בימים הקרובים תיפתח שנת הלימודים האקדמית, עם אותה אקדמיה שרבים כל כך אוהבים לחבוט בה – כמה לכאורה היא לא השתנתה וכמה היא לא אימצה טכנולוגיות חדשות. רק שהטוענים כך כנראה לא למדו באקדמיה לאחרונה ובטח לא פתחו סילבוס או ידיעון של מוסד אקדמי כלשהו.

האקדמיה משתנה כל הזמן. זו מהותה. המחקר מתקדם והמרצים העומדים בחזית המחקר מביאים את הנושאים העדכניים ביותר אל חדרי הכיתות. כל מי שבוחן את האקדמיה רואה בה שינויים מרחיקי לכת.

האקדמיה משתנה כל הזמן. זו מהותה. המחקר מתקדם והמרצים העומדים בחזית המחקר מביאים את הנושאים העדכניים ביותר אל חדרי הכיתות. כל מי שבוחן את האקדמיה רואה בה שינויים מרחיקי לכת

כממסד, המערכת האקדמית עושה מזה שנים שימוש בטכנולוגיה ומנגישה את עצמה לאוכלוסיות חדשות ובמרחבים גאוגרפים חדשים ונרחבים, כאשר גם האוניברסיטאות הטובות בעולם (הרווארד MIT ואחרות) מציעות תארים שלמים בלמידה מרחוק.

בנוסף, כחלק מההתפתחות בתחומי הדעת השונים, מוצעים כיום שילובים מיוחדים ומתקדמים מאוד. פסיכולוגיה ומדעי המוח, הנדסה ומוסיקה, קוגניציה ומדעי המחשב ועוד ועוד שילובים מתקדמים, המאפשרים העמקה ושילוב בין גופי ידע שונים שמסורתית היו רחוקים אלו מאלו. כעת, במסגרת האקדמית, המוח האנושי והטכנולוגיה מקרבים בין התחומים ומאפשרים לחוקרים וללומדים לעסוק ולהתקדם במגוון רחב של תחומים.

הביקורת על הלמידה תמיד עוסקת בפורמט המקובל של מרצה וסטודנטים, שגם הוא כמובן השתנה מאוד לאורך השנים. היום לומדים בכיתות חכמות, משופעות במסכי מחשב, המאפשרים למידה מסוג שונים: למידה עצמאית, עבודה קבוצתית ופעילות במליאה. חדרים וירטואליים, מרחבי למידה וסדנאות ועוד.

ועם זאת לצידה של הקידמה, המרצה עדיין מהווה גורם מרכזי המתווך את הידע, מסייע בהבנת התכנים, מייצר סדר עדיפויות ומאפשר תהליך למידה בתחומים שונים ובמקצב מתאים.

נראה כי העובדה שהמרצה עדיין עומד במרכז תהליך הלמידה – מקורו לא בקיבעון של המערכת אלא ברצון האנושי האוניברסלי, שאינו תלוי טכנולוגיה,  למורה, למדריך, למי שמנהל את תהליך הלמידה.

נראה כי העובדה שהמרצה עדיין עומד במרכז תהליך הלמידה – מקורו לא בקיבעון של המערכת אלא ברצון האנושי האוניברסלי, שאינו תלוי טכנולוגיה,  למורה, למדריך, למי שמנהל את תהליך הלמידה

זו לא המערכת שלא השתנתה, היא דווקא השתנתה למכביר, אלו בני האדם שממשיכים להזדקק למתווך, המנהל במידה מסוימת את תהליך הלמידה, שמציב לה מסגרת, גבולות ומטלות. כל אלו חשובים למרבית האנשים.

שיעור הלמידה העצמאית אומנם גדל עם השנים ועם זאת ה-MOOCs (Massive Open Online Courses), אותם קורסים מקוונים המוצעים בתשלום או בחינם ומנגישים מגוון רחב של נושאים, נחשבים להצלחה חלקית בלבד.

לצד הפופולריות שלהם – שיעור הסטודנטים המסיימים קורסים מסוג זה הוא נמוך מאוד ונע בין 5% ל-15% (תלוי בשאלה אם הקורס חינמי או בתשלום, רמת המוטיבציה ובעיקר מערכת התמיכה שמציע הקורס ללומדים).

מאידך, קורסים מקוונים שכוללים מרצה המרכז את הקורס ונגיש לסטודנטים (blended) מדווחים על שיעור גבוה יותר של מסיימים (תלוי במגוון גורמים כמו מעורבות המרצה, מבנה הקורס והתמיכה הפדגוגית – שיעור המסיימים עומד על כ-40%).

גם הבינה המלאכותית (AI) משנה את תהליכי הלמידה, אך לא בהכרח מפחיתה את הצורך במרצים. להפך, היא מדגישה את חשיבותם בתור גורם מתווך שמנהל ומכוון את הלמידה. בינה מלאכותית וטכנולוגיות אחרות אמנם תומכות בלמידה,  אך המרצה נותר דמות מפתח בהבנת התכנים, סינון המידע והכנת תהליך למידה מובנה ומותאם.

יש סטודנטים שיכולים "ללמוד לבד", להשתתף בקורס באופן קבוע, לבצע מטלות ולעיתים אף לגשת לבחינות הסמכה. הם יכולים ללמוד אגב ויתור על מרחב ההוראה המנוהל.

זו לא המערכת שלא השתנתה, אלו בני האדם שממשיכים להזדקק למתווך, המנהל במידה מסוימת את תהליך הלמידה, מציב לה מסגרת, גבולות ומטלות. כל אלו חשובים למרבית האנשים

אולם מרביתנו זקוקים למסגרת שתתווך את הידע, תקבע סדר עדיפויות, תשרטט כרונולוגיה בלמידה תקבע מסגרת משימות ולוחות זמנים. ולפונקציה הזו קוראים כבר הרבה שנים – המרצה.

ד״ר גילה אורן היא ראש ההתמחות בשיווק ואסטרטגיה, הפקולטה למינהל עסקים במכללה למינהל. גילה היא מדריכת מסעות לפולין, מדריכה ביד ושם ועורכת מחקרים על תחום השואה.