דונלד טראמפ מתואר לעיתים קרובות כאדם בעל אוריינטציה עסקית. במידה מסוימת, כל המנהיגים הם כאלה. אך מה שמאפיין את הנשיא הנבחר של ארצות הברית הוא האופורטוניזם הבלתי-מתנצל שלו, לעיתים על חשבון ערכים, בריתות ואפילו אמנות.
עבור טראמפ, שהיה שותף לכתיבת הספר "אומנות העסקה" ב-1987, כל עסקה היא משחק סכום אפס עם מנצח ברור ומפסיד ברור. יותר מכל, טראמפ אוהב להצטייר כמנצח, גם כאשר הוא לא.
פרשנים נוטים לראות בגישתו העסקית הבוטה של טראמפ תכונה שעלולה להפחיד שחקנים גלובליים אחרים. המציאות מורכבת יותר.
מדינות שהסתמכו על בריתות בתמיכת ארה"ב ייאלצו ללא ספק לכייל מחדש את מדיניותן. השווקים הגלובליים יחוו טלטלות. אך מדינות וחברות גם יזהו הזדמנויות
מדינות שהסתמכו על בריתות בתמיכת ארה"ב ייאלצו ללא ספק לכייל מחדש את מדיניותן. השווקים הגלובליים יחוו טלטלות. אך מדינות וחברות גם יזהו הזדמנויות. אלו שברשותן הכלים לכך ינסו לנצל את נטייתו של הנשיא הנבחר להעמיד את טובתו האישית בראש סדר העדיפויות.
עם תחילת כהונתו השנייה, מנהיגי העולם ומנהלים בכירים מוכנים לכך יותר מאשר ב-2016. הם לא רק הפיקו לקחים מהקדנציה הראשונה שלו בבית הלבן, אלא גם עברו על אינספור דיווחים שחשפו את סגנון המנהיגות הלא-מסורתי שלו, את גישתו המבוססת על "מה יצא לי מזה", ואת הסתמכותו על בני משפחתו לניהול עסקאות.
ייתכן שטראמפ עדיין יצליח לזעזע, אך העולם כבר אינו מופתע מארצות הברית אופורטוניסטית. הסדר העולמי שניהל את הגלובוס במשך שבעה עשורים מאז מלחמת העולם השנייה כבר החל להתפורר עוד לפני כהונתו הראשונה של טראמפ.
מדינות ששאפו לפעול במסגרת מערכת בינלאומית שוויונית המבוססת על כללים, ראו כיצד וושינגטון מסרבת לחלוק כוח עם גופים רב-צדדיים כמו האו"ם, הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. עלייתה חסרת התקדים של סין, לצד אכזבה גוברת בעולם מסחר חופשי וגלובליזציה, הובילו את ארצות הברית לעבר פרוטקציוניזם ולהעדפה גוברת של אינטרסים על פני נורמות וערכים מוצהרים.
מגמה זו הייתה בעיצומה, אולי באופן הבולט ביותר מאז תחילת מלחמת עיראק לפני שני עשורים. חזרתו של טראמפ תזרז עוד יותר את המעבר למערכת גלובלית מבוססת עסקאות.
העולם יתמודד עם גישת משחק סכום אפס של טראמפ בדרכים שונות. עבור מדינות שהסתמכו באופן היסטורי על ידידותה של וושינגטון, השנים הקרובות יביאו עמן זעזועים כואבים.
העולם יתמודד עם גישת משחק סכום אפס של טראמפ בדרכים שונות. עבור מדינות שהסתמכו על ידידותה של וושינגטון, השנים הקרובות יביאו עמן זעזועים כואבים
באירוע בחירות בפברואר האחרון, טראמפ סיפר כיצד אמר למדינה מסוימת בנאט"ו שיעודד תוקפים "לעשות מה שבא להם", אם אותה מדינה לא תקצה את הסכום שהוא מחשיב כראוי להוצאות ביטחוניות. "אתם חייבים לשלם. אתם חייבים לשלם את החשבונות שלכם", הוא סיכם.
תומכיו של הנשיא הנבחר טוענים שהוא רק מכוון את מדיניות החוץ של ארה"ב לגודל הנכון, וכי הצהרותיו הקיצוניות מיועדות להשגת תוצאות רצויות במשא ומתן. מנגד, מבקריו טוענים כי עצם הרמיזה לכך שהוא לא יכבד ברית הגנה פוגעת באמינות של ארצות הברית.
