המחאה נגד חמאס בעזה לא התחילה אתמול

שנה וחמישה חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר והמלחמה בעזה שפרצה בעקבותיו, מאות עזתים בצפון הרצועה, ובהמשך גם במרכזה, יצאו במחאות פומביות נגד תנועת חמאס.

בעוד שבישראל הוטל ספק באותנטיות של המחאות, בערוצים פרו־חמאסיים – ובראשם אל־ג'זירה – העדיפו שלא לסקר את ההפגנות, שבהן כינו תושבי עזה את חמאס "ארגון טרור" ודרשו לסיים את שלטונו ברצועה. כך גם בבלוגוספירה הפרו־פלסטינית בארצות הברית: בלוגרים שמצייצים יומם וליל על כל אירוע ברצועה מילאו לפתע את פיהם מים.

אולם, כל מי שעוקב אחר הזירה הפלסטינית ומתבונן במתרחש ברצועה יודע שהמחאה הזו לא נולדה אתמול. מחאות נרחבות נגד חמאס פרצו כבר בשנת 2019 תחת הסיסמה "בדנא נעיש" (אנו רוצים לחיות), וגם שבועות ספורים לפני אירועי 7 באוקטובר יצאו תושבים להפגנות נגד הארגון במסגרת אותה התנועה.

מי שמשתתף במחאה נגד חמאס יודע שהוא מסתכן – ולעיתים גם מסכן את בני משפחתו. במהלך השנים נעצרו ועונו מפגינים ומבקרים רבים. חלקם נעלמו לעד בבתי הכלא של חמאס, אחרים הואשמו בבגידה והוצאו להורג

מי שמשתתף במחאה נגד חמאס יודע שהוא מסתכן – ולעיתים גם מסכן את בני משפחתו. במהלך השנים נעצרו ועונו מפגינים ומבקרים רבים. חלקם נעלמו לעד בבתי הכלא של חמאס, אחרים הואשמו בבגידה והוצאו להורג.

כן, עזתים רבים סולדים מחמאס זה זמן רב – קודם כול מסיבותיהם שלהם. הצעירים בעזה אינם מכירים מציאות אחרת: כאשר חמאס ניצח בבחירות לפרלמנט בשנת 2006, ולאחר מכן תפס את השלטון בכוח ביוני 2007, הם היו ילדים – או שעדיין לא נולדו.

צעיר פלסטיני נושא שלט עם הכיתוב: "חמאס לא מייצג אותנו", במהלך הפגנה נגד חמאס בבית לאהיא שבצפון רצועת עזה, 26 במרץ 2025 (צילום: AFP)

המבוגרים יותר זוכרים עידן אחר, שבו יכלו לצאת לעבודה בישראל, להתפרנס ולהתמודד עם פחות הגבלות – ובעיקר ליהנות מחיבור לחשמל שנמשך יותר משעתיים–שלוש ביממה.

אך תחת שלטון דיקטטורי, כידוע, קשה להביע מחאה. הדוגמה הבולטת היא רוסיה, שם מאות אלפים נשלחים למות בשדה הקרב באוקראינה, אך גם שם היו המחאות ספורדיות בלבד – וגם הן דוכאו במהירות. יש שמפחדים מהמשטר, אחרים אינם רגילים לבטא ביקורת כלפי שליטיהם, ויש הסבורים כי מחאה אינה הולמת בעת מלחמה, כשסכנת מוות מרחפת מעל ראשם. ובכל זאת, עזתים אמיצים שהרגישו כי באו מים עד נפש – יצאו השבוע להפגין נגד חמאס.

עבור מי שתומך בהשמדה טוטאלית של עזה ותושביה, המחאה הזו אינה נוחה: היא סודקת את התזה הפשטנית שלפיה "כל העזתים הם חמאס־נאצים". לא, לא כל העזתים חמאס

עבור מי שתומך בהשמדה טוטאלית של עזה ותושביה, המחאה הזו אינה נוחה: היא סודקת את התזה הפשטנית שלפיה "כל העזתים הם חמאס־נאצים". לא, לא כל העזתים חמאס. לא כולם תמכו בו בבחירות של 2006, ומאז 7 באוקטובר נוספו להם סיבות רבות לשנוא את הארגון הרצחני ולדרוש את סיום שלטונו.

העזתים הללו יכולים וצריכים להיות שותפים למשימה המשותפת של הישראלים והפלסטינים: לבנות עתיד אחר — עתיד ללא קיצונים חמומי מוח, ששמחים לשלוח את ילדיהם של אחרים אל מותם.

פלסטינים מפגינים נגד חמאס בבית לאהיא בצפון רצועת עזה, 26 במרץ 2025 (צילום: AFP)

אירופה דורשת מסוריה לפעול נגד הג'יהאדיסטים

האם המשטר הסורי החדש, שמורכב לפחות בחלקו מג'יהאדיסטים, יפתח במאבק נגד האסלאם הקיצוני בסוריה? השבוע פורסם כי שליחים אירופאים הזהירו את הנשיא הסורי החדש, אחמד א־שרע, כי עליו לפעול נגד גורמים ג'יהאדיסטיים האחראים לטבח באוכלוסייה העלווית, וכן נגד פעילי האסלאם הקיצוני בכלל.

במהלך פגישה חשאית שהתקיימה ב־11 במרץ בדמשק, הבהירו השליחים לשר החוץ, אסעד חסן א־שיבאני, כי התמיכה הבינלאומית במשטר תלויה בנקיטת צעדים ממשיים נגד אותם גורמים.

א־שרע, המנהיג את ארגון היאת תחריר א־שאם, מוצא את עצמו בניגוד עניינים: הוא נדרש להילחם בג'יהאדיסטים הקיצונים, אך בו־זמנית נסמך עליהם

א־שרע, המנהיג את ארגון היאת תחריר א־שאם, מוצא את עצמו בניגוד עניינים: הוא נדרש להילחם בג'יהאדיסטים הקיצונים, אך בו־זמנית נסמך עליהם, שכן לפי דיווחים, כוחותיו הנאמנים מונים כ־20 אלף לוחמים בלבד.

ארגונים נוספים שתמכו במרד שהוביל א־שרע, שהחל בנובמבר 2024 באידליב, משתפים עימו פעולה, אך לחלקם אג'נדה קיצונית בהרבה, ונאמנותם אינה נתונה לו בלבד. החלטתו של הנשיא החדש לפרק את הצבא הלאומי, לצד פיטורים המוניים במגזר הציבורי, העמיקו את הפילוג הפנימי במדינה.

נשיא סוריה אחמד א־שרע בדמשק, 9 במרץ 2025 (צילום: Syrian Presidency / AFP)

החוקה החדשה שהציג השבוע א־שרע מעניקה לו סמכויות כמעט מוחלטות, ומקבעת את השריעה כמקור העיקרי לחקיקה — בדומה לחוקה המצרית שהונהגה בתקופת שלטונו של הנשיא אנואר סאדאת. המהלך מעורר ביקורת מצד גורמים בינלאומיים, הרואים בו החלפת שלטון אוטוקרטי בתיאוקרטיה אסלאמית.

השאלה הגדולה היא האם א־שרע יצליח לרבע את המעגל ולמצוא פתרון פוליטי בר־קיימא, תוך כדי התמודדות עם המשבר הכלכלי המתמשך בארצו, ועם ניסיונותיהן של איראן ורוסיה לחזק את תומכי בשאר אל־אסד ולהחזיר לעצמן השפעה שאיבדו בשנים האחרונות.

נראה כי כל עוד א־שרע לא ישתלט על הגורמים הסוררים בתוך מחנהו, יתקשו מדינות אירופה ואחרות להסיר את הסנקציות שממשיכות לחנוק את הכלכלה הסורית

נראה כי כל עוד א־שרע לא ישתלט על הגורמים הסוררים בתוך מחנהו, יתקשו מדינות אירופה ואחרות להסיר את הסנקציות שממשיכות לחנוק את הכלכלה הסורית.

תימן קורסת, והחות'ים בשלהם

מלחמת האזרחים בתימן נמשכת זה עשור ללא הפסקה, והחות'ים ממשיכים לשגר רקטות לעבר ישראל — חרף הצהרותיו האחרונות של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. בעוד טראמפ טען השבוע ש"החות'ים מתים בשביל שלום", בעקבות התקיפות האמריקאיות בתימן, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: אזרחי תימן הם שממשיכים לשלם את המחיר הכבד.

תושבים בתימן בוחרים בגדים באולם תצוגה שהוקם על ידי ארגון צדקה המנוהל בידי החות'ים, 18 במרץ 2025 (צילום: Mohammed HUWAIS / AFP)

קרן האו"ם לילדים (יוניסף) הזהירה ביום שלישי מפני אסון הומניטרי חמור באזורים שבמערב תימן. פיטר הוקינס, נציג יוניסף, דיווח על שיעורי תת־תזונה חמורה של עד 33% באזורים מסוימים, בעיקר בעיר הנמל חודיידה. "זהו אסון מעשה ידי אדם, לא אסון טבע", הדגיש הוקינס.

קיצוצי הסיוע מצד ארצות הברית ותורמים נוספים, לצד מחסור חמור בחלוקת מזון במהלך 2024, החריפו את המשבר לרמה קריטית. אחד מכל שני ילדים מתחת לגיל חמש סובל מתת־תזונה בתימן, וכך גם כ־1.4 מיליון נשים הרות ומיניקות. לפי יוניסף, תקציב הסיוע ההומניטרי ממומן כיום רק ב־25% מהנדרש – דבר שפוגע באופן ישיר באספקת מזון, תרופות ושירותים חיוניים.

אחד מכל שני ילדים מתחת לגיל חמש סובל מתת־תזונה בתימן, וכך גם כ־1.4 מיליון נשים הרות ומיניקות. לפי יוניסף, תקציב הסיוע ההומניטרי ממומן כיום רק ב־25% מהנדרש

ארגון "רופאים ללא גבולות" הזהיר בתחילת החודש כי תת־התזונה בתימן גוברת, וכי הצרכים בשטח עולים על יכולת המענה הנוכחית. גם ארגון "אסלאמיק רליף" התריע כי הסלמה בהפצצות, קיצוצי סיוע וסנקציות בינלאומיות מאיימים למחוק את ההישגים ההומניטריים הדלים שהושגו בשנים האחרונות.

לאחר עשר שנות מלחמה, תושבי תימן אינם חיים רק במשבר הומניטרי — הם נאבקים על עצם הישרדותם. עם כלכלה הרוסה, מיליוני עקורים ומערכת בריאות קורסה, יותר מ־19 מיליון בני אדם מתקשים לספק אפילו את צורכיהם הבסיסיים ביותר.

גבר נושא חבילות סיוע הומניטרי מטעם ארגוני צדקה כוויתיים, תימן, 9 במרץ 2025 (צילום: Khaled ZIAD / AFP)

ללא תמיכה מתמשכת, צפויים מיליונים להתמודד עם החרפה נוספת במצבם, במיוחד באזורים הסמוכים לחזיתות הלחימה, שם הצרכים ההומניטריים כבר עצומים וממשיכים לגדול.

כל עוד קיצונים צמאי דם שולטים במיליוני בני אדם — בתימן, בעזה ובמוקדים נוספים — ילדים יוסיפו לרעוב, חולים ימותו ממגפות, ומדינות שלמות ייוותרו כבנות ערובה לאידאולוגיה רצחנית ולאינטרסים ציניים.

כל עוד קיצונים צמאי דם שולטים במיליוני בני אדם — בתימן, בעזה ובמוקדים נוספים — ילדים יוסיפו לרעוב, חולים ימותו ממגפות, ומדינות שלמות ייוותרו כבנות ערובה לאידאולוגיה רצחנית ולאינטרסים ציניים

טורקיה סוערת, אך ארדואן ממשיך בדיכוי

המחאה בטורקיה, שפרצה בעקבות מעצרו של ראש עיריית איסטנבול ומנהיג האופוזיציה אקרם אימאמאולו, הולכת ומתרחבת — אך כך גם הדיכוי מצד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. בימים האחרונים נעצרו ברחבי המדינה יותר מאלף בני אדם, בהם לפחות עשרה עיתונאים וצלמים שתיעדו את ההפגנות.

ארדואן תקף את המפגינים במילים חריפות, וכינה אותם "אלימים ומסוכנים". למרות ההיענות הציבורית הנרחבת למחאה, לא נראה בשלב זה כי ארדואן מוכן לוויתורים כלשהם.

מפגין מניף את דגל טורקיה במהלך עצרת תמיכה בראש עיריית איסטנבול הכלוא, סמוך לבניין העירייה באיסטנבול, 25 במרץ 2025 (צילום: Angelos Tzortzinis / AFP)

הבחירות לנשיאות בטורקיה, בהן התכוון להתמודד אימאמאולו, צפויות להתקיים רק ב־2028 – הן אינן מעבר לפינה. מדוע, אם כך, בחר ארדואן לתקוף את יריבו הפוליטי דווקא כעת, בצעד שברור שיזמין מחאה ציבורית רחבה?

