מדינת ישראל חובבת הכיבושים הוסיפה לעצמה עוד טריטוריה השייכת לסוריה. כוחות צה"ל שוהים כיום באזורים בהם הינם חשופים ללוחמת גרילה. על ישראל לחזור לקווי הפסקת האש.
* * *
לקראת האביב, ואולי עוד לפני כן, תחל מלחמת גרילה בגולן הסורי נגד נוכחות צה"ל. העם הסורי יתאושש מחיסול שלטונו של בשאר אסד, ומלחמת הגרילה נגד צה"ל תצא לדרך. יתכן שמאחורי פעילות הגרילה יעמוד השלטון החדש בסוריה, יתכן שמאחוריה תעמוד טורקיה, העומדת מאחורי השלטון המתהווה, יתכנו גם גורמים נוספים. יחידות צה"ל, הפרושות באופן חשוף במרחבי סוריה, בואכה דמשק לפי דיווחים אחדים, תהיינה כברווזים במטווח.
לקראת האביב, ואולי קודם, כשהעם הסורי יתאושש מחיסול שלטון אסד, תחל מלחמת גרילה בגולן הסורי נגד צה"ל. יחידות צה"ל, הפרושות באופן חשוף במרחבי סוריה, כנראה בואכה דמשק, תהיינה כברווזים במטווח
המטרה הראשונית של לוחמי הגרילה תהיה לסלק מאדמת סוריה הכבושה (כבושה ללא מרכאות) את הכובש הישראלי, מונח ותיק מאז 1967. לוחמי הגרילה יעשו מן הסתם שימוש באמצעים המקובלים היום, דוגמת כטב"מים ומטעני צד, כלי נשק קלים, רכב קל ובפעילות רגלית. הם לא יזדקקו לציוד של צבא סוריה, שצה"ל חיסל מאז נפילת אסד.
לוחמי הגרילה לא יתקשו במיוחד לבצע את ההתקפות על כוחות צבא, שלמיטב הבנתי פזורים בשטח באופן אקראי, ניזונים מקווי אספקה ארוכים יחסית והכרתם את השטח נמוכה. אלה כוחות שאינם חוסים מאחורי גדרות ביטחון מחושמלות ומבוקרות, מאחורי שדות מוקשים ותעלות מגן, והם אינם נהנים מיכולות התרעה על פעילות אויב, כמו זו שהייתה לצה"ל לאורך קו הפסקת האש ברמה הסורית.
השמדתו של צבא סוריה במתקפות חיל האוויר, אחרי נפילת אסד, הייתה מוצדקת, ככל שהשמדת ציוד לחימה של אויב מוצדקת. זו הייתה הזדמנות שנפלה בידי ישראל כדי להסיר מדרכה לשנים הקרובות אפשרות לאיום סורי. זאת על אף שצבא סוריה היה אפילו פחות מנמר של נייר בשנים האחרונות, אחרי שיכולתו נכתשה במלחמת אזרחים ממושכת.
יתכן שגם הכיבוש הראשוני של אזור החיץ ברמה הסורית היה מוצדק, אבל רק כצעד טקטי לתקופה קצרה וקצובה, שכבר חלפה, לשם הבטחת אינטרסים ביטחוניים מיידיים, ולא ארוכי טווח.
בטווח הארוך, המשך הכיבוש בסוריה, מעבר לכיבושים של מלחמת יוני 67', דווקא פוגע בביטחון ישראל, הן ברמה הצבאית-ביטחונית הישירה והן ברמה הכלכלית והחברתית. וכל זה מעבר להוכחה הברורה שישראל מנהלת מדיניות פירטית המתנערת, בכל הזדמנות, מהסכמים עליהם היא חתומה.
לוחמי הגרילה לא יתקשו להתקיף כוחות שאינם חוסים מאחורי גדרות ביטחון, שדות מוקשים ותעלות מגן, ואינם נהנים מיכולות התרעה על פעילות אויב, כמו זו שהייתה לצה"ל לאורך קו הפסקת האש ברמה הסורית
במשך עשרות שנים מנהיגי המדינה ומפקדי צה"ל, ואחריהם מרבית הציבור הישראלי, פיתחו תגובה פבלובית לכל מה שנדמה כאיום על המדינה: כיבוש. אלא שכיבושים, או פעילויות צבאיות מעבר לגבולות ה-4 ביוני, ממיטים אסונות על הפרטים בחברה ועל החברה כקולקטיב, כפי שהוכח היטב במלחמות לבנון השונות.
על ישראל לתת צ'אנס, מחווה של רצון טוב, לשלטון הסורי החדש המתגבש, שאין כיום לדעת בבטחה מה תהיה צורתו ומה יהיה יחסו לישראל. אולם הפיכתו לאויב כבר בימים הראשונים, וכיבוש שטחים משטחיו, הינם התחלה ברגל שמאל של יחסים בילטרליים עם שלטון חדש בסוריה.
על צה"ל לסגת היום לקווי הפסקת האש מ-1974 ולשקם, בסיוע UNDOF, את אזור החיץ ברמה הסורית, לפני שמלחמת הגרילה מתחילה.
צה"ל חווה מלחמת גרילה והובס בה. זו המכונה מלחמת לבנון הראשונה, שנמתחה 18 שנה והסתיימה בתבוסה ישראלית ותרמה לחיזוק חזבאללה. הסיכוי שישראל תנצח במלחמת גרילה נוספת, ומיותרת, אינו קיים.
ישראל תיאלץ לסגת מהשטח הכבוש תוך גילויי חולשה, הרג בקרב חיילותיה וחייליה, ויתכן שיהיו אף חטופות וחטופים, שמדיניות הממשלה הנוכחית גורסת שיש להפעיל לחץ צבאי כדי להחזירם, כלומר לא להחזירם לעולם. ובכל הזמן הזה קו הפסקת האש, שלאורכו ישבה ישראל מאז 1974, יהיה פרוץ לארגוני גרילה (אלא אם צה"ל יגייס גם בחורי ישיבות שישמרו עליו).
על ישראל לתת צ'אנס, מחווה של רצון טוב, לשלטון הסורי המתגבש, שאין כיום לדעת בבטחה מה יהיו צורתו ויחסו לישראל. אולם הפיכתו לאויב כבר בהתחלה וכיבוש שטחים משטחיו, הם התחלה ברגל שמאל
אבל תושבי מדינת ישראל אוהבים ריגושים וכיבושים, חיים מכיבוש אחד לשני ומקריבים את בנותיהם ובניהם על מזבח הכיבושים המיותרים. וכשיש הרוגים ונופלים, ישראל חייבת להישאר באותם שטחים כדי לשמר את זכר המתים. אלה שגם אם נהרגו לשווא, ייזכרו כמי שמתו על הגנת המדינה.
יעקב צלאל הוא עיתונאי


תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ואולי, מישהו כן חושב שלא כדאי לטווח ארוך?
אולי יש חילוקי דעות בין אנשי ביטחון לבין פוליטיקאים?
היתכן שעד שאין כתובת ריבונית ברורה וממשלה מתפקדת בדמשק (שאיננה כפופה לארדואן ו/או לאייטולות) אין אפשרות להשאיר את השטח שמוביל לישראל פתוח למיליציות שונות?
ומה לגבי מנופי מו"מ, למשל אם יש מגעים שקטים עם תורכיה ואירן ורוסיה וארהב והכורדים ואחרים, וכולם מחפשים עמדת מיקוח כדי להגדיר את הכללים החדשים?
האם זה יכול להיות קשור לעסקה עם סעודיה והפלסטינים ושחרור שבויים?
לגמרי מדוייק שיש גורמים של כיבוש וטרנספר ויש גורמי צבא של תמרון ושליטה בשטח, ושהכיבוש מפזר ומתיש כוחות והורג במקום לקדש חיים ולמקד מאמצים.
אבל, לא הכל ידוע, לא הכל זה רק בפרספקטיבת כיבוש; ולא הכל שחור ולבן.