זה סיפור אמיתי על דוב שנלחם עם פלוגת חיילים בצבא הפולני

בתחילת מלחמת העולם השנייה חילקו גרמניה וברית המועצות את פולין ביניהן. אלפי חיילים ואזרחים פולנים נפלו בשבי הסובייטי. קצינים רבים נרצחו ורבים נשלחו למחנות עבודה וגולאגים בסיביר, שם סבלו מתנאים קשים של קור עז, רעב, מחלות ועבודה מפרכת. פולנים רבים נספו בשל התעללות, חוסר בטיפול רפואי ותנאי מחיה בלתי אנושיים.

לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941, נחתם הסכם סיקורסקי-מאיסקי בין הממשלה הפולנית הגולה לברית המועצות, במסגרתו קיבלו הפולנים חנינה ושוחררו ממחנות המעצר. רבים מהם היו במצב גופני ירוד, מותשים ורעבים, אך כעת ניתנה להם ההזדמנות להצטרף לכוח צבאי פולני שייווצר בשטחה של ברית המועצות.

ב-1941 קיבלו השבויים הפולנים חנינה ושוחררו ממחנות המעצר בסיביר. רבים מהם במצב גופני ירוד, מותשים ורעבים, אך כעת ניתנה להם ההזדמנות להצטרף לכוח צבאי פולני שייווצר בשטחה של בריה"מ

התארגנות הצבא נתקלה בקשיים רבים – אספקת המזון הייתה מועטה, הציוד הצבאי היה דל, ורבים מהחיילים היו חולים או פצועים. נוסף על כך, הסובייטים לא סיפקו מספיק תמיכה לוגיסטית, ובחלק מהמקרים אף הכשילו את מאמצי ההתארגנות, במטרה להותיר את החיילים הפולנים חסרי אונים. הגנרל ולדיסלב אנדרס, שעמד בראש הכוח, הבין שהישרדותם תלויה במציאת מוצא מברית המועצות.

בעזרת לחץ דיפלומטי ובסיוע בריטי, הצליח אנדרס להוציא את חייליו, ביחד עם לא מעט אזרחים, מברית המועצות והוביל אותם במסע מפרך דרומה, תחילה לפרס ולאחר מכן לעיראק ולארץ ישראל המנדטורית.

המסע היה קשה במיוחד – רבים מהחיילים צעדו אלפי קילומטרים בתנאים קשים, כשהם סובלים ממחסור במזון ובמים. רבים מהם מתו מתשישות, מחלות וחוסר טיפול רפואי. עם הגיעם לפרס, מצאו סוף סוף מקלט זמני, והחיילים יכלו להתחיל בתהליך שיקום והתאוששות. בארץ ישראל עברו אימונים צבאיים והמשיכו להתחמש לקראת השתתפותם במערכה של בעלות הברית.

באחד מרגעי השפל של המסע הארוך, ב-1942, כאשר הפולנים סבלו תנאים קשים ביותר לאחר שהגיעו לפרס, פגשו מספר חיילים פולנים נער מקומי שהחזיק בגור דובים יתום. החיילים, שהתאהבו בגור הקטן, רכשו אותו. הם העניקו לו את השם וויטק (Wojtek) והוא הפך במהרה לחלק בלתי נפרד מהיחידה.

באחד מרגעי השפל של המסע הארוך, ב-1942, כשהפולנים סבלו תנאים קשים, פגשו מספר חיילים פולנים נער מקומי שהחזיק בגור דובים יתום. החיילים, שהתאהבו בגור רכשו אותו והוא הפך לחלק בלתי נפרד מהיחידה

בתחילה, וויטק שימש כמעין קמע של הגדוד והתחבב על החיילים בשל אופיו החברותי והמשעשע. הוא שיחק עם החיילים, חיקה את תנועותיהם, עמד על רגליו האחוריות כשהם עמדו במסדרים, ואף אהב לשתות בירה ולאכול סיגריות שנזרקו אליו. ככל שגדל, הוא למד להשתתף בפעילויות שונות, כולל נשיאת משאות כבדים ואפילו התייצבות באוהלים עם שאר החיילים.

