רק בחברה שבה לחיי אדם אין ערך, יכולים חברי ממשלה להתייחס למציאות שבה אלפי ישראלים איבדו את חייהם כאל נס, כפי שאמרה השרה לתשתיות לאומיות אורית סטרוק ("זה כמו תקופה של נס") לפני כמה חודשים.

הד לדבריה שמענו השבוע גם מחבר הכנסת ויו"ר ש"ס אריה דרעי: "אנחנו מתחילים להבין את גודל הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה איתנו", ולפניו מהמנהיג הדתי הרב אליקים לבנון: "איבדנו כבר אלפי אנשים במלחמה הזו, גם חיילים, גם אזרחים, אז יצטרפו אליהם עוד 100 – אין מנוס. לא נחריב את המדינה בשביל חטופים שכלואים בתנאי גיהינום". המשמעות היא שערך חיי אדם צומצם עד כלות ושאין ערבות הדדית.

דברי סטרוק ודרעי שמתייחסים למציאות של אלפי ישראלים שאיבדו את חייהם כאל נס, ודברי הרב לבנון על כך שלא נחריב את המדינה בשביל חטופים בתנאי גיהינום, מלמדים שערך חיי אדם צומצם עד כלות ושאין ערבות הדדית

ואכן, בישראל של 2024 נמצא ערכם של החיים בשפל של כל הזמנים. הדרישה הציבורית להחזיר את החטופים בהסכם ולערוב לחייהם הצליחה לא רק לשחוק את ערכם אלא להפוך אותו לשלילי. ראש הממשלה, רוב השרים וחלק ממצביעי הקואליציה רואים בהם מטרד. משקולת. נודניקים שמפריעים להם בדרך. שלא לדבר על בני משפחותיהם של החטופים.

אם האתוס הישראלי של ערבות הדדית לא הצליח לעזור לחטופים, מה שווים חיי פלסטיני? קהות החושים, לצד הרצון בנקמה אחרי אירועי השבעה באוקטובר, הביאו לאדישות שכמותה לא הכרנו. עשרות אלפי הרוגים בעזה, בהם אלפים על גבי אלפים של ילדים, ובשיח הציבורי בישראל גילויי חמלה הפכו למגונים. בעזה אין בלתי מעורבים וחייהם הפקר, ואם כבר הפקר, גם לקורבנות של נוער הגבעות בגדה זה מגיע, אז מה אם אינם עזתים? הם בטח שמחו באותו יום.

הפרה הקדושה ביותר – החיילים – אפילו היא איבדה מכוחה. מדי יום נהרגים חיילים, צעירים ומבוגרים, סדירים ומילואמיניקים, אולם מצד הממשלה כמעט ואין התייחסות אליהם. ערוץ התעמולה של הממשלה, ערוץ 14 הגדיל לעשות השבוע וזמן קצר אחרי שהותרו לפרסום שמותיהם של חמישה חיילי צה"ל שנפלו בפעילות מבצעית בלבנון, חילקו בתכנית הפטריוטים בקלאוות, אות לשמחה על מותו של סינואר.

מערוץ 14, אין ציפייה, אבל הביטוי הבוטה ביותר להידרדרות ערך חיי החיילים הוא האופן שבו מסוקר מותם בכלי התקשורת המרכזיים. לא פעם ההרוגים נכללים כבדרך אגב בתוך סקירת המלחמה היומית וכתבה של שלוש דקות יכולה לפעמים לאגוד את סיפוריהם של שמונה לוחמים. גם זו נמצאת לא פעם במורד הליינאפ אחרי ספין תורן של פוליטיקאי תאב תשומת לב או כל סערה ציבורית תורנית אחרת.

