התמונות חולפות בזו אחר זו. תמונות מזמן אחר. תמונות מהימים בהם לא חשבנו ולו לרגע שאסון נורא כזה יכול לקרות. מהימים שבהם לא העלינו בדעתנו שאתם תחטפו ומדינה שלמה תעמוד דומעת וחסרת אונים, מובלת ע"י הנהגה פושעת.
בארבעה עשר החודשים שחלפו הכל כבר נאמר. על ההזנחה ועל חדלות האישים, על הרפיסות ועל חוסר עמוד השדרה. אבל עכשיו ניתן לומר במפורש: טעינו. זו לא רפיסות ולא חדלות אונים ולא פחד.
זו קנאות.
בארבעה עשר החודשים שחלפו הכל כבר נאמר. על ההזנחה ועל חדלות האישים, על הרפיסות ועל חוסר עמוד השדרה. אבל עכשיו ניתן לומר במפורש: טעינו. זו לא רפיסות ולא חדלות אונים ולא פחד. זו קנאות
קנאות לאדמה, קנאות לשלטון, קנאות לכוח. עיוורון ואטימות כלפי האדם וכלפי האזרחים. כלפינו. כלפי כל מה שמסמל אחריות לעתידה של החברה של המדינה הדמוקרטית.
אנחנו בעיצומה של הפיכה דתית. וזה לא קורה באמצעות נשק חם וחרבות מושחזות, זה קורה באמצעות חקיקה דרקונית שרומסת כל אתוס עליו כוננה המדינה שלנו ב-76 השנים מאז הוקמה. ביטוי שרוקן מתוכן – דמוקרטיה, חירות, שוויון, ערבות הדדית ואחווה.
38 חוקים הונחו על שולחן הכנסת, חוקים שעיקרם פגיעה בנו – האזרחים החילונים או בני מגזרים שאינם החברה הדתית חרדית.
החל משינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, דרך הגבלת הביקורת השיפוטית, פוליטיזציה בבחירת נציב תלונות הציבור, הכפפת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לשר המשפטים, הסמכת בתי דין רבניים לדון בסוגיות אזרחיות.
הצעת חוק אחרי הצעת חוק, שמטרתן לכבול את ידי האזרח החילוני כדי למנוע ממנו את היכולת להיאבק על זכויותיו ולהעדיף בחוק את המתיישבים מעבר לקו הירוק. זה נעשה באמצעות בלימת סנקציות כלכליות בינלאומיות נגד מתנחלים, מימון ציבורי לפעילי ימין שסובלים מסנקציות כלכליות בינלאומיות, שלילת תקציבים מבתי ספר החשודים בהסתה (גם אם החשד לא מבוסס), שלילת אפשרות מערבים מלהתמודד בבחירות בחשד להסתה, ודברים שנראים שוליים כמו הלאמת מדידת הרייטינג בטלוויזיה.
אנחנו בעיצומה של הפיכה דתית. וזה לא קורה באמצעות נשק אלא בחקיקה דרקונית. 38 חוקים הונחו על שולחן הכנסת, חוקים שעיקרם פגיעה בנו – האזרחים החילונים או בני מגזרים שאינם החברה הדתית חרדית
שר המשפטים יריב לוין הוא בין האחראים לאותה רפורמה, שהובילה לאירועי השבעה באוקטובר על פי כל האזהרות המוקדמות של מערכת הביטחון – אומר בקול גדול שיש להמשיך ולחזור לרפורמה המשפטית. כאילו הילדים שלנו כבר חזרו משדה הקרב. כאילו כבר טופלו כל משברי הכאוס שכבר הוצג כאן. במין אטימות הזויה הם מבקשים להמשיך – עוד לפני שעשו את חשבון הנפש.
ואנחנו ממשיכים במלחמה שכבר הפכה מזמן למלחמת ברירה, כשאנחנו סופרים את הימים מאז נכנסנו ללופ הגיהינומי הזה. וזה הרגע לבקש סליחה, כי הימים הנוראים עדיין כאן. כל עוד החטופים עדיין שם.
סליחה שהמאבק לשחרור שלכם, החטופים ובני משפחותיהם, מעניין פחות ופחות אנשים – ראו את המספרים המצטמצמים של המשתתפים בהפגנות המחאה. סליחה שגם אלו שמגיעים חוזרים משם הביתה אל ענייניהם ושקועים בקשיים היומיומיים שלהם.
סליחה שחברי הממשלה הזו והעומד בראשה נאבקים רק למען שרידותם האישית, ומרגע לרגע מתחזקת בנו יותר ויותר ההכרה שכל הקורבנות שאנחנו מקריבים הם כשה לעולה למענם ולמענו.
ואתם נשארים בתוך המנהרות החשוכות, מלאות הטחב, נמקים, מוכים ונרדפים. אולי כמה מהצעירות בכן כבר חובקות תינוקות שנולדו מאונס. והמציאות הזו תרדוף את כולנו עוד שנים רבות.
ואנחנו ממשיכים במלחמה שכבר הפכה מזמן למלחמת ברירה, כשאנחנו סופרים את הימים מאז נכנסנו ללופ הגיהינומי הזה. וזה הרגע לבקש סליחה, כי הימים הנוראים עדיין כאן. כל עוד החטופים עדיין שם
כי יבוא יום בו אתם תשובו. מי בשקים שחורים ומי עם שארית נשמת אפו. ואנחנו?
כולנו ניוותר עם צלקות מדממות. עם כתם בל ימחה בהיסטוריה של העם היהודי.
איש לא יסלח לנו לעולם על כך שכמדינה העדפנו לדבוק באדמה ולא באדם.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
במשך רבע מאה, מילדותי לאורך שנות נעורי, גדלתי על שמות כמו פאר לי שחר, אריה גולן ועוד. האמנתי באמת ובתמים שכתבים-מגישים אלו מתווכים עבורי את המציאות כפי שהיא. כמה נאיביות היתה בי. כמה ארס, שנאה ושטנה יש בך ובדומייך. רק בימים מאתגרים אלו בהם אבק התמימות שוקע, אני למד כמה רדידות, שטחיות ובורות יש בכם, אתם צמחי מים נטולי שורשים וככאלה אתם נסחפים בהשפעת כל אדווה שחולפת לידכם ומסיטה אתכם מהאמת. גאה בשורשים שלי, מאמין בעוצמת העם שלנו ובהנהגה שניצבת מול כל רוח מצויה מחוץ ומבית.
המאבק לשחרור החטופים כבר אינו מעניין??
אינו חשוב??
מידי יום מוסרים צעירים, חיילים טהורים ויפים את חייהם כדי לנסות למגר את הרוע, ולמצוא חטופים.
ההפגנות לא עוזרות, כאשר אין צד שני שמעוניין לאיזו שהיא עסקה, אלא שמח וחוכך ידיו בהנאה רבה ממחלוקות אחים שמחריבות שוב ושוב את ביתנו.
במקום להתמקד במלחמות באויבים אמיתים ולא במלחמת אחים.
עסוקים אצלנו בביקורת פנימית בלתי נגמרת ובריבים חסרי תועלת.
ימין ושמאל. שמאל וימין.
אל תשכחו שאחים אנחנו!!.
עצוב שאנשים עוצמים את עינייהם שוב ושוב לנוכח המציאות!!.
מזה מעל למאה שנים שאנחנו מנסים לחיות בשלום, תוך חלוקת המדינה לשני עמים, נתינת נשק וקרקעות למי שמתגלים שוב ושוב כאויבים מרים , מפלצתיים ואכזריים. האדמה אינה השאלה. שלמה המלך נתן קרקעות למלך חירם. נקרא ארץ כבול בגליל המערבי. זו אינה הבעיה.
אלא מי עומד מולנו ומה מטרותיו.!!
שליטה על אדמה מאפשרת לנו קו גבול, חי, נושם ואמיתי. לא בגלל קדושת הקרקע, אלא בגלל קדושת החיים.
מה עם חומה ומגדל?
זה קידוש הקרקע.
מה עם, לא כובשים את ההר אם אין קבר במורד?
זה קידוש קרקע.
מה עם, דונה פה דונם שם?
זה קידוש קרקע.
אז בבקשה, נא לא להמציא ציונות חדשה.
יסוד הציונות הוא, קידוש הקרקע.
אין שום אפשרות לדבוק באדם אם אין קרקע.
היכן נקדש את האדם, על הירח?
הדעה שאת מבטאת היא פוסט ציונות.
נראה לי שהכותבת לא חיה איתנו באותה מדינה, מדינת היהודים שנמצאת במשבר ומלחמה על קיומה בעיקבות קונספציה יהירה של ראשי הצבא בעיקר. שפה גבוהה ועליתיסטית
יחד עם חוסר הבנה בסיסית ביעוד העם היהודי. לכי תתעמקי בתולדות העם המפואר שלנו .אולי תשכילי .
גברת שחר – ייסלח גם ייסלח. עבור רוב האזרחים היהודים בישראל 101 החטופים כבר הופקרו לגורלם, בבחינת "מכה קלה בכנף", בדיוק כמו ההרוגים בתאונות דרכים. לא תישאר אצל הרוב הזה שום צלקת מדממת. "הלאה, מתו כמה סמולנים ועוד כמה חיילים וחיילות" צדק חיים פרי זכרו לברכה שממעמקי השבי ידע לזקק את הדברים, אבל גם הוא, שהופקר למותו לא הבין את שיעור האטימות וההפקרה. זו פירושה של דיקטטורת ראש ארגון המחבלים הצורר ביבים שקרניהו. כל האמת הביביסטית בפרצוף על ההתחלה.