האם ממשלת נתניהו מחשבת את קיצה לאחור? יכול מאוד להיות שכן, אבל הקוסם עדיין לא אמר את המילה האחרונה, ולאופוזיציה אין את הכישורים לנצל מצבים ולפרוץ קדימה לבחירות.

יש כמה שעונים מתקתקים שעשויים לקרב את סופה של הממשלה. הם אינם מסוכרנים, אבל כל אחד מהם לבדו יכול לזעזע את הממשלה.

השעון הראשי הוא של החרדים, שלא יוותרו על חוק השתמטות אמיתי. הם מוכנים לגנוב סוסים עם שר הביטחון ישראל כ"ץ לגבי חוק "גיוס" כאילו, אבל כזה שלא ישנה דבר ממצב ההשתמטות הקיים.

השעון המתקתק הראשי הוא של החרדים, שלא יוותרו על חוק השתמטות אמיתי. הם מוכנים לגנוב סוסים עם שר הביטחון ישראל כ"ץ לגבי חוק "גיוס" כביכול, אבל כזה שלא ישנה דבר ממצב ההשתמטות הקיים

חוק ההשתמטות הוא הבטחת הבחירות העיקרית של בנימין נתניהו לחרדים. לפני השבעה באוקטובר, החרדים כעסו עליו על כי ביקש מהם להמתין עם חוק ההשתמטות עד סופה של ההפיכה המשפטית. מכיוון שגם הם שונאים את בג"ץ, הם הסכימו להמתין, מתוך ביטחון שהחילונים, שלדעתם מתעניינים רק במעדניות ובטיולים לחו"ל, לא ייאבקו נגד הדיקטטורה. גם התקציבים הנדיבים שקיבלו ריככו את ליבם בהמתנה לחוקי ההשתמטות. מה גדולה הייתה פליאתם כשהעם זרם בהמוניו לרחובות ועצר את הדיקטטורה.

כעת נתניהו לא יכול היה לתת להם את חוקי ההשתמטות, כי "רעייתי" שלצדו באמת רעדה מפחד מהמחאה ברחובות, וחוקי השתמטות בתוך קלחת הרחוב הסוער היו בבחינת שמן על המדורה, שאיימה ללחך את שולי גלימתם של הרבנים.

ואז הגיע ה-7 באוקטובר. נטל המילואים היה כבד מנשוא, ונוסף מכשול השוויון בנטל, וכל פרויקט ההשתמטות עמד לפני קריסה.

עניין השוויון בנטל חידד גם את ההבדלים האידאולוגיים בינם לבין הסרוגים, כי הסרוגים שילמו מחיר כבד במלחמה – והם אלה אשר באו להפגין בבני ברק ולא החילונים, למען השוויון בנטל הגיוס.

אבל לאכזבתם, דווקא בשעת שפל זאת, יריב לוין – במקום לסייע להם בחוקי ההשתמטות – שוב הקים לחיים את ההפיכה המשטרית, והם שוב נדרשו לוותר על חוק ההשתמטות למען אג'נדה לא להם. גם לספוג את זעם הסרוגים, וגם להתגייס.

לאכזבת החרדים, יריב לוין – במקום לסייע להם בהעברת חוקי ההשתמטות -החייה את ההפיכה המשטרית, והם שוב נדרשו לוותר על חוק ההשתמטות למען אג'נדה לא להם. גם לספוג את זעם הסרוגים וגם להתגייס

האופי המיוחד של הממשלה הזאת הוא שהיא איננה ממשלה ממלכתית, של מדינת ישראל, אלא היא קואליציה של מגזרים, שכל אחד מהם דואג לעצמו. כפי שהמחישה זאת השרה (מישהו יודע למה?) אורית סטרוק, שמבחינתה אלה ימי נס כי יש תקציבים להר חברון.

הקהל שממנו שרי הקואליציה השונים מקבלים תגובות הוא באי בתי הכנסת המגזריים, ולפוליטיקאים החרדים אין מה לומר להגנתם מול הצעירים החרדים מגיוס.

אז לחרדים יש את שעון החול של ההשתמטות, בעוד שליריב לוין יש את שעון החול של ההפיכה השלטונית, וכעת גם איתמר בן גביר העמיד שעון חול משל עצמו – פיטורי היועמ"שית. ולאף אחד מהם אין כוונה לוותר, כי אין להם ראייה ממלכתית אלא מגזרית צרה.

גם נתניהו בהקשר הזה הוא מגזר. אולי המגזר הקטן ביותר, הוא ובני משפחתו, אבל המגזר רב העוצמה ביותר. וגם המגזר של נתניהו שם שעון חול על השולחן, והוא יום החקירה הנגדית בעדותו בפרשת ההגנה.

מתוך מעקב אחר עדותו במהלך פרשת התביעה במשפטו ובמהלך ראשית פרשת ההגנה, כשרק פרקליטו מרים לו שאלות להנחתה – די ברור שאין לנתניהו כוונה להמשיך גם לשלב החקירה הנגדית בפרשת ההגנה, שתעמת אותו עם הטענות שהוא מעלה כעת. כל מה שהוא אומר זו תעמולה למכונת הרעל.

הוא הסגיר את כוונותיו בקליפ התבהלה מן הגילויים על רעייתו שרה נתניהו, ושם הוא הטמין משפט מכונן לשלב הבא – הוא אמר משהו בכיוון של: התברר במשפט כי אין לתביעה שום דבר נגדי. כלומר: בשלב הבא נתניהו יציג את הטיעון כי "התברר במשפט" – כלומר: במהלך העדות שלו עצמו, שהוא זכאי.

גם לנתניהו יש דרישות מגזריות. הוא אולי המגזר הקטן ביותר, יחד עם בני משפחתו, אבל גם רב העוצמה ביותר. וגם המגזר של נתניהו, כמו אלה של החרדים ובן גביר, שם שעון חול על השולחן – יום החקירה הנגדית בעדותו

כל עמידתו על הדוכן נועדה להוציא את עצמו זכאי תעמולתית, כדי לרוקן את החלטת השופטים – אם תהיה כזאת – מכל תוכן. אם זה לא היה כל כך עצוב, זה מצחיק. זה נראה כמו הפיכת השולחן על רוח הדברים הצפויה בבית המשפט. אופציה נוספת שלו היא להדיח את היועמ"שית לפני שלב החקירה הנגדית בעדות. ואם מהלך ההדחה יכשל, כנראה שתעמוד לו הזכות להסכים לעסקת טיעון בתנאים טובים. אבל אצל נתניהו, כמו אצל נתניהו – לך תדע.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.