אם משווים את התקופה הנוכחית לתקופה מקבילה בה המדינה הופתעה וסבלה מאבדות כה רבות, ניתן לראות כי גולדה מאיר, לעומת בנימין נתניהו, ידעה אחריות מהי וקבעה אמות מידה ראויות למצופה מהנהגה בעת משבר.

במלחמת יום הכיפורים, המדינה הופתעה על-ידי שני צבאות מאומנים, מצוידים היטב בחיל אוויר ושריון. ישראל סבלה אמנם אבדות קשות, אך הצליחה תוך ימים בודדים לבלום את המתקפה ולצאת למתקפת נגד שאיימה על פאתי דמשק וקהיר.

חרף ההישגים הצבאיים המזהירים, לא עלה בדעתה של ראש הממשלה מאיר להמשיך במלחמה עד "הניצחון המוחלט". מטרתה לא הייתה השמדה טוטאלית של המשטרים שפתחו נגדנו במתקפת פתע, אלא החזרת הסדר על כנו וחתירה להסכמים שיאפשרו את השבת כל השבויים לביתם.

חרף ההישגים הצבאיים המזהירים, לא עלה בדעתה של ראש הממשלה מאיר להמשיך במלחמה עד "הניצחון המוחלט". מטרתה לא הייתה השמדה טוטאלית של המשטרים שפתחו נגדנו במתקפת פתע

גולדה הבינה שהאינטרס הישראלי הוא לסיים את המלחמה במהירות רבה עקב המחירים הכלכליים והחברתיים שלה, והבינה שנדרשת ועדת חקירה ממלכתית להפקת לקחים מהאסון, על מנת להוביל לשיקום מהשבר הנורא אליו נקלעה המדינה.

מסקנות הביניים של ועדת החקירה הממלכתית – שהוקמה חודש וחצי לאחר פרוץ המלחמה – הטילו את האחריות על הדרג הצבאי ולא עליה. יתרה מכך, מפלגתה זכתה ב-51 מנדטים בבחירות שנערכו סמוך להפסקת האש, והיא הקימה קואליציה ללא קושי.

גולדה יכלה לטעון (בצדק) שקיבלה מנדט להמשיך להנהיג את העם וזוכתה על ידי ועדת החקירה. אך לאחר חודשיים בלבד של הפגנות נגדה, היא בחרה לקחת אחריות ולהתפטר.

ראש הממשלה מאיר הייתה נתונה לביקורת ציבורית נרחבת בעקבות המחדל במשמרת שלה. היא בוודאי לא הסכימה עם כל הביקורת, אך לא עלה בדעתה לתקוף את מבקריה ולראות בהם אויבים מבית, להאשימם שחברו לשונאי ישראל או להדהד קונספירציות על בגידה של המפגינים.

היא לא שיסתה בהם את המשטרה, לא יצאה לקמפיין נגד ראשי זרועות הביטחון ולא הסיתה נגדם. היא המשיכה להתייצב מול הציבור הישראלי, בראיונות לאמצעי התקשורת, ולא ברחה ממתן דין וחשבון לכלל הציבור – כולל אלו שלא בחרו בה.

גולדה הכירה בכך שחרף העובדה שצה"ל הצליח להדוף את האויב, לכבוש שטחים נרחבים מהמדינות שפלשו ולגרום לאויב להתחנן להפסקת אש, מוטלת עליה האחריות גם על המחדל. היא הבינה שמנהיגות משמעותה לא רק לקיחת קרדיט על ההצלחות, אלא גם לקיחת אחריות על הכישלונות, לכן התפטרה.

גולדה הכירה בכך שחרף העובדה שצה"ל הצליח להדוף את האויב, לכבוש שטחים נרחבים מהמדינות שפלשו ולגרום לאויב להתחנן להפסקת אש, מוטלת עליה האחריות גם על המחדל. לכן התפטרה

זהו הביטוי הערכי של מנהיגות: המדינה חשובה יותר מכל מנהיג, וראוי לפרוש כדי לאפשר לאחרים להנהיג וליישם את המסקנות ואיחוי השברים.

השוואה בין מלחמת יום הכיפורים ב-1973 וטבח השבעה באוקטובר 2023 (צילום: בהכנת קבוצת הבכירים)

כאשר משווים את כהונתה של גולדה מאיר לתקופה הנוכחית, אנו מוצאים ראש ממשלה אשר בעת משבר מהחמורים שידענו עסוק בפילוג ושיסוי, ומטיל אחריות על כולם. נראה כי הוא לא מוכן אפילו לעשות את הדבר האנושי והבסיסי הנדרש ממנהיג – להסתכל למשפחות חטופים בעיניים ולהכיר באובדן ובכאב הנורא.

מנהיג נבחן בדוגמה אישית ודורש קודם כל מעצמו את מה שהוא דורש מאחרים. הקשבה לרחשי הציבור היא מצרך חשוב בעת הזו של שבר חברתי כמותו לא ידענו.

נראה כי הציבור מבקש באופן ברור בכל הסקרים:

• הקמת ועדת חקירה ממלכתית;
• ⁠סיום המלחמה והשבת כל החטופים;
• חוק גיוס שידאג לשוויון בין כל חלקי החברה בנטל הכבד;
• ו⁠יציאה לבחירות כדי לקבל מהעם מנדט מחודש להנהיג.

הציפייה שלנו ממנהיג היא שישים את טובת המדינה על פני טובתו האישית. שישרת את כלל הציבור ולא את הבייס הפוליטי. זה המצפן המוסרי שצריך להנחות כל מנהיג, בוודאי בעת משבר.

הציפייה שלנו ממנהיג היא שישים את טובת המדינה על פני טובתו האישית. שישרת את כלל הציבור ולא את הבייס הפוליטי. זה המצפן המוסרי שצריך להנחות כל מנהיג

כותבי המאמר:

• ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר.
• ד"ר זאב דגני, מנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב.
• פרופ' דוד הראל, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
• רא"ל (מיל') דן חלוץ, הרמטכ"ל לשעבר.
• רא"ל (מיל') משה יעלון, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר.
• פרופ'  חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור.
• פרופ' ברק מדינה, האוניברסיטה העברית.
• דב מורן, יזם, משקיע הון סיכון, איש עסקים, סופר ומרצה.
• ד"ר מירי מזרחי ראובני, מנהלת בית ספר דינה רקנאטי לרפואה ולשעבר משנה למנכ"ל מכבי שירותי בריאות.
• פרופ' חגית מסר-ירון, פרופסור אמריטה להנדסת חשמל אוניברסיטת תל אביב ויו"ר "בשער".
• ערן עציון, לשעבר סגן ראש המל"ל.