מקדמי ההפיכה המשטרית בחרו לכנות את הצעת החוק להשתלטות פוליטית על מערכת המשפט בשם "מתווה פשרה". הביטוי "פשרה" בהקשר זה משקף את המציאות בדיוק באותה מידה שהביטוי "רפורמה" משקף את ההפיכה המשטרית.

דיקטטור אידאולוגי (המכהן כשר משפטים) "מתפשר" עם משרת דיקטטורה בשכר (המתוגמל כשר חוץ), על האופן בו ישלימו את השתלטות השליט על הרשות השופטת.

דיקטטור אידאולוגי (המכהן כשר משפטים) "מתפשר" עם משרת דיקטטורה בשכר (המתוגמל כשר חוץ), על האופן בו ישלימו את השתלטות השליט על הרשות השופטת

אונס ברוטלי (שלנו, במקרה זה) לעולם לא יהווה יחסי מין בהסכמה. גם אם מנסים לקדם אותו, מתוך ציניות שאין כמוה, על גבם של אבות שכולים; אבות שילדיהם היו עדיין איתם לולא ההפיכה המשטרית, השכול שהביאה עליהם והשואה שהמיטה על כולנו.

עוד לא יבש הדיו מעל הקטסטרופה מבית מדרשו של המחריב ושותפו, וכבר צצו מלביני ההפיכה הקבועים כדי לברך על המוגמר ולהזהיר את הציבור מפני המזהירים מפניה. לא נותר לנו אם כן אלא לעשות את תפקידנו ולהתריע, דווקא משום כך, ולו על קצה המזלג:

המתווה מפקיר את השיקולים המקצועיים בבחירת שופטים וזונח כל שיקול איכותי לטובת שיקול פוליטי. את אנשי המקצוע מלשכת עורכי הדין, האמונים על השיקול המקצועי-ציבורי – יחליפו נציגים פוליטיים; לכנסת תהיה "זכות וטו" על המועמדים, ובמקרה של חוסר הסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה – כל אחד מהם יוכל למנות נציג מטעמו לבית המשפט העליון, יהיה קיצוני, קול אדוניו או בלתי מקצועי ובלתי ראוי ככל שיהיה.

כפי שכבר העיר המשנה בדימוס לנשיא בית המשפט העליון, פרופ' אליקים רובינשטיין, השטן נמצא בפרטים הקטנים: המתווה כלל אינו מפרט כיצד יישמרו זכויות היסוד של אזרחי ישראל ובאיזה רוב יתקבלו חוקי יסוד, שלפי המתווה יהיה בית המשפט העליון מנוע מלהתערב בהם.

עוד לא יבש הדיו מעל הקטסטרופה מבית מדרש המחריב ושותפו, וכבר צצו מלביני ההפיכה הקבועים כדי לברך על המוגמר ולהזהיר את הציבור מהמזהירים מפניה. לא נותר אלא לעשות את תפקידנו ולהתריע

המתווה מזכיר את זכויות הנאשם במשפט הפלילי אך מתעלם מזכויות האזרח בכלל. ספוילר: מקום בו השופט נאמן לשליט, לא רק זכויות האזרח והאדם אינן נשמרות, אלא גם זכויות הנאשם ואמות היסוד של המשפט הפלילי בכלל.

המסקנות המתבקשות מחבירתו של גדעון סער לחבר מרעיו משכבר באמצעות הקולות שגזל מבוחריו, כמו גם מתגובתו של המחנה הממלכתי (נבדוק, נשקול, נראה) חסר החוליות, הן אותן המסקנות שהיה על הציבור הציוני הליברלי להסיק זה מכבר.

הציבור היה צריך להסיק זאת כבר לאחר חבירת בני גנץ לבנימין נתניהו בתירוץ הקורונה, עריקת השיקלים והסילמנים ממפלגתו של נפתלי בנט והאלונקה שהעניקו גנץ ושות' לממשלת החורבן עם פרוץ המלחמה: מה שהיה הוא שיהיה.

כל קול לאלונקאים ול"ממלכתיים" למיניהם ישמש, אם על ידם ואם על-ידי שפע העריקים הפוטנציאליים שיחנו במפלגותיהם, להבטחת המשך שלטונו של נתניהו: להבטחת התממשותו של החזון האיראני לפיו המדינה היהודית תאבד עצמה לדעת במו ידיה.

הבחירות הבאות, ככל שתתקיימנה, לא תהיינה על השקפות של ימין מול שמאל, ניציות מול יוניות, קפיטליזם מול רווחה, מזרח מול מערב, אמונה מול חילוניות. רק שאלה אחת תעמוד על הפרק. רק שאלה אחת חייבת לעמוד עליו: מי מחויב בכל נימי נפשו לדמוקרטיה הישראלית.

הבחירות הבאות, ככל שתתקיימנה, לא תהיינה על השקפות של ימין מול שמאל, ניציות – יוניות, קפיטליזם – רווחה, מזרח – מערב, אמונה – חילוניות. רק שאלה אחת תעמוד על הפרק: מי מחויב לדמוקרטיה הישראלית

מי מחויב לדמוקרטיה הישראלית ללא תנאי. ללא פשרה. מי הוכיח זאת במעשים. ההצבעה תהיה על קיומה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית. במילים אחרות: על עצם קיומנו.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.