צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?
חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת
חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.
הַצָּעַת נִישּׂוּאִין עִם תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה
הזוגיות בין תקציב המדינה לחוק הגיוס מציבה את נתניהו במלכוד פוליטי חסר תקדים. החרדים מתנים את אישור התקציב בחוק הגיוס, אבל 31 במרץ 2025 הוא מועד בלתי גמיש: אם התקציב לא יאושר עד אז, הכנסת תתפזר וישראל תלך לבחירות.
חתונות עם תאריך תפוגה אף פעם לא מבשרות טובות.
הַגִּיהוּץ הַפּוֹלִיטִי: מַשְׁבֵּר בְּסֵדֶר גֹּדֶל בֵּינְלְאֻמִּי
בזמן שכולם טרודים בחשדות הפליליים ששרה נתניהו השאירה בארץ כשארזה את מזוודותיה, נתניהו מוצא את עצמו תחת לחצים פוליטיים שאין להם סוף על קרש הגיהוץ של הסחבת הפוליטית.
הַמַּאֲבָק לְהוֹתִיר חוֹתָם: פְּרַס נוֹבֵּל כְּמוֹרֶשֶׁת פּוֹלִיטִית
לפני 20 שנה הוענק פרס נובל לשלום לשלישייה – יאסר ערפאת, שמעון פרס ויצחק רבין. אל גור זכה שלוש שנים לאחר מכן בפרס על מאבקו בשינויי האקלים, וברק אובמה ב-2009 על חיזוק הדיפלומטיה. מאז, יש שמות שפחות זכורים, מה שמעלה את השאלה – האם נתניהו, טראמפ וג'ו ביידן רואים בפרס נובל הזדמנות להותיר חותם היסטורי? כל אחד מהם שואף שההיסטוריה תזכור אותו לצד הגדולים.
מַרְאֶה חָדָשׁ אוֹ מְצִיאוּת חֲדָשָׁה? תַּעֲלוּמַת שָׂרָה נְתַנְיָהוּ
למעלה מחמישים ימים וישראל תוהה: לאן נעלמה שרה נתניהו? האם המשפט של בעלה הרחיק אותה? אולי חקירת החשדות הפליליים החדשים נגדה? יש שטוענים כי היעדרותה קשורה לשינויים חיצוניים, ואחרים סבורים שהיא כבר עסוקה בתכנון העתיד ליום שאחרי. ההמשך? כנראה יבוא עם הפתעות.
אז איפה שרה?
חֲלוֹם בַּלָּהוֹת
מרטין לותר קינג חלם על שוויון, צדק ואחווה בין בני האדם – חזון שהפיח תקווה באומה שסבלה מגזענות עמוקה. דווקא ביום שמוקדש לזכרו, נערך טקס ההשבעה של נשיא שדמותו, התנהלותו והמדיניות שהוא מייצג מסמלים לעיתים את ההפך המוחלט: פילוג, ציניות וחיזוק פערים חברתיים.
האירוניה צורמת – היום שמציין את חזון השוויון של לותר קינג הופך לתזכורת כואבת עד כמה הדרך לשם עוד ארוכה.
עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו