מי שלא מרוצה מהיחסים בתוך משפחתו הגרעינית מוזמן לפנות למקור ישן ובדוק ולהבין שהוא לא חריג. אתמול הסתיימה הקריאה השבועית בספר בראשית, והשבוע מתחילות הפרשיות של שמות.

במרכז הספר השני בחומש מככבים יציאת מצרים, קבלת התורה והנדודים במדבר, לקראת כניסה לארץ המובטחת ומימוש הזהות כעם. מה הוא עם בכלל ועם ישראל בפרט, האם יש לו קיום בלי אמונה באותה הבטחה, עד כמה הציוויים מחייבים את ישראל כיישות מדינית, אלו ועוד הם חלק מהשיח הציבורי בימינו.

לפני כול אלו, אבקש לחזור לספר בראשית. מעבר לאמונה באל אחד ולסיפור שורשי האומה, יש בו בעיקר עניין שמפרנס את תעשיית בריאות הנפש – המורכבות של משפחות, דור אחרי דור.

בספר בראשית, מעבר לאמונה באל אחד ולסיפור שורשי האומה, יש בעיקר עניין שמפרנס את תעשיית בריאות הנפש – המורכבות של משפחות, דור אחרי דור

הזוג הראשון היה אדם וחווה, והרי לנו – ועוד בגן עדן – האשמות, מניפולציות, והשפעת צד שלישי – הנחש. ומה יש לומר על ילדיהם קין והבל, האחים הראשונים, על התחרות, הקנאה, והסוף הקיצוני.

אדלג על גילוי העריות בין לוט ובנותיו, ישר לאברהם אבינו וזוגתו שרה, והקשר הפורה אך מורכב ביניהם. היא שיזמה את הזיווג עם הגר כדי שבעלה לא יהיה ערירי, והיא גם זו שגרמה בהמשך לגירוש השפחה ובנה ישמעאל.

ואז עקדת יצחק שנוגעת לאמונה, לגבולות הציות, ועוד. לא אתיימר לדון באלו, אבל ברור שהמקרא מוביל למסקנה אחת, לדורות: קורבן אדם פסול, תהיה המטרה אשר תהיה, יהיה אשר יהיה המצווה להקריב.

מישהו מתפלא שאחרי העקדה, החלטה שקיבל אבינו בלי להתייעץ עם אשתו או אפילו לעדכן אותה, אין אזכור למפגש נוסף בין אברהם ושרה, ודומה שהיא ניתקה את הקשר איתו? מהכתוב אין לדעת כיצד הטראומה של סכין מונפת מעליו השפיעה על יצחק, אבל יצוין שרק בגיל ארבעים הוא נישא.

כמו אחים רבים, גם התאומים של יצחק ורבקה היו שונים – במראה, בעיסוק, באופי. אבא העדיף אחד, אימא העדיפה את השני. אבל אימא הייתה יותר מתוחכמת מהאב, והתרגיל שבישלה (תרתי משמע) למען יעקב נישל את עשו מזכויותיו ואילץ את יעקב לברוח אל אחיה לבן, בארם.

הזוג הראשון היה אדם וחווה, והרי לנו – ועוד בגן עדן – האשמות, מניפולציות, והשפעת צד שלישי – הנחש. ומה יש לומר על ילדיהם קין והבל, האחים הראשונים, על התחרות, הקנאה, והסוף הקיצוני

טריקים ושטיקים הם אולי תכונה משפחתית – הדוד הבטיח ליעקב את רחל תמורת שבע שנות עבודה, ואז נתן לו את לאה. על היחסים בין האחיות-הצרות לא נדון, שכן פוליגמיה כבר לא קיימת, ונגיע לבן המועדף על אביו, יוסף, ולקנאה הקיצונית של אחיו והמחנאות ביניהם.

מכירתו של יוסף למצרים, אשת פוטיפר, קידום למשנה למלך, פיוס בין האחים, ירידת כל המשפחה למצרים – מתברר שדבקות באדמה לא קודמת לכל, למשל כאשר יש איום ממשי ברעב, והגענו לספר שמות.

הדמות המרכזית היא כמובן משה. מהמקרא מוכרים אחיו אהרן ואחותו מרים, אך בעוד ספר בראשית מצייר יחסי בשר ודם עם חולשות ופגמים, כמונו, כאן לא. למעט אירוע בו האחים ריכלו על הזוגיות שלו עם צפורה, יש שיתוף פעולה ואחווה. אין עדות למתח, קנאה וכו' – משפחה לתפארת.

אז מה, טבע אנוש השתנה עם חילופי הספרים? לא.

משה לא גדל בבית ולא היו ליחסיו עם אחיו מטען רגשי קודם – הוא לא היה האח הקטן המעצבן, הילד המועדף או הנכד הדחוי. לא רק שחזר למשפחה אחרי ניתוק של עשרות שנים, כשכולם כבר לא צעירים, אלא שהוא גדל בארמון, עם גינונים והכרה בערך עצמו.

מבחינה גנטית, משה היה בשר מבשרם, עברי כמוהם. אבל בתודעה – שלו, של משפחתו ושל העם – הוא אמנם משלנו, אבל זר, תוצרת חוץ, סוג של מייד אין אמריקה. מדבר אנגלית בטבעיות, לא כמונו, המקומיים, הפשוטים.

משה לא גדל בבית ולא היו ליחסיו עם אחיו מטען רגשי קודם. גנטית, משה היה בשר מבשרם, עברי כמוהם. אבל בתודעה – שלו, של משפחתו ושל העם – הוא אמנם משלנו, אבל זר, תוצרת חוץ, סוג של מייד אין אמריקה

כל מי שתוהה למה המשפחה שלו לא מושלמת, כמו באגדות הטובות שמסתפקות במכשפה אחת, כשכל יתר הגיבורים מצוינים – זו לא הנורמה. הדגמים הקשים והמדויקים של משפחה מופיעים כבר בספר בראשית, ואיתם נדרש להתמודד.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.