בעשור הקרוב צפוי תקציב הביטחון והרכש הצבאי של מדינת ישראל לעלות משמעותית. עם סיום חלק מהקרבות – ובמקביל לתכנון אסטרטגי לעתיד – ברור לכולם כי ההצטיידות של צה"ל תעבור שינויים מהותיים. מעבר לעלייה הצפויה בהיקף התקציבים, גם מערכי התקיפה האסטרטגיים ארוכי הטווח יהיה שונה.
בישראל מתכננים להרחיב את הייצור המקומי, ובדומה לכל מלחמה, גם כעת יידרש שיח פתוח, מקצועי ושקוף בנוגע לתפיסות ההגנה והתקיפה.
לאחר שתי מתקפות הטילים הבליסטיים, טילי השיוט והכטב"מים מאיראן, ולנוכח העובדה שישראל הותקפה פיזית משבע חזיתות שונות, כולל מאדמות עיראק, תימן ואיראן, יש רבים המנסים להבין מדוע ישראל אינה מגיבה באמצעות תקיפות של טילים בליסטיים או טילי שיוט ארוכי טווח משלה?
אם ישראל הייתה עושה שימוש בטילים בליסטיים מדויקים, התגובה למתקפה האיראנית הייתה עשויה להתרחש תוך כשעה בלבד, ובאמצעות טילי שיוט – תוך שלוש עד ארבע שעות
כך למשל, במהלך התקיפה האיראנית על ישראל, שוגרו לכאן טילים בליסטיים מטווחים של עד 1,500 קילומטרים, בין היתר. המענה הישראלי, שהתבסס על חיל האוויר, לא היה יכול להיות מיידי. כתוצאה מכך, ישראל נאלצה להגיב לאחר פערי זמן של כמה שבועות, כאשר היא נתונה ללחצים מדיניים וביטחוניים מכל עבר.
הכנת מתקפת תגובה ארוכת טווח באמצעות חיל האוויר היא תהליך מורכב המצריך תיאום אווירי, לעיתים ברמה בינלאומית, מציאת פתרונות תדלוק, והפעלת מערכי תקשורת, הצלה ומודיעין. היערכות זו עשויה להימשך זמן רב.
דוגמה לכך ניתן לראות באירוע התקיפה האיראנית ב־1 באוקטובר, כאשר ישראל הגיבה רק כעבור 25 ימים במסגרת מבצע "ימי תשובה". נתון זה ממחיש שתקיפת תגובה של חיל האוויר אינה יכולה להתבצע בפרקי זמן קצרים, לא בתוך שעות ואף לא בתוך יממה.
לעומת זאת, אם ישראל הייתה עושה שימוש בטילים בליסטיים מדויקים, התגובה הייתה עשויה להתרחש תוך כשעה בלבד, ובאמצעות טילי שיוט – תוך שלוש עד ארבע שעות.
המסמכים, מתאריכים 15 ו־16 באוקטובר, חשפו לכאורה את הכנות התקיפה הישראלית, כולל אפשרות לשימוש בטילים בליסטיים ארוכי טווח המשוגרים ממטוסי קרב
הסיבה לכך שישראל לא השתמשה בטילים בליסטיים או בטילי שיוט במלחמה הנוכחית נעוצה, ככל הנראה, בהיעדרם של אמצעים כאלה בארסנל הצבאי שלה. למעט טילי "יריחו", שלפי פרסומים זרים מיועדים למשימות אסטרטגיות אחרות.
אולם, ב־18 באוקטובר 2024 הודלפו שני מסמכים של המודיעין האמריקאי, המתארים לכאורה תוכניות תקיפה ישראליות נגד איראן. המדליף, אסיף רחמאן, עובד ה־CIA נעצר והועמד לדין בגין החזקת והעברת מידע ביטחוני רגיש.
המסמכים, מתאריכים 15 ו־16 באוקטובר, חשפו לכאורה את הכנות התקיפה הישראלית, כולל אפשרות לשימוש בטילים בליסטיים ארוכי טווח המשוגרים ממטוסי קרב. בין הטילים שהוזכרו נמצאים ה"גולדן הורייזון" וה"רוקס", המיוצרים על ידי התעשיות הביטחוניות הישראליות.
מדובר בטילי ALBM – טילים בליסטיים המשוגרים ממטוסי קרב (Air-launched Ballistic Missiles) . השם "גולדן הורייזן" אינו מוכר עד כה, אך התעשייה האווירית מייצרת טיל בליסטי מקטגוריה זו תחת המותג "לורה".
במקביל, לפי פרסומים זרים, ישראל מחזיקה במלאי טילי "יריחו" בעלי מספר גרסאות (1.0–4.0), כשבכל גרסה הוגדל הטווח של הטיל עד כדי אלפי קילומטרים
המוצר המקורי של התעשייה האווירית, "לורה", מוגדר כטיל בליסטי המשוגר מהקרקע או ממשגר המותקן על גבי ספינה, עם טווח מירבי של מעל 400 קילומטרים. הטיל הנוסף, "רוקס", מיוצר על ידי חברת רפאל ומציע טווח של כ־300 קילומטרים.
