הסניף המקומי של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב, נמצא בשלבי סגירה. לפני כחצי שנה הועסקו בו עשרה עובדים והתקיימה בו פעילות ענפה; כיום נותרו בו בעיקר כונניות וארגזים ריקים. שניים בלבד – מנכ"לית הסניף מולי מלקאר, וסמנכ"ל התוכן ד"ר יריב מוהר – עדיין נמצאים בו ועוסקים בסגירתו. ארגון זכויות האדם הגדול בעולם כבר אינו פעיל בישראל.

הארגון העולמי הודיע בינואר השנה על השעיית פעילות הסניף הישראלי למשך שנתיים. ההחלטה התקבלה כעונש על כך שהסניף לא יישר קו עם קביעת ההנהלה העולמית שלפיה "ישראל מבצעת רצח עם", כביכול, בעזה. כמו כן נטען – ללא בסיס עובדתי – כי הסניף "מתנהל בגזענות כלפי פלסטינים".

לדברי מוהר: "המשמעות המעשית של 'השעיה לשנתיים' זאת סגירה. חוץ מהאיסור להשתמש במותג 'אמנסטי', ההשעיה כוללת גם את הפסקת המימון – וארגון לא יכול להתקיים שנתיים בלי מימון".

"העולם מתחלק לשני מחנות קוטביים, סגורים. המטרה שלנו היא לעשות רה־הומניזציה – להזכיר לכולם שבשני הצדדים יש בני אדם"

בינתיים, הקימו מלקאר ומוהר תנועת חדשה, עצמאית, בשם "המחנה הפרו־אנושי" לקידום זכויות אדם של ישראלים ופלסטינים. הארגון מבצע פעילות חינוכית ותקשורתית בישראל, בעולם המערבי ובמדינות ערב. הוא מבקר בחריפות את ישראל – אבל מזווית ישראלית, מתוך הבנת המציאות הביטחונית שבה המדינה פועלת ואמפתיה למניעים הישראליים.

לדברי מוהר: "העולם מתחלק לשני מחנות קוטביים, סגורים – מצד אחד הישראלים והפרו־ישראלים, שאטומים לאנושיות, לזכויות ולרגשות של הפלסטינים, ומצד שני –  הפרו־פלסטינים, שאטומים לאנושיות, זכויות ורגשות היהודים־ישראלים. יש מחנה שלישי, שקט, שאנחנו רוצים לתת לו קול. המטרה שלנו היא לעשות רה־הומניזציה – להזכיר לכולם שבשני הצדדים יש בני אדם".

דוח אמנסטי "האפרטהייד של ישראל נגד הפלסטינים", 1 בפברואר 2022 (צילום: AP Photo/Maya Alleruzzo)

כשאתה מדבר על צד שמתעלם מהישראלים, הכוונה לא רק לעולם הערבי, אלא גם לחלק מהשמאל במערב – כולל ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי, נכון?
"אכן, בשמאל המערבי יש בשנים האחרונות נטייה לראות כל דבר בפריזמה של יחסי כוח, ולהיות בכל סכסוך אוטומטית לצד החלש. זה מגיע לתוצאה מעוותת, שמצדיקה, או מתעלמת, מהזוועות שעושה החלש, במקרה הזה – הפלסטינים.

"חמאס פוגע לא רק ביהודים אלא גם בפלסטינים, וארגוני זכויות אדם מגיבים לכך בתגובה רפה. זו סטייה מהערכים ההומניסטיים הבסיסיים ביותר, ואנחנו רוצים לחזור אליהם".

"חמאס פוגע לא רק ביהודים אלא גם בפלסטינים, וארגוני זכויות אדם מגיבים לכך בתגובה רפה. זו סטייה מהערכים ההומניסטיים הבסיסיים ביותר, ואנחנו רוצים לחזור אליהם"

מוהר מתכוון, בין השאר, לתגובה הרפה – אם בכלל – של ארגונים לדיכוי האלים של ההפגנות נגד חמאס ברצועת עזה. השבוע שלח מוהר מיילים בשם "המחנה הפרו־אנושי" לאמנסטי העולמי ולשני ארגוני זכויות אדם בינלאומיים נוספים – משמר זכויות האדם ורופאים ללא גבולות – ודחק בהם להגיב לדיכוי ההפגנות. באמנסטי השיבו רק ביום חמישי שעבר, ורק לאחר שמוהר דחק בהם.

