מינוי פוטנציאלי של גדעון סער לשר ביטחון משול למינוי שקמיסט כרמטכ"ל רק בגלל ששניהם לובשים מדי צה"ל. סער לובש חליפה כמו יואב גלנט, אבל עומק הים לא דומה לעומק הסחי הפוליטי. עומק המנהרות לא דומה לעומק הקומבינות הפוליטיות, וסיכוי ההישרדות בחיים של 101 חטופות וחטופים לא דומה לסיכויי ההישרדות הפוליטית של סער.

החלפת שר ביטחון בעת מלחמה תהיה יריקה לפרצופם של הלוחמים והמפקדים, המסכנים את חייהם יום יום בידיעה שיש דרג מדיני אחראי שלא ישלח אותם למשימות מיותרות, שחייהם עומדים לנגד עיניו בכל החלטה – כיבוש רפיח או כניסה קרקעית ללבנון.

החלפת שר ביטחון בעת מלחמה תהיה יריקה לפרצופם הלוחמים והמפקדים, המסכנים את חייהם בידיעה שיש דרג מדיני אחראי שלא ישלח אותם למשימות מיותרות, שחייהם עומדים לנגד עיניו בכל החלטה

רק מי שבשרו נצרב במלחמה ממש, בסיכון חיים ופחד המוות, יכול לעמוד מול לוחמים ולקבל את אמונם ואת אמון משפחותיהם. המלחמה בעזה מספיק מטורפת ומטורללת בהנהגת ממשלה קיצונית משיחית, בה אינטרסים אישיים של רה"מ מובילים החלטות. אין צורך, כך נראה היה עד סאגת ההחלטה המסתמנת על מינוי סער במקום גלנט, לעוד מאותו טירוף.

בממשלת נתניהו-חרדים-עוצמה יהודית, אין שום גבול שיעצור אותם מלהידבק לשלטון בכל מחיר. כל מחיר בחיי החטופים, כל מחיר בחיי הלוחמים, כל מחיר בריסוק הכלכלה והעורף הישראלי, כל מחיר בפילוג החברה הישראלית, כל מחיר בהפיכת המשטרה למיליציה מופרעת שפועלת נגד האזרחים ולמען פטרונה הפוליטי, כל מחיר בהחרבת עשרות ישובים ופינוי מאות אלפי אזרחים מבתיהם לזמן בלתי ידוע. כל מחיר.

בנימין נתניהו הוא הסחיט הידוע של המפלגות החרדיות שמבטיחות את שלטונו לאורך שנים. אלא שבוויכוח בין הסוחט לנסחט נשכחה עמדתם של הסוחטים.

על נתניהו כבר אין מה להוסיף. הוא הרי מחריב את מערכת המשפט ואת הדמוקרטיה הישראלית למען שלטונו, הוא הרי יצר קשר שטני עם יחיא סנוואר על חשבון חיי אזרחי המדינה וסיפק לו מימון לבניית מפלצת הטרור. הוא הרי אחראי אישית לשורה של אסונות ומחדלים קטסטרופליים.

בממשלת נתניהו-חרדים-עוצמה יהודית, אין שום גבול שיעצור אותם מלהידבק לשלטון בכל מחיר. כל מחיר בחיי החטופים, בחיי הלוחמים, בריסוק הכלכלה והעורף הישראלי, בפילוג החברה הישראלית וכן הלאה

אבל הסוחטים אותו לא פחות אחראים ואשמים. גם בעת מלחמה הם נוהגים כאילו חיילי המילואים והסדיר הם משרתים כנועים שלהם. גם כשמאות הרוגים נקברים בשל החלטות הנסחט שלהם, הן – המפלגות החרדיות, ממשיכות אל היעד של פטור מגיוס ותקציבים ללא גבול לישיבות.

אבל יש גבול. גם לפרה חולבת יש מגבלת חלב בכל חליבה. לשיטת הניצול של הציבור המשרת יש מגבלה מסוימת. היא עוד לא מסומנת ברחוב, אבל יש לה גבול מסוכן שעלול להתפרץ בכל רגע.

התהליך שבו מצויה כעת ישראל הוא תהליך סחיטה מטורף שיביא בהכרח לפירוק והתרסקות. מי שלא יהיה מוכן לצאת לרחובות להילחם נגד ההחלטות המופרעות של המערכת הפוליטית, ייאלץ לשלם בחייו.

רבים יעדיפו פשוט להתחמק, לרדת מהארץ, להפסיק לשרת במילואים, להימנע מכל מגע עם השלטון בדרכים או אמצעים אחרים.

שלטון שכל מה שמעניין אותו הוא השלטון ולא תפקידו, לא הדאגה לאזרחים – הוא שלטון מפקיר ומופקר, שבעצם נוכחותו בשלטון הורס את המדינה שתחת שלטונו.

סוחטי נתניהו לא פחות אחראים ואשמים. גם במלחמה הם נוהגים כאילו חיילי המילואים והסדיר הם משרתיהם הכנועים. גם כשמאות הרוגים נקברים – המפלגות החרדיות חותרות לפטור מגיוס ותקציבי ישיבות ללא גבול

מינויו של גדעון סער הוא עוד צעד בדרך לשם. כשגדעון סער יכנס לישיבת מטכ"ל וישאלו אותו על מהלך תקיפה אנכי או קרקעי ישיר, על תקיפה אווירית והנחתת כוחות מהאוויר או הים, על גיוס אוגדות מתמרנות ללבנון וסדר עדיפות ללחימה בעזה או לבנון, ובעיקר על החדרת מוטיבציה חדשה לכוחות השחוקים מלחימה של 11 חודשים בעזה, מה הוא יגיד? "אבל אני מגרד את אחוז החסימה. הייתי חייב"?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.