כמעט שבוע שלם התנהלו דיונים קדחתניים בקבינט המדיני־ביטחוני לגבי הפעולה הקרקעית של צה"ל. על פי מספר גורמים שהיו שם, ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש עוד ועוד פרטים על הפעולה: רעיון מבצעי, כיווני חדירה, תמונת מצב עורף, היקף ירי רקטי של חמאס ועוד ועוד.
בשלב מסוים הגיעו המשתתפים לדבר על מניין הנפגעים בצד הישראלי, ראש הממשלה – עדיין תחת הלם 7 באוקטובר – אמר: "יהיו אלפי הרוגים" , שר הביטחון ענה לו, "בשביל זה יש צבא – ולא יהיו אלפי הרוגים".
הדיון הזה לא התקיים לאחרונה בעניין לבנון, הוא נערך לפני 11 חודשים, ערב הכניסה הקרקעית לרצועת עזה וימים ספורים אחרי החלטת הקבינט לא ללכת למתווה הצפוני שהציע שר הביטחון. "הזדמנות מבצעית נדירה לשנות את פני המערכה", כינה זאת השר יואב גלנט.
נתניהו הזעיק את דרעי, גנץ ואיזנקוט – שהצטרפו לממשלה בחופזה – והפעולה שתוכננה לצפון נדחתה. היום ניתן לומר שהטייסים כבר היו באוויר, המטרות הוזנו לטילים והפצצות – ונותרה רק הפקודה
ראש הממשלה הזעיק את אריה דרעי, בני גנץ וגדי איזנקוט – שהצטרפו לממשלה בחופזה – והפעולה שתוכננה לצפון נדחתה. היום ניתן לומר שהטייסים כבר היו באוויר, המטרות הוזנו לטילים והפצצות – ומה שנותר היא פקודת האש. שר הביטחון הורה להם להמריא ולהמתין אי שם כי לא רצה לתת להזדמנות המבצעית הזו לחמוק בגלל העובדה שראש הממשלה לא עונה לשיחות שלו.
המתיחות הזו בין ראש הממשלה לשר הביטחון לא שכחה מאז. למעשה הגחלים הלוחשות בין השניים לא כבו מאז מרץ 2023, אז פוטר גלנט בעיצומה של המהפכה המשפטית. זמן קצר לאחר מכן הרחובות בערו – ונתניהו נאלץ לחזור בו.
פטירתה של אימו של גלנט כמה שבועות אחרי שהוחזר לתפקידו סיפקה לשניים – נתניהו וגלנט – הזדמנות לשדר עסקים כרגיל כשהם מצולמים בחצר ביתו של שר הביטחון, משוחחים בחברות, כביכול עסקים כרגיל.
אלא ש־7 באוקטובר חשף שוב את קצות העצבים הרגישים של זה כלפי זה. ביטול התקיפה בלבנון הייתה רק הפרומו. גלנט מאז תחילת המלחמה מיישר קו עם הרמטכ"ל וראש שב"כ, הוא הקול שלהם לדברים שהם מתוקף תפקידם הממלכתי לא יכולים לומר.
הניסיונות העוכרים של נתניהו להשתמש בציר נצרים כמסכל עסקה לא צלחו, אפילו האמריקאים הבינו שהעסקה סגורה – ולא התייחסו לסעיף נצרים בניהול המשבר האחרון עם חמאס
זו הסיבה שכבר במאי כדי להניע את המשא ומתן התקוע שר הביטחון החליט להטיל על שולחן את אחד הקלפים המשמעותיים של ישראל בעזה – פינוי ציר נצרים המבתר את הרצועה לשניים ומאפשר לישראל למנוע את חזרת האוכלוסייה הפלסטינית לצפון. גלנט הבין את משמעות עזיבת הציר אבל היה מוכן לסגת ממנו כדי לקדם עסקה עם חמאס מחשש לחיי החטופים.