לדברי מוהר: "יכול להיות שהארגונים חוששים לאנשי השטח שלהם בעזה, שהממשל הרודני של חמאס עלול להתנכל להם. זה שיקול לגיטימי, אבל אז הם צריכים להכריז בשקיפות שהם לא יכולים לחקור פשעים של חמאס בעזה וארגונים אחרים יצטרכו למלא את הוואקום".

פלסטינים מפגינים נגד חמאס בבית לאהיא בצפון רצועת עזה, 26 במרץ 2025 (צילום: AFP)

"מרגיש הקלה מאז שאמנסטי עזבו"

הנהלת אמנסטי העולמית נמצאת כבר שנים בעימות עם מובילי הסניף הישראלי. חלק מעובדי אמנסטי ישראל, כולל מלקאר ומוהר, חשים כי ההנהלה העולמית פועלת בהטיה חד־צדדית נגד ישראל; ואילו בהנהלה העולמית יש מי שרואים את הסניף הישראלי כ"מיישר קו", כביכול, עם עמדות הממשלה והציבור בישראל.

העימות הפך פומבי ב־2022, כאשר אמנסטי העולמית פרסמה דוח שבו האשימה כי בישראל שורר "משטר אפרטהייד" – גם בתוך הקו הירוק. מלקאר הצהירה בריאיון לזמן ישראל כי הדוח "מצייר את ישראל בצבע אחד בלבד", "מתייחס לפלסטינים־ישראלים כקרבנות פסיביים – וזה לא נכון", ו"פוגע במטרות אמנסטי – לקדם זכויות אדם". היא כינתה את הדוח "מים מעופשים" ו"בוקס בבטן".

הנהלת אמנסטי העולמית נמצאת כבר שנים בעימות עם מובילי הסניף הישראלי. חלק מעובדי אמנסטי ישראל חשים כי ההנהלה העולמית פועלת בהטיה חד־צדדית נגד ישראל

הריאיון עורר סערה. לדברי גורם בסניף המקומי, ההנהלה העולמית איימה על מלקאר בפיטורים – אף שהיא המשיכה לכהן בתפקידה. במקביל לעימות בין ההנהלה העולמית להנהלה הישראלית, התגלע עימות פנימי בתוך הסניף הישראלי: עובדים וחברי ועד מנהל, רובם יהודים, יצאו נגד ההנהלה העולמית; מנגד, עובדים וחברי ועד אחרים, רובם ערבים, הביעו תמיכה בה.

העימות החריף אחרי שבעה באוקטובר. אמנסטי העולמית גינתה בחריפות את הטבח וקראה לשחרור החטופים, אך הגינויים לחמאס טבעו במהרה בים של גינויים לישראל בשל המלחמה בעזה – מלחמה שחלק מעובדי הסניף הישראלי תמכו בעצם קיומה, אף שהתנגדו לפשעים שבוצעו במהלכה. בצוות הישראלי נשקלה התפטרות קולקטיבית, כמו שעשו בסניף באוקראינה, אך זה לא קרה.

מולי מלקאר, מנכ"לית אמנסטי ישראל, במשרדה בתל אביב, 2022 (צילום: גיל נוה)

בדצמבר אשתקד פרסם הארגון דוח שבו הוא האשים את ישראל ב"רצח עם". הדוח קרא לכל מדינות העולם להטיל אמברגו מלא על נשק, אמצעי לחימה וסיוע ביטחוני לישראל. באותו יום פרסם הסניף הישראלי הודעה חריגה, שבה הצהיר:

"(סניף) אמנסטי ישראל אינו מקבל את עיקרי דוח אמנסטי העולמית, המאשים את ישראל ברצח עם. אמנסטי ישראל מבקש להבהיר כי אינו מיוזמי הדוח ומכותביו, לא היה שותף למימונו ולאישורו – והוא מתנגד לו. איננו מקבלים את הטענה כי הוכח שבעזה מתבצע רצח עם.

"אנחנו מתרשמים מהמידע כי יש חשש שבעזה מתבצעים פשעי מלחמה חמורים, הפרות רחבות וחמורות של הדין הבינלאומי ופשעים נגד האנושות (בידי ישראל) בתגובה לטבח שביצע חמאס בישראל.

"מיעוט (מבין) החברים באמנסטי ישראל סבורים כי ניתן לקבוע שישראל מבצעת, או ביצעה, רצח עם בעזה, אבל עמדת הרוב היא שהטענה לרצח עם אינה מבוססת […] אין הוכחה כי המעשים בוצעו בכוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, את הפלסטינים בעזה […] אנו דוחים גם את ההצעות האופרטיביות שבדוח (אמברגו על ישראל, ת"ג)".