ב־1 בנובמבר 2024 הבחינו גולשי אינטרנט בספינת טילים ישראלית מדגם סער 5, המצוידת במשגר טילי "לורה", כשהיא מפליגה בתעלת סואץ לכיוון הים האדום.
טילים נוספים שעשויים להיות בשימוש הם טילי שיוט, שלפי פרסומים זרים נמצאים בידי ישראל, כמו טיל ה"פופאי" הסילוני (SLCM) הניתן לשיגור מצוללות מדגם דולפין. גורמי צבא אמריקאים ציינו בעבר כי בטיל מסוג זה נערכו ניסויים לטווח של 1,500 קילומטרים, וכי הוא מסוגל לשאת גם ראש קרב גרעיני.
במקביל, לפי פרסומים זרים, ישראל מחזיקה במלאי טילי "יריחו" בעלי מספר גרסאות (1.0–4.0), כשבכל גרסה הוגדל הטווח של הטיל עד כדי אלפי קילומטרים. על פי אותם פרסומים, מערכת זו פועלת במסגרת חיל האוויר. אף שישראל יכולה לעשות שימוש בטילים אלה, היא בחרה שלא להשתמש בהם במערכה הנוכחית.
עם כל הפרטים שצוינו לעיל, עולה השאלה: מדוע ישראל אינה פועלת באמצעות מערך טילים יבשתי (שאינו כולל את טילי "יריחו") מתוך שטחה, ובמקום זאת מעדיפה לפעול באמצעות אופרציה מוטסת?
מדוע ישראל אינה פועלת באמצעות מערך טילים יבשתי (שאינו כולל את טילי "יריחו") מתוך שטחה, ובמקום זאת מעדיפה לפעול באמצעות אופרציה מוטסת?
הקמת חיל טילים או שמירה על עליונות אווירית
הוויכוח בין אסכולת השימוש בטילי קרקע־קרקע בליסטיים לבין אסכולת עליונות חיל האוויר הוא מהוותיקים ביותר בצה"ל. ההנחה היא כי השקעה כספית משמעותית בביסוס יכולות טילים בליסטיים המשוגרים מן הקרקע בישראל תבוא על חשבון רכש ויכולות טילאות מהאוויר. חיל האוויר, לאורך השנים, התנגד להפניית תקציבים בכיוון זה.
החשיבות האסטרטגית של שימוש בטילים בליסטיים המשוגרים מהקרקע נובעת בעיקר במקרים שבהם למדינת האויב יש יכולת משמעותית לפגוע במטוסים. לדוגמה, יעדים על הקרקע בתימן אינם נחשבים לאיום מבחינת חיל האוויר, שכן המסלול לשם והמדינה עצמה אינם מהווים איום. עם זאת, כאשר מדובר בצרכים תקיפתיים במדינות אחרות, כמו איראן, התמונה עשויה להיות שונה לחלוטין.
בשנת 2018 הודיע שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן על הקמת חיל טילים נפרד מחיל האוויר. בשלב הראשון דובר על הקצאת חצי מיליארד דולר להקמת מערך טילי קרקע־קרקע מדויקים, בעלי טווח של עד 300 קילומטרים, שישתייך לזרוע היבשה של צה"ל.
הקמת חיל טילים על פי המלצה זו דרשה שכפול של מערכי מודיעין, ניהול מטרות, מפקדות ומערכות נלוות. כלומר, כפילות בתוך צה"ל. במבט פשוט יותר, המהלך נועד להחליף את פלטפורמת המטוסים לשיגור הטילים בפלטפורמה קרקעית.
המתנגדים מצביעים על החיסרון המשמעותי: הסיכון לחיי טייסים ונווטים, לצד האפשרות לאבד מטוס יקר ערך במידה שהוא נפגע או מופל במהלך המשימה
כאמור, הוויכוח בין האסכולות הוא ותיק מאוד. בחיל האוויר טוענים שמטוס קרב הוא כלי ורסטילי יותר, המסוגל לבצע ריבוי משימות: איסוף מודיעין, צילום אווירי, תקיפות עם חימושים מגוונים ואף קרבות אוויר. כמו כן, בעוד שיגור טיל הוא פעולה חד־פעמית, המטוס משמש כפלטפורמה רב־פעמית המאפשרת המראה, נחיתה ושימוש חוזר למשימות מגוונות.
עם זאת, המתנגדים מצביעים על החיסרון המשמעותי: הסיכון לחיי טייסים ונווטים, לצד האפשרות לאבד מטוס יקר ערך במידה שהוא נפגע או מופל במהלך המשימה.
