"האדם בונה בית. מה הוא תפס? חצי דונם? גם טוב. שותל כרם? כמה מאות דונמים – מצויין. תיירות? זה טוב, אבל עונתי… מה שכובש את השטח באמת זה הצאן. המטרה שלנו היא לפתוח את השטח ולאפשר להתיישבות להתרחב. אני זוכר שהייתי רואה את הערבים עם העדרים שלהם על ההר, וזה מה שרציתי לעצמי. לילדים שלי… וברוך השם הצלחנו בזה עד שהכל התהפך והכל עכשיו בידיים שלנו" (גבריאל, חוות קדם, מזרח גוש עציון).

"השומרוני הרע", זהו השם של דוח חדש של כרם נבות ושלום עכשיו (גילוי נאות, כותב שורות אלו עובד בכרם נבות). הדוח שעוסק במאחזי הרועים בגדה המערבית מגלה, כי בשנתיים האחרונות חלה האצה דרמטית בקצב הקמת החוות החקלאיות בגדה המערבית, והן חולשות (נכון לסוף שנת 2024) על כ-786,000 דונם, שהם 14% משטח הגדה.

הדוח שעוסק במאחזי הרועים בגדה המערבית מגלה, כי בשנתיים האחרונות חלה האצה דרמטית בקצב הקמת החוות החקלאיות בגדה, והן חולשות על כ-786,000 דונם, שהם 14% משטח הגדה

35% משטחים אלו לפי הדוח הם בבעלות פלסטינית פרטית. חלק מהשטחים עליהם מתנחלים השתלטו הם בתוך אזורי A ו-B, שרשמית נתונים לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית.

בשנה האחרונה ערכה קבוצת המטיילים "עמיתים לטיולים" סדרת סיורים בחוות השונות. הם ביקרו בחוות בדרום הר חברון, אזור בית לחם וצפון הגדה המערבית, צילמו והעלו חלק מהסיורים לרשת. בסיורים ניתן לשמוע כיצד מתנחלי החוות מדברים כאשר הם בין חברים, וכיצד הם מציגים את המציאות והמטרות של פעילותם. אלה הציטוטים שאביא פה.

לפני שנפגוש את האנשים ואת האופן שבו הם מסתכלים על המציאות, חשוב להבהיר עובדה חשובה מהדוח – את השטחים שאותם קיבלו המתנחלים למרעה מהחטיבה להתיישבות, הם קיבלו ללא מכרז וללא תמורה.

סמוך על טורנר

"מי אלה האנשים שם ליד החביות הרחוקות?" שאל אחד המשתתפים בסיור בחוות הראל את מדריך הסיור יגאל אנקרי, כשעשו תצפית נוף בחווה סמוך לתקוע. "אלו הבדואים האחרונים שעוד לא התנדפו מהמרחב", ענה לו אנקרי, "סמוך על טורנר".

טורנר החוואי לא מצטנע. די מהר הוא מבהיר שהמציאות לא פשוטה, אך בשנתיים האחרונות הוא, בסיוע נערים הפועלים בחווה, שינו את המציאות.

"כשהגענו לפה לפני שנתיים הכל היה פה פלסטינים… אי אפשר היה להסתובב פה, מאות ערבים היו פה… היו פה הפס"דים (הפרות סדר) זריקות אבנים… זה לא בבום הסתלקו. השיטה בחוות זה להיות מחובר לשטח ברעייה ונטיעה. בהתחלה היינו בתקוע ה'. מקום קיים, וכל יום אתה יוצא לשטח. 50 כבשים, שמונה שעות מרעה. אני לא צריך בהתחלה לכבוש את ההר. כל יום אני ממשיך מטר. נותן נוכחות. מרגיל שאנחנו פה. חזרנו".

"מי אלה האנשים שם ליד החביות הרחוקות?" שאל אחד המשתתפים בסיור בחוות הראל את מדריך הסיור יגאל אנקרי, כשעשו תצפית נוף בחווה סמוך לתקוע. "אלו הבדואים האחרונים שעוד לא התנדפו מהמרחב"

חוות הראל של טורנר (צילום: כרם נבות)

כפי שאפשר לנחש, לא הכל בחווה מתחיל ונגמר במרעה, והדרך למציאות החדשה שמתאר טורנר עוברת בשימוש באמצעים נוספים:

"אחרי שמחת תורה בשמונה בבוקר כבר קמנו והקמנו עמדת שמירה על הציר שעליו היו בדואיות (מאהלי בדואים)… ככה כמה חודשים. וכולם ככה מהפחד של המלחמה כולם התקפלו לכפר וכשהתקפלו לכפר הצבא ככה סגר את הצירים".

גבריאל מחוות קדם מוצג בסרטון כחוואי הוותיק ביותר במזרח גוש עציון. לפי דבריו, הוא כבר שבע שנים בחווה והוא נזכר בימים הראשונים שלו בחווה כאשר הוא פורש את משנתו בפני המבקרים בחווה.

"אנחנו התחלנו כאן עם שלושים כבשים. לאט לאט הגדלנו והתחלנו להסתובב בשטח. היו לנו הרבה מאד מאבקים. יש לי חוזה מרעה מטעם המדינה והכל היה אזור הפקר. כמו שלי יש חוזה מרעה מהחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, אז כשאתה פוגש את הערבים בשטח הם אומרים גם לנו יש חוזה מרעה. ממי? מחטיבה להתיישבות של סעיר. אוקיי. אמרתי להם תביאו את החוזה בוא נראה. לא היה פה חוק, זה היה אזור של כל דאלים גבר… בהמשך קפצנו קדימה, אתם רואים את החווה השנייה שם בהמשך שבעצם הכל עבר לשם".

גבריאל ממשיך לתאר עוד השתלטויות על עוד שטחים, ואפילו גאה ביחידת האירוח שהקים בשטח. אלו גם עיקרי השיטה שמתאר הדוח, כאשר בחסות חוזי המרעה, הממשלה, הצבא והמתנחלים מגרשים רועים וחקלאים פלסטינים מסביבתם ובהמשך משתלטים על אותם שטחים נרחבים ומקימים מאחזים חדשים.

חוות פני קדם (צילום: כרם נבות)

שטח אש

אבישג ואוריה טאירי מחוות חסד עולם הסמוכה לעופרים הם הורים לפעוטות. אבישג מדברת עם המבקרים בחווה כאשר היא מחזיקה ילד כבן שלוש או ארבע על ידיה ומשדרת בטחון ורוח טובה.

"אנחנו מופקדים כאן על 10,000 דונם של שטחי מדינה באופן כזה או אחר… תב"ע, סקר…. אנחנו לאט לאט לומדים מה כל דבר אומר, מה המשמעות של זה… אם אנחנו רואים משהו שלא צריך להיות אנחנו קוראים לצבא, למשרד לאיכות הסביבה, למנהל האזרחי, מי שצריך. כל הזמן מושכים אותם לשטח".

עיקרי השיטה שמתאר הדוח: בחסות חוזי המרעה, הממשלה, הצבא והמתנחלים – מגרשים רועים וחקלאים פלסטינים מסביבתם, ובהמשך משתלטים על אותם שטחים נרחבים ומקימים מאחזים חדשים

לדברי אבישג הם נמצאים כרגע על שטח אש השייך למתקן אדם. אף ששטח אש אסור בכניסת אזרחים שאינם תושבי קבע במקום, יהודים או פלסטינים – לפי הדוח 41% מהחוזים שהקצתה החטיבה להתיישבות למרעה הם שטחי אש. כלומר, פלסטינים אינם יכולים להיכנס אליהם, אבל אבישג ואוריה וכמוהם מתנחלי חוות נוספים דווקא כן.

חוות חסד עולם (צילום: כרם נבות)

לדברי אוריה, הצבא שמח על כך שהם שם והוא מעוניין שיקימו נקודות חדשות "כדי למנוע אירועים נוספים כפי שהיו בשמחת תורה". לתחושה שהצבא מעוניין בנוכחותם, מאחר שהיא מסייעת לו להרחיב את אחיזתו בשטח, שותפים מתנחלים מחוות נוספות.

זה למשל מה שמספרים בסיור בחוות פופר (שהקימו בניו של עמי פופר) למשתתפים בסיור:

"בזכות זה שיהודים מסתובבים, זה נותן לצבא את האופציה להרחיב את המרחב הביטחוני. בעצם זה שסיור צבאי מסתובב פה זה גורם לערבים לקפוץ רכס אחד אחורה".

משאבי אנוש

למשפחת שוורץ מחוות אל נווה יש שלושה ילדים ו-4000 דונם למרעה. נדב, אב המשפחה מגדיר את מטרת החווה למנוע השתלטות פלסטינית על השטח, ומסביר שהשטח נבחר מסיבות אסטרטגיות על ידי המועצה האזורית. מלבד העובדה שמדובר בנקודה שלטת, היא גם מונעת חיבור בין שני כפרים פלסטינים.

"מלבד המשפחה יש איתנו עוד שני בנים שעושים שנת שירות ובת אחת שעושה שירות לאומי, שהם גרים איתנו בחווה ועושים איתנו את העבודות כל הזמן. חוץ מזה יש מתנדבים שבאים לפה כל הזמן על בסיסי יומיומי".

גם אבישג טאירי נשענת על סיוע קבוע של מתנדבים.

"איך אנחנו שומרים על השטח? זה בעזרת החבר'ה המופלאים שלנו. יש לנו כרגע שלושה קבועים וכל הזמן מגיעים עוד חבר'ה שבאים להתנדב. באים וחוזרים. יוצאים למרעה".

למשפחת שוורץ מחוות אל נווה יש 3 ילדים ו-4000 דונם למרעה. לטענתם, השטח נבחר מסיבות אסטרטגיות על ידי המועצה האזורית. מדובר בנקודה שלטת, שגם מונעת חיבור בין שני כפרים פלסטינים

"להרבה חוות יש חוזה מרעה, זה חוזה שמאפשר לך לרעות בשטח, אבל לא מאפשר לך לעשות בו כלום. כאן זה יותר מזה", מסביר יגאל אנקרי למשתתפים בסיור בחוות הסלעים בין עטרת לנווה צוף:

"זה שטח חקלאי ששייך לו כביכול בתור חקלאי של היישוב. מה שאומר שהמבנה הזה הוא אפילו בלי צו הריסה. בכל החוות הכי חוקיות שהיינו בהן, בסוף נדבק איזה צו הריסה סמלי… ההכשרה של השטח לרכבים היא (בזכות) התירוץ החקלאי".

בביקור בחווה של איתן רובינשטיין בסמוך לעפרה, מסביר מדריך הסיור, פרופ' יואל אליצור:

"החווה הייתה בעבר במקום אחר, אך המנהל (האזרחי) הוריד אותה כמה פעמים, אז איתן החליט להתרחק מהמקום שנראה בתצלומים למקום יותר חסוי וכאן יותר שלווה. הוא הביא כלים כבדים והכשיר את השטח".

אל חי בן ה-17 מירושלים למד עד כיתה י' וכעת הוא מתנדב וגר כבר שנה וחצי בחווה. "פעם היו מסתובבים מלא ערבים, חורשים, מוסקים זורעים. עכשיו הם לא מאז שאנחנו פה", הוא מספר למשתתפים בסיור.

אל חי בן ה-17 מירושלים למד עד כיתה י' וכעת הוא מתנדב וגר כבר שנה וחצי בחווה. "פעם היו מסתובבים מלא ערבים, חורשים, מוסקים זורעים. עכשיו הם לא מאז שאנחנו פה", הוא מספר למשתתפים בסיור

רועה צאן, צילום: כרם נבות

משתתף אחד מסביר במהלך הסיור ש"ערבי זה דבר זמני", אבל משתתף אחר התפלא וביקש להבין את סוד ההצלחה של אלחי: "תסביר לי את זה טיפה יותר לעומק. בגלל שהגיע ילד עם ארבע כבשים אז הם הולכים?".

"עם ארבע כנפות, ועם פאות", מתערב המדריך אליצור, "וראו כל עמי הארץ כשם השם נקרא אליך וייראו ממך". גם טורנר רואה בנערים בני ה-16 את שובר השוויון ואומר:

"בסוף היה צריך את הנער בן 16 עם העדר, שיוצא יום יום… הם יוצאים עם העדרים… זה מתחיל מהנוער".

גם אם המשתתפים לא היו שבעי רצון מהעובדה שהנערים נשלחים לבדם לרעות בשטח, טורנר הרגיע שהם עם מכשיר קשר ודואגים לשלומם.

באותה הזדמנות הציג את הרכש החדש שקיבלו מהחטיבה להתיישבות – אנטנות של מצלמות אבטחה שבעתיד ישדרו לחמ"ל, שיותקנו בכל החוות. אנטנות אלו מצטרפות לשלל אמצעים טכנולוגים חדשניים כמו רחפנים ושערים חשמליים שמסייעים לחוות לשלוט ביעילות על השטחים הנרחבים, וממומנים בחלקם מתקציבי משרדי הממשלה השונים.

@b_smotrich

חלוקת מרכיבי ביטחון למתיישבים #הרחברון #ביטחון #התיישבות #סמוטריץ #סטרוק

♬ צליל מקורי – בצלאל סמוטריץ' – Smotrich

הגנה מרחבית

"זה לא צבא. הצבא נמצא בלבנון ובעזה. זה לא צבא, זה צ'יקמוק, זה פלנגות, זה מתנחלים בעצמם".

הביקורת החריפה הזו של ראש החטיבה היהודית בשב"כ על הצבא בשבוע שעבר נבלעה בתוך הסערה שעוררה שיחתו עם מפקד ימ"ר ש"י על המעצרים ללא ראיות של נערי הגבעות, אך היא מספרת פן נוסף וחשוב בסיפורן של החוות והאופן בו הן פועלות.

משתתף אחד מסביר במהלך הסיור ש"ערבי זה דבר זמני", אבל משתתף אחר התפלא וביקש להבין את סוד ההצלחה של אלחי: "תסביר לי את זה טיפה יותר לעומק. בגלל שהגיע ילד עם ארבע כבשים אז הם הולכים?"

מאז השבעה באוקטובר גויסו מתנחלים רבים למילואים בהגמ"ר – הגנה מרחבית, בהם רבים מאנשי החוות, שלמעשה קיבלו לא רק שכר על שירותם במילואים בחווה, אלא גם כוח אדם נוסף של מתנחלים המסייעים להם, ולכולם סמכויות של חיילים. טשטוש הגבולות הזה משרת אך ורק את המתנחלים, כפי שיעיד הסיפור הבא.

לפני כחצי שנה הגעתי עם עוד שלושה ישראלים ומכר פלסטיני מבתיר לאדמתו הגובלת בחווה של ליאור טל בגוש עציון. היינו במרחק של כ-300 מטר מהחווה כאשר הגיע אלינו בריצה מתנחל עם M-16 לבוש חצי מדים. זמן קצר אחריו הגיעו עוד שני חיילים, דרכו נשקים וכיוונו אותם לעברנו. תוך זמן קצר הם החלו לתקוף את המכר הפלסטיני שלי, אדם מבוגר, ודרשו ממנו תעודת זהות.

סירבנו לבקשתם של מי שהקשיבו לפקודתו של אזרח על חצי מדים ולא התנהגו כחיילים, וביקשנו להבין מי הם. אך במקום לנהל איתנו שיחה הכו את המכר הפלסטיני עם נשק וכיוונו אותו לעברו כשהוא טעון ודרוך. במהלך האירוע הזעקנו משטרה, וכעבור זמן מה הגיע הצבא. מהחיילים הבנו כי מדובר בחיילי הגמ"ר. באותו זמן הגיעה קבוצה נוספת של חיילי הגמ"ר, שאחד מהם דחק בי להגיע לחווה ולשבת על כוס קפה. משדחיתי את ההזמנה אמר – "אז אל תתפלא אם תקבל כדור לראש".

לאחר האירוע פניתי למצ"ח בבקשה לחקור את האירוע, אך בקשתי נדחתה ונמסר לי כי האירוע עבר לטיפול המשטרה. בירורים שערכתי לא העלו אפילו חרס. תלונה דומה של המכר, שהגשתי יחד עמו בעקבות מקרה דומה מוקדם יותר, נסגרה מאחר שהמשטרה טענה כי אינה יכולה לחקור את המקרה. אפשר רק לתהות איך היה מסתיים האירוע לו אותו מכר היה מגיע אל אדמתו ללא ליווי של ישראלים.

כאשר טורנר הציב מחסום, הוא עשה זאת כחייל הגמ"ר ועם סמכויות של חייל, ובסיור סיפר כי יש עמו בחווה עוד שלושה חיילי הגמ"ר. גם נדב שוורץ הוא חייל הגמ"ר ומעיד שיש עמו בחווה כמה חיילים נוספים. גם בני משפחת טאירי מספרים כי בחווה משרתים חיילי הגמ"ר.

הגיע אלינו בריצה מתנחל עם M-16 לבוש חצי מדים. זמן קצר אחריו הגיעו עוד שני חיילים, דרכו נשקים וכיוונו אותם לעברנו. תוך זמן קצר הם החלו לתקוף את המכר הפלסטיני שלי, אדם מבוגר

בשירות הממלכה

עד כאן העדויות של מתנחלי החוות. יש נושאים שבאים פחות לידי ביטוי והדוח חושף בבהירות – והעיקרי שבהם הוא מימון המאחזים. לפי הדוח לטובת הקמת המאחזים מממנת הממשלה פריצות דרכים, פאנלים סולאריים, שערים חשמליים, כלי רכב, רחפנים. 30 מיליון שקלים מופנים "למחלקות סיור" שמסייעות בהשתלטות על הקרקע, ומענקים בהיקפים של מיליוני שקלים ועוד שורה ארוכה של הטבות.

בשורה התחתונה, הכבשים הן רק האמצעי. גם אם הן רועות בעשב, ברור לגמרי מה, או יותר נכון מי, נאחז כאן בקרקע – שיטה של השתלטות מדינתית בסיוע חיילים, מצלמות, נוער ומתנדבים. כל מה שצריך כדי להפוך את הגדה לממלכה שבה שני מעמדות – אזרחים ונתינים – כשמקשיבים להם, ברור שלשם הם מכוונים – בדיוק בשביל זה גם שלחו אותם לשם.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".