בהתפתחות מרתקת של ההיסטוריה הפוסט-קומוניסטית, רומניה הפכה לשדה קרב במאבק הטיטני בין הדמוקרטיה הליברלית – שיטת הממשל שחשבנו שניצחה במלחמה הקרה – לבין הכוחות בראשות רוסיה שרוצים להחזיר את השעון לאחור. מה שחדש הוא שממשלת ארצות הברית נמצאת ממש בצד של אויבי הדמוקרטיה.

תשומת הלב בחודשיים האחרונים התמקדה בעיקרה בנטישתו של דונלד טראמפ את אוקראינה. לאחר המארב נגד מנהיג אוקראינה ולודימיר זלנסקי ב-28 בפברואר בבית הלבן, טראמפ ניתק את הסיוע הצבאי ולאחר מכן את שיתוף המודיעין עם אוקראינה – ואז החזירם לאחר שיחות בילטרליות בערב הסעודית, שם זלנסקי התחייב להפסקת אש זמנית.

אילון מאסק, מצידו, שמתגלה כסגן הראשי של טראמפ, גם רמז שאולי יחסום להם את שירותי הלוויין הקריטיים של STARLINK שלו. די ברור שהמטרה המיידית של טראמפ היא לאלץ את זלנסקי לסיים את המלחמה בתנאיו של ולדימיר פוטין.

תשומת הלב בחודשיים האחרונים התמקדה בעיקרה בנטישתו של טראמפ את אוקראינה. די ברור שהמטרה המיידית של טראמפ היא לאלץ את זלנסקי לסיים את המלחמה בתנאיו של פוטין

אבל היעד האמיתי הוא היחלשות הפרויקט האירופי כולו – מאמץ שארה"ב סייעה בהקמתו, שהפיץ דמוקרטיה ועושר, וששמר על השלום ביבשת מאז מלחמת העולם השנייה.

ההתפתחות שמבהירה את זה (אפילו יותר) כרוכה בבחירות לנשיאות רומניה. את הסיבוב הראשון שלהן בנובמבר, לפי הערכת הרומנים, שיבש פוטין בדרכיו הידועות והמוכרות מהברקזיט ובבחירות בארה"ב ובמקומות אחרים, כולל אולי ישראל.

המודיעין הרומני מאשים את רוסיה בהרצת קמפיין לא חוקי כביר של בוטים ברשתות חברתיות בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות בנובמבר, אשר הקפיץ את מועמד הימין הקיצוני הפרו-פוטיני קלין ג'אורג'סקו משום מקום למקום הראשון. במהלך הקמפיין, ג'אורג'סקו טען כי יש ליישר קו עם מוסקבה – למרות שרומניה נאנקה תחת מגפי וכפכפי הרוסים הקומוניסטים עד 1989.

רומניה ביטלה במהירות את הסיבוב הראשון ודחתה את השני, שהיה מתוכנן לדצמבר. לפני כמה ימים, בית משפט אסר על ג'אורג'סקו להתמודד בבחירות החדשות שנקבעו לחודש מאי. זה מהווה את ההתנגדות המכרעת היחידה בכל העולם כולו נגד השימוש לרעה של מכונת פוטין במדיה החברתית כדי לסלף תוצאות פוליטיות לטובת רוסיה. ג'אורג'סקו ערער על ההחלטה, אבל זה בית המשפט לחוקה דחה אותו מייד, וכך נראה שהסתיימה המועמדות.

המודיעין הרומני מאשים את רוסיה בהרצת קמפיין לא חוקי כביר של בוטים ברשתות בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, שהקפיץ את מועמד הימין הקיצוני הפרו-פוטיני משום מקום למקום הראשון

טראמפלנד התפוצץ מכעס. "איך שופט יכול לשים קץ לדמוקרטיה ברומניה?" זעם מאסק ברשתו, X. "זה מגיע בעצם מנאט"ו/האיחוד האירופי לדעתי", קבע צייצן אחר, שמאסק ריטווט. זעמו שם על סיכול כביכול של הדמוקרטיה.

זה עלה בקנה אחד עם דברי סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס בוועדת מינכן בחודש שעבר נגד האירופים, שכביכול חונקים את חופש הביטוי (לפני שנפגש עם מנהיגת הימין הקיצוני של גרמניה, למגינת ליבם של אורחיו).

העניין הוא לא באמת רומניה וגם אפילו לא גרמניה.

ברמה הפילוסופית יש כאן מחלוקת על משמעות הדמוקרטיה. הדמוקרטיה הליברלית כוללת זכויות מיעוטים, חירויות מובטחות, הפרדת רשויות ופיקוח על הרשות המבצעת. הגרסה המועדפת על טראמפ ועל אוטוקרטים נבחרים אחרים – מוויקטור אורבן ההונגרי ועד רג'פ טאיפ ארדואן הטורקי ומה לעשות, גם בנימין נתניהו שלנו – קרובה יותר לדיקטטורה של כל רוב שאפשר להרכיב (ואז להנדס לעד).

