אינני מחסידיו של דייוויד לינץ'.

אינני אוהב את המניירות הקיומיות והשטיקים הזולים שהוא מתגנדר בהם, כמו לשלוף במהלך ריאיון חצי סיגריה שכבר עישן קודם, להצית אותה בנונשלנטיות ולהפריח עשן סביבו כמי שלא שמע על איסור עישון במחיצת מי שבריאותם יקרה להם, ולהרצות את דעותיו במשפטים קריפטיים ואליפטיים.

אינני אוהב חלק מסרטיו הבאים לעולם מלווים ברעם תופים ומחולות מטעם אוהדיו הרבים המוכנים לקפוץ אל מחילות עולמו ההזוי ולזחול בהן על ברכיים וידיים פצועות.

כמו 35 מיליון אמריקאים שצפו בפיילוט בן השעתיים של "טווין פיקס" ב־8 באפריל 1990 ברשת ABC וחשו שהם נמצאים במחיצתה של גדולה טלוויזיונית חד־פעמית ונדירה שאיחדה אותם למקשה אוהדת לשבועות רבים, גם משפחתי ישבה מול הטלוויזיה מכווצת מאימה ונהרה גדולה, כמעט דתית, עלתה מאיתנו, כמי שנמצאו במחיצתה של שכינה.

לא נראה כדבר ההוא על המסך לפני "טווין פיקס" והרבה אחריה – לטוב ולרע – בעידן שבו הנפיקה הטלוויזיה האמריקאית סדרות שגרתיות, הולכות רגל, נטולות ברק והיגד ומבוהלות מכל יומרה

לא נראה כדבר ההוא על המסך לפני "טווין פיקס" והרבה אחריה – לטוב ולרע – בעידן שבו הנפיקה הטלוויזיה האמריקאית סדרות שגרתיות, הולכות רגל, נטולות ברק והיגד ומבוהלות מכל יומרה לשבור את השטנץ ולהטיח בצופה משהו שונה מהעשב הנמוך שליחך.

מהאישה שערסלה בול־עץ בחיקה ותרגמה את דבריו לצופה בתחילתו של כל פרק, דרך פריטת הבאס המצמררת מאת המלחין אנג'לו בדלמנטי על רקע יערות העד והמפלים של צפון־מערב אמריקה, ועד גילוי גופתה העטופה בניילון של לורה פאלמר, לכדה אותנו "טווין פיקס" מהרגע הראשון.

הבמאי דייוויד לינץ' בחדר ההקרנה הפרטי שלו בלוס אנג'לס, 9 בספטמבר 2010 (צילום: AP Photo/Chris Pizzello)

כמו כל מפץ טלוויזיוני מנצח הפכה "טווין פיקס" לאירוע המדובר במטבחון שבו מתגודדים אנשים במקום עבודתם, לנושא שיחה בערבי שבת ולתקווה שפריצת הדרך ושבירת הטאבו של טיפול טלוויזיוני ברוצחים סדרתיים, סאדו־מזוכיזם, גילוי עריות, זנות וסמים בהנחיית חוצנים, סימנה תחילה של ז'אנר נועז ומבוגר. לא כך היה.

בסוף העונה הראשונה של "טווין פיקס" הסתבר שבמכל הדלק של יוצרי הסדרה, לינץ' ומרק פרוסט, נותרו אדים; שצורה ואווירה אינן תחליף לתוכן; שתנופת הפתיחה הספיקה לשלוש עליות תלולות בהרי מדינת וושינגטון, חמישה קילומטרים מגבול קנדה, שאחריה שפכו היוצרים מנוע. כאשר אנשים מוכשרים מתחילים להתברבר בשטח מתממשת הקונספציה שלפיה מסוכן יותר ליפול ממקום גבוה מאשר ממקום נמוך.

כאשר החל הרייטינג להצטמק, גלתה הסדרה למוצ"ש, ערב שידור דל־צופים. בפברואר תפסה ABC רגליים קרות והורידה את "טווין פיקס" מהאוויר למשך חמישה שבועות

"הסדרה הגיעה בוערת", אמר רוברט אייגר, נשיא מחלקת הבידור של ABC, "והציתה את תעשיית הטלוויזיה". העיתונות נגררה בעקבות המולת "טווין פיקס". השיבוץ הראשוני, מול "Cheers" ("חופשי על הבר") המצליחה של NBC ביום חמישי, החזיק מעמד עד שהתגלו הסדקים הראשונים בעלילה.

