ב-31 בינואר 2020 התאספו כמה עשרות אלפי בריטים בכיכר הפרלמנט בלונדון, והמתינו לשעה 23:00 בלילה. הרבה נשים לבשו שם שמלות מעוטרות בדגל בריטניה שלא תאמו את החורף הלונדוני וגם הגברים התעטפו בדגלי בריטניה ואנגליה. הם עמדו בקור, רקדו ושרו שירים פטריוטים באווירה צוהלת וחיכו ל-11 צלצולים של הביג בן.

בבוינג ה-11 זה קרה: הסכם הברקזיט נכנס לתוקפו ובריטניה עזבה את האיחוד האירופי. "זה יום העצמאות שלנו", הכריזו החוגגים ונייג'ל פרג', מראשי המחנה שקרא לעזוב את האיחוד וחתן השמחה, נשא נאום נרגש. שחר של יום חדש כמעט באמצע הלילה.

שלוש שנים וחצי קודם לכן, בקיץ 2016, נערך משאל העם בו הצביעו 52% מאזרחי בריטניה בעד עזיבת האיחוד האירופי, והמערכת הפוליטית נכנסה לטלטלה. ראש הממשלה דיוויד קמרון – שיזם את המשאל במחשבה שהוא יקבור סופית את הרעיון של היפרדות מהאיחוד – התפטר מתפקידו.

אחרי שנות דיונים סוערים בבריטניה עצמה ומשא ומתן סיזיפי בין האיחוד האירופי למדינה הפורשת הגיעו הצדדים לקו הסיום, ואחרי שנה של תקופת מעבר נקבע 31 בינואר 2020 כתאריך היעד

תריזה מיי תפסה את מקומו של קמרון בראשות ממשלה שהתקשתה לתפקד, ובוריס ג'ונסון נבחר במקומה על סמך ההבטחה "להשלים את ברקזיט" אחרי שנות דיונים ושיתוק פוליטי. אחרי שנות דיונים סוערים בבריטניה עצמה ומשא ומתן סיזיפי בין האיחוד האירופי למדינה הפורשת הגיעו הצדדים לקו הסיום, ואחרי שנה של תקופת מעבר נקבע 31 בינואר 2020 כתאריך היעד.

שעון ספירה לאחור לברקזיט וצבעי דגל בריטניה מוארים על חזית רחוב דאונינג 10, 31 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

וכך בשעה 23:00, מעט לפני חשיכת הקורונה, נחלצו הפקקים מבקבוקי השמפניה (הצרפתית), כולם ספרו בקול לאחור וחזית דאונינג 10 הוארה בצבעי אדום-כחול.

חמש שנים מאוחר יותר אפשר לבחון את השנים הראשונות של ההחלטה הגורלית. כן, חמש שנים עברו מאז. ברקזיט, שנתיים אבודות של קורונה, מלחמה באוקראינה, משבר אנרגיה, אסון השבעה באוקטובר, מלחמה מתמשכת בעזה ועכשיו בחירתו של דונלד טראמפ. הזמן טס כשמנסים לשרוד.

חמש שנים מאוחר יותר אפשר לבחון את השפעת ההחלטה הגורלית. כן, חמש שנים עברו מאז. קורונה, מלחמה באוקראינה, מלחמת עזה – הזמן טס כשמנסים לשרוד

הבטחות ריקות

ערב ההצבעה כתב דניאל האנן, פוליטיקאי מהמפלגה השמרנית ואחד ממנהיגי מחנה הברקזיט, את תחזיתו לבריטניה בעידן שאחרי ברקזיט במניפסט מתלהם. "יוני 2025 ובריטניה חוגגת את יום העצמאות שלה", פרסם האנן, היום לורד האנן שזכה להוקרה על פועלו, כשהוא מתייחס ליום ההצבעה במשאל העם.

