עוזי פוגלמן לא רצה להיות נשיא בית המשפט העליון. מיום שמונה לכהונתו בעליון, בן טיפוחיה של הנשיאה באותה עת דורית ביניש, פוגלמן כבר ידע מה צופן לו העתיד. שיטת הסניוריטי לא עמדה אז בסימן שאלה – ופוגלמן ידע שבמועד פרישתה של השופטת אסתר חיות – שבעת מינויו לעליון כבר כיהנה בערכאה הבכירה כשש שנים – תישאר לו שנת כהונה אחת בדיוק.
פוגלמן ידע כבר אז את מה שהשופט יוסף אלרון מעולם לא הפנים: אין כל סיבה לכהן בתפקיד הנשיא במשך שנה אחת בלבד. הוא ידע שכשיגיע המועד הוא יוותר על התפקיד. אך המציאות טפחה על פניו והכריחה אותו לשמש בשנת כהונתו האחרונה כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, נוכח המלחמה שהכריז שר המשפטים יריב לוין על המערכת המשפטית.
כוותיק השופטים פוגלמן מונה בעל כורחו לעמוד בראשות המערכת המשפטית כולה בתקופה הקשה בתולדותיה. בכל התקופה הזו הוא לא חדל מלקרוא ללוין לפעול למינויו של השופט יצחק עמית, הבא אחריו ברשימת הוותק, לנשיא קבוע. "תפקיד נשיא בית המשפט העליון מחייב מינוי קבוע", הוא שב ואמר.
כוותיק השופטים פוגלמן מונה בעל כורחו לעמוד בראשות המערכת המשפטית כולה בתקופה הקשה בתולדותיה. בכל התקופה הזו הוא לא חדל מלקרוא ללוין לפעול למינויו של השופט יצחק עמית
הבוקר (שלישי) זה יקרה, אך לא כפי שקיוותה המערכת המשפטית. חמישה ימים בטרם הגיעו לגיל 70, מועד פרישתו הרשמי, יתקיים היום טקס פרישתו של פוגלמן. 13 שופטי הערכאה הבכירה יתכנסו באולם ג' של בית המשפט לטקס המסורתי הנערך לכבוד שופטים פורשים – טקס שלא קוים בשתי הפרישות הקודמות, של השופטות אסתר חיות וענת ברון, זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה.
שני שינויים בולטים בכל זאת יתרחשו בטקס הצפוי היום. האחד הוא שבניגוד למסורת המקובלת בעבר, שבמסגרתה השופט הפורש מקריא באולם המשפט פסק דין חגיגי הניתן ביום הפרישה לפי בחירת השופט, הפעם יתקיים הטקס נטו, ללא הקראת פסק דין. אולי זה הסממן שבאמצעותו בחר פוגלמן לאפיין את האירוע היום כמשהו שאיננו חגיגי באופן מלא, נוכח המלחמה ומצב המדינה.
השינוי השני הוא שבניגוד למתכונת הקבועה של טקס הפרישה הנהוגה מימים ימימה, שר המשפטים לוין בחר שלא להשתתף בטקס. את הרשות המבצעת תייצג באירוע רק היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. מטעם הכנסת תברך היועצת המשפטית שגית אפיק. בשם שופטי העליון ידבר עמית, שייטול החל ממחר את תפקיד ממלא מקום נשיא העליון, עד שתכונס הוועדה לבחירת שופטים בעוד כחודש כדי למנותו לנשיא קבוע.
לא כך תכנן פוגלמן לסיים את כהונתו, אבל זה מה שהיה עבורו בקלפים. באופן אישי פוגלמן הוא איש נעים הליכות, שדיבורו מתון ושאינו בנוי לקרבות. אך הנסיבות חייבו אותו להתגייס להגן על המערכת המצויה תחת מתקפה, מערכת שאותה שירת כל חייו המקצועיים – בפרקליטות המדינה, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.
הנסיבות חייבו אותו להתגייס להגן על המערכת המצויה תחת מתקפה, מערכת שאותה שירת כל חייו המקצועיים – בפרקליטות המדינה, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון
פוגלמן היה נושא דגל מרכזי במחנה הליברלי בבית המשפט העליון, שמאבד כעת את אחד הקולות החשובים שפעלו במסגרתו בשורה ארוכה של ענפי משפט.
ליברל במלוא מובן המילה
פוגלמן נולד וגדל בתל אביב, בן לאב ניצול שואה ולאם ששימשה מנהלת מתנ"סים בשכונת שבזי ובשיכון יפו ג'. הוא שירת בנח"ל ולחם במלחמת יום הכיפורים בחזית המצרית. לאחר סיום לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב הוא התמחה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה – תפקיד שסימן את נתיב הקריירה שלו כמשפטן בשירות הציבורי.