כך או כך, אירופה חייבת להגיב לשינוי ביחסיה עם ארצות הברית. מעבר לעידוד צבאות אירופה להגדיל את כוחם, בריסל כבר מתכוננת לרכוש מוצרים אמריקאיים כדי לגרום לטראמפ להרגיש שהוא מנצח.
בראיון שנערך לאחרונה עם "הפיננשל טיימס", נשיאת הבנק המרכזי האירופי כריסטין לגארד אישרה את האסטרטגיה הזו כאשר הציעה שאירופה תאמץ "אסטרטגיית פנקס צ'קים", במסגרתה תגדיל את רכישות הייצוא האמריקאי.
בראיון שנערך לאחרונה עם "הפיננשל טיימס", נשיאת הבנק המרכזי האירופי כריסטין לגארד הציעה שאירופה תאמץ "אסטרטגיית פנקס צ'קים", במסגרתה תגדיל את רכישות הייצוא האמריקאי
באופן דומה, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הציע להעניק לחברות אמריקאיות גישה מיוחדת למינרלים נדירים בארצו, כדי להתאים את עצמו למנטליות התן-וקח של טראמפ.
בעוד שמדינות באירופה מנסות למקסם את הרווח מהמציאות החדשה שנכפתה עליהן, אין ספק שהיו מעדיפות להתמודד עם נשיא אחר בבית הלבן. לפי סקר של "האקונומיסט" שנערך ביולי-אוגוסט ב-30 מדינות וטריטוריות, רוב ברור בבריטניה, צרפת, גרמניה, הולנד וספרד העדיף ניצחון דמוקרטי על פני רפובליקאי. וזה לא רק אירופה: גם נשאלים משתי מדינות החתומות על בריתות הגנה עם ארה"ב, יפן וקוריאה הדרומית, העדיפו מועמד אחר על פני טראמפ.
לעומת זאת, ברבים מהשווקים המתעוררים – כגון מצרים, הודו, אינדונזיה, ניגריה, ערב הסעודית, טורקיה ווייטנאם – העדיפו הנשאלים מועמד רפובליקאי על פני מועמד דמוקרטי. אין בכך הפתעה.
ראשית, לאף אחת מהמדינות הללו אין הסכמי הגנה שטראמפ יכול לאיים לזנוח. שנית, אף שהן מודעות לסיכונים הכרוכים בנשיאותו של טראמפ, הן גם רואות בה הזדמנויות רבות. רבות מהכלכלות הצומחות הללו עייפו מההטפות המערביות על זכויות אדם ודמוקרטיה, והן שואפות לנצל את כוחן הגובר כדי להשיג את העסקאות הטובות ביותר עבור עצמן.
"רפובליקאים מייחסים חשיבות רבה יותר להתכנסות אינטרסים מאשר לאיחוד סביב ערכים משותפים", אמר סייד אכבארודין, דיפלומט הודי לשעבר שכיהן כשגריר הודו באו"ם בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ. "בהיותה כוח ניאו-ריאליסטי, הודו מרגישה שהיא יכולה להתמודד עם טראמפ העסקי. אם מדובר בשאלת תן-וקח, אנחנו יודעים לתת קצת ולקחת קצת".
"רפובליקאים מייחסים חשיבות רבה יותר להתכנסות סביב אינטרסים מאשר סביב ערכים. הודו מרגישה שהיא יכולה להתמודד עם טראמפ העסקי. אם מדובר בשאלת תן-וקח, אנחנו יודעים לתת קצת ולקחת קצת"
ככל שהכלכלה גדולה יותר, כך יש יותר נקודות חיכוך למשחק התן-וקח. אחד האלמנטים בסגנונו של טראמפ שמאפשרים עסקאות, הוא נטייתו למנות בני משפחה לתפקידים רשמיים.
בתו איוונקה וחתנו ג'ארד קושנר מילאו תפקידים משמעותיים במדיניות הפנים והחוץ במהלך כהונתו הראשונה. כעת מינה טראמפ את אביו של ג'ארד, צ'ארלס קושנר, לשגרירו בצרפת, ואת מסעד בולוס, חותנו של טיפאני טראמפ, ליועצו לענייני המזרח התיכון.