חצר בית ספר בעזה שנהרס לאחר שנפגע בתקיפה ישראלית, 4 באפריל 2025 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

עם זאת, בסניף הישראלי קראו "לעצור את המלחמה לאלתר. בהיעדר רצון של ממשלת ישראל להפסיק את המתקפות על עזה ותושביה, על הקהילה הבינלאומית לפעול לסיום המלחמה כדי להגן על האוכלוסייה הישראלית והפלסטינית ולהשיב להן את הביטחון הבסיסי והזכות לחיים". עוד צוין:

"יש לספק בדחיפות סיוע הומניטרי נאות שימנע את המשך הסבל הרב בעזה המגיע, לעיתים, לפי דיווחים, לתת־תזונה ואף רעב. לישראל יש אחריות, לפי דיני המלחמה, לדאוג לצרכי האזרחים".

כמו כן קרא הסניף לקהילה הבינלאומית "לפעול להסדר בר קיימא, שישים קץ לסיבות השורש לאלימות – הכיבוש והאפרטהייד בשטחים שכבשה ישראל ב־1967 (יהודה ושומרון, ת"ג) – ולמעורבות כוחות חמושים, ובהם איראן וחזבאללה, המקדמים פגיעה ורצח של אזרחים ישראלים".

להודעה קדמו דיונים סוערים בהשתתפות כל עובדי הסניף וחברי הוועד של אמנסטי ישראל. יום לפני פרסום הדוח וההודעות, התפטרו במחאה יו"ר הוועד, דניאל ברודסקי, ושלוש חברות ועד.

מחבלי חמאס נערכים להשבת חטופים ישראלים בחאן יונס, 15 בפברואר 2025 (צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)

אחת מחברות הוועד — עיתונאית העבר פאר לי שחר — התפטרה במחאה על אופיו החד־צדדי של הדוח. שחר הסבירה: "אי אפשר להאשים אותנו (את ישראל) במעשה כזה (רצח עם), כשעדויות ברורות מראות שאנחנו עושים דברים כדי לשמור על האזרחים (ברצועת עזה). פתחנו גבולות למשאיות, הודענו לאוכלוסייה להתפנות, טייסים לא ביצעו הפצצות מסוימות כדי לא לפגוע באזרחים.

"אמנסטי לא האשימה אף מדינה אחרת במאה ה־21, פרט למיאנמר, ברצח עם. זו האשמה שחושפת כל יהודי בעולם לאנטישמיות".

"אי אפשר להאשים אותנו (את ישראל) במעשה כזה (רצח עם), כשעדויות ברורות מראות שאנחנו עושים דברים כדי לשמור על האזרחים (ברצועת עזה)"

ברודסקי ושתי חברות ועד ערביות — ורדה סעדה ורולא הרדל — התפטרו מסיבה הפוכה. לטענתם, אמנסטי "לא קשובה לריבוי הקולות שבתוכה" ו"מתייחסת לעובדים ולחברי ועד פלסטינים (אזרחי ישראל) כחותמת גומי".

גורם בארגון סיפר כי באחת מישיבות הוועד התנהל ויכוח קולני בין חברת ועד יהודייה לחברת ועד ערבייה, שבמהלכו דיברה הראשונה בגסות – והאחרונה נפגעה. התקרית עוררה הדים בקהילת פעילי זכויות האדם המקומית, וייתכן שהתגלגלה לטענה הגורפת שלפיה בסניף "מתייחסים בגזענות" לערבים — טענה שההנהלה אימצה ללא נימוק. לדברי גורם באמנסטי ישראל: "אני לא מכיר סיבה רצינית להאשים אותנו בגזענות".

מנכ"לית אמנסטי העולמית, אגנס קלמרד, אפריל 2024 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

חודש לאחר מכן הודיעה ההנהלה העולמית על השעיית פעילות הסניף בארץ. שמונה מתוך שבעת עובדי הסניף – פרט למלקאר ולמוהר – פוטרו; חלקם מצאו עבודה, בין אם בארגוני זכויות אדם ובין אם במקומות אחרים, ואחרים עדיין מחפשים. מוהר ומלקאר המשיכו לקבל שכר לזמן־מה, ובמקביל המשיכו בפעילות במסגרת "המחנה הפרו־אנושי". כעת הם מחפשים תורמים לתנועה, ובינתיים פועלים בה בהתנדבות מלאה.

