לא נשרת דיקטטור, זועקת כתובת גרפיטי ברחובות.
תמצית אירועי השנתיים האחרונות טמונה בכתובת הזו.

1. מערך המילואים

נתוני צה"ל שפורסמו בימים האחרונים חושפים ירידה של 30-40% בהתגייסות למילואים. המשמעות?
גדוד שריון עם 3 פלוגות יהיה מעתה עם שתי פלוגות בלבד.
מחסור בחובשים יגרום ליותר פצועים למות לפני שיגיעו לבית החולים.
מחסור במפקדים מנוסים יגרום ליותר כישלונות ויותר הרוגים בכל קרב.

נתוני צה"ל מהימים אלה חושפים ירידה של 30-40% בהתגייסות למילואים. המשמעות? גדוד שריון עם 3 פלוגות יהיה מעתה עם 2 פלוגות בלבד. מחסור בחובשים יגרום ליותר פצועים למות לפני שיגיעו לבית חולים

מחסור ביחידות שלמות יפיל עומס בלתי אפשרי על יחידות קיימות ועל אלה שיתיצבו גם אם בסד"כ חסר.

העומס יגרום להתפוררות היחידות. מעמסה נפשית וכלכלית על אנשי מילואים שנושאים על גבם את השירות מסכן החיים במלחמה ללא תכלית, פגיעה קשה במוטיבציה ובלכידות החברתית נוכח חבריהם שלא התגייסו, ותחושת ניצול עמוקה למראה ההשתמטות החרדית של מאות אלפים בחסות קואליציה שכל עניינה הוא שלטון.

צה"ל שהכרנו ב-7 באוקטובר – למרות המחדל – כבר לא יהיה אותו צבא.
זה יהיה צבא חלש יותר, קטן יותר עם יכולות מוגבלות יותר, כאשר זירות הלחימה רק מתרבות והופכות מורכבות יותר ומתישות.

האם הנתונים האלה מטרידים את ראש הממשלה בנימין נתניהו?
לפי תגובותיו למחאת ההפיכה המשטרית: "המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא בלי ממשלה", הרי שהוא מבחינתו לא רואה, לא מזהה ולא מכיר בסכנה.

גם אז כתבו לו בכירי מערכות הביטחון, הזהירו מפני הפגיעה בביטחון, הפגנות המונים אמרו לו "לא נשרת בדיקטטורה", והוא האשים אותם בסרבנות, אבל סמך על כך שהם יתיצבו בכל מקרה. שהם אזרחים נאמנים וחיילי מילואים ממושמעים ושהם לא יסרבו ויגיעו למלחמה כאשר תפרוץ.

גם אז בכירי מערכות הביטחון הזהירו מפני הפגיעה בביטחון, הפגנות המונים אמרו לו "לא נשרת בדיקטטורה", והוא האשים אותם בסרבנות, אבל סמך על כך שהם יתיצבו בכל מקרה, שהם אזרחים נאמנים

אבל עכשיו, אחרי המלחמה והמחיר הנורא ששילמה החברה הישראלית בשל התעלמות ממשלתה מכל ההתראות, עכשיו זה נגמר. הלוחמים מצביעים ברגליים. משפחותיהם מצביעות על הדלת ואומרות: די. עד כאן. או שאתה אבא ובעל ומפרנס או שאתה חייל. תחליט.

ואנשי המילואים נקרעים בין נאמנותם למשפחה לבין דרישות המדינה. דרישות בלתי אפשריות. עסקים מתרסקים, משפחות מתפרקות, 41 אחוז ממשרתי המילואים איבדו את מקום עבודתם או פוטרו, אנשים קורסים מהלחץ של מלחמה בלתי נגמרת ודילמות לא אנושיות.

מי שהביא אותם לרגע הזה הוא מי שחושב, שגם אם יכפה עליהם שינוי משטרי חריף, הם ישרתו דיקטטורה. ישרתו אותו כדיקטטור. זו הסכנה שכרגע עומדת לפתחם של רמטכ"ל חדש, שר ביטחון בובה חדש וכל מפקד ומפקד בקבע.

"לא נשרת דיקטטור" פירושו שלא יהיה לישראל צבא להגנת אזרחיה בגלל דיקטטור. בגלל השינוי המשטרי שהממשלה מבצעת בימים אלה, תוך כדי אונס הדמוקרטיה הישראלית.

2. סוגיית הפקרת החטופים

מעבר לעומס ימי המילואים, תחושת חוסר הצדק ותמיכת הממשלה במשתמטים, מונחת סוגיית הפקרת החטופים. מונחת כמו אבן כבדה על ליבו של כל חייל. בסדיר או במילואים.

עכשיו זה נגמר. הלוחמים מצביעים ברגליים. משפחותיהם מצביעות על הדלת ואומרות: די. "לא נשרת דיקטטור" פירושו שלא יהיה לישראל צבא להגנת אזרחיה בגלל דיקטטור. בגלל השינוי המשטרי שהממשלה מבצעת

כל אחד מהם שם את עצמו במקום מתן אנגרסט, או מתן צנגאוקר. התמונות ברורות. המציאות חותכת. וההכרה ברורה – אם יפלו בשבי, אין ממשלה שתחלץ אותם. זו תודעה ששורפת את הלב. מרסקת את כל הערכים עליהם חיילים גדלו ונלחמו מאז ומעולם. פוגעת במוטיבציה להילחם ובנכונות להקריב חיים למען מדינה כזו.

ממשלה שממשיכה לנהוג כך, היא ממשלת דיקטטור, שרק השלטון מעניין אותה ולא משמעותו של מעשה ההפקרה הזה.

3. שבעה באוקטובר הבא

בשבת השחורה הוכח לצה"ל ולציבור הישראלי שצה"ל קטן מדי על משימותיו.
הצבא הסדיר קרוע בין משימות הלחימה בטרור ביו"ש, הגנת הגבול בצפון מול חזבאללה ובדרום מול חמאס, הצורך לאמן את יחידות הסדיר והמילואים למלחמה כוללת, והמשימות בים באוויר ובחזיתות הרחוקות – איראן, סוריה, החות'ים ואחרות.

צבא קטן פירושו פחות הגנה על האזרחים. צה"ל, שהשאיר רק 3 גדודים מוקטנים בעוטף עזה, הבין שהוא חייב לגייס עוד יחידות מילואים כתחליף לסדיר גם בשגרה, לא רק במלחמה.

אבל צבא המילואים הוקטן לאורך השנים. אחרי ההתנתקות ב-2005 יצא צה"ל בתכנית "הנבחרים למילואים". למרות חוק שירות הביטחון, הוא החל לפטור אלפים משירות, כשהוא טוען שהוא יגייס את הנבחרים בלבד – אלה שהוא, צה"ל, יחליט שדרושים לו. ללא דיון ציבורי, ללא החלטה בכנסת, ועם חקיקה מתאימה שמחילה על קבוצה קטנה של אזרחים משרתים את עומס כל משימות המילואים – עשה צה"ל בחסות וברשות המערכת הפוליטית, את צעד האיוולת שהקטין את כוחו במספר אוגדות. סגר חטיבות שריון, שחרר אנשי מילואים שהשתחררו מהסדיר רק שנתיים קודם, והכל בשם מהפכת כוח אדם ותקציב (שהיום ברור לכל כי הייתה אסון). מהלך חסר אחריות והיתכנות.

צבא קטן פירושו פחות הגנה על האזרחים. צה"ל, שהשאיר רק 3 גדודים מוקטנים בעוטף, הבין שהוא חייב לגייס עוד יחידות מילואים כתחליף לסדיר גם בשגרה, לא רק במלחמה. אבל צבא המילואים הוקטן לאורך השנים

כך הגענו למעשה ל-7 באוקטובר. על גבול הרצועה, במרחק מאות מטרים מבתי התינוקות נפרשו רק 650 חיילים מול פלישת 6000 מחבלי נוח'בה ועוד עשרות אלפים שחיכו בעזה לפריצה בגל נוסף.

האם התודעה הזו מנקרת כיום במוחו הקודח של אחד, בנימין נתניהו, שהיה אחראי למחדל, אחראי משנת 2009 ועד היום, למעט שנה וחצי של ממשלת השינוי?

האם כל הנימוקים הללו מספיק חזקים כדי לשנות את התודעה ולהבין ש"לא נשרת דיקטטור" זה הקש שישבור לחלוטין את גב כוח המגן של מדינת ישראל?
מחר, כשבגבול המזרחי יתקוף כוח איראני, עם חות'ים ודאע"ש, וצה"ל ייקרע בין המשך המלחמה בעזה להמשך המלחמה בחזבאללה – אולי תהיה לנו ממשלה, אבל לא יהיה צבא שיגן על אזרחי המדינה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.