בסוף השבוע הודיע יושב ראש הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, ליומון הסעודי א-שרק אל-אווסט, כי ישראל דחתה את יוזמתו של עמוס הוכשטיין, השליח האמריקאי ללבנון. היוזמה שנדחתה – להביא לידי הסכמה הצעת הפסקה דו-צדדית של פעולות האיבה, על בסיס גרסה מעודכנת של החלטה 1701.

מכיוון שטיוטת ההחלטה הודלפה ככל הנראה מצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נכון יהיה להעריך כי מלכתחילה ראש הממשלה לא רצה בשום הסכם עד שיתבררו תוצאות הבחירות בארצות הברית.

מכיוון שטיוטת ההחלטה הודלפה ככל הנראה מצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נכון יהיה להעריך כי מלכתחילה ראש הממשלה לא רצה בשום הסכם עד שיתבררו תוצאות הבחירות בארצות הברית

ניתוח מהיר של הטיוטה שהודלפה מגלה דמיון רב להחלטה 1701 המקורית, עם שינוי קטן, אבל רב משמעות, שבו לראשונה מוזכרת המילה "שלום בן קיימא – lasting peace", אומנם בהקשר כללי ולא מוגדר, אבל הביטוי הוכנס למסמך שמקובל על ישראל ולבנון כאחד.

עוד יש לציין כי השהות של ישראל ברצועת הביטחון מעל לקו הכחול, מותנית ביכולת של צבא לבנון להיות המחזיק היחיד של נשק בלבנון, וביכולת חסימת מעברי הגבול עם סוריה, כלומר: צה"ל יתבסס בדרום לבנון לאורך זמן, מה שיאפשר את שיבת ישובי הצפון לבתיהם וראשית שיקומם.

מכיוון שחוגי בנימין נתניהו חשודים כמי שמיהרו להדליף את המסמך, אפשר להעריך כי לא תוכן המסמך הפריע לנתניהו, אלא שיקולים אחרים, ובהם ענייניו האישיים והתייצבותו לעדות במשפטו המסכנת אותו בנבצרות. כמו כן, יש להפנים במלוא החומרה כי מטרות המלחמה של הקואליציה הזאת אינן חופפות את מטרות המלחמה של המדינה, כפי שצה"ל מבין אותן.

כבר די ברור, כי מטרת הקואליציה היא לנצל את המלחמה כדי לדרוס את הדמוקרטיה הישראלית. לא רק בהיבט הפוליטי והמשפטי, אלא גם לחסל את העיתונות החופשית, את הקולנוע, ומי שעוקב אחרי קבוצות ה-X של הסרוגים מבין – ה-D9 יעלה גם על התיאטרון, ועל כל שריד ופליט של ישראל הישנה והטובה שהכרנו. אם אלה מטרות המלחמה, ברור שיש להאריך אותה ללא סוף, כי הם גילו את המנוע למימוש תוכניותיהם הישנות.

ואם כבר נגיע לנקודת סיום של המלחמה, יש לדאוג שלא חיל האוויר יעניק לנו את תמונת הניצחון, אלא "האריות הגיבורים" של חילות היבשה. הסיבה פשוטה, נתניהו יודע שאם המלחמה תסתיים בתמונת ניצחון של חיל האוויר, הטייסים יצטרפו למחאה, והוא כבר לא יוכל לומר עליהם שהם אנרכיסטים ובוגדים.

יש להפנים כי מטרות המלחמה של הקואליציה אינן חופפות את מטרות המלחמה של המדינה, כפי שצה"ל מבין אותן. מטרת הקואליציה, כך נראה, היא לנצל את המלחמה כדי לדרוס את הדמוקרטיה הישראלית

בכל התבטאויותיו המנוסחות בקפידה קשה למצוא מילה טובה על חיל האוויר. אם זה הישג ברור ומוחץ של טייסינו האמיצים – הוא יאמר "אנחנו", אבל אם זה הישג של חילות היבשה, הוא יאמר "האריות הגיבורים".

על פי הקו הבדוק והמנוסה של הפרד ומשול, הוא מנסה לתקוע טריז בין חיל האוויר לחילות היבשה, אבל זה לא מצליח לו. החי"רניקים לא מתרשמים, והם מוקירים את תרומת חיל האוויר להתקדמותם על הקרקע. הם יודעים היטב מי שומר עליהם מן השמיים. וגם הטייסים כבר מכירים את הסחורה, ולא מתרשמים.

אבל הבעיה היא אחרת. בצלאל סמוטריץ' ורבניו לא מסתירים את רצונם להשתלט גם על המטכ"ל, לנצל עד תום את ליקוי המאורות הנורא של ה-7 באוקטובר, כדי להדיח את האשמים "בקונספציה" ולהביא במקומם את הקצונה הסרוגה "הגיבורים". הם שואפים להביא את ההתקוטטויות עם מפקדי צה"ל בנקודות החיכוך בהיאחזויות הלא חוקיות – לידי ניצחון מלא ומוחלט של נוער הגבעות.

הידיעות העמומות על השערורייה במשרד ראש הממשלה רק מחריפות את העימות בין צה"ל לבין הממשלה הנוכחית. האם אנו מתקרבים לקרע ביניהם לנוכח פני המלחמה?

ופה אנו נכנסים לרמיזות של הנשיא יצחק הרצוג ושל הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, על התועלת ש"האויבים" מפיקים ממעשיה של הממשלה.

כניתוח פוליטי אפשר לומר כי אכן, לא רק לנתניהו יש עניין במשיכת המלחמה ללא אופק סיום נראה לעין, אלא גם לאיראן. היא גילתה כי מלחמת התשה בסגנון המלחמה באוקראינה או מלחמת עיראק איראן משחקת לטובתה, ויש לה יכולת עמידה טובה יותר מאשר לישראל.

לא רק לנתניהו יש עניין במשיכת המלחמה, אלא גם לאיראן. היא גילתה כי מלחמת התשה בסגנון המלחמה באוקראינה או מלחמת עיראק איראן – משחקת לטובתה, ויש לה יכולת עמידה טובה יותר מאשר לישראל

אם נתניהו לא רוצה לתת את תמונת הניצחון לחיל האוויר, איראן עלולה לקבל את תמונת הניצחון עם הטילים המדויקים שלה, שאותם עדיין לא שיגרה מלבנון. אם יפלו על תל אביב במקום בבסיסי חיל האוויר, אפילו הצלחה חלקית עלולה לתת להם תמונת ניצחון מרשימה, ותמונת הפסד כואבת לישראל. פתאום גם תל אביב תיראה כמו עזה.

וכאשר אנו מדברים על איראן, הרי גם לה יש אינטרס שלא לקבל החלטה על לבנון כעת, מכיוון שכל המאמצים האמריקאיים מוציאים אותה מן התמונה, וכאן טמון עיקר ההבדל בין ארצות הברית לצרפת, ששומרת מקום לאיראן.

לפיכך, לראשונה איראן מתערבת גם בענייני עסקת החטופים עם חמאס. היא לוחצת על הבלמים לעצור את העסקה על עזה, כדי לשמר את מקומה בלבנון.

אכן כן, הנשיא הרצוג ואיזנקוט צדקו. המדיניות של נתניהו משרתת את איראן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.