לאוקיאניה של ג'ורג' אורוול בספרו "1984" היו ארבעה מיניסטריונים המנהלים את המדינה. לישראלניה של בנימין נתניהו 2024 יש יותר מיניסטריונים שמנהלים את המדינה, אבל הדמיון מדהים.

המיניסטריונים הם למעשה מעין "משרדים" בהם עובדים אנשי המפלגה, והם מנהלים את אורח החיים של כל אזרח ואזרח באוקיאניה. ארבעת המיניסטריונים מתחלקים למיניסטריון השפע, מיניסטריון האמת, מיניסטריון השלום ומיניסטריון האהבה.

שמותיהם של המיניסטריונים מטעים, מכיוון שהם מתוכננים לתת לאזרחים הרגשה של שמירה והגנה, אך למעשה הם שונים ממה ששמותיהם מציגים בצורה מעוותת. כל מיניסטריון מחולק למחלקות, ולכל מחלקה יש תפקיד בשימור המשטר הטוטליטרי.

שמות המיניסטריונים מטעים. הם מתוכננים לתת הרגשה של שמירה והגנה, אך הם שונים ממה ששמותיהם מציגים בצורה מעוותת. הם מחולקים למחלקות, שלכל אחת מהן תפקיד בשימור המשטר הטוטליטרי

מיניסטריון השלום אחראי בעצם על המלחמה. ואם נגמרה מלחמה אחת הוא מייצר אויב חדש למען המשך המלחמה לנצח.

מיניסטריון השפע אחראי בעצם להסתיר ולסלף עובדות על התקציב ועל מצבם האמתי של אזרחי אוקיאניה. המיניסטריון ממשיך לפרסם כי המצב הכלכלי הוא הטוב ביותר שהיה מזה שנים, בעוד שמיניסטריון האמת דואג מייד להעלים כל עדות לכך שהיו זמנים טובים יותר. נשמע מוכר?

מיניסטריון האהבה משמש למעשה בפועל ככלא הסודי של משטרת המחשבות, אליו נשלחים האנשים ש"אוידו" (כלומר הועלמו לחלוטין כמו מים שמתאיידים לגז שלא משאיר סימן). בכלא זה מענים את מתנגדי השלטון, מוציאים אותם להורג בחשאי (זה עדיין לא קורה אצלנו) או סוחטים אותם (היי, אסירי הזיקוקים מקיסריה, עצורי ההפגנות נגד הממשלה, פצועי רימון ההלם של רפ"ק מאיר סוויסה, זורקת החול נגד איתמר בן גביר, אמיר השכל ואחרים).

הכלא, כמו מפעלי שלטון נוספים, הוא סודי ושמור בהחלט ואף אחד מהאזרחים הפשוטים לא יודע מה מתבצע בו (מלבד נציב שב"ס שמונה ע"י השר לביטחון לאומי והוא ידאג להפשיט את אנשי המחאה עירומים ולבדוק להם את הרקטום).

אבל ענייננו כאן הוא במיניסטריון האמת. שכן ברור לכל שמיניסטריון התחבורה והבטיחות בדרכים, גורם במחדל ובמעשה ליותר הרוגים בכבישים, ומיניסטריון החקלאות דואג יום יום במהלך השנה לייבוש החקלאות, מיניסטריון החינוך דואג לבורות הילדים, להרס של מערכות ההוראה, לכישלונות במבחנים בין לאומיים ולהשמדת כל ערך מוסרי שנצרב בישראלניה במשך דורות.

מיניסטריון השלום אחראי בעצם על המלחמה. ואם נגמרה מלחמה אחת הוא מייצר אויב חדש למען המשך המלחמה לנצח. מיניסטריון השפע אחראי להסתיר ולסלף עובדות על התקציב ועל מצבם האמתי של אזרחי אוקיאניה

אפשר להמשיך לתאר כך עוד ועוד מיניסטריונים כמו זה המופקד על המשפטים, שבעצם עושה ככל יכולתו לפגוע לרסק ולהוציא מכלל פעולה את בתי המשפט ומערכת המשפט, את בג"ץ ואת היועמ"שית.

המיניסטריון לביטחון לאומי דואג כמובן לשלטון ולא לביטחון הלאומי של האזרחים. תחתיו נרצחו מאז הקמת ממשלת ישראלניה הנוכחית יותר ישראלים – ערבים ויהודים – מבכל תקופה אחרת.

אבל הבה נתמקד במיניסטריון האמת, אותו מנהל "האח הגדול". זה המושג שאורוול המציא עת כתב את הספר 1984 במחאה וסאטירה, כדי לתאר את שליטתו הטוטליטרית של יוזף סטלין בנתיניו, במחשבותיהם ועמדותיהם, בחייהם וביכולת שלהם לבחור מנהיג.

האח הגדול הוא זה שנכנס לבתיהם דרך מסך ענק (כמו הטלוויזיה של ימינו) בהצהרות חד צדדיות ואומר להם מה לחשוב ומה למחוק, מה לעשות ומה לא. מה האמת ומה בדיה. הוא עוקב אחריהם בשיטות טכנולוגיות שונות ומחדיר לשפה "שיח חדש", שטיפת מוח על פיה שקר הוא אמת ומלחמה היא שלום. אנחנו הרי "כפסע מניצחון מוחלט".

האח הגדול שלנו נחשף בימים אלה במרתפי ביהמ"ש הממוגן בתל אביב. עומד מול שופטיו ופורס את משנתו האורווליאנית בכל תחום.

בבוקר מספר הנאשם שעומד שם כי הוא לא יודע ולא זוכר, כי אולי אשתו היא שהזמינה שמפניות, ואולי היא שדאגה לסיקור אוהד בוואלה והוא "רק" דיבר עם הבעלים. ואולי היא דיברה על הטייקונים ונזפה בעורכים והוא רק חתם בלי לשים לב על עשרות מסמכים שאולי יש בהם חשד לשוחד אבל מתוך הרגל הוא לא קרא אותם ולא ידע על מה הוא חותם. מה כאן לא בסדר? הוא יתהה, מול עיניהם הנדהמות.

נתמקד במיניסטריון האמת, אותו מנהל "האח הגדול", מושג שאורוול המציא כשכתב את הספר 1984 במחאה וכסאטירה, לתיאור שליטתו הטוטליטרית של סטלין בנתיניו, במחשבותיהם ועמדותיהם

בערב יוצא האח שלנו מהמרתף המחניק אל אווירו הצלול של החרמון הסורי ומספר על המלחמה הבאה. על השטחים שאוקיאניה שלו תכבוש מידי סוריה, על המלחמה נגד החות'ים בתימן, על הצפוי לאיראן ולחזבאללה, והוא מקנח בהבטחות לדאוג לכל חטופינו שבעזה. למחרת הוא כמובן יתראיין לוול-סטריט ז'ורנל ויתנגד לסיום המלחמה בעזה בעסקה – מה שיבטיח את טרפוד העסקה ואת מותם של החטופים והחטופות במנהרות חמאס.

תפקידו של וינסטון נתניהו, להציג את עצמו כווינסטון צ'רצ'יל ולהתנהג כווינסטון סמית של אורוול.

תפקידו לפקח ובמידת הצורך להשמיד כל תיעוד היסטורי שלא עולה בקנה אחד עם אידאולוגיית המפלגה – שהיא בעצם האידאולוגיה האישית שלו. על פיה הוא לא אחראי על שום כישלון, הוא לא שמע ולא ידע על המלחמה הצפויה עם חמאס.

למרות שהוא אישית אישר מימון עצום לחמאס במשך שנים, הוא יכחיש ויגרוס מסמכים וישלח שליחים לפרסם מסמכים גנובים ש"יוכיחו" כי האויב הוא האשם הבלעדי.

ואם חלילה תיחשף ערוותו ואשמתו בהארכת המלחמה וטרפוד שחרור החטופים באחת מההצהרות האורווליאניות, הוא יציג מסמכים ש"מוכיחים" את ההיפך. מסמכים שצהל ושב"כ כבר אמרו כי אינם רלוונטיים לאמת וכי הם חושפים מקורות ומסכנים את החטופים והחיילים הלוחמים. אבל אצל האח הגדול שלנו, גם אצלו, שקר הוא אמת ומלחמה היא שלום.

הוא מקנח בהבטחה לדאוג לכל חטופינו שבעזה. למחרת כמובן יתראיין לוול-סטריט ז'ורנל ויתנגד לסיום המלחמה בעזה בעסקה – מה שיבטיח את טרפוד העסקה ואת מות החטופים במנהרות

מיניסטריון האמת יעצים את ה"אמת" של וינסטון נתניהו ובמסכי הטלוויזיה שלו יסבירו בוקר וערב כמה גדול וחזק וחכם הוא. כמה הצלחות הוא מוביל לכל פינה על פני הגלובוס וכמה ננסיים הם מתנגדיו, ועד כמה הם בוגדים ומשתפי פעולה עם האויב.

המיניסטריון דואג לטשטש עדויות לדברים רעים שקורים במדינה, להבטחות שנתנה הממשלה ולא הצליחה לעמוד בהן, הפסדים בקרבות, מחדלים ואסונות. המיניסטריון דואג, מלבד סילוף עובדות, גם להמצאת עובדות חדשות שלא קרו והפיכתן ל"אמת".

לדוגמה, המדינה רוצה לגרום לאזרחים להירתם למאמץ המלחמתי נגד איראסיה (איראן של ימינו במציאות), ולצורך כך הם – אנשי המדינה, "שוטפים את מוחם" של האזרחים בפולחן של קורבנות המלחמה (כל ההרוגים הם "גיבורים"). לשם כך מוטל על הדמות הראשית בספר, וינסטון סמית', להמציא אדם שלא היה קיים מעולם, ולהעניק לו סיפור גבורה מהולל.

במציאות של ימינו נתניהו מעולם לא הכיר את אלי פלדשטיין, אבל אחרי יומיים הוא כבר יודע שהוא ציוני ופטריוט, מופת לחיילים החדשים. אחרי עוד יומיים מתיר מיניסטריון האמת שלו לחוקק חוק שמאפשר לכל חייל לגנוב מסמכי מודיעין ולהעבירם ישירות אל האח הגדול.

המיניסטריון יכול למעשה לשנות את האמת על פי עיקרון "אם עץ נופל ביער": כלומר, אם אין אף תיעוד שדבר מה קרה, האם הוא באמת קרה?

אם אין הקלטה של נתניהו מטרפד עסקה לשחרור החטופים אחרי 14 חודשי מו"מ במו פיו וקולו, איך האולפנים יכולים לומר שהוא המטרפד?

המיניסטריון מטשטש עדויות לדברים רעים שקרו במדינה, הבטחות שהממשלה לא עמדה בהן, מפלות צבאיות, מחדלים ואסונות. המיניסטריון דואג, מלבד סילוף עובדות, גם להמצאת עובדות והפיכתן ל"אמת"

אפשר היה להמשיך כאן עם המשוואה בין 1984 לממשלת 2024, אף כי אורוול עצמו בוודאי היה מתהפך בקברו מתסכול על שדמיונו לא העלה על הכתב שקרים כה בוטים של שלטון במדינה שתיוולד מייד אחרי שכתב את ספרו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.