הפרויקט האירופי נוטה בצורה נחרצת לליברליזם ולערכים פרוגרסיביים – לקח שהאליטות האקדמיות, העסקיות והאסטרטגיות ביבשת לקחו משתי מלחמות העולם שאירופה התחילה בהן במאה שעברה. גם אם אפשר ללעוג לאיחוד האירופי על ביורוקרטיה ורגולציית יתר, הוא מייצג את ערכי הנאורות שטראמפ מזלזל בהם: דמוקרטיה ליברלית, קדימות המדע, שיח רציונלי, זכויות אדם, הפרדת רשויות ושלטון החוק.

בנוסף, ובעצם אולי העיקר, יש את הרמה הגיאו-אסטרטגית: טראמפ, כמו פוטין, מעדיף את האיחוד האירופי חלש – מפורק לאוסף של מדינות בינוניות וקטנות במקום גוש חזק שמתחרה בארה"ב ועולה בהרבה על רוסיה באוכלוסייה ובחוזקה הכלכלית. אם האיחוד האירופי ישבר, רוסיה הופכת פתאום לגדולה יותר מכל המדינות המרכיבות אותו, מה שמשנה את האיזון העולמי לטובת פוטין.

טראמפ, כמו פוטין, מעדיף איחוד אירופי חלש ומפורק במקום גוש חזק שמתחרה בארה"ב ועולה בהרבה על רוסיה באוכלוסייה ובחוזקה כלכלית. אם האיחוד האירופי ישבר, ישתנה האיזון העולמי לטובת פוטין

זו הסיבה שכוחות המיושרים עם טראמפ עובדים שעות נוספות כדי להעצים את האירו-סקפטים ברחבי היבשת, ממארין לה פן הצרפתית ועד ג'אורג'סקו הרומני. הברקזיט, הם מקווים, הוא רק ההתחלה. לכן טראמפ, ואנס וחבריהם מעריצים את ויקטור אורבן ההונגרי, החבלן הפנימי העיקש ביותר באיחוד האירופי ובעל בריתו של פוטין. הם מאוד היו שמחים לראות את רומניה בראשות ג'אורג'סקו – שהיה מערער לא רק את האיחוד האירופי אלא גם את נאט"ו. במיוחד מכיוון שחברת הברית רומניה היא צינור מרכזי לסיוע לאוקראינה.

זה אולי יותר מסתם העדפה מזעזעת של פוטין. חזון מדיניות החוץ המתהווה של טראמפ, בדומה לזה של פוטין ובהתאם לתועלתנות הצינית שלו עצמו, צופה עולם של תחומי השפעה, שבו אמריקה, רוסיה וסין מחלקות את הכוח העולמי על חשבון אירופה. הקורבן הבא יכול מאוד להיות טייוואן; אם סין תשתלט שם, צפו מטראמפ למכור את האי בתמורה לעסקה עם בייג'ין על גישה לתעשיית השבבים שם.

אף על פי שטראמפ לא בדיוק הסתיר את כוונותיו, הבגידה הזו מזעזעת את האירופים: במשך כמעט 80 שנה, ארה"ב ראתה באחדות האירופית דבר חיוני ליציבות, לביטחון ולשגשוג העולמי. העיקרון הזה של מדיניות החוץ של ארה"ב נהרס כעת בזמן אמת.

המסר שהאירופים קולטים מצמרר. אותם רומנים, שכאשר סיקרתי את המדינה ככתב AP לפני שלושה עשורים ראו באמריקה מגדלור של חופש, רואים בה עכשיו משהו הרבה יותר קרוב לאויב, או לפחות בעל ברית של האויב העיקרי שלהם.

בטווח הקצר, האירופים יבקשו להפחית את התלות שלהם בוושינגטון וישקיעו יותר בהגנה ובטכנולוגיה – וזה דווקא טוב.

המסר שהאירופים קולטים מצמרר. אותם רומנים, שכאשר סיקרתי את מדינתם ככתב AP לפני 3 עשורים ראו באמריקה מגדלור של חופש, רואים בה עכשיו משהו הרבה יותר קרוב לאויב, או לפחות בעל ברית שלו

בטווח הארוך יותר, הטירוף הזה עשוי וצריך להשפיע על הפוליטיקה האמריקאית. המפלגה הרפובליקאית, שפעם דגלה בהנהגה אמריקאית עולמית וקידום חופש ודמוקרטיה (גם אם זה קרטע פה ושם), עוסקת כעת במאמץ שיטתי לערער את עצם הבריתות שהבטיחו שלום ויציבות. אמנם יש לזה תמיכה בבסיס MAGA, אבל רוב האמריקאים לא הצביעו בעד זה. השמרנים המסורתיים שהם כיום מיעוט ברפובליקה הדמוקרטית עדיין מאמינים באירופה חזקה ומאוחדת כשותפה אסטרטגית, לא בדיקטטורה עולמית. הדמוקרטים ברובם הגדול גם שם.

טראמפ מאשים את זלנסקי בהסתכנות במלחמת עולם השלישית בעמדתו העיקשת נגד תוקפנות פוטין; זה נכון יותר לגבי הבית הלבן עצמו,  שנוטש את בעלי בריתו. אם ל-MAGA יהיו חיים מעבר לטראמפ, או אז האמריקאים יהיו חייבים לחשוב מחדש על הרעיון הדו-מפלגתי שלהם, ולהקים מפלגת מרכז אפקטיבית. הרפובליקאים, בעיוות שכפה עליהם טראמפ, אינם מוכנים או מסוגלים להנהיג את העולם החופשי.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com