את "המחנה" הקימו מוהר ומי ששימשה מנהלת קמפיינים באמנסטי, מורן אביטל, עוד כשאמנסטי ישראל הייתה קיימת — זמן קצר לאחר שבעה באוקטובר. "היינו מזועזעים עד עמקי נשמתנו, ופגועים מהיחס המנוכר של התנועה העולמית", מספר מוהר. "היה חשוב לנו לקרוא לישראל להימנע מהרג אזרחים בעזה, אבל במנותק מהתגובות החד־צדדיות, הבלתי הולמות, של התנועה העולמית".

את "המחנה" הקימו מוהר ומי ששימשה מנהלת קמפיינים באמנסטי, מורן אביטל, עוד כשאמנסטי ישראל הייתה קיימת — זמן קצר לאחר שבעה באוקטובר. "היינו פגועים מהיחס המנוכר של התנועה העולמית"

"המחנה" פרסם מכתב פומבי נגד ההקצנה הלאומנית בישראל, וגם נגד היחס לישראלים וליהודים בהפגנות נגד ישראל, באקדמיה ובחוגי האומנים במערב. על המכתב חתמו אינטלקטואלים וידוענים רבים, בהם הוגי הדעות סלבוי ז'יז'ק, אקסל הונת ומישל למונט; האומנים המקומיים דויד גרוסמן, איריס לעאל, אחינועם ניני, אסתי זקהיים, מנשה נוי ואוהד נהרין; ואישי ציבור רבים מהשמאל.

המכתב קרא "להיאבק באפרטהייד ובדיכוי […] בלי לבצע דמוניזציה לישראלים". הוא ביקר את "אופי הלחימה, המייצר בעזה היקף מחריד של הרג, הרס וסבל אזרחי", את התמיכה הגורפת לכך בישראל, ואת הקריאות של שרים ובכירים לטיהור אתני בעזה. במקביל, הוא תקף את "התמיכה בטבח ובזוועות כלפי ישראלים ב־7 באוקטובר" ואת "צמצום הישראלים לזרועות של הדיכוי" ב"חוגים מסוימים" במערב.

דויד גרוסמן (צילום: גילי יערי/פלאש90)

אמנסטי ישראל הזדהתה עם "המחנה" בפומבי. בתגובה, דרשה ההנהלה העולמית מהפעילים הישראלים להסיר מהרשת את פרסומי "המחנה". לדברי מוהר: "הם טענו שעשינו 'דה־לגיטימציה להפגנות נגד המלחמה'. אפילו מנהלת בסניף הגרמני של אמנסטי, רות יונגר, הצטרפה לקריאה הזאת — שזה בכלל, אתה יודע… אנחנו אמרנו שלא יצאנו נגד קיומן של הפגנות, וסירבנו להוריד חומרים.

"אני, אישית – ועוד אנשים בסניף הישראלי – חשים הקלה מסוימת מאז שאמנסטי סילקו אותנו, בפועל, משורותיהם. הייתה איזושהי הכחשה של הפערים בינינו לבינם, וכעת הם יצאו לאור. בהרבה שיחות איתם היו להם הצדקות ותירוצים למה הם שמים פוקוס כל כך קטן על הקורבנות הישראלים. עכשיו נגמר הגזלייטינג – אנחנו לא מדמיינים, יש פה מגמה".

"הייתה איזושהי הכחשה של הפערים בינינו לבינם, וכעת הם יצאו לאור. בהרבה שיחות איתם היו להם הצדקות ותירוצים למה הם שמים פוקוס כל כך קטן על הקורבנות הישראלים. עכשיו נגמר הגזלייטינג"

"מצליחים להשיג קשב משני הצדדים"

פעילי "המחנה" מקיימים ובינרים בהשתתפות מאות משתתפים במערב. בין היתר מופיע בהם פעיל השלום האמריקאי־פלסטיני אחמד פואד אל־חטיב. הם מסייעים לארגון "ג'יי סטריט" בהכנת חומרים לפרויקט חינוכי להגברת האמפתיה לישראל בקמפוסים בארה"ב. הם גם מכינים חומרים לארגון "אהל אל־כתאב", שמפיץ ברשתות החברתיות מידע למאות אלפי גולשים במדינות ערב, במטרה להפריך סטריאוטיפים אנטישמיים.

במקביל, הארגון פעיל בישראל: הפעילים מרצים בכיתות ובמכינות קדם־צבאיות, מכינים חומרים חינוכיים עבור ארגונים אחרים, בהם "רבנים לזכויות אדם", מפיצים תכנים ברשתות, ומחלקים או תולים פלאיירים ברחובות.