לאחר כמה שנים במחלקה הפלילית בפרקליטות, חזר למחלקת הבג"צים והתקדם בה עד שמונה לעמוד בראשה, בשנת 1995. במחלקת הבג"צים טיפל מטעם המדינה במהלך שנות ה־90 בכמה תיקים אייקוניים, בהם עתירתה של אליס מילר שדרשה להתגייס לקורס טיס, ובפרשת מיטראל שעניינה היתר לייבוא בשר חזיר לישראל.
"אין לפרקליט בשירות המדינה מנדט להגן על כל עמדה של הרשות המינהלית", הגדיר פוגלמן את המצפן המקצועי שלו בתפקידו זה, בהרצאה שנשא בשנת 2000. "הפרקליט ייצג את עמדת הרשות בבית המשפט רק אם ישנה תשתית משפטית לעמדה זו".
בשנת 2000 התמנה לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ועשה לו שם בעיקר במחלקה המינהלית החדשה נוכח תחילת פעולתם של בתי המשפט לעניינים מינהליים, שדנו בעתירות בנושאים שהורדו מבג"ץ לבתי המשפט המחוזיים.
פועלו של פוגלמן כשופט לאורך שנותיו בבית המשפט העליון התאפיין בעשייה נטולת אבק כוכבים. הוא לא עשה כותרות, לא השתמש בניסוחים מפוצצים, לא בפסקי הדין שלו ולא במהלך הדיונים
הוא עוד הספיק להתמודד ב־2004 על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והפסיד בישורת האחרונה למני מזוז; ב־2007, שנה לאחר שביניש מונתה לנשיאת בית המשפט העליון, היא משכה אותו לשנת כהונה בפועל בעליון. הוא הותיר רושם חיובי על עמיתיו, וב־2009 זכה במינוי הקבע, באותו מקבץ יחד עם ניל הנדל, המבוגר ממנו, ויצחק עמית, הצעיר ממנו.
פועלו של פוגלמן כשופט לאורך שנותיו בבית המשפט העליון התאפיין בעשייה נטולת אבק כוכבים. הוא לא עשה כותרות, לא השתמש בניסוחים מפוצצים, לא בפסקי הדין שלו ולא במהלך הדיונים באולם המשפט. הוא פשוט עשה את עבודתו כשופט, במילים מתונות אך בהתבססות על עמוד שדרה מברזל, המגלם תפיסה ערכית ושיפוטית הרמונית.
ליברל במלוא מובן המילה, פוגלמן הגן על ערכי היסוד של המדינה – מחופש הביטוי וזכות ההפגנה, הזכות לשוויון וכבוד האדם, ועד עקרונות משטריים של הפרדת רשויות והעצמאות השיפוטית. "העצמאות השיפוטית על שני היבטיה אינה קיימת לטובת הרשות השופטת עצמה, אלא היא נועדה לטובת הציבור הישראלי כולו", הוא אמר בחודש מאי האחרון באחד מנאומיו, "זאת כחלק אינטגרלי מעיקרון שלטון החוק המהותי שעל יסודותיו הוקמה מדינת ישראל".
אין כל דרך לתמצת את מכלול פסיקותיו הרבות בכל ענפי המשפט הנוחתות על שולחנם של שופטי העליון. כל סיכום יהיה מטבעו אנקדוטלי. הוא שלח לכלא את אהוד אולמרט בפרשת הולילנד ואת ראש עיריית רמת גן צבי בר בפרשת השחיתות שלו; הוא נטל חלק מרכזי בטרילוגיית פסקי הדין שביטלו את התיקונים לחוק המסתננים, שאפשרו כליאת מבקשי מקלט בלא חשד פלילי.
הוא שלח לכלא את אולמרט בפרשת הולילנד ואת ראש עיריית ר"ג צבי בר בפרשת השחיתות שלו; הוא נטל חלק מרכזי בטרילוגיית פסקי הדין שביטלו את התיקונים לחוק המסתננים
הוא גם קבע שבתי חולים אינם מוסמכים לאסור על הכנסת מזון חמץ בפסח; דחה את כניסתו לתוקף של "חוק טבריה" שנחקק במטרה לסייע למקורבו של אריה דרעי; יצר את "הגנת העיתונות האחראית" בדיני לשון הרע; והיה שותף למהפכה בדמי המזונות, כשקבע כלל שוויוני מבחינה מגדרית.
שומר המערכת
במאי 2022, אחרי קרוב ל־13 שנים בבית המשפט העליון, ועם פרישתו של השופט ניל הנדל, התמנה פוגלמן למשנה לנשיאת העליון באותה עת אסתר חיות. בטקס ההשבעה שלו אמר פוגלמן: "השירות הציבורי הוא חלק בלתי נפרד מחיי. הצהרת האמונים היום לתפקיד המשנה לנשיאה היא גולת כותרת מרגשת עבורי".