כאשר החל הרייטינג להצטמק, גלתה הסדרה למוצ"ש, ערב שידור דל־צופים. בפברואר תפסה ABC רגליים קרות והורידה את "טווין פיקס" מהאוויר למשך חמישה שבועות. היא החזירה אותה, גם בגלל מחאה ועצומות זועמות של צופים, ליום חמישי.

טווין פיקס (צילום: Christian Bertrand / Alamy)

בפרק השלישי החלו אוהדי "טווין פיקס" לצפות בסדרה בצוותא, כמו במשחק פוטבול חשוב. בצפייה המשותפת נשמרה משמעת קשר צבאית עד הקרדיטים ואחריהם, מול מגשי תקרובת, דיון ער בפרק, דברי פרשנות וניתוח מדוקדק של הסממנים החזותיים שהיו מפוזרים בשפע.

כפי שקורה לעתים בסדרות קאלט, דווקא הדמויות השוליות לכאורה נשאבו לאמצע. כמו נאדין, בעלת הרטייה השחורה ועיסוקה הכפייתי בווילונות המוסטים בדממה. כמו ד"ר לורנס ג'קובי, הפסיכיאטר המטורלל שחי בהוויה הוואיית ונחשב לחשוד מרכזי ברצח לורה פאלמר.

כמו ביצירות אחרות מאת לינץ', המוטיב המרכזי בסדרה היה כי המקום המוזר ויוצא הדופן באמריקה הוא יישוב קטן וסתמי לכאורה שתושביו אינם מודעים למוזרותם

כמו ביצירות אחרות מאת לינץ', המוטיב המרכזי בסדרה היה כי המקום המוזר ויוצא הדופן באמריקה הוא יישוב קטן (50,201 תושבים בטווין פיקס) וסתמי לכאורה שתושביו אינם מודעים למוזרותם. אילו צופים רבים יותר היו מבינים את ההיגד הזה, טענו פרנסי ABC, הייתה הסדרה מושכת יותר. אבל מתי ראיתם צופי טלוויזיה מתנדבים לזהות את עצמם על המסך?

***

שנים רבות מפרידות בין הטרראם הרועם של "טווין פיקס" ובין סדרות הבולמוס של השנים האחרונות כדי להרשות לסדרה לנכס לעצמה את הרישום בטאבו של נדידת היצירתיות מהקולנוע לטלוויזיה.

למרות תכניה החתרניים ודוחפי המעטפת, הייתה ל"טווין פיקס" חזות פלסטית דוחה. התפאורה נראתה חד־ממדית, כאילו צוות של נגרים נשענים עליה מאחור כדי להחזיק אותה במקומה. אנסמבל השחקנים הגדול נראה כג'יפה שגורדה מתחתית חבית או מהכרטיסים הקרועים של הרולודקסים של סוכנות ליהוק.

מעשרות השחקנים שבאו והלכו מ"טווין פיקס", קשה למנות על אצבעות יד אחד מישהו שהסדרה שימשה לו מקפצה לקריירה משתלמת בטלוויזיה או בקולנוע. רוב שחקניה נותרו בירכתי האולם, שם הם עושים את מיטבם עד היום וחלקם נעלמו ללא שוב.

כמו יצירות אחרות של לינץ' שהן עולם לעצמו ללא אח ורע, ולא חלק מקאנון הדובר בשפה אחידה, "טווין פיקס" קמה ונפלה בגפה ולא השאירה צאצאים או מאגרים גנטיים לכרייה

השבוע במקרה תפסה עיני את שרילין פן, הלא היא אודרי הורן, המתגייסת לחלטר בבית הזונות של אביה ומנסה לפתות את סוכן ה־FBI במיטתו, משחקת את רעייתו הזַפְּטִיגִית של האנק עזריה, המופיע בתפקיד משנה בסדרה "ריי דונובן".

כמו יצירות אחרות של לינץ' שהן עולם לעצמו ללא אח ורע, ולא חלק מקאנון עשייה הדובר בשפה אחידה, "טווין פיקס" קמה ונפלה בגפה ולא השאירה צאצאים או מאגרים גנטיים לכרייה. אין שחר לטענה כי סדרות מצליחות כמו "שובר שורות", "הסופרנוס", "בית הקלפים", "True Detectives" ואחרות חייבות חוב כלשהו ל"טווין פיקס". מרחק השנים והזמן אינו תומך בתזה הזאת.

"טווין פיקס" הסרט (צילום: Archives du 7e Art/New Line Cinema/Alamy)

"טווין פיקס" הייתה אירוע חד־פעמי חולף וקצר־מועד, ועם דעיכתה בתודעת הצופים שקצרה רוחם בהמתנה לתשובה ברורה לשאלה ברורה: מי הרג את לורה פאלמר? החלו פותחים מרחק מהמסך ואיתם המבקרים.

האווירה החמיצה בחסות כותרות כגון "למי אכפת מי הרג את לורה פאלמר?" הסדרה הסתבכה בעצמה ואפילו מרק פרוסט נאלץ להודות שהיו "בעיות עם העלילה", שזה ניסוח מנומס ל"לא היה לנו מושג מה לעשות".

הבאזז החל בספטמבר 89' עם סיפור שער בירחון נחשב שהכריז על "הסדרה שתשנה את הטלוויזיה". 19 באפריל 1990 נחשב לשיא הסדרה עם הופעת הבכורה של הגמד המרקד

ב־10 ביוני 1991, מועד שידור הפרק האחרון, היו לסדרה שמונה מיליון צופים בלבד, נתון נמוך ביותר בערכים אמריקאים. בשעה ש"טווין פיקס" יצאה לדרך כרעיון לסרט השבוע של רשת טלוויזיה, החל הסרט "מלהולנד דרייב" של לינץ' כפיילוט בן שעתיים לסדרה.

בטור הזכות, מי שצפה ב"טווין פיקס" לא הביט שוב בדונאטס, פאי, קפה שחור וגבעול דובדבן, כשם שהביט באלה לפני הסדרה. חברת אוטובוסים החלה להפעיל סיורים מאורגנים באזור סיאטל ובאתרים הציוריים שבהם צולמה "טווין פיקס", או כאלה שדמו להם. אלמונים פרסמו ספרים מצליחים כמו האוטוביוגרפיה של סוכן ה־FBI דייל קופר ובתו של לינץ' חיברה את יומנה הסודי של לורה פאלמר. עבודה וכסף היו בשפע.

הבמאי דייוויד לינץ' בסטודיו שלו בהוליווד, קליפורניה, 20 ביולי 2005 (צילום: HECTOR MATA / AFP)

"טווין פיקס" שודרה ב־55 מדינות בעולם ולא היה ברור כלל מדוע זכתה להצלחה היסטרית דווקא באיטליה וספרד, למשל. כאשר מלך ומלכת ספרד, חואן קרלוס וסופיה, החמיצו פרק של הסדרה, נשלחה שיירה מלכותית להביא להם את הקלטת מהערוץ המשדר.

הבאזז החל בספטמבר 89' עם סיפור שער בירחון נחשב שהכריז על "הסדרה שתשנה את הטלוויזיה". 19 באפריל 1990 נחשב לשיא הסדרה עם הופעת הבכורה של הגמד המרקד. ב־2 באוגוסט הייתה הסדרה מועמדת לפרס "אמי" ב־14 קטגוריות. ב־16 בספטמבר נכזבה התקווה עם שני "אמי" בלבד, עבור עריכה ועיצוב תלבושות.

סימני דרך בהידרדרות: חייזרים מופיעים בסדרה; הרוצח של לורה פאלמר הוא בוב המתגלגל בדמותו של לילנד, אביה של לורה; גווייתה של פאלמר נבחרת לאחד מ־25 האנשים שעשו את השנה

ב־1 באוקטובר נחת לינץ' על שער "טיים". סימני דרך בהידרדרות: חייזרים מופיעים בסדרה; הרוצח של לורה פאלמר הוא בוב המתגלגל בדמותו של לילנד, אביה של לורה; גווייתה של פאלמר נבחרת לאחד מ־25 האנשים שעשו את השנה; "רחוב סומסום" בפרודיה בשם "Twin Beaks"; תוכנית רדיו משיקה את סלוגן המחאה "כל מה שאנו אומרים זה תנו סיכוי לפיקס".

***

חובק מארז בלו־ריי חדש ומעוצב להפליא – לינץ' היה יכול לזכות בפרס העובד המצטיין במחלקת אריזות החג בבלומינגדיילס – ואחרי 20 שנה פלוס שעיני לא שזפה את הגבעות התאומות, עלה בדעתי שאחת הטעויות במקור הייתה ניסיון לצפות ביצירה כה הזויה וכורעת תחת אוברקיל חזותי בהכרה מלאה, כלומר ללא אלכוהול או סמים.

הבמאי דייוויד לינץ' ואשתו, המפיקה והכותבת מארי סוויני, מגיעים יד ביד עם השחקן מייקל ג'יי אנדרסון (במרכז) להקרנת הסרט "טווין פיקס". פסטיבל הקולנוע בקאן, צרפת, 16 במאי 1992 (צילום: Gerard JULIEN / AFP)

אינני ממליץ חלילה למי שמתכוונים לצפות ב"טווין פיקס" לעבור על החוק, אבל זו כמעט חובה לצאת מתוך המעגל הישר והקורקטי לתוך מציאות מעוותת בעדינות כדי לשרוד 40 שעות, שכבר בשעה החמישית נדמה לך שכלאו אותך בגואנטנמו והשליכו את המפתחות.

בדיעבד אני יכול להכריז שגם זה לא עזר.

"טווין פיקס" מעצבנת באותה מידה אם אתה פיכח או שיכור, צלול או מסטול. מהרגע שאתה מבין שעובדים עליך ולעולם לא תדע מי רצח את לורה פאלמר, או שכבר לא תהיה מעוניין כאשר יגלו לך, השאר הוא צפייה בתיאטרון מוסר שבפי שחקניו הושמו שורות דיאלוג משמימות ורפליקות שהיו גורמות למעשי לינץ' המוניים בתיאטרון. פרוסט ולינץ' משליכים על הצופה עלילות משנה נפתלות ורבות כל כך שהן זקוקות למאות פרקים כדי לפתור אותן.

מהרגע שאתה מבין שעובדים עליך ולעולם לא תדע מי רצח את פאלמר, או שכבר לא תהיה מעוניין כאשר יגלו לך, השאר הוא צפייה בתיאטרון מוסר שבפי שחקניו הושמו שורות דיאלוג משמימות

בריאיון שנערך איתו במלאת 20 לסדרה אמר פרוסט ש"הרצח היה הפיתיון על קרס החכה. המטרה הייתה לגרום לצופים להיכנס לסדרה כדי לגלות מי רצח את לורה פאלמר ולהישאר בגלל אלמנטים אחרים". בשל מותה המוקדם בדמי ימיה נאמר על "טווין פיקס" שהייתה כמו רוקר צעיר שנהרג בתאונת מטוס. המוות בגיל צעיר יוצר מיתוס גדול יותר.

הנשים היו חתולות מין. הגברים אכלו פאי דובדבנים. קפה שחור היה נוזל החיים ובתחנת המשטרה של שריף הארי טרומן, בניהולה של המרכזנית לוסי, היה היצע יומי של דונאטס, חלומו של כל חולה סוכרת. אייג'נט קופר הכתיב את ממצאיו היומיים וזוטות שונות ברשמקול כיס למזכירה עלומה בשם דיאן. בפונדק הכפרי התארחו קבוצות משקיעים סקנדינבים ויפנים שהביעו עניין לרכוש נתח מהחלום האמריקאי.

לורה פאלמר המנוחה הייתה כוהנת של פולחני מין סאדו־מזוכיסטיים ובלדרית סמים מעבר לגבול הקנדי. בגילה הצעיר היא שכבה עם חלק ניכר מהגברים בטווין פיקס. בלילה שבו נרצחה בשיאה של אורגיה חולנית במיוחד, עם ז'אק רנו וליאו ג'ונסון, ביקשה פאלמר למות. הם קשרו ועינו אותה, התעללו בה בקרון רכבת נטוש. היא ביקשה את הריגוש הגדול האחרון ומצאה אותו במוות.

אחרי ביטול הסדרה מחוסר עניין ולכתם של התסריטאים לאיבוד, החליט לינץ' שנותר לו שפן אחד בכובע. הסרט "אש הולכת איתי" נולד כדי לספר את סיפורה המלא והאמיתי של לורה פאלמר לפני מותה, מעין פריעת חוב לאוהדים שנותרו ללא נעילה.

אופרת הסבון האפלה של לינץ' הוכיחה כי אתה יכול להרחיב את הגדרות הז'אנר הטלוויזיוני, אך אינך יכול להסיט את הדיון מהעיקר: מעלילה מרכזית הדוקה שניתן לעקוב אחריה ולרדת לסוף דעתה

חופשי ממגבלותיה של רשת טלוויזיה שמרנית, העמיס לינץ' על הסרט את כל סטיות התקן והפרברסיות שנמנעו ממנו במהלך הסדרה. זאת הייתה ההזדמנות לראות את לורה פאלמר ערומה, להגביר את ווליום האלימות ולהשליך לקלחת שחקנים מסדר הגודל שאי אפשר היה להביא לסדרה. הסרט אכן סתם חורים בהשכלה אך לא שיפר את מגרעותיה האובדניות של הסדרה.

אופרת הסבון האפלה של לינץ' הוכיחה כי אתה יכול להרחיב את הגדרות הז'אנר הטלוויזיוני, לרפד אותו במוקשים עלילתיים וחזותיים, לפוצץ בו עלילות משנה ולהמיט על הצופים את החומרים מהם עשויים סיטוי הלילה שלך, אך אינך יכול להסיט את הדיון מהעיקר: מעלילה מרכזית הדוקה שניתן לעקוב אחריה ולרדת לסוף דעתה.

"טווין פיקס": השחקנים לארה פלין בויל וקייל מקלכלן בתפקיד הסוכן המיוחד דייל קופר (צילום: RGR Collection / Alamy)

במקום להגיש לנו את רוצחה של לורה פאלמר על מגש, בחרה "טווין פיקס" לגרור את צופיה דרך מחלת הנפש של אמריקה המהוגנת שבה שום דבר אינו כפי שהוא נראה.

חמורה לא פחות הייתה הציפייה, המאכזבת לרוב, שכל דבר שהשליך לינץ' על המסך היה הרה גורל ומשמעות. לפעמים עצים הנעים ברוח חזקה הם רק עצים נעים ברוח וינשופים ממצמצים על צמרות הם רק ינשופים. במהלך עונה קצרה אחת של אושר, איימה "טווין פיקס" להחיש את בואה של טלוויזיה חדשה, עדכנית ומחוברת לזמנה, אך לא זכתה לממש את האיום. מה שנותר לנו זה ביקור חד־פעמי בלוויית הורים בדיסנילנד למופרעים בנפשם.

כאשר דונלד דאק מסתובב עם כוויות של סיגריות על רגליו, אתה משער שלפניך ניסיון אמיץ להצעיד את הטלוויזיה אל העתיד. אבל מה שנותרו מקובעים בתודעה היו דונאט, פאי פירות וקפה אמריקאי שחור

כאשר דונלד דאק מסתובב עם כוויות של סיגריות על רגליו, אתה משער שלפניך ניסיון אמיץ להצעיד את הטלוויזיה אל העתיד. אבל מה שנותרו מקובעים בתודעה היו הסופגנייה האמריקאית המכונה דונאט, עוגה עם מילוי פירות המכונה פאי והקפה האמריקאי השחור הנשרף שעות ארוכות בכד זכוכית שעד פרוץ סטארבקס הערו האמריקאים אל קרבם באשליה שהם שותים נקטר אלוהי.

פורסם לראשונה ב"מעריב", 2014.