פעיל השלום אחמד פואד אל־חטיב ואימו, שהצליחה לעזוב את עזה, בדובאי, 26 במרץ 2024 (צילום: באדיבות חטיב)

בעוד שהפעילות בחו"ל מיועדת לעורר מודעות לאיומים הביטחוניים על ישראל, לסבלם של הישראלים ולהיותנו אנושיים, הפעילות בארץ נועדה לעורר יחס אנושי כלפי הפלסטינים.

בארגון מתעקשים להפיץ מסרים מורכבים. בעמודים שלו ברשתות אפשר למצוא פוסטים התומכים בהתלהבות במחאות נגד חמאס בעזה, מונולוגים של פלסטינים הזועמים על חמאס, של תושבים מהעוטף ושל בני משפחות חטופים — לצד עדויות ומידע על רעב בעזה ו"מעשי זוועה" שמבצע שם צה"ל. זהו מסר לא קל לעיכול בעולם שהתמכר לאמירות בוטות, פשטניות וצעקניות.

בעוד שהפעילות בחו"ל מיועדת לעורר מודעות לאיומים הביטחוניים על ישראל, לסבלם של הישראלים ולהיותנו אנושיים, הפעילות בארץ נועדה לעורר יחס אנושי כלפי הפלסטינים

מוהר משוכנע שהם מצליחים למצוא פרטנרים לשיחה — גם בישראל וגם בקרב פרו־פלסטינים במערב. לדבריו: "אנחנו מצליחים לדבר עם צעירים פרוגרסיביים ולהרצות בקולג'ים אמריקאיים. יש התנגדויות, אבל מקשיבים. אנחנו לא ארגון 'הסברה' קלאסי, לא מסתירים ביקורת על ישראל – וזה משנה את התפיסה שלהם לגבינו. הם לא רואים אותנו כחלק מ'דמון' אחד גדול, אלא כבני אדם".

"לא קל לדבר איתם. הרבה מהם שטחיים וחסרי ידע. סקר של מכון Pew הראה ששליש מהאמריקאים בגילי 18–25 מצדיקים את טבח שבעה באוקטובר".

הפגנה למען עזה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 15 בנובמבר 2023 (צילום: Bryan R. Smith / AFP)

זאת אנטישמיות? ואם כן, יש טעם לנסות לדבר איתם?
"אני לא חושב שזאת אנטישמיות. גם באמנסטי לא הרגשתי שהגישה הלא מאוזנת נגד ישראל באה מאנטישמיות. הרי בקמפוסים, באליטות במערב, בארגוני זכויות אדם, וגם בהפגנות נגד ישראל יש המון־המון יהודים, ואם הם לא תומכים בישראל, לאף אחד אין שום דבר נגדם".

אז מה הסיפור? למה הם כל כך נגד ישראל?
"באידיאולוגיה 'הפרוגרסיבית' של ה'ווק' יש עיוותים. יש שם אנשים שמזדהים עם אוסאמה בן לאדן! כמו הקומוניזם, זאת אידיאולוגיה שבאה מגרעין הומניסטי, יפה, אבל הקצינה והלכה למקומות שאין להם קשר להומניזם".

"כל ביקורת על חמאס נתפסת כ'פרו־ישראלית' ופסולה. זאת פחדנות מוסרית. צריך לומר בקול גדול: אפשר וצריך להיות ביקורתי כלפי ישראל, ובמקביל לצאת בתקיפות נגד חמאס"

אתה מדבר על עיוותים שלא קשורים לישראל, כמו, למשל, לגיטימציה לאלימות  בהפגנות על זכויות אפרו־אמריקאים, או טיוח פשעים של מהגרים באנגליה?
"כן, כן. למשל, התקפות על תוכניות ממשלתיות רציניות וחשובות למיגור פשיעה וטרור, בגלל שמפעילים בהן כוח ועוקבים אחרי פושעים פוטנציאליים. אותם אנשים שמחלקים את העולם לטוב ורע מוחלטים, רואים בישראל את סמל הרע: גזענות, מיליטריזם, קולוניאליזם – מדינה שבה 'מתיישבים אירופאים' עדיין מדכאים ילידים באופן ישיר.

"הבעיה שבארגוני זכויות אדם רואים בצעירים מתרבות ה'ווק' קהל תומכים פוטנציאלי – ונגררים אחריהם. וכך, כל ביקורת על חמאס נתפסת כ'פרו־ישראלית' ופסולה. זאת פחדנות מוסרית. צריך לומר בקול גדול: אפשר וצריך להיות ביקורתי כלפי ישראל, ובמקביל לצאת בתקיפות נגד חמאס".