"כשהזיקוקים מפלסים נתיבים דרך שמי הקיץ שעדיין לא החשיכו, אנחנו תוהים מדוע זה לקח לנו זמן כל כך רב לעזוב. השנים שחלפו מאז משאל העם של 2016 לא רק המריצו את הכלכלה שלנו, הדמוקרטיה וחירותנו, הם גם שיפרו את יחסינו עם השכנים שלנו".

תומכי הברקזיט מחזיקים את דגל בריטניה עם הכיתוב "Goodbye EU" במהלך חגיגות בלונדון, לצד אדם עטוף בדגל האיחוד האירופי, 31 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)

"הממלכה המאוחדת היא עכשיו הכלכלה מבוססת הידע המובילה באזור, אנחנו מובילים את העולם בביוטכנולוגיה, חוק, חינוך, תעשיה אור-קולית, שירותים פיננסים ותוכנה", המשיך האנן לפנטז כיצד ייראה יוני 2025.

"תעשיות חדשות כמו דפוס תלת-ממדי ומכוניות אוטונומיות צצו ברחבי המדינה. תעשיות חדשות פורחות אחרי שמחירי האנרגיה ירדו למחירים גלובלים. יצרני פלדה, נייר, פלסטיק וקרמיקה הפכו לתחרותיים שוב.

"נפט וגז מופקים מפצלי שמן בבריטניה, כמעט כמו מן משמיים בדיוק בשעה שעתודות הנפט בים הצפוני מדלדלות. מחוץ לאיחוד האירופי, אנחנו יכולים לקנות לוחות סולארים בזול מסין ולהגדיל את הבוננזה הזו. כתוצאה מכך, חשבונות האנרגיה שלנו צנחו כלי מטה, התפוקה עלתה, ההכנסה למשק בית גדלה ורעננה את המשק כולו".

אם מדובר בטקסט של מנהיג רציני, אז לונדון, יש לנו בעיה. שקרים שסיפרת לעצמך אינם מדיניות והם עתידים לפגוש את קיר המציאות. או את חשבון האנרגיה ועליות המחירים

וואו. קשה לחשוב על הבטחה נוספת שאפילו קמצוץ ממנה לא התקיים. גם אם מדובר רק בטקסט שנועד לצרכי תעמולה, הוא חושף משהו עמוק במהות ובפסיכולוגיה של מחנה הברקזיט.

ההבטחה הגדולה, "רמות של אור שמש" שהבטיח בוריס ג'ונסון כראש ממשלה, הספירה לאחור בכיכר הפרלמנט וההכרזה על יום העצמאות שאחריו הכל ישתפר. רק אם נצא מאירופה, הכל ישתנה לגמרי. אם מדובר בטקסט של מנהיג רציני, אז לונדון, יש לנו בעיה. שקרים שסיפרת לעצמך אינם מדיניות והם עתידים לפגוש את קיר המציאות. או את חשבון האנרגיה ועליות המחירים.

תומכי הברקזיט חוגגים בלונדון, 31 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Alastair Grant)

ישנו את הטירוף או השקר, או שניהם, של לורד האנן וישנה כלכלה שמסכמת חמש שנים של ברקזיט. וכן, מגפת הקורונה והמלחמה באוקראינה ומשבר האנרגיה השפיעו גם הם מאוד, אבל התוצאה מעט רחוקה מההבטחה ההיא, שמרכז המסחר של לונדון רק יתחזק כמרכז פיננסי אירופאי לצד נטישה של מוקדים פיננסיים ביבשת, שהאנן חזה.

כלומר, ההיפך הגמור קרה. שלא לדבר על סיסמת הבחירות האפקטיבית שהבטיחה ש-350 מיליון ליש"ט בשבוע יועברו לטובת שירותי הרפואה על חשבון הקצבות לאיחוד האירופי מיום שבריטניה תצא לדרכה העצמאית. גם זה לא קורה.

על פי "האינדיפנדנט", הסחר הבריטי הצטמק ב-15% בעלות של 100 מיליארד ליש"ט לשנה. הסכם הגירושין עלה לבריטניה 30.2 מיליארד ליש"ט שרובו כבר שולם, ועדיין זהו רק חלק קטן מהנזק שנגרם לכלכלה הבריטית

עיתון "האינדיפנדנט" הבריטי ערך את סיכום חמש השנים הראשונות והתוצאה פחות חגיגית. לא פלא ש-31 בינואר או 24 ביוני לא הפכו לימי חג לאומיים. בריטניה טובה יותר בלהעניק ימי עצמאות לעשרות מדינות ברחבי העולם מאשר להמציא אחד משלה.

על פי העיתון הליברלי, הסחר הבריטי הצטמק ב-15% בעלות של 100 מיליארד ליש"ט לשנה. הסכם הגירושין עלה לבריטניה 30.2 מיליארד ליש"ט שרובו כבר שולם, ועדיין זהו רק חלק קטן מהנזק שנגרם לכלכלה הבריטית. התוצר הלאומי הגולמי הבריטי נפגע יותר ממדינות ה-G7, גם אם לוקחים בחשבון שהאיחוד האירופי בעצמו נפגע בשל הברקזיט.

בובת קרנבל נגד תריזה מיי והברקזיט ב-2019 (צילום: AP Photo/Martin Meissner)

ההשפעה על הסחר הייתה, כצפוי, דרמטית. על פי תחזית האוצר, צפויה ירידה ארוכת טווח של 15% בסחר, 16,400 עסקים הפסיקו לייצא לאיחוד האירופי בשל חוקי הברקזיט, ונרשמה ירידה של 2.8 מיליארד ליש"ט בייצוא מזון.

סר ניק הארווי מארגון European Movement UK הפרו-אירופאי אמר לאינדיפנדנט: "היציאה מהשוק האירופי פגעה בכלכלה הבריטית ביותר מ-5% וגורמת להפסדים שנתיים של יותר מ-45 מיליארד ליש"ט. זה כשליש מהכנסת המדינה ממס הכנסה ברמה המס הבסיסית".

ההשפעה על הסחר הייתה, כצפוי, דרמטית. על פי תחזית האוצר צפויה ירידה ארוכת טווח של 15% בסחר, 16,400 עסקים הפסיקו לייצא לאיחוד האירופי בשל חוקי הברקזיט, ונרשמה ירידה של 2.8 מיליארד ליש"ט בייצוא מזון

ישנן עדויות רבות של עסקים קטנים שנפגעו או נסגרו בשל שינוי כללי המשחק. כחלק מהשוק האירופי, יצרנים ובעלי עסקים בריטים יכלו לסחור בקלות יחסית, ללא בדיקות ומכסים, כשהם מכירים את הכללים ונהלים. מרגע שבריטניה יצאה מהשותפות בשוק הענק שנמצא במרחק של עשרות קילומטרים ממנה, אותם עסקים היו צריכים להתמודד עם נהלים יקרים ומסורבלים.

קרול מ"בלומין סקסי", חברת הלבשה תחתונה מדבון, סיפרה ל- European Movement UK על ניסיונה כבעלת עסק קטן. "ניהלתי חברת לנז'רי קטנה ומכרתי לציבור ולחנויות כלה. עיצבנו ומכרנו מוצרים לנשים עשויים מבדים כמו משי ותחרה מגרמניה וצרפת ושיוצרו בבולגריה.

דגל בריטניה מוסר מבניין אירופה בבריסל, 31 בינואר 2020 (צילום: Olivier Hoslet, Pool Photo via AP)

"התכוננתי לברקזיט על פי כל המלצות משרדי הממשלה, אבל במציאות משלוח מוצרים לאירופה ובעיקר לאירלנד הפך לסיוט מבחינת השלמת כל המסמכים והרישיונות. למרות בדיקות קפדניות של כל הדרישות, מוצרים שלנו נתקעו במעברים ואז הוחזרו בשל 'מידע לא מדויק למכס'. העסק הפסיד כסף ולכן החלטתי לסגור. ברקזיט היה המסמר האחרון".

יו צ'פמן ממבשלת סיידר בשרופשייר סיפר: "גוף אירופאי גדול היה מעונין לקנות ולשווק את המוצרים שלנו, אבל העסקה שיכלה לשנות את חיינו נפלה. בשל האדמינסטרציה סביב ברקזיט הם כבר לא היו מעוניינים. זה בלתי אפשרי לעבוד עם אירופה כרגע".

"התכוננתי לברקזיט על פי כל המלצות משרדי הממשלה, אבל במציאות משלוח מוצרים לאירופה ובעיקר לאירלנד הפך לסיוט. למרות בדיקות קפדניות של כל הדרישות, המוצרים שלנו נתקעו במעברים והוחזרו"

דארן פרל ניהל חברה לשיפוץ, פיתוח ובדיקת רכבי ספורט באסקס וקורנוול, אבל התקשה להתמודד עם הסיטואציה החדשה. "תוך תשעה חודשים אחרי חתימת הסכם המסחר החדש, 7 מתוך 10 הספקים האירופאים שלנו אמרו שהם לא יכולים לשלוח ולתת אחריות יותר.

"אנחנו לא יכולים לשלוח את רכבי הלקוחות למרוצים באירופה ללא הוצאות עתק, כולל אישורים זמניים שדורשים שעות עבודה רבות במערכת מיושנת, תשלומים, הפקדות של 40% ביטוח וויכוחים על ערך כלי הרכב. אחרי שנתיים, העסק היה גמור".

מפגין פרו-איחוד אירופי עומד בכיכר הפרלמנט מול בניין הפרלמנט בלונדון, 30 בדצמבר 2020 (צילום: AP Photo/Frank Augstein)

ישנם אין-ספור סיפורים כאלה על בירוקרטיה שהטריפה אנשים, על דרישות שונות ומשונות, בעיקר בתחום המזון, ואז הוצאות ועיכובים. עסקים קטנים רבים נסגרו, אחרים פתחו מרכזים באירופה ומי יודע כמה יוזמות נפלו בשלב מוקדם בשל המכשולים – או נפתחו מלכתחילה באירופה בשל המציאות החדשה.

לאיחוד האירופי יש מנגנון ענק שמייצר חוקים, נהלים, בדיקות ומכסים. לעיתים מדובר בהקפדה שמועילה לציבור ולעיתים בחוקים קטנוניים ומיותרים. אך בכל מקרה, עדיף להיות חלק מהמערכת הזו מאשר לנסות לעבוד איתה מבחוץ ולהתמודד איתה. אתה יכול לצאת מהאיחוד האירופי והחוקים שלו, אבל אתה עדיין חייב לכבד אותם אם אתה רוצה לסחור איתו.

ישנם אין ספור סיפורים על בירוקרטיה שהטריפה אנשים, הוצאות ועיכובים, ועסקים קטנים רבים נסגרו. אתה יכול לצאת מהאיחוד האירופי והחוקים שלו, אבל אתה עדיין חייב לכבד אותם אם אתה רוצה לסחור איתו

הביביזם הבריטי

התגובה של תומכי המהלך היא שזה לא גרוע כמו הציפיות של רואי השחורות שהבטיחו כאוס בדרכים, אסון כלכלי ומחסור במזון. ואכן, המדינה לא שותקה, וישנו אוכל על המדפים, בדרך כלל. מחירו עלה וישנן תקופות בהן חסרים מוצרים מסוימים, אבל תחזיות האימה לא התגשמו.

אין תורי ענק בדרך לנמל דובר – להוציא את ימי הקיץ או משבר כלשהו – גם כי נחתם הסכם עם האיחוד האירופי ויותר חשוב מכך, האם זה הטיעון המנצח? שיכול היה להיות יותר גרוע? שזה לא אסון מוחלט אלא פגיעה רב-מערכתית מתונה?