ראש הממשלה, מחשש לשלמות הקואליציה, התנגד, אבל מאחר שההצעה פורסמה היא הפכה כבר לעובדה במשא ומתן, ולכן נוצר סעיף שישראל לא יכולה לחזור ממנו. הניסיונות העוכרים של נתניהו להשתמש בציר נצרים כמסכל עסקה לא צלחו, אפילו האמריקאים הבינו שהעסקה סגורה – ולא התייחסו לסעיף נצרים בניהול המשבר האחרון עם חמאס.
המשבר הבא היה ציר פילדלפי. גלנט שוב יישר קו עם צה"ל ושב"כ, והכריז שניתן לסגת ממנו ועדיין לשמור עליו סגור מרחוק. גם כאן נתניהו הלך נגד, עם נאום ומצגת בשתי שפות. גורלו של כתב ה"ג'ואיש כרוניקל" נגזר לפיטורים בעקבות ציטוט עלום שלו כי יחיא סנוואר התכוון לברוח לסיני עם חטופים דרך מנהרה מתחת לציר.
הציטוט התגלה כשקרי ועורר לא מעט סימני שאלה לגבי העיתוי – סמיכות מקרית למסיבת העיתונאים של ראש הממשלה בעניין ציר פילדלפי. אלא שזה לא היה הנזק היחיד ממסיבת העיתונאים ההיא. מצגות פילדלפי גרמו למשבר מדיני עם קהיר.
הסימון של מצרים על המפות והרמיזות כי אין לה שליטה על הגבול העכירו משמעותית את היחסים עם ממשלת א־סיסי, וזו מיהרה לשלוח את הרמטכ"ל המצרי לגבול המשותף עם ישראל ורצועת עזה כדי להוכיח משילות
הסימון של מצרים על המפות והרמיזות כי אין לה שליטה על הגבול העכירו משמעותית את היחסים עם ממשלת א־סיסי, וזו מיהרה לשלוח את הרמטכ"ל המצרי לגבול המשותף עם ישראל ורצועת עזה כדי להוכיח משילות – ובעיקר לרמוז כי כל מחשבה על הישארות ישראלית במעבר רפיח הנוכחי תיתקל בהתנגדות מצרית עיקשת.
דווקא בעניין ההתמודדות עם חזבאללה בצפון נתניהו וגלנט דווקא היו תמימי דעים במשך זמן רב. עד יולי האחרון שניהם בחרו במסגרת ניהול הלחימה בצפון להשאיר על כנה את ההגדרה שהחזית הצפונית היא משנית. זאת לצד ניסיון מאחורי הקלעים להגיע להסדר עם לבנון דרך השליח עמוס הוכשטיין.
![מל"ט של חזבאללה ששוגר מלבנון ויורט בצפון, 25 באוגוסט 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/08/AFP__20240825__36EN9KK__v1__HighRes__IsraelLebanonPalestinianConflictHezbollahAttack-1024x640.jpg "מל"ט של חזבאללה ששוגר מלבנון ויורט בצפון, 25 באוגוסט 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)")
ראש הממשלה היה מאוד זהיר באזכורים של הנתיב הדיפלומטי, אולי כי חשש להרגיז את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. הוא לא אמר במפורש "הסכם עם חזבאללה" אבל תמיד רמז בהצהרות וקיים במעשים.
בחודש יוני האחרון הוא ביקר במפקדת חטיבה 769 אחרי שזו נפגעה מטיל כבד של חזבאללה, ושם אמר את המשפט הבא: "בדרך זו או בדרך אחרת נחזיר את הביטחון לצפון". כל אחד שמע במשפט הזה את מה שהוא רצה.
בחודש האחרון גלנט הבין שישראל נמצאת בישורת האחרונה לעסקת חטופים ולכן טבע את המושג "צומת אסטרטגי". ראש הממשלה לא אהב את זה וראה בכך חתירה תחתיו
בחודש האחרון גלנט הבין שישראל נמצאת בישורת האחרונה לעסקת חטופים ולכן טבע את המושג "צומת אסטרטגי". ראש הממשלה לא אהב את זה וראה בכך חתירה תחתיו.
גלנט למעשה עשה מעשה נתניהו: הוא יצר שתי חלופות, כפי שנתניהו אוהב לעשות, רק שזו של גלנט לא הייתה אנחנו והם – בחירה בינרית המאפיינת את נתניהו לכל אורך הקריירה שלו – אלא בחירה בין שתי ברירות מדיניות־ביטחוניות רעות אבל הכרחיות.
הראשונה: עסקה שתחזיר חטופים אבל תשחרר מאות אסירים ותיצור מצב לא ברור לגבי עתידו של חמאס ושל הרצועה עצמה. השנייה, החלופית: המשך הלחימה בעזה כזירה משנית והעתקת מרכז הכובד למלחמה עם חזבאללה, על כל המשמעויות האסטרטגיות של המהלך הזה.
נתניהו, שאוהב למשוך זמן בהחלטות גורליות, האשים את חמאס בטרפוד העסקה (טענה נכונה חלקית כי סנוואר אכן הקשה חלק מהתנאים, אלא שזה קרה אחרי הקשחת התנאים של נתניהו).
גלנט הבין שלא תהיה עסקה ולכן בשבועיים האחרונים הוא מדבר על התמקדות בצפון. את הימים האחרונים הוא בילה בפיקוד צפון באישורי תוכניות ומפגש עם הכוחות
גלנט הבין שלא תהיה עסקה ולכן בשבועיים האחרונים הוא מדבר על התמקדות בצפון. את הימים האחרונים הוא בילה בפיקוד צפון באישורי תוכניות ומפגש עם הכוחות שתרגלו לחימה מול חזבאללה ברמת הגולן.
רק הסבר פוליטי יכול ליצוק היגיון לתפנית החדה של נתניהו בעניין לבנון. השבוע הוא כבר החל לדבר אחרת. רק במאי הוא אמר בישיבת קבינט בנוגע לתושבי הצפון המפונים: "מה יקרה אם יחזרו כמה חודשים אחרי 1 בספטמבר?"
לעומת זאת, אתמול – בעיצומו של המשבר הפוליטי – הוא אמר לשליח המיוחד הוכשטיין: "לא ניתן להחזיר את התושבים לצפון ללא שינוי יסודי במצב הביטחוני".
"שינוי יסודי" הן מילים שיכולות להתפרש לכמה כיוונים, כל צד יכול לקחת מהן את מה שהוא רוצה. בן גביר וסמוטריץ' נחישות, תושבי הצפון בשורה – וגלנט איום לגבי עתידו, כמי שמוצג על ידי סביבת ראש הממשלה כרופס. לא בכדי כנראה חבר הכנסת משה סעדה דאג להדגיש את המילה הזו כמה פעמים אתמול בערוץ 12 – והוא לא היחיד.
ועוד לא נאמרה מילה לגבי הנדוניה שאמור להביא איתו גדעון סער למשרד הביטחון, כנראה בדמות הסכמה לחוק גיוס חדש, כזה שירצה את החרדים
ועוד לא נאמרה מילה לגבי הנדוניה שאמור להביא איתו גדעון סער למשרד הביטחון, כנראה בדמות הסכמה לחוק גיוס חדש, כזה שירצה את החרדים. כתב כיכר השבת ישי כהן רמז על כך אתמול בצוהריים בעיצומו של גל השמועות על פיטורי גלנט והחלפתו בסער.
אלא שבמקרה הזה נראה שנתניהו, עם כל חוכמתו הפוליטית, לא מעריך נכון את הזעם בקרב המילואימניקים שבפרוץ המלחמה בלבנון יצטרכו לשאת בנטל של שתי גזרות לחימה. עיקר הזעם, אגב, הוא בקרב חובשי הכיפות הסרוגות המשרתים בצה"ל, הקרע בינם לבין החרדים החריף מאוד מאז תחילת המלחמה.
התסכול נמצא בינתיים בקבוצות הווטסאפ ובשיחות האישיות, אבל אם יעבור חוק גיוס מכובס לצרכי הישרדות פוליטית, הזעם הזה יתפרץ. ארגוני המילואימניקים ממתינים לראות מה ילד היום הפוליטי, אבל כבר עכשיו הם מתארגנים לזירת לחימה נוספת, לא בעזה, לא בלבנון – בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו