן אנו נכנסים לתפקידה של המחאה בוויכוח על המשיח. החרדים רואים בעיניים כלות איך כל התקוות שתלו בנתניהו עולות בעשן, אבל אין להם אומץ לקבל החלטות, כי הם מפחדים מהשבאב שכבר עכשיו אוהד את בן גביר. אבל הם גם יודעים שחוסר מעש רק יגביר את השפעת בן גביר בתוכם.

החרדים רואים בעיניים כלות איך התקוות שתלו בנתניהו עולות בעשן, אבל אין להם אומץ לקבל החלטות, מפחד השבאב החרדי שכבר עכשיו אוהד את בן גביר. אבל הם גם יודעים שחוסר מעש רק יגביר את השפעתו בתוכם

ההחלטה של המחאה לעבור להפגנות בתוך בני ברק – כמובן, ברגישות רבה, מסיבות מובנות, עשויה להפחיד את הרבנים, ולהמחיש להם כי המחיר שהם משלמים עבור התמיכה בנתניהו גבוהה ממה שהם יכולים לשאת. במקרה כזה, הם עשויים להפיל את ברית ביבי-סרוגים, שהם לא מרוויחים ממנה. רק מפסידים.

זה מביא אותנו לסקפטיות לגבי ההודעה הטרייה של נתניהו על כך שלא ירשה עלייה להר בלי רשות. כלומר: הוא כן ייתן אישור לבן גביר, כי יש מקום לחשוד שבבסיס ההסכם הקואליציוני עם עוצמה יהודית עומדת הנכונות של נתניהו לכך שבן גביר יקדם את מהלכיו לבטל את הסטטוס קוו על הר הבית. זאת הסכמה בעל פה, שמשפטנים חייבים לבדוק עד כמה היא חוקית, ואם זה לא חוקי, עד כמה אפשר לערער באמצעותה את הבסיס החוקי של הממשלה.

למה ניתן לחשוד בזה? כי בן גביר עלה על הר הבית, אחרי שנתניהו הודיע בוושינגטון כי הוא לא יעלה. ואחרי שעלה, אנשי עוצמה יהודית מסרו כי נתניהו היה בסוד העניין, ונתניהו לא הכחיש.

נתניהו נתן לחרדים את ההכרזה החדשה, אבל הוא לא יעמוד בה, ובן גביר ימשיך לעלות,  כי יש לחשוד, כאמור, שהעלייה על ההר עומדת בבסיס הקואליציה החדשה. כאשר החרדים יפנימו זאת הם יחפשו אופציות אחרות.

גם תרבות השקר והפייקים עלתה מדרגה השבוע, כאשר השבועון הגרמני, בילד, הידוע בקשריו עם לשכת נתניהו, פרסם את "מסמך סנוואר". כבר מקריאה ראשונה היה אפשר לחשוד באותנטיות של המסמך.

גם תרבות השקר והפייקים עלתה מדרגה השבוע, כאשר השבועון הגרמני, בילד, הידוע בקשריו עם לשכת נתניהו, פרסם את "מסמך סנוואר". כבר מקריאה ראשונה היה אפשר לחשוד באותנטיות של המסמך

המסמך חשוד בחוסר אותנטיות, בין היתר, מכיוון שנאמר בו, כביכול מתוך המחשב של יחיא סנוואר, שהוא מציע שימוש בביקור הצלב האדום אצל החטופים, ככלי לחץ על דעת הקהל של ישראל. דא עקא, ברור וידוע לכל מי שעסק, או הכיר את המשא ומתן, שמבחינת חמאס הצלב האדום אסור בנגיעה.

מי שחיבר את המסמך היה יותר מצוי ביואב גלנט ובמחאה, מאשר בעמדות חמאס. לכאורה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.