ככל הנראה, הנשיא הטורקי, ששולט במדינה ביד ברזל מאז 2002, ביצע חישוב פוליטי קר והסיק כי מדובר בעיתוי הנוח ביותר מבחינתו. העולם עסוק. ממשלו החדש של דונלד טראמפ מטלטל את אמות הסיפים בוושינגטון; ובאירופה מתכוננים למציאות ביטחונית חדשה לנוכח נסיגה אמריקאית אפשרית מהיבשת. במצב כזה, שומר ארדואן על מרחב פעולה נוח.

כל עוד ארדואן מאמין שיוכל להכיל את המחאה ברחובות, אין לו סיבה לשנות כיוון. רק אם יחשוש שההפגנות יוצאות מכלל שליטה ועלולות לאיים על יציבות שלטונו — ייתכן שישנה את דעתו

כשהנשיא טראמפ עצמו תוקף את העיתונאי ג'פרי גולדברג, העורך הראשי של "אטלנטיק", לאחר שזה נחשף כחבר בקבוצת סיגנל סודית שבה דנו בכירי הממשל האמריקאי בתקיפה נגד החות'ים בתימן – קשה לצפות שמחלקת המדינה תגנה את מעצרו של ראש עיריית איסטנבול.

גם מהאירופים לא צפויה תגובה חריפה. הם עסוקים מדי, ומסתמכים על שיתוף הפעולה של טורקיה — שכבר הכריזה כי בכוונתה למלא תפקיד משמעותי יותר במסגרת נאט"ו. האמריקאים, בינתיים, כבר אינם מגלים עניין ב"זוטות" כמו הפרת זכויות אדם.

סטודנטים בעצרת תמיכה בראש עיריית איסטנבול הכלוא, איסטנבול, 25 במרץ 2025 (צילום: Angelos Tzortzinis / AFP)

כל עוד ארדואן מאמין שיוכל להכיל את המחאה ברחובות, אין לו סיבה לשנות כיוון. רק אם יחשוש שההפגנות יוצאות מכלל שליטה ועלולות לאיים על יציבות שלטונו — ייתכן שישנה את דעתו. עד אז, בטורקיה של ארדואן, העסקים כרגיל.

השבוע בתולדות מזה"ת: הסכם השלום עם מצרים

השבוע לפני 46 שנים, ב־26 במרץ 1979, נחתם הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. בטקס חגיגי על מדשאות הבית הלבן, חתמו הנשיא המצרי אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין על ההסכם, בנוכחות הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר, שתיווך בין הצדדים.

לראשונה, הכירה מדינה ערבית באופן רשמי בקיומה של מדינת ישראל. צעד אמיץ זה מצד שתי המדינות הביא לסיום שפיכות הדמים ביניהן, והניח את היסודות להסכמי שלום נוספים באזור

ההסכם נחתם בעקבות ביקורו ההיסטורי של סאדאת בירושלים בנובמבר 1977 ושיחות קמפ דייוויד שהתקיימו בספטמבר 1978. הוא שם קץ לסכסוך ממושך בין שתי המדינות, שכלל חמש מלחמות מאז קום מדינת ישראל. במסגרת ההסכם נסוגה ישראל מחצי האי סיני, והצדדים כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים, כולל חילופי שגרירים.

לראשונה, הכירה מדינה ערבית באופן רשמי בקיומה של מדינת ישראל. צעד אמיץ זה מצד שתי המדינות הביא לסיום שפיכות הדמים ביניהן, והניח את היסודות להסכמי שלום נוספים באזור — תחילה עם ירדן, ובהמשך גם עם מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין.

ג'ימי קרטר, מנחם בגין ואנואר סאדאת בחתימה על הסכם השלום בבית הלבן, 1979 (צילום: AP)

אף שהיחסים בין ישראל למצרים מתוארים כיום כ"שלום קר", ומתאפיינים בעיקר בקשרים דיפלומטיים וביטחוניים עם מגעים מועטים בין העמים, חשיבותו של ההסכם נותרה מכרעת. על אף המתחים והאתגרים לאורך השנים, השלום הזה מחזיק מעמד כמעט חצי מאה — ומהווה הוכחה לכך ששלום, גם אם איננו מושלם, עדיף תמיד על פני מלחמה.