כרזה של "המחנה הפרו־אנושי" במסגרת קמפיין מודעות לרעב בעזה ולזכויות ילדים ישראלים ופלסטינים (צילום: באדיבות התנועה, לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

בישראל מפיץ "המחנה" מסרים המוגדרים בארץ כ"שמאלניים" מובהקים, וזכה לתמיכתם של ארגוני שמאל מקומיים מובילים — בהם "פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני", "רבנים לזכויות אדם", "מחזקים", ומנכ"לי "בצלם" ו"שוברים שתיקה". עם זאת, פעילי "המחנה" מרגישים שהם מצליחים ליצור דיאלוג גם עם ישראלים מתוך הרוב שאינו מזדהה עם השמאל, בלשון המעטה.

"אנחנו מצליחים למצוא קשב גם אצל ישראלים", אומר מוהר,  "כשאתה מתחיל הרצאה בזה שאתה ישראלי, מדבר קודם על הסבל שלנו, שבעה באוקטובר, הביטחון, מראה שייכות – זה עושה הבדל מטורף. כשאתה מדבר על זכויות פלסטינים, מתווכחים איתך, אבל כבר לא שמים איקס, אתה לא 'שמאלני עוין'".

"כשאתה מתחיל הרצאה בזה שאתה ישראלי, מדבר קודם על הסבל שלנו, שבעה באוקטובר, הביטחון, מראה שייכות – זה עושה הבדל מטורף. כשאתה מדבר על זכויות פלסטינים, מתווכחים איתך, אבל כבר לא שמים איקס"

פעם אחת נתקלו בתגובה אלימה. "חילקנו בתל אביב פלאיירים על הרעב בעזה. יש לנו קמפיין, 'ילד הוא ילד', שעוסק בסבל של ילדים משני הצדדים. בא בחור צעיר, נסער, וכעס על התוכן שלנו. ניהלנו ויכוח – ופתאום הוא תקע לי אגרוף. לא נפצעתי, אבל נשברו לי המשקפיים. הרגשתי שאני מבין אותו ולא רציתי להתלונן, אבל אחת הפעילות התקשרה למשטרה". במשטרה הבהירו כי התוקף לא נתפס.

יריב מוהר, לשעבר סמנכ"ל אמנסטי ישראל וכיום פעיל בתנועת "המחנה הפרו־אנושי" (צילום: באדיבות המצולם)

מוהר, בן 49, נשוי ואב לילד, גדל בחולון ומתגורר בדרום תל אביב. הוא סוציולוג בהכשרתו, עבד תקופה קצרה כעיתונאי באתר nrg, ובשני העשורים האחרונים פועל במסגרת ארגוני זכויות אדם. בין השאר שימש כדובר "רבנים לזכויות אדם" וכסגן דובר הקרן החדשה לישראל.

מה משך אותך לתחום הקשה הזה?
"זה בוער בי. אני דווקא ממשפחה ימנית, לא גדלתי על הדברים האלה. הייתי בהנדסה קרבית בצבא – וזה לא שראיתי שם זוועות או עוולות יוצאות דופן. אבל משהו ביחס שלנו לפלסטינים זעזע אותי לעומק. עמדתי במחסום ודיברתי יפה לאזרחים שעברו שם, כי ככה אני מדבר עם בני אדם. אז אמרו לי, בכעס, שלא צריך לדבר אליהם ככה, 'צריך להראות להם שאנחנו בעלי הבית'. זה רע לחיות ככה".

חלק מפעילי זכויות האדם לא מצליחים לדבר עם יהודים־ישראלים בגלל היחס המנוכר שלהם לסמלים ולזהות שלנו. אצלך זה שונה? אתה מזהה ומציג את עצמך כציוני?
"אני מאמין שליהודים יש זכות להגדרה עצמית בארץ ישראל. האם אני ציוני? כנראה שכן. אבל קשה לי לזהות את עצמי ככזה, כי לפחות 90% ממה שמוגדר כיום כ'ציונות' זאת פשוט עליונות יהודית ודברים שאני לחלוטין מתנגד להם".

"אני מאמין שליהודים יש זכות להגדרה עצמית בארץ ישראל. האם אני ציוני? כנראה שכן. אבל קשה לי לזהות את עצמי ככזה, כי לפחות 90% ממה שמוגדר כיום כ'ציונות' זאת פשוט עליונות יהודית"

"יש פרטנר!"

לצד מלקאר ומוהר מתנדבים כיום ב"מחנה" כעשרה פעילים. שלושה מהם פועלים בישראל: הח"כ לשעבר ואשת התקשורת אבתיסאם מראענה; פעיל זכויות האדם מאיר קליבנוף־רון, ופעילה נוספת. שני מתנדבים יהודים־אמריקאים פעילים בארה"ב; מספר מתנדבות יהודיות בצרפת; ישראלית אחת בספרד. פעילים נוספים נמצאים בקבוצת הווטסאפ של התנועה ומפיצים חומרים שלה.

לדברי מראענה: "'המחנה' הוא קול שפוי, מאוזן, בין כל הקולות הקיצוניים. קול שלא מקדש את האדמה אלא את האדם. שמקדם פתרון שיסיים את הסיוט.

אבתיסאם מראענה (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

"לישראל יש זכות קיום ולישראלים יש זכות לחיות. הטבח הנורא בשבעה באוקטובר טלטל את חיי. הסבים של הבת שלי חיים בקיבוץ גבים, פונו מביתם, פחדתי עליהם. פחדתי גם על סטודנטים שלי מ'ספיר'. כל החברה הערבית בארץ הזדעזעה עמוקות מהטבח. כולנו. חבל שמשתיקים אותנו ולא מודעים לכך. אבל יש כאן שני צדדים שנטבחים. הערבים בעזה נרצחים בהמוניהם, סובלים סבל בל־יתואר, ונמצאים תחת איום בגירוש".

לא מעט יהודים־ישראלים רוצים הסדר שיסיים את הסבל הכללי, אבל חושבים שאין פרטנר לכך בצד הפלסטיני.
"יש פרטנר! אפשר להגיד על אבו מאזן והרשות הפלסטינית הרבה דברים, אבל הם פרטנר. לפני חודשיים הייתי במשלחת של ח"כים לשעבר, כולל ראש שב"כ לשעבר יעקב פרי, אצל אבו מאזן. כאב לי הלב על איך שאנחנו (הישראלים, ת"ג) רומסים את הרשות הפלסטינית ומחמיצים שוב ושוב הזדמנויות לשינוי".

"הממשלה כן הצליחה לשמור על הביטחון? אם אותה ממשלה, שבמשך שנים פינקה ופיטמה את חמאס במכוון והפקירה אותנו, האזרחים שלה, תפקיר את החטופים ותשאיר אותנו בעזה, אתה סומך עליה שתשמור על הביטחון?"

הרשות הפלסטינית שלטה בעזה אחרי ההתנתקות. ב־2007 חמאס הרג את פעיליה והשתלט על עזה. אם ישראל תעביר לרשות הפלסטינית את עזה, ואחר כך גם את הגדה המערבית, מה ימנע מחמאס להשתלט שוב?
"צריך, ואפשר, למצוא דרכים למנוע מחמאס להשתלט. כן, הסיכון קיים, אבל מה החלופה? הממשלה כן הצליחה לשמור על הביטחון? אם אותה ממשלה, שבמשך שנים פינקה ופיטמה את חמאס במכוון והפקירה אותנו, האזרחים שלה, תפקיר את החטופים ותשאיר אותנו בעזה, אתה סומך עליה שתשמור על הביטחון?"

מוהר מבהיר: "המחנה הכלל־אנושי תומך חד־משמעית בפתרון מדיני הוגן, שיעניק לפלסטינים זכויות שוות לאלה של הישראלים. אנחנו לא נכנסים, כארגון, לשאלה איזה פתרון – זה יכול להיות שתי מדינות, מדינה אחת, פדרציה, אבל לא להשאיר את המצב כמו שהוא ו'לנהל את הסכסוך', ראינו כבר לאן זה מוביל".

נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בכנס של הליגה הערבית בקהיר, מצרים, 12 בפברואר 2023 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

פתרון מדיני לא נוסה – ונכשל – בהסכמי אוסלו?
"הסכמי אוסלו היו אליטיסטיים. הם צ'יפרו את האליטות בישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית. החזקים התעשרו, קיבלו מסחר, תעשיות, קזינו, משכורות עתק, בזמן שהפלסטינים הפשוטים חוו הרעת תנאים, סגרים חסרי תקדים, עוני. לכן הגישה שלנו מתמקדת קודם כל ברווחת האדם הפשוט".

אולי מה שטוב לפלסטיני הפשוט זה להגר למקום אחר?
"זכותו של מי שרוצה להגר. אבל ליצור לאנשים במכוון תנאי חיים בלתי נסבלים כדי לדחוף אותם להגר זה פשע. וזאת גם ירייה ברגל שלנו, הישראלים. מי יהגר? המשכילים, בעלי המקצוע, אלה שרוצים לחיות טוב, הפרטנרים, שהרבה מהם כבר עזבו. מי יישאר כאן? המסכנים, הפנאטים והמחבלים".