הטיעון הזה נשמע כמו השלכת בוץ פופוליסטית שגם היא חלק בלתי נפרד ממחיר הברקזיט. במשך שלוש שנים וחצי, מיום ההצבעה ועד יום ההתנתקות, שועבדה המערכת הפוליטית לנושא הזה. "ברקזיט הוציא את הרע בשני צידי הוויכוח", כתבה הפרשנית הבכירה מרינה הייד ב"גארדיאן".

ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון נואם בעצרת הבחירות האחרונה לפני הבחירות על הברקזיט, 11 בדצמבר 2019 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

ברקזיט הפך לביביזם הבריטי – זה שחשוב יותר מהממלכה, זה שמלכד את השורות אך מפצל בין מחנות, וזה שדורש נאמנות מוחלטת וזה שמעורר התנגדות אוטומטית. זה שאסור להטיל בו ספק וזה שמצדיק כל פעילות מחאה.

המפלגה השמרנית השתעבדה לגמרי לדגל הזה ועברה תהליך מואץ של אמסלמיזציה ודיסטליזציה – ממפלגת שלטון אחראית בעלת מוניטין של אחריות כלכלית וספסלים קדמיים של דמויות שלא ניתן לזלזל בהן גם אם לא מסכימים איתם, לגוף צעקני ופופוליסטי.

ברקזיט הפך לביביזם הבריטי, זה שחשוב יותר מהממלכה, זה שמלכד את השורות אך מפצל בין מחנות, וזה שדורש נאמנות מוחלטת וזה שמעורר התנגדות אוטומטית. זה שאסור להטיל בו ספק וזה שמצדיק כל פעילות מחאה

הכאוס הפוליטי הגיע לשיאו במערכת בחירות בין בוריס ג'ונסון לג'רמי קורבין, ומאוחר יותר לשיא קומי-טראגי כשליז טראס נבחרה לתפקיד ראש הממשלה וכמעט ריסקה את הכלכלה הבריטית תוך שבוע. גם אנשים רצינים יותר, כמו יורשה רישי סונאק, השתעבדו לשיח הברקזיטי הפופוליסטי.

"אירופה" הפכה למקבילה של "השמאל" בשיח הביביסטי. משהו שאפשר לתלות בו כל כישלון. "לפגוע בברקזיט" היה המקביל של "להדיח ראש ממשלה מכהן" ואי אפשר היה להתגבר על רעש הרקע הזה. זו לא היה דרך יעילה לנהל מדינה.

הלייבור ברובו תמך בברקזיט אחרי שהפור נפל ונראה בעיקר משותק מאימה ומפוחד לעסוק בנושא באומץ. האיחוד האירופי הציע, למשל, תוכנית עבור בני 18 עד 30 שתאפשר להם לחיות, לעבוד וללמוד לתקופה של ארבע שנים באירופה ובריטניה. חופש תנועה לזמן קצוב.

מחאה בלונדון נגד ראש הממשלה בוריס ג'ונסון ושר האוצר דאז רישי סונאק, פברואר 2022 (צילום: AP Photo/Matt Dunham)

רישי סונאק מיהר לדחות את ההצעה בטענה ש"חופש התנועה הסתיים ואין תוכניות לחדש אותו". גם הלייבור הכריז שאין חזרה לשוק אחד וחופש תנועה. לא היה כלל דיון, רק דחייה על הסף.

ברקזיט החליש את בריטניה ואת אירופה ועכשיו, כשדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן, כשרוסיה מאיימת על שלום היבשת, כשקיום נאט"ו מוטל בספק, זהו מחיר יקר מאוד בפני עצמו. במקום להציב ישות מאוחדת מול הסכנות הגלובליות, החליטה בריטניה לחתוך את האף בכדי לעצבן את הפרצוף.

ישנה גם תחושה שאי אפשר לכמת, שבריטניה ובעיקר אנגליה, הפכו למקום פחות נעים מאז ההצבעה. שגלי עומק ישנים השתחררו, שהגעגוע לבריטניה הגדולה הפך את זו המודרנית לקובץ איים לצד אירופה

ישנה גם תחושה שאי אפשר לכמת, שבריטניה ובעיקר אנגליה, הפכו למקום פחות נעים מאז ההצבעה. שגלי עומק ישנים השתחררו, שהגעגוע לבריטניה הגדולה הפך את זו המודרנית לקובץ איים לצד אירופה. אזרחים אירופאים החלו להרגיש פחות בבית.

המדינה שאירחה את המשחקים האולימפיים ב-2012 והציגה את עצמה לעולם כמקום מתקדם ופתוח, מדינה בעלת קשרים עמוקים עם אירופה, ומקום בלב מערכת קשרים ענפה עם היבשת ליד, הפכה למקום סגור ומסתגר. חברים ומכרים אירופאים שלי שמעו הערות בלתי נעימות ומתגרות יותר ויותר וחלקם החליטו שזה הספיק להם.

ההגירה ממדינות האיחוד האירופי ירדה בצורה דרסטית אבל ההגירה הכללית, נושא מרכזי במערכת הפוליטית, לא ירדה – שלא לדבר על גלי הגירה לא חוקית ומסתננים על סירות שחוצים את התעלה. ההגירה לא הייתה קשורה באופן מלא לחברות באיחוד האירופי, מה גם שמיליוני בריטים היגרו לכיוון השני, כולל אביו של בוריס ג'ונסון, אבל על זה לא מדברים.

צעירים מפגינים נגד בחירתו של בוריס ג'ונסון לראש ממשלת בריטניה, 24 ביולי 2019 (צילום: AP Photo/Vudi Xhymshiti)

הנזק הגדול הוא בדברים שכלל לא יצאו אל הפועל. בצעירים שלא חיו כמה שנים באירופה, בסטודנטים שלא יצאו ללימודים ביבשת, באופקים שלא הורחבו עכשיו כשאין חופש תנועה, בחברות שלא הוקמו כי ידעו מה גובה המשוכות היום, בפרויקטים שלא התפתחו, בגופי מחקר שלא נהנים משיתוף פעולה כמו בעבר. בקשרים שלא נוצרו, בעולם שהפך לצר וקטן יותר. כל אלו לא מופיעים בסיכומי האוצר, אבל הם חלק חשוב מהנזק שהוא ברקזיט.

עכשיו, כשהבריטים עומדים בתור בביקורת דרכונים וצריכים לשלם על שימוש בטלפון הסלולרי באירופה, עולה השאלה, אז מה טוב בברקזיט? לורד האנן כתב ב-2016 שבריטניה תגלה מחדש את הביטחון העצמי. את העובדה שהיא אומה חשובה על הבמה העולמית ושהיא תחזיר לעצמה את המשילות. זו הייתה ההבטחה שקסמה לאלו שיכלו להרשות לעצמם את הפגיעה הכלכלית.

סקרים מגלים שהרוב, יותר משישים אחוזים, סבורים שהברקזיט נכשל. רק 12% מרוצים ממנו. יום העצמאות המובטח דומה יותר ליום זיכרון לעולם אופטימי יותר

יש כאלו שהצביעו בעד ברקזיט בכל מחיר, למען השחרור מכבלי החקיקה האירופאית ותחושת קבלת ההחלטות העצמאית. ואכן, בריטניה יכלה להתנהג באופן עצמאי ופחות מסורבל בכמה מקרים, כמו חלוקת חיסוני הקורונה ועזרה מיידית לאוקראינה. יש עתה כוח לשנות את חוקי המיסים, להעניק פטורים מסוימים ולקבוע חוקי סחר משלה. בריטניה יכולה לחוקק חוקים ואינה מוגבלת על ידי בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי, אם כי בעבר חילוקי הדעות היו נדירים למדי.

יש כאלו שחושבים שלאור זאת, ברקזיט הוא מחיר שראוי לשלם. סקרים מגלים שהם הופכים למיעוט – והרוב, יותר מ-60%, סבורים שהצעד נכשל. רק 12% מרוצים ממנו. יום העצמאות המובטח דומה יותר ליום זיכרון לעולם אופטימי יותר.