בשעה טובה שלוש חטופות בבית, ונחזיק אצבעות להשלמת העסקה, אבל יש לשים לב לכמה סימנים שלא מבשרים טוב לקראת ההמשך, ודווקא מן הצד הישראלי.

חמאס הצליח לכפות תמונת ניצחון – הוא הראה כיצד מחבלי הנוח'בה בלב עזה, בכיכר א-סראיא, סמל השלטון ברצועה, מגוננים על שלוש המשוחררות  מפני האספסוף. והשאלה היא אם פניו של חמאס לסבב המלחמה הבא, או לסימון טריטוריה מול הרשות הפלסטינית ומול מדינות ערב. סימון שחמאס לבדו, הוא הכתובת לשיקום עזה ביום שאחרי.

חמאס הצליח לכפות תמונת ניצחון – מחבלי נוח'בה בלב עזה, בכיכר א-סראיא, סמל השלטון ברצועה, מגוננים על המשוחררות  מהאספסוף. השאלה אם פניו של חמאס לסבב המלחמה הבא או לסימון טריטוריה

האם תהיה זאת קטאר, שהסיוע לעזה ייכנס דרכה ישירות מול חמאס? או שמצרים תעשה זאת בכנס התורמות שהיא מתכננת בקהיר יחד עם סעודיה ומדינות המפרץ, כחלק מהליך השלום בין ישראל לסעודיה והרחבת ברית אברהם?

ממה שראינו השבוע – ישראל דבקה בברית עם קטאר נגד מצרים וסעודיה ומדינות ברית אברהם.

איך ראינו זאת? מעבר רפיח נשאר סגור, כאשר כל שיירת הסיוע שהייתה מוכנה להיכנס דרך המעבר נשארה בסיני. זאת בעוד שמעבר כרם שלום נפתח לסיוע מצומצם של מים ודלק, וכל ההסכם על סיוע הומניטרי מסיבי לא התממש.

מדוע? מכמה סיבות – ראשית, מצרים לא הצליחה לגבש את הצוות המשותף המקובל על דעת חמאס ורמאללה, בגלל סירובו הנחרץ של אבו מאזן לכל שותפות עם חמאס ביום שאחרי.

על פי ההסכם, צה"ל ידלל את כוחותיו ליד מעבר רפיח אחרי שיכשיר אותו לפתיחה מחדש, והדבר היה עלול לעורר את הרושם כאילו מצרים מקבלת את הישארות צה"ל ליד המעבר.

אבל, הייתה עלולה להיות עוד סיבה, והיא השיירה הגדולה של אונר"א, שהמתינה מעבר לגבול. עבור בנימין נתניהו, גם מראה הנוח'בות בלב עזה, וגם שיירות הסיוע של אונר"א ליד המעבר – היו תמונה אחת יותר מדי.

האם תהיה זאת קטאר, שהסיוע לעזה ייכנס דרכה ישירות מול חמאס? או מצרים, בכנס התורמות בקהיר יחד עם סעודיה והמפרציות? ממה שראינו – ישראל דבקה בברית עם קטאר נגד מצרים, סעודיה ומדינות ברית אברהם

דובריו של נתניהו מנסים לומר שמצרים עוצרת את הסיוע בגלל שהיא מתנגדת לאונר"א, אבל זה כמובן ספין. אין למצרים כל עניין נגד אונר"א, שהוא ארגון של האו"ם, ולפיכך אינו כפוף לפייק חוקים של הכנסת.

כל עוד מצרים נחסמת במעבר רפיח, בעלת הבית המיועדת לקבל את היום שאחרי היא קטאר. ראינו זאת בפרשת האיחור במידע שחמאס היה אמור להעביר לגבי זהות המשוחררות. הן היו בסראיא, אז קצת מוזר לקבל את ההסבר לפיו היה קושי ליצור קשר עם שומריהן. האם היה זה תעלול כדי להוכיח שרק לקטאר יש קשר עם עזה, ולמצרים אין קשר כזה? כל הידיעות על מהלך העניינים בהקשר הזה – מקורן בקטאר.

אם ישראל ממשיכה לדבוק בקשר המיוחד עם קטאר, הרי זה עומד בסתירה להתפתחויות האזוריות, במיוחד בלבנון ובסוריה.

בגדול – סעודיה חוזרת ומתבססת בלבנון, מול קטאר המתבססת בסוריה של אבו מוחמד אל-ג'ולאני. סעודיה עומדת מאחורי בחירתו של הנשיא ג'וזף עאון, הרמטכ"ל הקודם של צבא לבנון, שיהיה אחראי על ההשתלטות מחדש על דרום לבנון. הוא אמור לעשות זאת באופן שיבטיח את שלום הישובים הישראליים מעבר לגבול, תוך הכרזה שלא ירשה בלבנון נשק, אלא רק בידי המדינה. כלומר: התחייב לפרק את חזבאללה מנשקו בכל לבנון, לא רק מדרום לליטני.

יתר על כן, על פי ההסכם עם ישראל, כבר יש למעשה שיתוף פעולה בין צה"ל לצבא לבנון. אם ישראל מבחינה בהתארגנות חמושה – היא מודיעה על כך לצבא לבנון, ורק אם צבא לבנון מודיע לישראל כי אינו יכול לטפל בבעיה – צה"ל מורשה לעשות זאת, בהסכמת לבנון.

אם ישראל ממשיכה לדבוק בקשר המיוחד עם קטאר, זה עומד בסתירה להתפתחויות האזוריות, במיוחד בלבנון ובסוריה. סעודיה חוזרת ומתבססת בלבנון, מול קטאר המתבססת בסוריה של אל-ג'ולאני

מה שמעניין הוא, שבהתפתחויות האחרונות, חזבאללה ותנועת אמל הלבנונית, שהיו מסויגות מג'וזף עאון ומראש הממשלה המיועד, המקובל על המערב, נוואף  סלאם – הודיעו, אחרי התלבטויות, על הסכמתן לסייע בכינון הממשלה החדשה. ממשלה שלראשונה תהיה משוחררת מצילה הכבד של סוריה ומן הלחץ הפנימי של חזבאללה.

אשר לסוריה, סעודיה מנסה לבלום את ההשפעה של קטאר ושל טורקיה, כשהיא מנסה לפתות את ג'ולאני להתחבר לליגה הערבית בשליטת סעודיה, מול הלחץ הטורקי-קטארי שיישאר במעגל שלהם. בינתיים הוא עם טורקיה וקטאר. יש לזכור שחאלד משעל, עוד לפני המרד הגדול נגד בשאר אסד, יסד יחד עם ג'ולאני את התאים הראשונים שעתידים להיות נוסרה, ואח"כ היאת תחריר שאם.

אז ברגע הזה, כשסעודיה מתייצבת נגד קטאר במרחב האזורי, ישראל מתייצבת לצד קטאר. אם מביטים לכיוון סוריה, מאחורי קטאר עומדת טורקיה. האם באמת ישראל חותרת להביא את טורקיה לעזה?

לא יעלה הדעת! ואולי כן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.