מפתה לייחס כל זאת למלחמה ולאירועי השבעה באוקטובר ויש בכך כמובן מידה רבה של אמת, אבל לצערנו התהליך הזה לא התחיל השנה. זו הדרדרות בת כמה שנים, שהחלה בהקצנה של הליכוד שנעמד מאחורי חשוד בפלילים שנזקק לימין הקיצוני וממשיכה בלגיטימציה והחיבוק לו זוכה הכהניזם בממשלה הנוכחית. ההתנכרות לערכים הליברליים שמקדשים חיי אדם ודמוקרטיה לטובת "משילות" בדמות ההפיכה המשטרית ודאי תרמו לכך.

הדרישה הציבורית להחזיר את החטופים בהסכם ולערוב לחייהם הצליחה לא רק לשחוק את ערכם, אלא להפוך אותו לשלילי. רה"מ, רוב השרים וחלק ממצביעי הקואליציה רואים בהם מטרד. משקולת. נודניקים

עוד לפני השבעה באוקטובר ערכו יהודים פוגרומים בפלסטינים בגדה המערבית. ממשלת ישראל לא הייתה אדישה לכך כלל. היא סייעה להם ושלחה חיילים לאבטח אותם.

לאחר השבעה באוקטובר חלקם גויסו למילואים בהגמ"ר (הגנה מרחבית), וכעת הם זכו במעמד חיילים, שמקנה להם שכבה נוספת של הגנה משפטית ומקשה על פלסטינים לעמוד מולם.

לאלימות הזו היה חלק אינהרנטי במדיניות הממשלה ב-2023. חבריה השתמשו בכוחם כדי לסייע לטרוריסטים יהודים, וחברי קואליציה ניהלו עבורם קמפיינים וגייסו עבורם כספים.

ועוד דבר צריך להיאמר. בשיטת המשטר הנוכחית בישראל, שנעה על הציר שבין פופוליזם ימני לפשיזם, ערך חיי האדם נגזר לא רק מהשתייכותו האתנית אלא גם מהמגזר אליו הוא שייך ומעמדותיו הפוליטיות. ערך חייו של נער גבעות אשר נרצח רצח אכזרי ומתועב, גבוה כמובן מזה של פלסטיני, אבל גם מזה של ישראלי ממוצע שחי בתוך הקו הירוק וסופג טיל, או של פלסטיני ישראלי שנרצח מכדור תועה ברחובות עירו. למשטרה שאחראית על אכיפת הסדר הציבורי יש גם כמה כללי אצבע: על מתנחל יש לשמור, משמאלני יש להישמר ועל עיני פלסטיני יש לשים פלנלית.

רק ממשלה כזו יכולה להמשיך מלחמה חסרת אסטרטגיה במחיר מותם של עוד ועוד חיילים ואזרחים כדי להגיע "לניצחון המוחלט" שאף פעם לא יבוא, ולסמן את כל מי שמבקש להגיע לעסקה שתחזיר את החטופים חזרה כבוגד, ואף להפעיל נגדו באופן שרירותי את הכוח שהופקד בידיה כדי לשמור על הסדר הציבורי.

רק ממשלה כזו יכולה להמשיך מלחמה חסרת אסטרטגיה במחיר מותם של עוד ועוד חיילים ואזרחים כדי להגיע "לניצחון המוחלט" שאף פעם לא יבוא, ולסמן את כל מי שמבקש להגיע לעסקה שתחזיר את החטופים חזרה כבוגד

במהלך ההפיכה המשטרית היה ברור לכל מתנגדיה שללא דמוקרטיה וחירות לכל אזרחיה מדינת ישראל לא תוכל לשגשג, אבל אף אחד לא הציע אז את סופה. אלא שאיפה שחמאס ויחיא סנוואר נכשלו – בנימין נתניהו והממשלה יצליחו. אם שינוי לא יבוא בקרוב, וכמדינה נוותר באופן סופי על ערכים כמו שוויון ערך האדם ושוויון בפני החוק, לא תהיה זו עוד מדינת ישראל וניתן יהיה לספור את ימיה לאחור.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".