מי שמקשיב לשופרות, יכול לחשוב שהמתקפה של ישראל על איראן כבר מעבר לדלת, ורק צריך לחכות לכהונתו של דונלד טראמפ. אבל בחינת התנאים, גם האזוריים וגם בתוך ישראל, לא מובילה למסקנה כי המתקפה הישראלית קרובה, וכל הידיעות הם ספין שנועד למטרות פוליטיות בישראל.

ונפתח בהקשר האזורי. אי אפשר לתקוף את מתקני הגרעין בלי תיאום עם סעודיה. לא מכיוון שישראל זקוקה למסדרון האווירי מעל שמי סעודיה, אלא מכיוון שאיראן עלולה להגיב לא בתגמול על ישראל, אלא על מתקני הנפט של ממלכת המדבר ועל התעשייה הפטרוכימית שלה, ובכך ליצור משבר אנרגיה עולמי ואסון אקולוגי על סעודיה.

אי אפשר לתקוף את מתקני הגרעין בלי תיאום עם סעודיה. לא בשל הצורך במסדרון אווירי מעל שמיה, אלא כי איראן עלולה לתקוף בתגובה את מתקני הנפט ואת התעשייה הפטרוכימית של ממלכת המדבר

סעודיה מבינה זאת היטב, וזאת הסיבה שאצה לטהרן כדי להקים את שיתוף הפעולה הצבאי במפרץ. כלומר: לא רק שהיא לא בצד של ישראל, אלא שהיא תהיה בצד של איראן, אם המתקפה עליה תצא לפועל.

פירוש הדבר הוא שלפני שלא פורסים בסעודיה מערכת הגנה אפקטיבית על מתקני הנפט והתעשייה הפטרוכימית, אין התכנות למתקפה ישראלית. וזה דווקא בזמן שחיל האוויר שולט "בקשת חיל האוויר" – הקשת השיעית לשעבר, וכשמתקני הגרעין של איראן חשופים למתקפה.

הבעיה היא בישראל. יש סתירה מובנית בין מטרות המלחמה של המדינה לבין אלה של הממשלה. הסתירה הזאת לא מאפשרת את המתקפה על איראן. המדינה קבעה את יעדיה: "פירוק התשתיות הצבאיות והמדיניות של חמאס, והשבת החטופים".

אחרי שצה"ל – חיל האוויר וחילות היבשה – השלימו את מטרת המלחמה הראשונה, שהיא פירוק היכולות הצבאיות והמדיניות של חמאס, וכעת הגיע זמנה של המדינה להתרכז בשחרור החטופים – צפות מטרות המלחמה הסותרות של הממשלה. מטרות שעיקרן תמונת הניצחון המוחלט של "האריות הגיבורים", השלמת המהפכה המשטרית, וכהניזציה של צה"ל.

אין זה מקרה שסעודיה דורשת במפגיע לסלק את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ' מן הממשלה, כדי להתקדם עם ישראל.

אחרי פירוק יכולות חמאס, כשצריך להתרכז בשחרור החטופים – צפות מטרות המלחמה הסותרות של הממשלה: תמונת הניצחון המוחלט של "האריות הגיבורים", השלמת המהפכה המשטרית, וכהניזציה של צה"ל

אבל זה לא הכל. מתברר כי ההסכמים הקואליציוניים שפורסמו אינם ההסכמים הקואליציוניים האמיתיים. ההסכמים הנסתרים מן העין חוסמים את השלום עם סעודיה, ולפיכך לא מאפשרים את המתקפה על מתקני הגרעין.

ההסכמים האמיתיים הם בית כנסת על הר הבית לבן גביר, ותוכנית ההכרעה של סמוטריץ' בגדה. לזה יש להוסיף את העדכון של המלחמה – הקמת התנחלויות בעזה. מה שסמוטריץ' ממוקד בו עכשיו זה לפרוס רשת התנחלויות בגדה שיסכלו את מפת המדינה הפלסטינית של טראמפ. דניאלה וייס, השותפה לדרך, כבר מתכננת את רשת ההתנחלויות בעזה.

על מנת להתקדם עם סעודיה לקראת המתקפה על איראן, ישראל צריכה לתת משהו "מוחשי" בעניין הבעיה הפלסטינית, וזה לא יכול להיות בית כנסת על הר הבית או סיכול תוכנית טראמפ.

התפנות הקשב ותשומת הלב כעת לסיום המלחמה והשבת החטופים "בעסקת כניעה" עם חמאס, אינה עולה בקנה אחד עם מטרות המלחמה של הממשלה. אם בשלב הזה – חלילה מבחינתם – הטייסים "האנרכיסטים" ו"הקפלניסטים" עוד יחסלו את אתרי הגרעין, ויעניקו את הניצחון המוחלט לחיל האוויר במקום לאריות הגיבורים, הרי שהמדינה ניצחה במלחמה, אבל הממשלה הפסידה בה.

אז מדוע כל השופרות תוקעים בקול גדול בעניין "מתקפה על איראן"? כרגיל, בגלל הספין. בנימין נתניהו רוצה לעורר את הרושם שאנו כביכול בפתח התקפת המחץ על איראן, ולפיכך על הטייסים להיות צמודים לקוקפיט ולא לחזור לקפלן.

אז מדוע כל השופרות עוסקים ב"מתקפה על איראן"? כרגיל, בגלל הספין. נתניהו רוצה לעורר את הרושם שאנו כביכול בפתח התקפת המחץ על איראן, ולפיכך על הטייסים להיות צמודים לקוקפיט ולא לחזור לקפלן

נתניהו יודע היטב שלטייסים המדינה חשובה יותר משהיא חשובה לו, והוא לא מהסס למתוח את החבל עד כמה שיכול.

ועד כמה הוא יכול? זאת השאלה. התשובה אולי אצל  טראמפ.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.