"ליצור לאנשים במכוון תנאי חיים בלתי נסבלים כדי לדחוף אותם להגר זה פשע. וזאת גם ירייה ברגל שלנו, הישראלים. מי יהגר? המשכילים, בעלי המקצוע, הפרטנרים"

פתרון מדיני לא היה אפשרי אם חמאס היה שומר על כוחו מלפני המלחמה. תמכת במלחמה בהתחלה? היית תומך בה, אם הייתה מתנהלת אחרת?
"כעיקרון, כן, אני בעד להילחם בחמאס. אבל יש כל מיני דרכים להילחם, גם בארגון רצחני שמתחבא בתוך אוכלוסייה אזרחית.

"הדוגמה הכי טובה זה המצור שעשו העיראקים והכורדים, בסיוע האמריקאים והאיראנים, על העיר מוסול, כשדאעש שלט עליה. זאת עיר של 1.8 מיליון איש, היה מצור תשעה חודשים, ונהרגו שם 9,000 אזרחים, שאת חלקם הגדול דאעש רצח. אז אפשר אחרת".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל אביב לקראת עדותו. 2 באפריל 2025 (צילום: יאיר שגיא/פול)

אחרי הטבח, כשהמלחמה נמשכת, החטופים כבר שנה וחצי בעזה, הממשלה רומסת את שלטון החוק ושומרי הסף, מנהיגים פופוליסטיים משתלטים על העולם, וכל השיח מתאפיין בצעקות, הסתה וקיטוב – אתה לא מתייאש?
"לפעמים כן, אבל אז בא אירוע שמרים אותי מזה. תראה את המחאה נגד חמאס בעזה. אם הם, שחיים במיץ של הזבל, תחת הפצצות שלנו מצד אחד, ושלטון טרור מצד שני, קמים, מתקוממים, מפגינים – אז איך אנחנו יכולים לאבד תקווה?"

מאמנסטי אינטרנשיונל נמסר בתגובה: "מועצת המנהלים של אמנסטי אינטרנשיונל השעתה את אמנסטי ישראל לשנתיים בעקבות עדויות לגזענות אנטי־פלסטינית מקומית בתוך הסניף מאז 2021 — עדויות שנחשבות להפרה של עקרונות הליבה של זכויות האדם וערכי הארגון. הטענות הוקעו על ידי חברי דירקטוריון אמנסטי ישראל והובילו להתפטרותם.

"הארגון עוקב אחר ההפגנות בעזה במטרה לאתר עדויות לשימוש מופרז בכוח או להפרות אחרות הפוגעות בזכויות הפלסטינים. כארגון עצמאי וחסר פניות, אמנסטי לא מפרסם תגובות ללא ראיות ברורות להתעללויות"

"הטענות נבדקו באופן עצמאי והתלונות התקבלו. נוסף לכך שקל הדירקטוריון גם את כישלונה של אמנסטי ישראל ליישר קו עם המחקר של אמנסטי אינטרנשיונל ואת הכפשתו הפומבית של אותו מחקר.

"בעקבות ההשעיה עודכן המימון של אמנסטי ישראל בהתאם לצמצום פעילותה, אך התמיכה הכספית לא הופסקה. במהלך תקופת ההשעיה תתקיים בדיקה של עתיד הסניף, לרבות הערכת הצורך ברפורמות שיבטיחו כי הסניף יזדהה עם ערכי אמנסטי ויקיים אותם".

סניף אמנסטי בישראל בשלבי סגירה, מרץ 2024 (צילום: יריב מוהר)

תגובת אמנסטי אינטרנשיונל להפרות זכויות אדם בידי קבוצות פלסטיניות חמושות: "הארגון עוקב אחר ההפגנות בעזה במטרה לאתר עדויות לשימוש מופרז בכוח או להפרות אחרות הפוגעות בזכויות הפלסטינים. כארגון עצמאי וחסר פניות, אמנסטי לא מפרסם תגובות ללא ראיות ברורות להתעללויות.

"הארגון קרא לחקור את הריגת עודאי אל־רובאי, פלסטיני מעזה שמשפחתו טוענת כי עונה למוות בידי גדודי אל־קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. אמנסטי קרא לארגון (חמאס) ולרשויות בעזה לכבד את חופש הביטוי וההתכנסות".