משלא מונה באופן רשמי לנשיא העליון, פוגלמן לא נשא שבועת אמונים נוספת. הוא הכין נאום פרידה נאה לחברתו חיות, אותו התכוון לשאת בטקס פרישתה, אך הטקס בוטל. באותו נאום כתב: "אני מקבל לידי – מתוך הכרת כובד המשימה – את הלפיד למשמורת זמנית. אעשה ככל שביכולתי כדי לשמר את עצמאות ויציבות המערכת ולשמור על ערכי היסוד של מדינת ישראל".
השנה הסוערת שבה עמד בראש המערכת, והקריירה השיפוטית שלו כולה, מלמדות כי הוא אכן עשה כל שביכולתו.
הוא נכנס לתפקידו בעיתוי טראומטי, עשרה ימים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, כשהמדינה כולה שרויה עדיין בהלם. "בימים קשים אלה חשוב שנדע לעמוד כתף אל כתף זה לצד זו, לא רק כחברים ברשות השופטת, אלא כקהילה", הוא כתב באיגרת לאנשי הרשות השופטת.
שני פסקי הדין הגדולים שעליהם חתום פוגלמן בשנה האחרונה הם פסק הדין בעניין סעיף הנבצרות בחוק יסוד הממשלה ופסק הדין בעניין חובת גיוסם של תלמידי הישיבות
ארבעה חודשים לאחר מכן, בכנס העמותה למשפט ציבורי, אמר: "לרבים מאיתנו נדמה כי הזמן עצר מלכת באותה שבת שחורה".
כמו כל נשיא העומד בראש המערכת ולו לתקופה קצרה הוא חתום על שינויים ארגוניים במערכת בתי המשפט – החל מחיבורו של בית המשפט העליון למערכת "נט המשפט", שעליה פועלים כלל בתי המשפט בישראל, דרך הקמת צוות בדיקה בעקבות הדלפת קטעים מפסק הדין בעניין הסבירות, וכלה בהעברת פרויקט השידורים הישירים מבית המשפט העליון מפיילוט זמני למתכונת קבועה.
שני פסקי הדין הגדולים שעליהם חתום פוגלמן בשנה האחרונה הם פסק הדין בעניין סעיף הנבצרות בחוק יסוד הממשלה, מחודש ינואר 2024, ופסק הדין בעניין חובת גיוסם של תלמידי הישיבות, מחודש יוני.
בעניין גיוס תלמידי הישיבות פוגלמן הוביל את ההרכב המורחב של תשעת השופטים להתייצב מאחוריו פה אחד. לא עניין של מה בכך בהתחשב בנושא שהונח על שולחנם של השופטים ובהתחשב בהרכב האנושי בבית המשפט.
פסק הדין בעניין הנבצרות ניתן יומיים אחרי שהרכב מלא של בית המשפט העליון פסק כי יש להחזיר את עילת הסבירות לסל הכלים של הביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה. גם בפסק הדין הזה פוגלמן היה שותף מלא לצעד הנחשוני וההיסטורי שלקח בית המשפט העליון.
גישתו השיפוטית היא כה ליברלית, שמפתיע שגילדת ההפיכה המשטרית לא ראתה בו סדין אדום ולא סימנה אותו כמי שאסור לעולם לאפשר לו לאחוז במושכות
גישתו השיפוטית היא כה ליברלית, שמפתיע שגילדת ההפיכה המשטרית לא ראתה בו סדין אדום ולא סימנה אותו כמי שאסור לעולם לאפשר לו לאחוז במושכות, כפי שעשתה לגבי הנשיא המיועד הבא, יצחק עמית.
גם בעניין הסבירות, כמו בעניין הנבצרות – וכמו בפסקי דין חוקתיים דרמטיים קודמים, למשל חוק הלאום – פוגלמן החזיק בעמדה שלבית המשפט יש סמכות לפסול תיקונים לחוקי יסוד, וכי גבולות סמכותו של בית המשפט נגזרים מגבולות סמכותה של הכנסת, כרשות מכוננת.
במילים אחרות, במצבים הנדירים שבהם הכנסת מכוננת בחוק יסוד הוראה שאין לה סמכות לכלול בטקסט החוקתי, לבית המשפט יש כוח לפסול אותה.
"היכולת של שלוש רשויות השלטון בישראל להמשיך ולקיים ביניהן דיאלוג אפקטיבי עמדה למבחן משמעותי בשנה האחרונה", הוא שב ואמר בנאומיו כממלא מקום נשיא העליון, במהלך השנה החולפת.
גם פוגלמן עצמו הועמד למבחן בשנה זו. היום הוא בוודאי נושם לרווחה עם העברת הלפיד לחברו השופט עמית. "החוק מצווה לנו יום עם תמהיל רגשות מיוחד", הוא כתב עם פרישתה של חיות, תיאור ההולם גם את היום הזה, שבו הוא עצמו מצוי במרכזו – "התרגשות לרגל יום ההולדת העגול לצד צער הפרידה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם