כשוַרדית וקנין נלקחה מביתה ביום שישי, בניגוד מפורש לרצונה ותחת איומים, והובלה למעונה של מנהלת משאבי האנוש של עיריית אשקלון מלכה גרשון, ניסו גרשון וקרוב משפחתה של וקנין, אלי וקנין (אחיו של ראש העירייה לשעבר בני וקנין), להוציא ממנה בשלל אמצעים תשובה לשאלה שמטרידה מאוד את בכירי העירייה כבר יותר מחצי שנה – מי זו יסמין סול?

סול, דמות פיקטיבית של "עובדת עירייה" לכאורה, מפרסמת עשרות פוסטים ביקורתיים על ראש העירייה תומר גלאם ועל מנהליו. בפוסטים היא חושפת טפח אחר טפח את המתרחש מאחורי הקלעים של העירייה – מנהל בלתי תקין, תפירת מכרזים, כספים שנעלמו באופן בלתי מוסבר, התעמרות מתמשכת בעובדים ועוד.

סול לא נחשפה עדיין, ולאחרונה אף חידשה את פועלה בפייסבוק באין מפרע. זאת למרות מאמצים כבירים – חלקם פליליים – מצד גורמים שונים בעיר, כפי שחשפנו בכתבות הקודמות.

נזרקו לפחות שני רימוני רסס, נשרפה מכונית, בוצע מעצר שווא מקומם ועובדת נחטפה לטענתה – ובכל זאת גלאם, גרשון ושאר המנהלים עדיין לא חשפו את "הזהות הבדויה"

האירוע המבהיל הזה, שהפך לחקירת משטרה בחשד לחטיפה, איומים ועוד (וממתין כעת להכרעת פרקליטות מחוז דרום) פתח תיבת פנדורה בעיר: בזה אחר זה נחשפו פעילים פוליטיים לטרור של הפחדות, איומים ומעשים בריוניים ואלימים במאמץ לחשוף את זהות כותב/ת הפוסטים.

עד כה נזרקו לפחות שני רימוני רסס, נשרפה מכונית, בוצע מעצר שווא מקומם ועובדת נחטפה לטענתה – ובכל זאת גלאם, גרשון ושאר המנהלים עדיין לא חשפו את "הזהות הבדויה".

הפרופיל הפיקטיבי של יסמין סול (צילום: מתוך פייסבוק, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

במהלך אירוע החטיפה לכאורה, ניסו גרשון ואלי וקנין להוציא מוַרדית באיומים את זהות המפרסם וזרקו לחלל האוויר שורה ארוכה של שמות עובדים בעירייה או גורמים פוליטיים בעיר. אחד השמות היה "יוחאי" (שם בדוי). מדובר בעובד עם נכות שמתלונן כבר שנים על התעמרות מתמשכת מצדה של גרשון, וטוען כי תופרים לו תיק, מצרים את צעדיו, פוגעים בזכויותיו וכי מתעללים בו בעקביות.

אין שום ראיה שיוחאי הוא סול, וסביר להניח שאין בינו לבין הפוסטים כל קשר, אבל במהלך "החקירה" הכפויה שבוצעה כנגד ורדית, גרשון ואלי וקנין לא בחלו בהשמצתו. בשלב מסוים הם העלו על הקו את ארמו וקנין, יו"ר ועד העובדים של עיריית אשקלון, אחיו של אלי ובני וקנין, ואחד האנשים החזקים בעירייה.

עובדים רבים התלוננו כי ארמו והוועד מסרבים להגן עליהם מפני ידה השרירותית של ההנהלה וכי זה נמנע מלהתייצב לצידם במאבקים על זכויות בסיסיות, ניסיונות פיטורים ועוד

עובדים רבים התלוננו כי ארמו והוועד מסרבים להגן עליהם מפני ידה השרירותית של ההנהלה וכי זה נמנע מלהתייצב לצידם במאבקים על זכויות בסיסיות, ניסיונות פיטורים ועוד, ועל כך בהמשך.

"הם אמרו, 'זה בטח יוחאי, כי הוא עבר ארבע מחלקות בעירייה'", מספרת ורדית. "הופתעתי. מאיפה אלי יודע פרט כזה? זה ברור שהם מדברים על עובדים מאחורי הגב, מעבירים פרטים עליהם. זה מדהים שמנהלת משאבי אנוש לא שומרת על פרטיות העובדים".

ורדית וקנין (צילום: באדיבות המצולמת)

מערכת היחסים העכורה שנוצרה בין מנהלים לעובדים בעירייה אינה רק סוגיה של העדר אמפתיה או עורף קשה. כמו שקורה פעמים רבות, משפע העדויות שהצטברו בזמן ישראל עולה תחושה ברורה שכל מי שאינו מוכן להגן על שחיתויות לכאורה, להעלים עין מהפרה של נהלים ו/או לשתף פעולה עם קליקות, נפוטיזם ומקורביזם – "אוכל אותה", בלשון העם.

יוחאי נמצא בחופשת מחלה כבר זמן רב. המסכת שהוא מתאר ארוכה ומפותלת, עמוסה בפרטים, ותובא כאן בקצרה בלבד. לטענתו נקלע למאבק בין שני מנהלים ופנה לגרשון בבקשה שתסייע לו לפתור את הבעיה.

"היא הזמינה אותי לשימוע. אמרתי לה, 'תוכיחי לי שאני לא עונה לטלפונים', היא אמרה, 'זאת אמרה וזאת אמרה'. אמרתי, 'תראי לי שיחה אחת שלא נענתה'. לא הראו כלום"

הוא מאשים את גרשון ששיתפה פעולה עם תלונת שווא שהוגשה נגדו, הזמינה אותו לשימוע על בסיס שקרי ומבלי לפרט במה הוא מואשם (הפיטורים בוטלו), פגעה בתנאי השכר והעבודה שלו באופן מתמשך, ושיתפה פעולה בפגיעה בשמו הטוב.

"מלכה מסתובבת בעירייה כמו מלכה. כולם מפחדים ממנה, והיא בהחלט נהנית מהמצב הזה, ובמידה רבה מייצרת אותו גם. כשהתחילו להתעמר בי עבדתי במקום ממש צפוף, ממש צינוק – ואני מוגבל בסיבובי הראש ולא מצליח להסתובב עם הכיסא. אז צילמתי לה את מקום העבודה כדי שהיא תראה את הבעיה ושלחתי לה. היא לא התייחסה בכלל. והיא הממונה בעירייה לתעסוקת אנשים עם מוגבלויות! אתה מרגיש כמו עובד זר שמגיע לעבודה ורומסים אותו.

מלכה גרשון, סמנכ"ל הון אנושי ומנהל כללי בעיריית אשקלון (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של המצולמת, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

"אחר כך היא עצרה לי את אחזקת הרכב. גם כשהייתי מסתובב כפקח בשטח והייתי זכאי לו. היא גם הפסיקה לשלם לי שעות נוספות. זה פגע לי בשכר בערך ב־2,000 שקלים. התלוננתי והגעתי עד ראש העיר, ומישהו למעלה התערב עבורי.

"מכאן הדברים נהיו הרבה פחות נסבלים. תפרו לי תיק שאני לא עונה לטלפונים. התברר שהקו שלי לא חובר למרכזיה, אז מחוץ לשעות העבודה אנשים לא היו מגיעים למענה – ומתלוננים. היא הזמינה אותי לשימוע. אמרתי לה, 'תוכיחי לי שאני לא עונה לטלפונים', היא אמרה, 'זאת אמרה וזאת אמרה'. אמרתי, 'תראי לי שיחה אחת שלא נענתה'. לא הראו כלום. לא קיבלתי פרוטוקול.

"התאשפזתי בבית חולים בגלל כאבי בטן מכל הלחץ הזה. ביקשתי שישחררו אותי מאחד התפקידים שלי, אמרו לי אז אתה יורד ל־50%. בדקתי וזה לא נכון, הם פשוט תפרו לי משרה משני תפקידים מלאים"

אלי וקנין (צילום: ווטסאפ, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

"חזרתי לעבודה וההתנכלות המשיכה. כל מקום אליו הגעתי היא הכתימה את שמי בתור 'עובד בעייתי'. היא מסמנת אותך ואז הלך עליך. ב־2024 שוב הזמינו אותי לוועדת פיטורים. העילה: 'חוסר שביעות רצון'.

"התאשפזתי בבית חולים בגלל כאבי בטן מכל הלחץ הזה. ביקשתי שישחררו אותי מאחד התפקידים שלי, אמרו לי אז אתה יורד ל־50%. בדקתי וזה לא נכון, הם פשוט תפרו לי משרה משני תפקידים מלאים. הם מנצלים חוסר ידע של עובדים כדי להמציא נהלים שלא קיימים, שלא כתובים בשום מקום. והחוק אצלם זה רשות בלבד".

"הרגשתי שאני מסתובב עם מטרה על גבי"

מי שנופל על הצד הלא טוב של ההנהלה הוא לפעמים גם מי שמסרב לחתום על הליכים לא תקינים או מעוותים המתרחשים לטענתו בעירייה. דודי (השם המלא שמור במערכת), שניהל את אחת המחלקות בעירייה, התריע נגד שימוש פסול שנעשה ברכבי חירום.

"נתקלתי במצב שבו מנהלת משאבי אנוש נותנת לגורמים בהנהלה רכבים בניגוד לנהלים, מבלי להצהיר עליהם. זה מצב פסול כי העובד המשתמש ברכב מקבל כסף פעמיים: פעם אחת דרך אחזקה ופעם שנייה מבלי שמשלמים עליו מס.

"ואז הגיע אליי גורם ממשאבי אנוש ואמר לי, 'אתה אגוז קשה. או שאתה חותם על ויתור על החוזה או שקוראים לך לשימוע לקראת פיטורים'. בקיצור, הרגשתי שאני מסתובב עם מטרה על גבי"

"זה לא מצא חן בעיניי אז פניתי להנהלה והבהרתי שמדובר בפעולה שהיא בניגוד לחוק. התגובה שקיבלתי הייתה כעס: מה אכפת לך? אנחנו המנהלים פה ואתה לא תגיד לנו איך להתנהל. אמרתי 'בסדר', אבל אני לא רוצה שזה ייפול עליי חלילה, אז כתבתי מייל רשמי. ידעתי שיכולים להפיל עליי את זה אם מס הכנסה או 433 יגיעו לבדוק. רציתי שלפחות אני אהיה מוגן, שבאמת התרעתי על זה".

למרות ההתרעות, התקלה לא תוקנה, אבל מעמדו של דודי נפגע. "הם לא אהבו את זה. ממש לא אהבו את זה שאני לא זורם איתם. אמרו לי, 'מה אתה מתערב בדברים שהם לא באחריות שלך, ובכל מיני דברים כאילו אתה קובע פה'".

בניין עיריית אשקלון, 14 בנובמבר 2012 (צילום: משה שי/פלאש90)

דודי טוען כי ניסו לפטרו ללא שימוע – ונכשלו. "בשלב הזה היו שינויים בכוח האדם ובאופן בו מתקשרים עם אנשים בחוזה, והרבה אנשים פחדו לאבד את התעסוקה שלהם על ידי מעבר לחוזה אישי. אמרו לי שיתנו לי חוזה חלופי, אמרתי שאני לא חותם. היו כאלה שהצליחו להפחיד אותם וחתמו. מי שמקורב פוליטית הקפיצו אותו.

"ואז הגיע אליי גורם ממשאבי אנוש ואמר לי, 'אתה אגוז קשה. או שאתה חותם על ויתור על החוזה או שקוראים לך לשימוע לקראת פיטורים'. בדקתי במשרד הפנים והתברר שאין לי חובה לחתום. בקיצור, הרגשתי שאני מסתובב עם מטרה על גבי".

למרבה ההפתעה גילה המבקר כי במחצית מכלי הרכב כלל לא הותקנה מערכת איתור (GPS) כנדרש – ולפיכך לא ניתן היה לעקוב אחרי אופן ותדירות השימוש החיצוני בהם

וכל זה בגלל שהתרעת על שחיתות?
"בין היתר. בגלל שאני לא זרמתי איתם. בגלל שלא התיישרתי עם דברים שהם בעיניי מושחתים".

מה עשית בסופו של דבר עם הממצאים שלך?
"התלוננתי אצל מבקר העירייה, שהחל בבדיקה רשמית".

ואכן, בדיקת מבקר העירייה העלתה בדוח רשמי כי הטענות על אי סדרים במחלקת הרכב מוצדקות. הביקורת מצאה כי בעירייה קיימים 67 רכבי "איגום" (רכבי משימה שאינם מיועדים לשימוש פרטי) וחלקם משמשים גורמים בעירייה למטרות פרטיות, ללא אישור ומבלי שהדברים נרשמו או דווחו.

רכבי פיקוח באשקלון. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: דוברות עיריית אשקלון)

המבקר מצא כי הרכבים אינם חונים במקומות החניה הייעודיים (כלומר, עובדי עירייה ככל הנראה לא מחזירים אותם ועושים בהם שימוש כבשלהם) ושהעובדים "משתמשים ברכב כפרטי ללא תשלום שווי רכב".

עוד גילה המבקר כי הנהלים אינם ברורים מספיק ואכיפתם לוקה בחסר, וכן כי קיימים עובדים המנצלים את הרכבים בסופי שבוע מבלי לקבל אישור מקצין הרכב ומבלי לשלם את שווי הרכב כנדרש.

"מי שלא מתיישר או לא מגן עליהם הם פוגעים בו, ופוגעים במערכת ובתושבים. קורים בעירייה הרבה תהליכים חמורים שאם המשטרה או משרד האוצר או משרד הפנים היו רוצים להיכנס לעובי הקורה, יגלו תוהו ובוהו"

למרבה ההפתעה גילה המבקר כי במחצית מכלי הרכב כלל לא הותקנה מערכת איתור (GPS) כנדרש – ולפיכך לא ניתן היה לעקוב אחרי אופן ותדירות השימוש החיצוני בהם. המבקר מציג בדוח גם התרעות לעובדים ומנהלים על שימוש אסור ברכבים – בדיוק כפי שדודי טען כי עשה בפועל.

מסקנותיו של דודי מהתהליך עגומות. "מי שלא מתיישר או לא מגן עליהם הם פוגעים בו, ופוגעים במערכת ובתושבים. קורים בעיריית אשקלון הרבה תהליכים חמורים שאם המשטרה או משרד האוצר או משרד הפנים היו רוצים להיכנס לעובי הקורה, יגלו תוהו ובוהו.

המכונית השרופה של ערן בניטה, רואה חשבון ופעיל אופוזיציה אשקלוני שנחשד כ"יסמין סול" (צילום: ערן בניטה)

"כשתהליכים כאלו קורים במשך שנים ולאף אחד לא אכפת, וכשאנשים מוסריים רואים תהליכים כאלה מעוותים שלא מטופלים – האמון במערכת באופן טבעי נחלש".

"30 שנה לא ראיתי התעללות כזאת בעובד"

לדיתה (השם המלא שמור במערכת) היה אמון במערכת, ולדבריה היא נתנה את הנשמה כאחראית על הכלבייה העירונית במשך שנים, בעבודה קשה מסביב לשעון. היא עזבה את העירייה כבר לפני כשנה, אבל עדיין זועקת מתהומות ליבה בכל פעם שהיא מתבקשת לשחזר את מה שעברה שם. גם במקרה שלה ההתנכלות לוותה, או לפחות התחילה, לכאורה בחשיפה של מנהל לא תקין.

"על סמך ההבטחות אני התחלתי לקבל הצעות מחיר כבר למוחרת. אבל אז, במקום שישבחו אותי על לקיחת אחריות, התחילו להתנכל לי. קיבלתי טלפונים נזעמים ממנהלים. הם אמרו, 'מי את בכלל? מי את שתבקשי הצעות מחיר?'"

"הכלבייה סבלה מתנאים איומים. אחרי שנפלה עליה רקטה בתחילת הסבבים בעזה, ביקשתי שיבואו לתקן, כי הכלבים סובלים. אף אחד לא בא. נלחמתי ונלחמתי ואז הייתה הרמת כוסית בעירייה והתלוננתי שאף אחד לא בא לראות את ההזנחה – שאין תריסים, שאין חשמל בחורף, והכלבים במצב מזעזע.

"אחד המנהלים (שמו שמור במערכת, א"ה) הופתע לשמוע. הוא אמר לי, 'איך זה יכול להיות? הרי הוקצבו לכם חצי מיליון שקלים לתיקונים בתקציב. זה לא הגיע אליכם?'"

אילוסטרציה: כלבייה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

כך התגלה לדיתה שתקציבים המיועדים לכלבייה אינם מגיעים לייעודם ואולי נעלמים איפשהו בדרך. אורגנה משלחת של ההנהלה שהגיעה לכלבייה. בין המבקרים היה ארמו וקנין, יו"ר ועד העובדים, שבכניסה לכלבייה הגיב, לטענת דיתה, במילים, "איך אפשר לחיות בסירחון הזה" והלך לדרכו. "הסיור הסתיים בכך שנציגי ההנהלה אמרו, 'יש כסף, ממחר נדאג לתקן דברים'", אומרת דיתה.

ובאמת התחילו לתקן?
"על סמך ההבטחות אני התחלתי לקבל הצעות מחיר כבר למוחרת. אבל אז, במקום שישבחו אותי על לקיחת אחריות, התחילו להתנכל לי. קיבלתי טלפונים נזעמים ממנהלים. הם אמרו, 'מי את בכלל? מי את שתבקשי הצעות מחיר? תחזרי למערה שממנה זחלת'. פתאום אני, שהייתי עובדת מצטיינת, הפכתי להיות 'תככנית' כביכול, פוגעת בעירייה. הייתי בשוק".

דיתה מספרת שמצבה הרפואי התדרדר. "בסוף קרסתי וננעלו לי האצבעות על ההגה. שלחו אותי לראומטולוג שהוציא אותי לחופשת מחלה. הגעתי לרופאת תעסוקה. אמרו לי, 'לא מוכנים להוריד לך מהשעות'"

במסגרת החיפוש אחר הכסף הנעלם טוענת דיתה כי נתקלה בקלסר ובו מתויקים עשרות חשבוניות פיקטיביות בגובה של עשרות אלפי שקלים. היא התלוננה בהנהלה ולדבריה האחראי על המחדל נשלח לביתו, עם פיצויים גבוהים. אבל דיתה, שחשפה לכאורה שחיתות, הפכה מייד למלשינונית.

"מאותו הרגע מיררו לי את החיים על זה שפתחתי את הפה. על זה שהעזתי להתלונן. התחילו לפגוע לי בשכר באופן שיטתי. מתוקף תפקידי הייתי בכוננות 24/7, כולל לילות ושבתות. הייתי קופצת בכל שעה לעבודה, לפעמים כדי לפתור בעיות חירום עם כלבים.

היכל עיריית אשקלון, 21 בפברואר 2024 (צילום: משה שי/פלאש90)

"פתאום אני רואה שדיווחי השעות שלי לא נספרים, שמוחקים לי שעות נוספות. לא מקבלת על לילות שעשיתי, לא מקבלת על עבודה בשישי–שבת. דיברתי עם מישהי מכוח אדם שסיפרה לי איך היא רואה שמגיע הדיווח שלי על שעות, ומישהו שם עושה 'איקס' על הדוח והוא לא נספר. הם קרעו אותי במשמרות. קרעו אותי. הייתי מגיעה ב־20:00 הביתה, מוקפצת שוב ב־02:00 בלילה.

"בשלב מסוים התקשרתי למנהל הבטיחות של העירייה ואמרתי לו שעברתי ברמזור אדום כי אני מיום חמישי במשמרת של יותר מ־20 שעות על ההגה ואני לא רואה בעיניים. אז הוא הרים טלפון וצרח עליהם, 'אתם רוצים שהיא תמות? אתם רוצים שהיא תהרוג מישהו? אתם קולטים שמה שאתם עושים זה לא חוקי?' זה רק החמיר את המצב. למוחרת קרא לי המנהל שלי למשרד ואמר, 'זאת העבודה. אם לא נאה לך, אנחנו נפרדים מחר".

"פעם אחת עצרנו כלב מסוכן ללא צ'יפ שתקף ילד. הגיע הבעלים שלו ודרש 'תשחררי אותו'. ואז אני מקבלת טלפון מאחד המנהלים: 'את תפסת כלב של עובד עירייה. את לא מבינה שאת פשוט מזיקה לעצמך?'"

דיתה מספרת שמצבה הרפואי התדרדר. "המשכתי והמשכתי ובסוף קרסתי וננעלו לי האצבעות על ההגה. שלחו אותי לראומטולוג שהוציא אותי לחופשת מחלה. הגעתי לרופאת תעסוקה. אמרו לי, 'לא מוכנים להוריד לך מהשעות'. התחילו לשגע אותי ובסוף אמרו לי, 'אז תשבי בבית'. וכל התקופה הזאת אני חושפת עוד ועוד תהליכים מאד מסוכנים עם הכלבייה ומתריעה עליהם.

"פעם אחת עצרנו כלב מסוכן ללא צ'יפ שתקף ילד. הגיע הבעלים שלו ודרש 'תשחררי אותו'. קראתי לשוטרים ולתדהמתי במקום לגבות אותי הם נתנו לי הוראה לשחרר את הכלב. ואז אני מקבלת טלפון מאחד המנהלים: 'את תפסת כלב של עובד עירייה. את לא מבינה שזה לא טוב לך שאת מתלוננת על עובד עירייה? שאת פשוט מזיקה לעצמך?'

אילוסטרציה: כלבים בכלבייה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"התברר לי שהבעלים של הכלב הוא מציל באחד החופים, והכלב שלו שוחרר עם מכתב התנצלות. הבנתי שאין לי סיכוי – לא לעשות את העבודה שלי ולא לשמור על הציבור".

איפה הייתה מלכה בסיפור הזה? איפה ועד העובדים?
"דיברתי עם כולם, התלוננתי לכולם. אתה יודע כמה פעמים דיברתי עם מלכה? הם עשו את עצמם חירשים. מלכה התעלמה ממני לגמרי, הייתה מסננת אותי, מתעלמת ממני. עשרות שיחות עשיתי אליה. באחת מהן אמרה לי, 'את לא לויאלית, את עוזרת למתנדבות שלנו'.

עובדים רבים עימם דיברנו, בעבר ובהווה, טוענים כי הוועד לא מגלה אמפתיה לעובדים הנקלעים למצוקה, לא מסייע להם מול ההנהלה, ופעמים רבות אף משתף עימה פעולה במישרין או בעקיפין

"אחת העובדות במחלקת השכר אמרה לי, 'תשמעי, לא נתקלתי בכזאת התעללות 30 שנה'. מנהל אחר שהתלוננתי באוזניו אמר, 'תשמעי, עדיף שלא אכנס לזה. אמרו לי שמנסים להיפטר ממך'".

מי שמנסה לקבל מזור מוועד העובדים, הארגון שאמור לשמור על שלומם, מעמדם וזכויותיהם של העובדים, לרוב יתאכזב. ארמו וקנין, ראש הוועד ואחד האנשים החזקים בעירייה, הוא אחיהם של ראש העירייה לשעבר בני וקנין ושל אלי וקנין – החשוד המרכזי בהבאתה של ורדית וקנין (שהייתה נשואה לאחיינו) בניגוד לרצונה לביתה של מנהלת משאבי אנוש, מהלך שהתניע חקירת משטרה. יש עוד לפחות שלושה בני משפחה שעובדים בעירייה או באורגנים הקשורים אליה.

ראש עיריית אשקלון לשעבר בני וקנין בבית המשפט העליון בירושלים, 16 בספטמבר 2010 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ורדית מספרת שכאשר נערכה "שיחת האיומים" בין אלי וקנין ומלכה גרשון לבינה, ארמו השתתף בחלקה מעברו השני של קו הטלפון, ולא ניכר היה שהוא מוטרד מהאופן שבו אחיו ומנהלת משאבי האנוש מתייחסת לעובדת מן המניין, שנלקחה מביתה בניגוד לרצונה ביום שישי.

