בסופו של דבר ההסכם עם חמאס ייצא לדרך, למרות כל הפעלולים והתעלולים, הטריקים והשטיקים של בנימין נתניהו וממשלתו. אבל לנוכח תרגילי הרגע האחרון של נתניהו – אפשר לחזות את הקשיים שיתגלעו בין השלב הראשון לשלבים הבאים, קשיים שעיקרם חוסר היכולת להחזיק את ממשלת הימין ימין לאורך זמן.

עיקר הבעיה שלו טמון בניסוח ההסכם. כל עוד הכותרת תהיה הסכם שְלַבִּי של הפסקת אש, הוא יוכל איכשהו להחזיק את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ' במרכבתו, אבל אם הכותרת תהיה סוף המלחמה – כפי שהנשיא ג'ו ביידן הגדיר זאת מייד – ממשלתו תתפרק. וראינו זאת מטיב השיחות המרתוניות שנתניהו קיים עם סמוטריץ' ביום רביעי האחרון.

עיקר הבעיה של נתניהו טמון בניסוח ההסכם. כל עוד הכותרת תהיה הסכם שְלַבִּי של הפסקת אש, הוא יוכל איכשהו להחזיק את בן גביר ואת סמוטריץ' במרכבתו, אבל אם הכותרת תהיה סוף המלחמה – ממשלתו תתפרק

איך ניסה נתניהו לשכנע את סמוטריץ להישאר בממשלה? בשני נימוקים עיקריים, שלא בהכרח משתלבים אלה באלה. האחד – אחרי השלב הראשון נחזור למלחמה, במתכונת הפסקת האש הראשונה, והשנייה – הממשל של טראמפ ילבין את ההתנחלויות הלא חוקיות בגדה, ויאשר תוכנית סיפוח רחבת היקף.

סמוטריץ', ברוב חוצפתו, דרש לפטר את הרמטכ"ל הרצי הלוי כחלק מן הדרישות שלו להישאר בממשלה, כלומר: להשלים את השתלטות נוער הגבעות על משרד הביטחון, כהניזציה של צה"ל, והמטת חורבן על הגדה המערבית, אחרי שישראל החריבה את עזה.

אין בעיה לנתניהו לאשר את הדרישות האלה, כי בין כה וכה אין בכוונתו למלא אותן. הוא יודע היטב שהתחנה הבאה מבחינת טראמפ היא ההסכם בין ישראל לסעודיה, וכל הדרישות של סמוטריץ' הפוכות ממה שסעודיה דורשת: "משהו קונקרטי למימוש מדינה פלסטינית". הצתת עוד אירועי חווארה בגדה לא עומדת בסטנדרטים של סעודיה.

בגדול, ההסכם בין ישראל לסעודיה הוא יציאת ישראל מן הגטו של הימין מלא מלא, למרחב האזורי, והעדפת הברית עם "הגויים" על פני ההיבדלות "היהודית", שלא לדבר על ייצוב הסטטוס קוו על הר הבית בכינון "אפוטרופסות" חדשה של מדינות האסלאם, שתשים קץ להזיות המשיח של בן גביר, סמוטריץ' ורבניהם.

"המשברים" האחרונים לא היו בין ישראל לחמאס, אלא בין נתניהו לסמוטריץ'. נתניהו ניסה ליצור משברים "באשמת חמאס", כדי לקנות את אמון סמוטריץ' לגבי כוונתו להפר את ההסכם בשלבים הבאים

אם כך, כל "המשברים" שחזינו בהם בימים האחרונים, לא היו משברים בין ישראל לחמאס, אלא בין נתניהו לסמוטריץ'. נתניהו ניסה בתרגילים הידועים שלו ליצור משברים שבהם "חמאס אשם", כדי לקנות את אמונו של סמוטריץ' לגבי רצינותו  ביחס לכוונה שלו להפר את ההסכם בשלבים הבאים.

אבל נתניהו שיקר לסמוטריץ'. סמוטריץ' יודע שנתניהו משקר, אבל הוא נשאר במשחק – בינתיים – כדי לסחוט את פיטורי הרמטכ"ל ואת מימוש תוכנית ההכרעה בגדה, שלא תקרה.

אחת הבעיות של נתניהו בהסכם החדש היא מעבר רפיח, שייפתח כבר בשלב הראשון, מה שיכלול את דילול כוחות צה"ל לאורך ציר פילדלפי.

על פי הנוסחאות הישנות, מעבר רפיח היה אמור להיפתח בשלבים הסופיים, אבל הפייק חוק אונר"א חייב את פתיחת המעבר כבר עכשיו, מכיוון שעל פי החוק אסור לישראל ליצור שום מגע עם סוכנות האו"ם לפליטים.

הואיל והשלב הראשון הוא שלב הומניטרי, ואין תחליף לאונר"א משום שסגירת המעבר בידי ישראל חסמה כל אלטרנטיבה לאונר"א, לא היה מנוס מלפתוח את מעבר "הניצחון המוחלט" רפיח מייד, בניהול מצרי. זה מסמל יותר מכל דבר אחר את תבוסת דפי המסרים של ממשלת הימין מלא מלא, המעדיפה סיסמאות על שיקולים רציונליים.

חסימת האלטרנטיבה לאונר"א אילצה לפתוח את מעבר "הניצחון המוחלט" רפיח בניהול מצרי. זה מסמל את תבוסת דפי המסרים של ממשלת הימין מלא מלא, המעדיפה סיסמאות על שיקולים רציונליים

ובשיבת בנותינו ובנינו ננוחם.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.