קיים תקדים לכך שמדינות פונות לבני משפחתו של טראמפ כדי להתקרב אליו אישית. שישה חודשים לאחר שעזב את הבית הלבן, קרן ההשקעות הפרטית של ג'ארד קושנר קיבלה השקעה של שני מיליארד דולר מקרן עושר ריבונית סעודית בשליטתו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן.
כספי ההשקעה אושרו למרות התנגדות ועדת בדיקת הנאותות של הקרן, על פי מסמכים שפורסמו ב"ניו יורק טיימס". דרך אחת לפרש את ההחלטה היא כהשקעה באיש סודו של נשיא ארה"ב העתידי.
כספי ההשקעה אושרו למרות התנגדות ועדת בדיקת הנאותות של הקרן, על פי מסמכים שפורסמו ב"ניו יורק טיימס". דרך אחת לפרש את ההחלטה היא כהשקעה באיש סודו של נשיא ארה"ב העתידי
הודו ניסתה גישה שונה במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, כאשר ניסתה להשיג גישה ישירה למעגל הפנימי שלו. בנובמבר 2017, ראש הממשלה נרנדרה מודי פרס שטיח אדום לכבוד איוונקה טראמפ בהיידראבאד, שם השתתפה בפסגה עסקית שעסקה בהעצמת נשים.
לא נחסכו משאבים: כבישים תוקנו, מדרכות נוקו, ושולי הרחובות נצבעו מחדש במסגרת קמפיין חינניות שנועד להקסים את בת הנשיא. כלי התקשורת המקומיים שידרו כתבות מחמיאות, והתוצאה הייתה אירוע שתאם את גישתו העסקית של טראמפ, מנהיג הידוע בחיבתו לטקסיות ולסיקור תקשורתי מחמיא.
בעוד שבעלות בריתה של ארה"ב והשווקים המתעוררים מצאו אסטרטגיות ברורות להחמיא לצד האופורטוניסטי של טראמפ – באמצעות חנופה, עסקאות, קניית מוצרים אמריקאיים וניצול קשרים משפחתיים – לא ברור כיצד יריביה של ארה"ב יתמודדו.
מתחרות כמו רוסיה וסין, שכבר נמצאות תחת סנקציות ומודרות על ידי וושינגטון, מצפות לעונשים מחמירים יותר אך בו-בזמן גם נהנות מהאפשרות לסדר עולמי בלתי יציב יותר. רוסיה רואה בכוחה של נאט"ו – המתאפשר כמובן הודות לארצות הברית – איום קיומי ארוך טווח.
סין, מצדה, התלוננה בעבר על רצונה של וושינגטון להקים "נאט"ו אסייתי" באמצעות הדיאלוג הביטחוני המרובע (Quad), הכולל גם את אוסטרליה, הודו ויפן.
אם טראמפ יפגע באחת מהבריתות הללו כדי להשיג עסקאות טובות יותר בתחום אחר, יריבותיה של ארצות הברית ירוויחו. באופן דומה, אם מאמצי ארה"ב למנוע מסין לפתח סמיקונדוקטורים מתקדמים תלויים בשיתוף פעולה עם בעלות בריתה, הרי שבייג'ינג תשמח לכל חיכוך שיפגע בשותפויות הללו.
מכסים צפויים להיות כלי מרכזי בטקטיקות המשא ומתן של טראמפ; הוא כבר השתמש בהם בעבר כנשק נגד סין ותיאר לאחרונה את המילה "מכסים" כ"המילה היפה ביותר במילון". מה שאינו ברור הוא כיצד הם ישרתו את האינטרסים של ארה"ב.
מכסים צפויים להיות כלי מרכזי בטקטיקות המשא ומתן של טראמפ; הוא כבר השתמש בהם בעבר כנשק נגד סין ותיאר לאחרונה את המילה "מכסים" כ"המילה היפה ביותר במילון"
בטווח הקצר, מכסים מתפקדים בעיקר כמס מכירה, עם השפעה אינפלציונית מיידית שעלולה לפגוע במשפחות בעלות הכנסה נמוכה יותר מאשר בעשירים. כלכלנים המקורבים לטראמפ טוענים כי בטווח הארוך, מכסים עשויים לייצר הכנסות עצומות, לממן קיצוצי מס ולעודד ייצור מקומי, וכך לפתור חלק מהבעיות המבניות שהם מזהים בכלכלה האמריקאית.