בתור יו"ר ועד עובדים הוא היה אמור להבהיר לאחיו ולמנהלת משאבי האנוש שאיום על עובדת חלשה וחסרת אונים הוא לא פחות מעבירה פלילית. זה לא קרה. ורדית אומרת שהם גם החליפו ביניהם דאחקות.

"49 שנה עבדתי בעירייה ומעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת: שורה ארוכה של עובדים שהכירו בהם כנפגעי עבודה בגלל התעמרות, פעמים רבות מתוך רוע או קומבינות"

עובדים רבים עימם דיברנו, בעבר ובהווה, טוענים כי הוועד לא מגלה אמפתיה לעובדים הנקלעים למצוקה, לא מסייע להם מול ההנהלה, ופעמים רבות אף משתף עימה פעולה במישרין או בעקיפין. אחד מהטוענים זאת הוא שמשון (שם בדוי), שעבד בעירייה במשך קרוב ליובל שנים, ובחלקן אף היה מנהל מחלקה וחבר ועד עובדים, עד שפרש לאחרונה לגמלאות.

לפני שפרש הספיק שמשון, ששימש כמנהל מחלקה בעירייה, לשלוח מכתב תלונה רשמי להנהלה הכולל טענות על אופן התנהלותה של גרשון. המכתב כולל, בין היתר, טענות על ניסיון לפגוע בזכויותיה של רעייתו, העובדת מטעם העירייה כסייעת בגן ילדים, וכן גם ניסיון לפגוע בתנאי העבודה שלו ולהעביר אותו מחלקה בתואנות שווא לטענתו.

ראש עיריית אשקלון תומר גלאם בוועדת החינוך של הכנסת, 3 בינואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בעקבות האירועים האלו התקיימה שיחה משותפת עם ראש העירייה גלאם בלשכתו, שביטל, לטענתו של שמשון, את הוראתה של גרשון. "מלכה צריכה ללכת ללמוד יחסי אנוש", מסכם שמשון. "היא לא יודעת להתייחס לעובדים ולצערי לא מתאימה לתפקיד בכלל.

"49 שנה עבדתי בעירייה ומעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת: שורה ארוכה של עובדים שהכירו בהם כנפגעי עבודה בגלל התעמרות, פעמים רבות מתוך רוע או קומבינות. אני מכיר כל אחד ואחד מהעובדים האלה, ואני יודע מה הם עברו. העובדים מאוד מפחדים והם אוכלים את הלב מבפנים, פשוט כך. אין להם עם מי לדבר. באמת שאין עם מי לדבר".

"אני מכיר כל אחד ואחד מהעובדים האלה, ואני יודע מה הם עברו. העובדים מאוד מפחדים והם אוכלים את הלב מבפנים, פשוט כך. אין להם עם מי לדבר. באמת שאין עם מי לדבר"

"שתלך למשטרה מה זה קשור אליי?"

ארמו וקנין, יו"ר ועד העובדים של העירייה, טוען שאינו מכיר סיפורי התעמרות. "אין לי מושג, אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני לא מכיר תופעה כזאת. לא מכיר תופעה כזאת".

לא שמעת אף פעם טענה שהם לא מקבלים הגנה מהוועד?
"לא. לא הגיעה אליי טענה כזאת".

אתה מכיר עובדים שטוענים שמלכה גרשון מתעמרת בהם?
"לא שמעתי דבר כזה. לא שמעתי דבר כזה".

ארמו וקנין, יו"ר ועד עובדי עיריית אשקלון (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המצולם, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

מה דעתך על סיפורה של ורדית וקנין, קרובת משפחתך?
"מה הסיפור שלה? אין לי מושג".

אחיך נחשד בחטיפתה.
"שתלך למשטרה. מה הבעיה? מה אני קשור?"

היא עובדת שחוותה התעמרות קשה מהמנהלת שלה. היא אומרת שהעלו אותך על הקו בזמן החטיפה, שהיית מעודכן בזמן אמת.
"אני סיימתי את השיחה איתך".

זמן ישראל פנה מספר פעמים למלכה גרשון ולדוברת העירייה דנה גרינבלט, אך לא זכה לכל מענה. "קשר השתיקה" הזה, לפיו לא מגיבים מטוב ועד רע לטענות של עובדים, נמשך כבר זמן מה.