תמונת נוף של עיירה קטנה בניו מקסיקו. בחזית התמונה רואים שורות של צלבים בבית הקברות המקומי. קצת מעליהם בתי העיירה ופסגות מושלגות. שמיים שחורים לגמרי ממלאים את רוב החלק העליון של התמונה ובהם משובץ ירח כמעט במרכז התמונה.
זוהי אחת התמונות המפורסמות של הצלם האמריקאי אנסל אדאמס. בעודו במסע צילום בניו מקסיקו הוא ראה מרכבו את זריחת הירח מעל העיירה הרננדז.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי וחוקר מוח באוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהיום ניתן כבר בעת צילום המקורי, לצלם בחשיפות שונות, איזון ללבן, שינויי רגישות ובחירת סרט/י הצילום שהמצלמה מדמה. כדי לקבל הרבה צילומי מקור. ובהמשך לבחור בבית את הצילום הקרוב ביותר לזה שראית והרגשת (באמת או בדמיון) בעת הצילום, אפילו מבלי לגעת בתוכנית עריכה ו/או בינה מלאכותית כלשהי.
וגם אם שלח פתק למעבדה… זו החלטה/בחירה.
אל לנו לשים גבולות.
גבול כמו זכרון הוא גמיש ומשתנה.
וטוב שכך.
בסוף זו האיכות, האם זה עובד, האם זה טוב?
וגם זה נתון לזמן, למקום וכאלה.
אז בבקשה, עזבו את הגבולות.