אינסוף מילים נכתבו על גיוס החרדים – כן יתגייסו, לא יתגייסו, כן יישאו בנטל או שלא – כאשר גם ועדת נגל, הוועדה לבחינת תקציב הביטחון ובניין הכוח, מתייחסת להכרח שכל חלקי החברה הישראלית יישאו בנטל.

הוועדה ממליצה על גידול משמעותי של תקציב הביטחון והגדלה של תקני הקבע של רבי סרן בכירים, לדוגמה. בתוך כל המילים, דומה כי נשכחו דרגי הבינים של הצבא. אלו שלמעשה "עושים את העבודה" ונושאים בנטל.

ועדה נגל ממליצה על גידול משמעותי של תקציב הביטחון והגדלה של תקני הקבע של רבי סרן בכירים, למשל. בתוך כל המילים, דומה כי נשכחו דרגי הבינים של הצבא. אלו שלמעשה "עושים את העבודה" ונושאים בנטל

אנשים צעירים שבחרו או מתלבטים לגבי הבחירה בקריירה צבאית, עלולים לא פעם לגלות, אחרי השנה בה עברו את מסלול הקידום הרגיל שמציע הצבא, כי המסלול המוצע על ידי הצבא הוא לא בהכרח אתגר משמעותי מבחינתם – בעיקר לאמביציוזיים שבהם.

תכלית הצבא היא כמובן הגנה ומלחמה בעת הצורך והחיילים אכן מתאמנים לרגעים האלה בהם ייקראו לדגל לשמור על המדינה. כל תכליתם של האימונים הללו הוא יום הפקודה שייקראו אליו. החל מהשבעה באוקטובר – כל כוחות הביטחון מממשים את תכלית האימונים שלהם. הם נלחמים, מגינים ושומרים על המולדת.

אנשים צעירים מצאו את עצמם במצבי קיצון מהסוג שלקראתו הם התאמנו. אך בהמשך, נקווה שבקרוב, עם שוך הקרבות – כשהדברים יחזרו לשגרה – האם יישארו לצבא דברים נוספים להציע להם?

האם אחרי השנה המטורפת הזו – סגן מפקד יחידה כלשהי עוד יכול למצוא עניין, סיפוק ואתגר בלפקד על היחידה שלו? הרי מאז השבעה באוקטובר כל מה שהוא נדרש לעשות היה מאתגר וקיצוני מאוד, והביא לכלל מימוש את תכלית האימונים שלו – אז האם נשארו אתגרים לתת לו בתפקיד הבא?

מה שהיה מסלול קידום סביר בעבר, קידום שסיפק אתגרים חדשים במקביל להתקדמות בסולם הדרגות – נבחן כעת בתנאים אחרים. דומה שתהליך הקידום כולו נדחס לזמן קצר בהרבה, ודרגי הביניים הספיקו לעמוד באתגרים מורכבים כבר בשלבים המוקדמים של התהליך.

האם אחרי השנה המטורפת הזו – סגן מפקד יחידה כלשהי עוד יכול למצוא עניין, סיפוק ואתגר בלפקד על היחידה שלו? הרי מאז השבעה באוקטובר כל מה שהוא נדרש לעשות היה מאתגר וקיצוני מאוד

לא בטוח שאחרי השנה האינטנסיבית הזו נשארו אתגרים להציע להם בתפקידיהם הבאים, כפי שתוכנן בעבר. למעשה, המלחמה יצרה שיבוש במסלולי הקידום של הצבא. אנשים בדרגות סרן או רס"ן מצאו עצמם עושים תפקידים בכירים יותר מהמתוכנן.

האם הצבא יהיה נבון מספיק להציע לאנשים הצעירים והטובים האלה אתגרים בדמות הסבה מקצועית, מסלול קידום מואץ או מבנה חדש של מסלולי הקידום? כי האתגר בקידום הרגיל כבר לא נראה מעניין מספיק.

לחלק מסגני מפקדי הפלוגות, אחרי השנה הזו, כבר לא יהיה מאתגר מספיק להיות מ"פ. מה שהם עברו בשנה הזו אולי יהפוך את הצבא לאתגר שכבר מומש ומוצה, ואת האזרחות דווקא לאופציה המעניינת יותר. אבל לצבא ולנו עדיף בכל זאת שהאנשים הטובים והמנוסים הללו יישארו במסגרת הצבאית.

האנשים הצעירים האלה לא מונעים רק מאידיאולוגיה ומאלטרואיזם של בשמירה על המדינה. הטובים שבהם מונעים גם מהאפשרויות לנהל מערכות גדולות בגיל צעיר. אבל כפי שהדברים נראים כעת, הצבא מציע להם מימוש של כישרונותיהם במסלול מואץ.

ביום שאחרי הצבא, צריך לדאוג לא רק לנטילת האחריות למחדל מצד בכירי הצבא, או להרחבת בסיס הפירמידה בהיקפי הגיוס. האתגר הגדול טמון בניהול ההון האנושי של אנשי הצבא עצמם. בניהול דרגי הביניים, אשר להם צריך לתת מענה ואתגר מתמשך, שיישאר רלוונטי גם אחרי השנה הקשה הזו.

ובנוסף, כל מי שעוקב אחרי שלל ההטבות שניתנות למילואימניקים יכול להבחין כי אנשי הקבע נשכחו לחלוטין. אנשי הקבע הללו, המהווים את עוגן הבסיס של הפעילות הביטחונית, נלקחים כמובן מאליו ולא נהנים משלל ההטבות המוצעות.

כל מי שעוקב אחרי שלל ההטבות שניתנות למילואימניקים יכול להבחין כי אנשי הקבע נשכחו לחלוטין. אלה, המהווים את עוגן הבסיס של הפעילות הביטחונית, נלקחים כמובן מאליו ולא נהנים משלל ההטבות המוצעות

ספק אם ללא עדכון ארגוני אמיתי שישאיר את הצעירים בצבא, יציב בפניהם אתגרים משמעותיים גם "ביום שאחרי המלחמה" ויכבד את פעילותם לפחות כמו את זו של המילואימניקים – בלי כל אלו גם המיליארדים של ועדת נגל לא יעזרו.

ד״ר גילה אורן היא ראש ההתמחות בשיווק ואסטרטגיה, הפקולטה למינהל עסקים במכללה למינהל. גילה היא מדריכת מסעות לפולין, מדריכה ביד ושם ועורכת מחקרים על תחום השואה.