בכל מקום אליו הגיעו החיילים עזר וויטק לשבור את הקרח עם האוכלוסייה המקומית, מאחר שהיה שובב וחביב. במהלך חודשי המסעות הארוכים טיפלו החיילים בוויטק והוא השיב להם במעשי קונדס והרבה אהבה. בזכותו התרומם מאוד המורל בפלוגה שאימצה אותו ושמעו יצא בכל צבא אנדרס.

המפקדים הרשו לחיילים להחזיק בוויטק מאחר שראו את עומק ההשפעה החיובית שהייתה לו על עליהם. כאשר התכונן צבא אנדרס לצאת ממצרים באניות למערכה באיטליה, התעוררה בעיה. לפי הוראות הצי הבריטי אסור להעלות חיות מחמד על אניות המסיעות חיילים. כדי לפתור את הבעיה, גייסו את וויטק לצבא הוא קיבל דרגת טוראי, משכורת ומספר אישי.

טוראי וויטק ליווה את הפלוגה שלו במשך כל הקמפיין המלחמתי באירופה. שיא תרומתו הגיע במהלך הקרב הקשה על מונטה קאסינו בשנת 1944. החיילים נאלצו להעמיס פגזי ארטילריה במשך שבועות ארוכים. וויטק, שצפה בהם, החל לחקות אותם ולשאת בעצמו ארגזים מלאים בפגזים כבדים.

כשצבא אנדרס התכונן לצאת ממצרים באניות למערכה באיטליה, התעוררה בעיה. לפי הוראות הצי הבריטי אסור להעלות חיות מחמד על אניות המסיעות חיילים. וויטק גויס לצבא וקיבל דרגת טוראי, משכורת ומספר אישי

על תפקידו בקרב קודם וויטק לדרגת קורפורל וסמל הדוב המחזיק פגז הפך לסמל הרשמי של יחידתו – גדוד התובלה ה-22 של צבא אנדרס.

סמל הגדוד הפולני – הדוב וויטק נושא פגז (צילום: ויקיפדיה)

עם תום המלחמה, מצאו עצמם חייליו של אנדרס בפני מציאות מורכבת. פולין נפלה תחת ממשלת בובות קומוניסטית בשליטת ברית המועצות, וחיילים רבים חששו לחזור למולדתם מחשש לרדיפות פוליטיות.

ממשלת פולין הגולה איבדה את השפעתה, והצבא הפולני שהורכב ממהגרים ולוחמים גולים נותר ללא מולדת לחזור אליה. רבים מהחיילים השתקעו במערב, בעיקר בבריטניה, שם ניסו לבנות את חייהם מחדש.

לאחר המלחמה הועבר וויטק עם שאר החיילים לבריטניה, שם שוכן בגן החיות של אדינבורו. חיילים לשעבר נהגו לבקרו ולהעלות זיכרונות מהשירות איתו ואפילו לזרוק לו כמה סיגריות כדי שינשנש.

וויטק נפטר בשנת 1963, אך דמותו נותרה כסמל לרוח הלחימה הפולנית ולחברות יוצאת הדופן בין חיילים ובין בעל חיים ייחודי. כיום מוצבים פסלים שלו בפולין, סקוטלנד ומדינות נוספות, והוא נחשב לגיבור בלתי נשכח של מלחמת העולם השנייה.

וויטק נפטר ב-1963, אך דמותו נותרה כסמל לרוח הלחימה הפולנית ולחברות יוצאת הדופן בין חיילים ובין בעל חיים ייחודי. כיום מוצבים פסליו בפולין, סקוטלנד ומדינות נוספות, והוא נחשב לגיבור בלתי נשכח של מלחה"ע ה-2

כך אימצו כמה חיילים גור דובים והוא בתמורה הציל אותם בחזרה.

הדוב וויטק וחייל פולני (צילום: ויקיפדיה)

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.