אני זוכר את הנאום הדרמטי והמעפעף שבו זעק הנאשם הנכלולי בנימין נתניהו לראש הממשלה אהוד אולמרט שיפסיק להסתתר מאחורי בכירי מערכת הביטחון וייקח אחריות אישית על כישלון מלחמת לבנון השנייה – שהוא באמת גרגר בהשוואה למחדל 7 באוקטובר ואילך.

הוא קרא לאולמרט להתפטר ולהפסיק להתחבא מאחורי בכירי מערכת הביטחון, אבל עכשיו ראש שב"כ רונן בר אשם שלא העיר אותו מוקדם דיו.

עכשיו נתניהו עסוק – תחת הכינוי הפחדני "גורם מדיני" – בהפצת תאוריית הקונספירציה כאילו בר ידע על המתקפה מראש. מה עוד אפשר להגיד על האנטי-מנהיג המטורלל והנפשע הזה?

עכשיו נתניהו עסוק – תחת הכינוי הפחדני "גורם מדיני" – בהפצת תאוריית הקונספירציה כאילו בר ידע על המתקפה מראש. מה עוד אפשר להגיד על האנטי-מנהיג המטורלל והנפשע הזה?

הלחץ הבהול לפטר את בר עכשיו, נגזר ממספר דברים משתלבים.

הוא נגזר מהחזרה של הנוכל מוושינגטון, שם מחולל בריון גדול טיהור בשירות הציבורי במסגרת הפיכה משטרית ורב הנוכלים מתקנא בו.

הוא נגזר מהצורך להביא לשיאה את ההפיכה כאן.

הוא נגזר מסיכום טרי של תחקיר שב"כ על כשלונו של הארגון ב-7 באוקטובר שהתמקד גם באזהרות ראשי שב"כ לנתניהו על כך שסכומי העתק במזומן ללא פיקוח שהוכנסו לרצועה בעידוד ממשלת ישראל אינם מגיעים למשפחות נזקקות אלא לבניית צבא הטרור של חמאס (ונזכיר את אינספור האזהרות מפני מלחמה בשל ההפיכה המשטרית מהן התעלם נתניהו עד שהמלחמה אכן פרצה בצורה האיומה בתולדות המדינה).

הוא נגזר גם מהדרישה הציבורית המתגברת – לה שותף גם רונן בר – להקמת ועדת חקירה ממלכתית שמבעיתה את נתניהו (אין מצב שנוותר. ומעל כולנו: בני משפחות השכול והחטיפה והזוועה מיום 7 באוקטובר).

הוא נגזר כמובן מחקירות הקשר המצחין בין ממשל קטאר ליועצי ראש הממשלה (האש מלחכת את שולי מעילו של רב הנוכלים) והוא נגזר גם מהניסיון הנפשע לממש על בשרנו את דוקטרינת ההלם.

כמה נפשעים הם שרי הממשלה שמאשרים את ההדחה הטוטליטרית של ראש שב"כ פה אחד. סמרטוטים נפשעים. כן, אני מתכוון אליכם, גדעון סער, אבי דיכטר ויואב קיש.

הלחץ המואץ לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה גם הוא נגזרת של מגוון סיבות מוכרות ובראשן המשפט הפלילי של הנאשם.

בעדותו המקרטעת במשפטו הפלילי, כבר בשלב החקירה הראשית שבו מרים לו סנגורו להנחתה, ניכר שנתניהו אינו מצליח להתגבר על הנטייה הפתולוגית לשקר בבוטות, לנסות למרוח את מאזיניו ולברוח מהעובדות הנטענות כלפיו לנאומי התפארות חלולים.

בעדותו המקרטעת במשפטו הפלילי, ניכר שנתניהו אינו מצליח להתגבר על הנטייה הפתולוגית לשקר בבוטות, לנסות למרוח את מאזיניו ולברוח מהעובדות הנטענות כלפיו לנאומי התפארות חלולים

הוא יודע מה יתחולל בחקירה הנגדית; שקריו וסתירותיו יהיו בוטים ביותר. לצערנו, חלק מהבייס יאכל גם את זה (וזה באמת מצער) אבל השופטים? שם זה כבר סיפור אחר. יועץ משפטי חלופי לממשלה שהוא בובה כנועה יוכל להקפיא את כתב האישום (זה נקרא עיכוב הליכים) ובעצם לבטלו.