גם אם יש אמת בטענות הללו, מדובר בפרויקטים ארוכי טווח מטבעם. ואולם בטווח הקצר, מכסים צפויים לגרום לשני דברים שטראמפ מתעב: אינפלציה, כאמור, אך גם פאניקה בשוקי המניות.
באופן פרדוקסלי, הטקטיקה החביבה על טראמפ עשויה להיות זו שהוא לא יצליח להתאזר בסבלנות כדי לראות את השפעותיה. לפי כל ההערכות, בייג'ינג מבינה היטב את הדינמיקה הזו, ולכן לא צפויה להגיב באופן פסיבי למכסים שמטרתם לפגוע בכלכלתה.
אם סין תוכל לתרום לירידות בשוק המניות, היא כנראה תעשה זאת מתוך ידיעה עד כמה טראמפ יתנגד לכך. למרות שהיא צמצמה את היקף הייצוא שלה לארה"ב, בייג'ינג עדיין מחזיקה במנופי לחץ משמעותיים על חברות אמריקאיות כמו "אפל" ו"טסלה", שעדיין מנהלות מפעלי ייצור גדולים בסין.
חשבו לרגע על קבוצה נוספת של מדינות, זו שעלולה להפסיד יותר מכול אם טראמפ ינטוש את הרב-צדדיות ויעניק עדיפות לעסקאות בילטרליות: למעלה מ-100 המדינות שבהן אוכלוסייה של פחות מ-10 מיליון איש.
חשבו לרגע על קבוצה נוספת של מדינות, זו שעלולה להפסיד יותר מכול אם טראמפ ינטוש את הרב-צדדיות ויעניק עדיפות לעסקאות בילטרליות: למעלה מ-100 המדינות שבהן אוכלוסייה של פחות מ-10 מיליון איש
מדינות מהמלדיביים ועד מאוריטניה אינן מחזיקות בגודל, בכוח או בחשיבות הדרושה כדי לנהל לובי שיזכה אותן בהעדפה במקרה של מכסים גלובליים גורפים או חיפוש העסקאות המשתלמות ביותר מצד ממשל טראמפ בזירה הבינלאומית. רוב המדינות הללו הן כלכלות מתפתחות בדרום הגלובלי, שאינן תופסות מקום מרכזי במערכת הכוחות העולמית.
"מדינות קטנות – בהגדרתן – רוצות עולם עם יותר כללים. אין להן את מנופי הלחץ שיש למדינות גדולות", אמר אכבארודין, הדיפלומט ההודי לשעבר. ובמובנים רבים, מדינות קטנות ובעלות הכנסה נמוכה מעולם לא נזקקו יותר למנופים כאלה.
אחרי שנות השיא של הסחר החופשי והגלובליזציה במחצית השנייה של המאה ה-20, ולאחר בום הסחורות שהובילה סין בתחילת המאה הנוכחית, כבר אין יותר גאות שמרימה את כל הסירות. במקום זאת, יש איום קיומי של שינויי אקלים, שלמדינות קטנות אין את התקציב הדרוש כדי להקים לו חומות הגנה.
עולם שהפך לפרוטקציוניסטי יותר, המעניק עדיפות למדיניות תעשייתית רחבת היקף ולייצור מקומי – דבר הפוגע במדינות קטנות; וסכסוכים גלובליים גוברים, שמובילים להגירה המונית ולאי-יציבות בשוקי המזון והסחורות – גורמים בדרך כלל לזעזועים הגדולים ביותר דווקא בקרב המדינות הקטנות ביותר.
סדר עולמי מבוסס עסקאות מחזיר את העולם לתרחיש שתיאר ההיסטוריון היווני תוקידידס לפני יותר מ-2,000 שנה: החזקים עושים ככל יכולתם, והחלשים סובלים כפי שהם מוכרחים
בכל אחד מהמקרים הללו, סדר עולמי מבוסס עסקאות מחזיר את העולם לתרחיש שתיאר ההיסטוריון היווני תוקידידס לפני יותר מ-2,000 שנה: החזקים עושים ככל יכולתם, והחלשים סובלים כפי שהם מוכרחים. אם חוק הג'ונגל הוא ששולט במדיניות העולמית, מה נותר מאמנות הדיפלומטיה?
שנות ממשלו של ביידן הפכו כעת למעין תקלה קטנה על ציר הזמן של גישת "אמריקה תחילה" של טראמפ. אלא שגם הנשיא ג'ו ביידן עצמו התקשה לא פעם לגשר בין הרטוריקה שלו לבין המציאות בשטח.
שבועיים לאחר שנכנס לתפקיד ב-2021, הכריז ביידן במשרד החוץ כי "אמריקה חזרה". דבריו נועדו להרגיע את הקהילה הבינלאומית שטראמפ היה תקלה בהיסטוריה האמריקאית. "הדיפלומטיה חזרה למרכז מדיניות החוץ שלנו", הוא הבטיח.
אך אף על פי שהרבה להבטיח כי ממשלו יגן על החירות ויקדם זכויות אוניברסליות, ביידן מצא את עצמו במצב מביך כאשר הגיע לביקור בערב הסעודית בקיץ 2022 והחליף לחיצת אגרוף עם מוחמד בן סלמאן – האיש שכינה בעבר "מנודה", בשל אחריותו לרצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י. ההשפעה של ריאד בשוקי הנפט התבררה כחשובה יותר מאידיאליזם נשיאותי.
לאחרונה, תמיכתו הבלתי מסויגת של ביידן בישראל במלחמתה בחמאס – עמדה כמעט בודדת במוסדות הרב-צדדיים שארה"ב עצמה סייעה להקים – חיזקה את התחושה הגוברת בעולם כי לוושינגטון יש מערכת כללים אחת עבור חבריה ואחרת עבור כל השאר.
תמיכתו הבלתי מסויגת של ביידן בישראל במלחמתה בחמאס חיזקה את התחושה הגוברת בעולם כי לוושינגטון יש מערכת כללים אחת עבור חבריה ואחרת עבור כל השאר
גם ביידן לא היה חסין מנפוטיזם. לאחר שהכחיש שוב ושוב כי יעניק חנינה לבנו האנטר על שלוש הרשעותיו בפלילים, הוא עשה זאת לבסוף אחרי חג ההודיה האחרון שלו כנשיא. פעם נוספת, המילים הנשגבות של ביידן חזרו לרדוף אותו.
לטראמפ לא יהיו בעיות מהסוג הזה. הציפיות ממנו נמוכות מלכתחילה. לאחר שנבחר תוך שהוא מצהיר באופן ברור כי יעמיד את אמריקה ראשונה – בכל מחיר וללא כל מחויבות לזכויות אדם, ערכים, משבר האקלים או הגירה – טראמפ יניח כי יש לו יד חופשית לקדם את מה שהוא רואה כאינטרס של וושינגטון ללא עכבות.
עבור רוב העולם, זה לא ירגיש כמו שינוי כיוון קיצוני – אלא כמו חזרה למסלול צפוי.
ראווי אגרוול הוא העורך הראשי של Foreign Policy
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מדיניות הרסנית של טראמפ בנושא איכות הסביבה, זיהום אוויר ים ויבשה, אי קידום אנרגיות מתחלפות ( כאן יש מחלוקת כיוון שאילון מאסק הבעלים של טסלה רכב חשמלי) יחד עם זאת הסינים שולטים בסוללות הליתיום בעולם, וטראמפ רוצה להתנגד לרכב חשמלי. לגבי מדיניות חוץ הרצון לקבל פרס נובל לשלום יכול לגרום למלחמת עולם שלישית, כיוון שטראמפ יוריד את הסיוע המלחמתי לאוקרינה, ישלים עם שטחים שנכבשו על ידי מוסקבה, אשר שואפת להחזיר לה את ההגמוניה של ברית המועצות לשעבר כך שיש סכנה לאוקרינה,לפולין, לצ'כיה, סלובקיה, ליטה, לטביה, רומניה, מולדבה ועוד..ואז איום ישיר על המערב, שבדיה פינלד בצפון גרמניה במזרח וברית ציר הרשע סין,צפון קוריה, רוסיה, איראן עם התעצמות גרעינית מול ציר המדינות הערביות המתונות במפרץ הפרסי וישראל תביא בהכרח לפיצוץ, ארה"C תנסה להיות בדלנית כמו לפני מלחמת העולם השניה עד שזה יאיים עליה במישרין