על פי הידיעות שהצטברו אתמול, נראה כי עסקת החטופים המיוחלת קרובה מאי פעם, וכי הפעם הזאת זה יקרה, בשעה טובה.

אבל, לצערנו, על פי מה שידוע כעת, זו לא תהיה עסקה אחת כפי שקיווינו, שתשחרר את כל החטופים במכה אחת, אלא תהיה עסקה בשלבים, ונחזיק אצבעות שאכן כל השלבים יקוימו, ונזכה בסוף התהליך לראות את כל הבנות והבנים הביתה.

לצערנו זו לא תהיה, עסקה אחת כפי שקיווינו, שתשחרר את כל החטופים במכה אחת, אלא עסקה בשלבים. נחזיק אצבעות שאכן כל שלביה יקוימו, ונזכה בסוף התהליך לראות את כל הבנות והבנים הביתה

מדוע?

מה שכבר אפשר לומר הוא שההסכם עם חמאס יהיה שלבי, אבל הצדדים מתקשים להדק את 3 השלבים בלוח זמנים הדוק. פחות או יותר ידוע מה יקרה בשלב הראשון, שיהיה שלב הומניטרי – גם מבחינת המשוחררים, הישראלים והפלסטינים, וגם מבחינת הגדלת הסיוע ההומניטרי לעזה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מעוניין בשלביות, כי התחנה האחרונה כבר מוסכמת – סוף המלחמה. זה מה שדונלד טראמפ רוצה. ובעניין זה נתניהו באותו דף עם מצרים, שגם היא רוצה את החלוקה לשלבים, אבל מסיבות אחרות, מול קטאר שרוצה הסכם אחד בתנופה אחת.

נתניהו רוצה את השלביות כי זה טבעו. מה שאפשר לדחות – דוחים, אבל בעיקר הוא רוצה להרוויח זמן כדי לשכנע את בצלאל סמוטריץ' ואת איתמר בן גביר שלא יעזבו את הממשלה שלו. כל עוד אין סיום המלחמה, הם יכולים לתרץ את הישארותם בממשלה, ועד שנגיע לרגע האמת שיפוגג את חלום חידוש ההתנחלויות בעזה – יש עדיין זמן לתמרונים.

קטאר רוצה שלביות הדוקה, בהינף אחד, כדי להבטיח שישראל לא תפגע בהנהגת חמאס שנותרה בעזה. סיום המלחמה אמור להיות כרוך במתן ערבויות לשלומם של ראשי חמאס שנשארו בחיים, וכמה שיותר מוקדם – מוטב.

מצרים מעוניינת בשלביות, מכיוון שעד כה לא הצליחה לשכנע את אבו מאזן להסכים לנוסחה משותפת עם חמאס על ניהול הצד הפלסטיני של מעבר רפיח. דווקא לה יש אינטרס עכשיו לדחות את חידוש עבודת מעבר רפיח לשלב השלישי, בתקווה שעד אז תימצא הנוסחה הגואלת. מצרים מבינה שצוות מוסכם רק על חמאס הוא בעייתי, בלשון המעטה.

קטאר רוצה עסקה בשלבים הדוקים, בהינף אחד, כדי להבטיח שישראל לא תפגע בהנהגת חמאס שנותרה בעזה. סיום המלחמה אמור להיות כרוך בערבויות לשלום ראשי חמאס שנשארו בחיים, מוקדם ככל האפשר

לפיכך, מה שמצרים וקטאר הסכימו עליו הוא שלביות, אבל כאשר כל השלבים הדוקים אלה לאלה, מעין פשרה בין שתי הגישות. הבעיה היא, שההסכמה הזאת בין המתווכות מתנגשת בקרקע המציאות, כי חמאס קטאר לא שולט במה שקורה בעזה, וצמרת חמאס בקטאר לא הייתה מסוגלת לתת רשימה מוסמכת של החטופים החיים ושל אלה שלא שרדו. רק אתמול, כך נראה, התקבלה הרשימה מעזה, תמורת הבטחה לערבויות לביטחונם של ראשי חמאס שנותרו חיים במלחמה.

בלית ברירה, וכדי לעמוד בדד ליין של טראמפ, נראה כי שוב נחזה בעסקה של שלב ראשון, כאשר השלבים הבאים לא הדוקים אליו.

כאשר נגיע לשלב סוף המלחמה, נתניהו יהיה במצוקה של התפוגגות הניצחון המוחלט שלו, ואז יצטרכו לחפש ניסוח של סוף המלחמה שלא עושה שימוש במינוח "סוף המלחמה".

חוסר הוודאות לגבי זהות ומצב החטופים שישוחררו מקרין על מספרם וטיבם של האסירים שתשחרר ישראל. ברור כי בשלב הראשון, ההומניטרי, ישוחררו אסירים מבוגרים וחולים, שאין להם משמעות ביטחונית או פוליטית.

אבל אם יתברר שיש, למזלנו, מספר גבוה של חטופים חיים – ישראל תצטרך לשחרר אסירים שהם טרוריסטים כבדים. למשל, שני בני ברגותי, מרואן ברגותי, שיש סביבו הילה של מנהיג לאומי, ועבדאללה ברגותי, מחבל כבד, ששחרורו הוא באמת החלטה קשה.

בכלל, כל חמולת ברגותי הגדולה עברה לצד של חמאס ואירגוני הטרור הפרו-איראניים, בגלל היחס הקשה של אש"ף תוניס להנהגה המקומית, ובעיקר בגלל שלא נקפה אצבע לשחרר את בני ברגותי מן הכלא הישראלי, לעומת המאמץ של חמאס לשחרר את אסיריה בעסקאות השונות עם ישראל.

כאשר נגיע לשלב סוף המלחמה, נתניהו יהיה במצוקה של התפוגגות הניצחון המוחלט שלו, ואז יצטרכו לחפש ניסוח של סוף המלחמה שלא עושה שימוש במינוח "סוף המלחמה"

עניין זה, שחרור המחבלים הכבדים, הוא הנושא העיקרי המטריד את הנהגת המתנחלים, וזה עשוי להיות הקש שישבור את סמוטריץ'. הרבנית אורית סטרוק, בעלת הנס, אכן נימקה את התנגדותה לעסקה ממש בעניין הזה: "המחיר" שישראל תידרש לשלם.

יש להניח כי בשיחות שנתניהו מקיים עם סמוטריץ' הוא גם נדרש לסוגיה הזאת, ויש לשער כי הוא מבטיח לו שהמחבלים הכבדים יגורשו לטורקיה ולא יסכנו את ההתנחלויות. יש לקוות שזה לא יקרה, כי עדיף שהמחבלים המסוכנים האלה יהיו על ידינו, מאשר על יד רג'פ טאיפ ארדואן, שימנף אותם לממדים מפלצתיים. אבל, הממשלה המגזרית הזאת מועדת לקבל החלטות אנטי ממלכתיות, כי זה טיבה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.