בכיכר החטופים נזהרים כל מוצ"ש מזיהוי פוליטי. משפחות החטופים חושבות שביקורת על הממשלה והעומד בראשה תגרום לממשלה להקשיח את עמדותיה בעניין עסקה, עוד יותר ממה שהיא מקשיחה ומטרפדת עד עכשיו.

בגשר בגין ההפגנה כבר יותר ביקורתית. קוראת לבנימין נתניהו בשמו, מזכירה את ההפקרה ואת המוות של חטופים בשבי. הדוברים, ובראשם עינב צנגאוקר, לא חוסכים מילים בדרישה חד-משמעית לסיים את המלחמה ולחתום על עסקה כדי להציל את חיי החטופות והחטופים החיים.

בגשר בגין ההפגנה כבר יותר ביקורתית. קוראת לנתניהו בשמו, מזכירה את ההפקרה ואת מות החטופים. הדוברים, ובראשם עינב צנגאוקר, לא חוסכים מילים בדרישה חד-משמעית לסיום המלחמה ולעסקה

בצומת קפלן ההפגנה (שחודשה השבוע) כבר ישירה נגד ממשלת ההפקרה. דורשת להיאבק למען הדמוקרטיה, קוראת לוועדת חקירה ממלכתית ולבחירות, ואחים לנשק לא חוששים למתוח שם ביקורת קשה על מחדל השבעה באוקטובר ועל המחדלים בהזנחת שיקום הדרום וחורבן הצפון.

אלא שלמרבה האבסורד, הזהירות הזו והניסיון הזה להפריד בין מחאת משפחות החטופים למחאה נגד ממשלת המחדל וההפקרה, לא מקובלים דווקא על ממשלת הימין מלא מלא, זו שאחראית למחדל ולהפקרה.

ממשלת נתניהו-בן גביר קושרת יומיום בגלוי בין עסקה וסיום המלחמה לבין גורלה בשלטון. אם זה לא פוליטי, מהו קשר פוליטי?

אם רק עניין מוסרי היה עומד פה על הפרק, אם רק מחיר העסקה היה בלב הדיון הציבורי, ניתן היה אולי להבין את ההפרדה המלאכותית בין ההפגנות. אבל איתמר בן גביר הרי מאיים בגלוי על נתניהו בפירוק הממשלה אם ילך ל"עסקה מופקרת" ואם יסיים את המלחמה. בצלאל סמוטריץ' דורש דילול אוכלוסייה בעזה, ושלטון צבאי וכמובן התנחלות בעזה, כשהוא יודע שהמחיר הוא מותם של החטופים.

אם זה לא שיקול פוליטי המערב בין גורל החטופים לאינטרסים הפוליטיים של שרי הממשלה, מהו אינטרס פוליטי? ואם נתניהו נסחט על ידיהם ולא מבצע עסקה מחשש שיפילו את ממשלתו, האם זה לא שיקול פוליטי שמעורב בעניין החטופים?

למרבה האבסורד, הזהירות והניסיון להפריד בין מחאת משפחות החטופים למחאה נגד הממשלה, לא מקובלים דווקא על ממשלת נתניהו-בן גביר, הקושרת בין עסקה וסיום המלחמה לבין גורלה בשלטון

שרי הליכוד שותקים. במהלך כל טרפוד של עסקה מאז "עסקת נתניהו" בחודש מאי, אותה חשף הנשיא ג'ו ביידן, הם שותקים. שתיקתם נועדה להגן על שלטונם. הרי אם היו דורשים את מימוש העסקה, הממשלה הייתה מתפרקת, או שנתניהו היה מפטר אותם כמו שפיטר את יואב גלנט כאשר זה עמד על דעתו, כשר ביטחון, שיש ללכת לעסקה. אם אלו לא שיקולים פוליטיים גסים המערבים את גורל החטופים עם גורל הממשלה, מהם שיקולים פוליטיים שאינם לגיטימיים בדיון הזה?

האם רק הפגנות משותפות של מתנגדי הממשלה ומשפחות החטופים הן צעד פוליטי לא לגיטימי? מדוע?

במדינה דמוקרטית אמיתית, שרי ממשלה שתומכים בעסקה, היו יכולים להיאבק על דעתם בממשלה בלי לפחד שהדיקטטור ידיח אותם. בממשלה דמוקרטית העסקה הייתה מובאת לדיון והצבעה – לפני שרה"מ היה מטרפד אותה על דעת עצמו בגלל החשש לאובדן שלטונו, החשש ממשפטו הפלילי ומגורל ממשלתו.

כל מהותה של הממשלה הזו מערבבת בסחי בלתי אפשרי את האינטרסים הפוליטיים המושחתים ביותר של חבריה, מול אינטרסים לאומיים של חיים או מוות, מלחמה או הפסקת אש, עסקה או הפקרה.

הדרישה ממשפחות החטופים לסתום את הפה ולא למתוח ביקורת פוליטית על הממשלה, נועדה פשוט להוריד לחץ מהממשלה.

האמירות באולפנים כי סרטוני חמאס הם "טרור פסיכולוגי" – הן הן הערבוב בין הפוליטי למוסרי. מתן צנגאוקר רוצה להישאר בשבי? למה מישהו חושב שדבריו הם לוחמה פסיכולוגית ולא אמת צרופה?

מכונת הרעל של נתניהו הצליחה לצערנו לצרוב את הספין התעמולתי הנורא, לפיו כל ביקורת על החלטותיו של נתניהו היא פוליטיקה לא לגיטימית – ורק הצהרות נתניהו, גם אם הן שקר מוחלט (כמו נאום פילדלפי, "כפסע מניצחון" ו"ניצחון מוחלט") רק הן לא פוליטיות אלא אמת לאומית בלתי ניתנת לערעור.

מכונת הרעל הצליחה לצרוב את הספין, לפיו כל ביקורת על החלטות נתניהו היא פוליטיקה לא לגיטימית, ורק הצהרות נתניהו, גם אם הן שקר מוחלט – הן לא פוליטיות אלא אמת לאומית בלתי ניתנת לערעור

הפחד של אישים פוליטיים מפני תגובת נתניהו ושופרותיו, הוא הערבוב החמור בין הפוליטי ללאומי. הפחד, בעיקר של שרים בממשלה, מלדון פעם אחת בענייני המדינה, בגורל החטופים ובעתיד המלחמה וחיי החיילים, בלי לפחד מתגובת נתניהו ומכונת הספינים שלו – הוא הוא הערבוב הנורא בין הפוליטי הלא לגיטימי לבין החלטות מוסריות ולאומיות הנדרשות להצלת חיי החטופים, הפסקת המלחמה ושיקום המדינה ממחדלי אותה ממשלה.

ועכשיו כשכבר נרקמת עסקה כלשהי, וחמאס משחרר שלושה סרטוני חטופים בתוך שבועיים, כלומר אומר שיש לו אינטרס מיידי בעסקה – ממשלת ישראל מדברת על "עסקה חלקית". למה? שוב משיקולים פוליטיים של שימור הקואליציה.

נתניהו יוכל לומר שהמלחמה נמשכת, כפי שבן גביר וסמוטריץ' דורשים, וישראל משחררת חטופים למרות זאת. לא את כולם, רק חלקם, אבל שוב האינטרס הפוליטי גובר על הלאומי, והחטופים שיוותרו בשבי אחרי העסקה החלקית ישלמו את המחיר בחייהם.

אז למה ההפגנות בקפלן, בכיכר החטופים ובגשר בגין מופרדות?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.