אין יום שהכותרות לא מזכירות לי את דרום אפריקה. לא ההשוואה לאפרטהייד (האם בכלל, ואם כן – כמה, מאמר בפני עצמו), אלא התרחשות שמכונה בכתובים "הרעב והרג הבקר של הקוסה (XHOSA) 1856-1857" ובשפת העם "ההתאבדות הלאומית של אומת הקוסה".

באפריל 1856, בעת מתיחות גוברת מול השליטים הבריטים וכאשר מחלה תקפה את הבקר, נונגקאווסה, יתומה בת 15 שכנראה קלטה את חרדות הסובבים אותה, נשלחה בידי הדוד שלה לגרש ציפורים משדותיו. היא יצאה לשדות, ובשובה היא דיווחה על מפגש עם רוחות של אבות המשפחה. אלו הורו לשבט להשמיד את אמצעי הייצור שלו, להרוג את הבקר ועוד. אזי הזרים יסתלקו אל הים, המתים יקומו לתחייה, מהקרקע יצוצו שדות בשלים ובקר נפלא, ובא לקוסה גואל.

בשובה, דיווחה היתומה בת ה-15 על מפגש עם רוחות אבות המשפחה. אלו הורו לשבט להשמיד אמצעי ייצור, להרוג את הבקר ועוד. אזי הזרים יסתלקו אל הים, המתים יקומו לתחייה, השדות ישגשגו, ובא לקוסה גואל

לכתחילה הדוד לא האמין, אבל אחייניתו נתנה ברוחות סימנים. הוא השתכנע, שכנע אחרים, והשבט כולל ראשיו נסחף אחר נבואתה. מעריכים שבמהלך יותר משנה, כ-40,000 מתוך כרבע מיליון בני קוסה מתו ברעב, בכללם הדוד. כ-400,000 ראשי בקר נשחטו. מעמד השבט נחלש מול הבריטים ורבים נאלצו לנדוד לחפש פרנסה. מיעוט ("הקמצנים") לא נגרר עם ההמון. את כישלון הנבואה בני השבט תלו בסרבנותו.

אפשר לזהות באירוע שילוב של אמונה ילידית והשפעה נוצרית. יש הרואים בו ביטוי להתנגדות לא אלימה. מורכב, בכל מקרה.

תהיתי האם היו מקרים דומים בהיסטוריה. מאחר שאינני בת לשבט באפריקה במאה ה-19 אלא אזרחית גאה במדינת הסטארט-אפ במאה ה-21, ידעתי לשאול מנועי חיפוש מתקדמים: האם המקרה ייחודי? ענו לי שכן.

היו אירועים של הנהגה כריזמטית שהפציעה בעת משבר ובפיה הבטחות אוטופיות שהביאו למוות המוני. היו אירועים לא גדולים של השמדת רכוש מתוך אמונה. לעתים רכוש ננטש במהלך הגירה בעקבות מנהיג. אבל השמדת ערך מכוונת בידי אומה שלמה, בהובלת ההנהגה – מאגרי המידע לא הכירו מקרה דומה.

CHATGPT ודומיו עדיין אינם מספיק מתוחכמים כדי לראות מה שברור לכל מי שעיניו בראשו: מדינה שהקים אותו עם חכם אליו אני משתייכת פועלת כמו הקוסה דאז.

אפשר לפתוח בהסטה גוברת של משאבים לעבר החרדים, כדי לרצות את תפיסתם שלימוד תורה מגן על הכלל. אפשר להשוות את היקף ההשקעות בתוך הקו הירוק לנעשה מחוצה לו, מתוך אמונה שמשם תצמח הגאולה. כאילו תאונות ופקקים בכבישים משובשים אינם נוגסים בנכסים הלאומיים, כאילו חינוך ירוד אינו פוגע בעתיד הכלל. ואפשר כמובן להשוות את הסמולנים ל"קמצנים" בני קוסה.

כ-40,000 מתוך כרבע מיליון בני קוסה מתו ברעב. כ-400,000 ראשי בקר נשחטו. מעמד השבט נחלש ורבים נדדו בחיפוש פרנסה. מיעוט לא נגרר עם ההמון. את כישלון הנבואה תלו בני השבט בסרבנותו

כדי לענות לדרישות המאמינים, הנהגת המדינה פועלת בשיטתיות לשחוט פרות גדולות כמו מערכת המשפט, ופרות יותר קטנות, דוגמת התאגיד. היו פרות שניצלו מהמאכלת, למשל הספרייה הלאומית – סמוך לתחילת ההפיכה המשטרית, שר החינוך ניסה להפוך חוק שקובע כיצד היא מתנהלת. אולי סתם בא לו לשחוט משהו, כמו כולם? ואולי יש פרות שהשוחטים עדיין לא זיהו; גוויעתן תצמצם עוד את ההון הכולל של העם היושב בציון, ותפגע ביכולותיו.

מתוך שבט קוסה, על מסורותיו ואמונותיו, צמחו מנהיגים ובראשם נלסון מנדלה, שהשכיל להוביל את דרום אפריקה מאפרטהייד לדמוקרטיה ללא שפיכות דמים. ולנו נותר לשאול, מה ומי יצמח פה, מתוך השחיטה השיטתית, מתוך החורבן המכוון? מה יגידו על התהליכים ועלינו מנועי חיפוש של העתיד?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.