חלק מרכזי בדיון מתמקד בשאלת העלות–תועלת. מה משתלם יותר עבור ישראל: לחמש את מטוסי הקרב, או להקים מנגנון קרקעי מהיר לשיגור טילים? חימוש אוטונומי, שאינו מצריך טייס או תדלוק, עשוי להוות פתרון חסכוני ואפקטיבי.
חלק ניכר מהלמידה בתחום נשען על בחינת שדה הקרב בין רוסיה לאוקראינה. חלק ממתקפות הטילים והכטב"מים של הרוסים נחלו כישלון, במיוחד בהשוואה לביצועי חילות האוויר. לכך מתווספים לקחי המתקפות האיראניות באפריל ובאוקטובר, שכללו כ־500 טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים. מתקפות אלה נחלו כישלון מבחינת האיראנים, שכן לא הושגו פגיעות מדויקות. הכישלון נבע, ככל הנראה, מיכולות דיוק מוגבלות של הטילים ששוגרו.
"אפשר להמיר חלק ממשימות חיל האוויר לתקיפות טיליות לטווחים של מאות קילומטרים. הטכנולוגיה כיום השתפרה מאוד ומאפשרת פגיעות מדויקות, דבר שלא היה אפשרי בעבר"
טל ענבר, עמית מחקר בכיר בברית הייעוץ להגנה מטילים (MDAA) אומר לזמן ישראל כי היעדר חיל טילים בישראל נובע מהחלטה אסטרטגית. "בעבר הייתה התנגדות גם לכיפת ברזל ולמל"טים, והיום יש מי שמתגאים בכמות שעות ההפעלה והטיסה של האמצעים הללו", ציין ענבר.
לדבריו, לישראל יש יכולות טכנולוגיות מתקדמות בתחום הטילאות, כולל ייצור מקומי של טילים הנמכרים ברחבי העולם. "אפשר להמיר חלק ממשימות חיל האוויר לתקיפות טיליות לטווחים של מאות קילומטרים. הטכנולוגיה כיום השתפרה מאוד ומאפשרת פגיעות מדויקות, דבר שלא היה אפשרי בעבר", הוסיף.
יאיר רמתי, לשעבר ראש מנהלת "חומה" במשרד הביטחון ואחראי על פיתוח מערכת "חץ" בתעשייה האווירית, וכיום איש עסקים, אומר לזמן ישראל כי עד כה דפוס החשיבה גרס שמטוסים הם פתרון טוב יותר בהשוואה לתקיפות בטילי קרקע. עם זאת, לדבריו, משבר יסודי כמו מלחמת "חרבות ברזל" מחייב ריענון תפיסות ובחינה מחודשת של "אמיתות" וקונספציות קיימות.
"בעקבות מלחמת יום הכיפורים, בראשית שנות ה־80, הוביל שר הביטחון דאז פרופסור משה ארנס, מהלך של שינוי תפיסתי עם ייסוד המפח"ש, שהפך כיום לזרוע היבשה. גם אז היה צורך בריענון ארגוני ומחשבתי, וכך גם כיום. השאלה היא האם יש מקום למערך טילאות נוסף מחוץ לחיל האוויר, או שיש להוביל שינוי בתוך חיל האוויר עצמו כדי למנוע כפילויות וניפוח מפקדות".
העובדה שישראל לא השתמשה בטילים בליסטיים המשוגרים מן הקרקע במלחמת 7 באוקטובר אינה מעידה בהכרח על היעדר היכולת המיוחסת לה
כאמור, העובדה שישראל לא השתמשה בטילים בליסטיים המשוגרים מן הקרקע במלחמת 7 באוקטובר אינה מעידה בהכרח על היעדר היכולת המיוחסת לה. גורמים במערכת הביטחון (שסירבו להתראיין לכתבה זו) טוענים כי מערך טילים בליסטיים אינו מכריע מלחמות, כפי שהוכח במלחמת רוסיה–אוקראינה.
לכן, העובדה שישראל לא הגיבה מיידית למתקפות האיראניות ב־14 באפריל וב־1 באוקטובר אינה מצביעה על חוסר יכולת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמו שהיו נגד כיפת ברזל בהתחלה צריכים להבין שטילים לא באים במקום חיל אוויר אלא ביחד כמענה ראשוני לתקיפה כשלאחריה מגיע המענה בדמות חיל האוויר. טילים צריכים להווה מענה ראשוני על ירי טילים לישראל.
התשובה היא לא!
בקצרה: לאיראן וחיזבאללה היו עשרות אלפי טילים ורקטות מסוגים שונים והן שיגרו אלפים מהם נגד ישראל במלחמת חרבות ברזל – התוצאה האסטרטגית זניחה!
ח"א הישראלי הכריעה את צבא החיזבאללה וחיסל את מפקדיו, ריסק את החמאס, תקף באיראן ובתימן וגם השמיד 80% מהיכולות של הצבא הסורי במשך יומיים של תקיפה.
האם זה לא מספיק בשביל להכריע את הדיון?