לאחרונה הכנסת הכירה בחשיבות של דמוקרטיה מקומית בישראל, והעבירה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית של יו"ר ועדת הפנים יעקב אשר, בתמיכת שר הפנים משה ארבל, שמתגמלת חברי מועצה על השתתפותם בישיבות ומעניק להם החזרי הוצאות. אכן מדובר בדברים בסיסיים לגמרי, שמרבית האנשים מצפים לקבל בתמורה לעבודתם, אך עד היום חברי מועצה היו מתנדבים לחלוטין.

יש לכך משמעויות דמוקרטיות אדירות, החל מכך שמגוון רחב יותר של אנשים מהקשת החברתית והסוציו-אקונומית יוכלו להרשות לעצמם לרוץ בבחירות המקומיות – הרי התנדבות היא פריווילגיה במידה רבה – וכלה בחיזוק האיזונים והבלמים ברשות.

לחוק שיתגמל חברי מועצה ברשויות המקומיות ועבר בקריאה טרומית – יש משמעויות דמוקרטיות אדירות. החל בגיוון הסוציו-אקונומי של הנבחרים וכלה בחיזוק האיזונים והבלמים ברשות

ראש העיר בישראל הוא מהחזקים בעולם, הוא ממנה את מנכ"ל הרשות במשרת אמון והאחרון אחראי על כלל עובדי הרשות, ביניהם גם על "שומרי הסף" המקומיים – היועץ המשפטי ומבקר הפנים.

אך לא רק הדרג המקצועי כפוף לראש העיר, אלא גם המועצות המקומיות, שהן הרשות המחוקקת. במציאות הנוכחית, חברי המועצות לא מקבלים שכר, מלבד סגני ראש העיר שגם אותם, ניחשתם נכון, בוחר ראש העיר. זאת ועוד, במקרים רבים אין להם משרד, מחשב או מדפסת ואף לא גישה לנתונים של המועצה – אם ראש הרשות לא רוצה בכך.

יחסי כוחות אלו מתמרצים את חברי המועצה להיכנס לקואליציות רחבות עם ראשי הרשויות שנבחרים בבחירה ישירה, מכיוון שהם יודעים שבעל המאה הוא בעל הדעה – ולהם אין אפילו שקל.

מספר מחקרים מהשנים האחרונות מראים, שבערים רבות בישראל יש קואליציות רחבות באופן קיצוני, וב-50 רשויות מתוך 194 רשויות שנבחנו (יש בסך הכל 259 רשויות בישראל) אין שום אופוזיציה. כלומר כל המועצה (ששוות ערך לכנסת במובנים מקומיים) יושבת בקואליציה. ביניהן נמנות ירושלים, באר שבע, מודיעין מכבים רעות, פתח תקוה, חדרה ונוף הגליל.

במצב עניינים כזה, לראשי הרשויות אין עזר כנגדם בכל הרשות, ולתושבים שבחרו במועמדים אחרים בבחירות אין נציג שיעמוד על האינטרסים שלהם במועצה. הצעת החוק החדשה באה לתקן את העוול הזה, ולחזק את הדמוקרטיה המקומית באמצעות מתן תגמול והחזרי הוצאות לחברי מועצה. הראשונים להינות מהחוק יהיו הציבור הרחב.

לפי מחקרים, בערים רבות בישראל יש קואליציות רחבות באופן קיצוני, וב-50 רשויות מתוך 194 שנבחנו אין שום אופוזיציה, כלומר כל המועצה (ששוות ערך לכנסת במובנים מקומיים) יושבת בקואליציה

כדי שהצעת החוק הזו תעבור ותיושם באופן מלא ברשויות המקומיות, היא צריכה להיעשות בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי. שעות ספורות לאחר העברת החוק כבר פרסמו כ-150 ראשי רשויות מכתב התנגדות להצעת החוק.

בין אם מדובר בהתנגדות ממניעים כלכליים, כפי שטוענים ראשי הערים, ובין אם מדובר ממניעים פוליטיים, משרד הפנים חייב לעבוד עם השלטון המקומי ולא מעל הראש שלו. אי אפשר להתעלם מכך שכ-85% מהרשויות מתקשות לשמור על איזון תקציבי, ואם הצעת החוק החדשה תעבור היא תעמיק את הגירעון.

לכן, על משרד הפנים להודיע, שבשלוש השנים הראשונות להחלתו, המדינה תממן בעצמה את התגמול לחברי המועצה, ורק לאחר מכן המימון יעבור לידי השלטון המקומי. כך, הממשלה תוכיח שהיא באמת מאמינה בתפקיד שממלאים חברי המועצה בדמוקרטיה המקומית – וכי היא מוכנה לשאת בעול. בזמן הזה, הרשויות המקומיות יוכלו להתכונן כלכלית לקראת ההוצאה הנוספת ולמנוע גירעונות נוספים.

לצד החשיבות הרבה בתקצוב פועלם של חברי המועצה, חשוב להזכיר לכנסת שישנם עוד משאבים רבים וחשובים שחברי המועצות זקוקים להם כדי לייצג את הציבור, מרביתם לא עולים שקל לא למדינה ולא לרשויות. בין היתר:

• הגברת יכולת הפיקוח של חברי המועצה באופן אפקטיבי.
• הבטחת מימוש זכות העיון בפועל.
• העלאת האפקטיביות של כלי הפיקוח הקיימים באמצעות הגדרת מכסת הצעות לסדר שלא ניתן להסיר וחיוב מענה לשאילתה ופרסום ברבים.
• חיזוק ועדת הביקורת הרשותית על ידי חובת התייצבות לגורמי מקצוע ברשות.
• דיון חובה בדוחות הביקורת הנוגעים לרשות, הן של מבקר העירייה והן של מבקר המדינה ומתן סמכויות למעקב והמלצות ליישום.
• לכונן ממשקי עבודה קבועים ובלתי תלויים בין הדרג הפוליטי והמקצועי ברשות (חיוב פגישות תקופתיות, סנכרון תכניות עבודה, קבלת מענה לא בכפוף להסכמת ראש הרשות).

כל אלו יחזקו את חברי המועצות, יצמצמו את תלותם בראשי הרשויות ויתרמו למאזן הכוחות בדמוקרטיה המקומית בלי לעלות למדינה ולמשלמי המיסים אפילו שקל אחד.

כדי שהצעת החוק תעבור ותיושם במלואה ברשויות המקומיות, היא צריכה להיעשות בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי. שעות ספורות לאחר העברת החוק פרסמו כ-150 ראשי רשויות מכתב התנגדות להצעה

אך בינתיים, כמו שאמר בשבוע שעבר במליאה יו"ר ועדת הפנים והסביבה, ח"כ יעקב אשר, "דמוקרטיה עולה כסף" וחברי המועצות הם אבן יסוד בדמוקרטיה המקומית ששווה לנו להשקיע בה.

הילה אביב ירושלמי היא חוקרת בארגון "תנועה ישראלית", הפועל לחיזוק המעורבות המקומית בשלטון המקומי.