ההתעקשות המבישה של רב הנוכלים לא להתייצב בטקס הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והרמזים שהוא לא יכבד את פסיקת בג"ץ (נרצעו הכהניסט שלמה קרעי קורא לעשות כך מפורשות, כאילו זה נורמלי ששר תקשורת במדינת ישראל קורא שוב ושוב לא לציית לדין), הם מופת נוסף של טרלול, אבל גם טקס הכנה לקראת הבחירות הבאות:

נתניהו משדר לבייס שאי אפשר לסמוך על הנשיא עמית ועל שופטי העליון, לרבות השופט שיכהן כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. נכון, זה יהיה נעם סולברג הימני, השמרן המובהק והמתנחל, אבל מדובר בשופט שלא יסטה כהוא זה מהוראות החוק. וזו בעיה: הוא לא יזרום עם שקרים וזיופים.

אגב, ספק אם היה בתולדות המדינה הרכב שופטי בית משפט עליון שמרני ו"לאומי" כמו ההרכב הנוכחי. מובן שהדה לגיטימציה לנשיא עמית נועדה גם לסכל ועדת חקירה ממלכתית.

זהו שיאה של מלאכת פירוק כל מוסדות הפיקוח, הביקורת, האיזונים והבלמים שנותרו עדיין במדינת ישראל. זהו שיאה של הרקבת והשחתת מוסדות שירות המדינה שקרסו לגמרי ב-7 באוקטובר ולאחריו. מדובר בהפיכה משטרית לצורך כינון דיקטטורה. זה בזוי ומסוכן וכמובן מציב אותנו שוב לפני קטסטרופה ביטחונית אפשרית.

והנה שני ההיבטים האנושיים הכי איומים שמתחוללים כעת, שניהם מאפיינים דיקטטורות:

הראשון הוא הפקרת החטופים בגיהינום חמאס רק כדי שממשלת הימין הקיצוני לא תתפרק, תקציב השוד יעבור, ההפיכה תימשך, הדיקטטורה תיכון והמשפט הפלילי של הנאשם ייפסק. זה באמת פשע בקנה מידה שאין לתאר.

הפקרת החטופים בגיהינום חמאס רק כדי שממשלת הימין הקיצוני לא תתפרק, תקציב השוד יעבור, ההפיכה תימשך, הדיקטטורה תיכון והמשפט הפלילי של הנאשם ייפסק. זה באמת פשע בקנה מידה שאין לתאר

מי ששמע במוצאי שבת את שורדת השבי דורון שטיינברכר נואמת בכיכר החטופים ומדגישה את כעסה על מקבלי ההחלטות – כשלצדה שורדי שבי נוספים שנאמו ונואמים והפגינו ומפגינים בתעצומות נפש מפעימות למען החטופים שנותרו מתחת לקרקע – יודע שנתניהו מקריב על מזבח שלטונו והפיכתו הבזויה ובריחתו מהכלא, את הישראלים הכי מעונים והכי חסרי אונים בשבי של ארגון הטרור הנורא והמבעית שנקרא חמאס.

וההיבט השני: אחסוך מכם את תמונתה של ביסאן בת ה-4 שנהרגה מהפצצותינו. תמיד השפה הסבילה הזו: "נהרגה". או אפילו "מצאה את מותה". אבל האמת היא דווקא בשפה הפעילה: הרגנו אותה. לצד פעוטות ותינוקות וילדים ומבוגרים חפים רבים ברצועה.

ולא, זו לא עוד מלחמה לפירוק תשתית חמאס שיש בה צידוק כפי שהיה בהתחלה (וגם אז היו למלחמה מטרות נוספות ונפשעות וגם אז המתנו המוני חפים והצטברו פשעי מלחמה ולצערי גם החשד לפשעים נגד האנושות הוא כבד).

עכשיו זו לגמרי מלחמת שלום נתניהו שממיתה המוני פלסטינים חפים לרבות פעוטות וילדים, קוברת את חטופינו בעודם בחיים, עלולה להמית אותם בייסורי תופת – ומסכנת חיילים לשווא.

צריך להתנגד לכל זה. צריך לומר את זה בקול רם: אנחנו לא מוכנים לחיות בדיקטטורה ולא מוכנים שממשלתנו תשלח את הצבא למלחמת שלום נתניהו שבה מבוצעים פשעים איומים ומתים ילדים ונקברים חטופים בעודם בחיים.

המאבק חייב להיות להפסקת המלחמה, לשחרור החטופים, לנבצרות הדיקטטור, לבחירות חופשיות, לממשלה אחרת, לוועדת חקירה ממלכתית ולתחילת שיקום ויצירת אופק לכל בני הארץ הזו. בישראל, בגדה וברצועה.

המאבק הלא-אלים והלא-מתפשר הזה חייב להתגבר עד לניצחון.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.