כמעט שבוע אחרי שהוגשה בקשה להוצאת צו מעצר נגד המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, בארגנטינה בגין מעורבותו בפיגוע בבניין הקהילה היהודית במדינה ב־1994 – פיגוע שבו נהרגו 85 בני אדם – זימן משרד החוץ האיראני את שגריר ארגנטינה בטהרן לשיחת נזיפה.

באותו שבוע שהה בטהרן ארגנטינאי נוסף בעניין אחר לגמרי: רפאל גרוסי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), הגיע לסדרת פגישות תיאום, על רקע חידוש המשא ומתן בין איראן לארצות הברית. אין קשר ישיר בין שני האירועים הללו, כמובן, אך בראייה רחבה, לגרוסי יש ידע רב על הקשרים בין איראן לארגנטינה – בפרט בכל הקשור לאנרגיה וטכנולוגיית גרעין.

בסוף שנות ה־90, בראשית ימיו כדיפלומט צעיר, גרוסי עסק בנושא אנרגיה גרעינית מטעם משרד החוץ של ארגנטינה. הוא היה אז איש הקשר של החברה הממשלתית הארגנטינאית INVAP, שעסקה בתכנון וייצור כורים גרעיניים למטרות אנרגיה. לימים, הממשק עם INVAP סלל את דרכו של גרוסי לסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם.

ארגנטינה נחשבת למדינה עם ידע נרחב בטכנולוגיית גרעין, ולא בכדי משנות ה־90 ואילך האיראנים גילו בה עניין רב, כולל משלחות של מדענים שהגיעו לארגנטינה כדי ללמוד על טכנולוגיות גרעין אזרחי

ארגנטינה נחשבת למדינה עם ידע נרחב בטכנולוגיית גרעין, ולא בכדי משנות ה־90 ואילך האיראנים גילו בה עניין רב, כולל משלחות של מדענים שהגיעו לארגנטינה כדי ללמוד על טכנולוגיות גרעין אזרחי. INVAP גם תכננה עבור איראן בסוף שנות ה־80 כור מים כבדים לייצור חשמל, אבל בסופו של דבר ההסכם לא יצא לפועל.

בכל מקרה, היחס לגרוסי באיראן הוא של חשדנות מתמדת, זאת בשל הפעלתנות הרבה שלו בעניין האיראני והחושים החדים להבחין בתחכום של מקבלי ההחלטות בטהרן. זו התנהלות שלא אפיינה את קודמיו, יוקיה אמאנו היפני ומוחמד אל־בראדעי המצרי.

כבאים ושוטרים מחפשים ניצולים בבניין אגודת הקהילה היהודית בבואנוס איירס, ארגנטינה 18 ביולי 1994 (צילום: AP Photo/Alejandro Pagni)

האיראנים, שממוקדים בימים אלה במשא ומתן המתחדש עם ארצות הברית, לא יכלו להרשות לעצמם להתעלם מדרישת המעצר בארגנטינה. מבחינתם, צו מעצר נגד המנהיג העליון מתפרש כפגיעה בכבוד הלאומי, ממד שאיראן מקפידה לשמור עליו. נראה שבעניין הזה, גם אחרי 31 שנה, ארגנטינה של הנשיא חאבייר מיליי הולכת למסלול של עימות עם איראן. התהליך הזה ברור לשני הצדדים.

החוקר המיוחד של הפיגוע בבית הקהילה היהודית סבסטיאן באסו הגיש בשבוע שעבר את בקשת צו המעצר לבית משפט בארגנטינה בטענה כי חמינאי עצמו אישר את הפיגוע. הדרישה הזו הוציאה את האיראנים משלוותם, כנראה היו שם מי שחשבו כי הפרשה הזו נדחקה הצידה.

ב־2015 החוקר ניסמן התאבד/נרצח לילה לפני שהוא היה אמור לפרסם דוח מיוחד שאמור היה להצביע על סיוע של גורמים בכירים בממשל הארגנטיני ובשירותי הביטחון בטיוח החקירה וניקוי אחריותה הישירה של איראן

כמובן שאי אפשר לנתק בהקשר הזה את הזיקה החזקה של הנשיא מיליי לישראל. האווירה במסדרונות ה"קאסה רוסאדה", משרדו של הנשיא, שונה כיום לחלוטין מזו שהייתה אצל נשיאים קודמים, במיוחד בהקשר האיראני.

"יש דבר אחד שחשוב למיליי מעל לכל במדיניות החוץ שלו: לעמוד בשורה אחת יחד ארה"ב וישראל והוא לא מסתיר את זה", אומר דמיאן פכטר, עיתונאי ישראלי־ארגנטינאי, שהיה הראשון לחשוף את מותו של החוקר המיוחד אלברטו ניסמן ונאלץ לברוח מארגנטינה בשל איומים על חייו.

נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי נואם בעצרת הכללית של האו"ם, 24 בספטמבר 2024 (צילום: AP Photo/Pamela Smith)

"אומנם אין חידושים משמעותיים שהם פומביים בפרשה, אבל הפרקליט המיוחד שחוקר את הפיגוע בבית הקהילה היהודית החליט לשנות את התזה לפיה חמינאי נהנה מחסינות משפטית בשל תפקידו כראש מדינה מול מערכת המשפט, ולכן הוא טוען כעת כי ישנם מספיק ראיות להעמיד אותו לדין בגין השתתפות לכאורה בתכנון הפיגוע".

ב־2015 החוקר ניסמן התאבד/נרצח לילה לפני שהוא היה אמור לפרסם דוח מיוחד שאמור היה להצביע על סיוע של גורמים בכירים בממשל הארגנטיני ובשירותי הביטחון בטיוח החקירה וניקוי אחריותה הישירה של איראן. ניסמן הצליח להוכיח כי האיראנים למעשה "קנו" את ממשלת ארגנטינה של הנשיאה כריסטינה קירשנר בהסכם סחר נפט נדיב.

"צווי המעצר הם המשך טבעי לתהליך שנמשך מזה שנים", אומר פכטר. "עם זאת, החידוש כעת הוא שמערכת המשפט מכוונת נגד ראש הנחש. ‏יש לזה גם משמעות סמלית"

התוכנית "עובדה" חשפה ב־2020 כי נציג המוסד עוזי שעיה העביר לידיו של ניסמן הוכחות על חשבונות בנק אישיים של משפחת קירשנר שאליהם הועברו כספי שוחד מאיראן בתמורה למסמוס החקירה. מתברר שלא רק קטאר קונה השפעה ומקדמת אינטרסים בכסף. האיראנים היו שם הרבה קודם.

ההתפתחות הרשמית האחרונה בחקירת הפיגוע בבית הקהילה היהודית הייתה באוקטובר האחרון, כששרת הביטחון של ארגנטינה חשפה את מי שהיה האחראי על הפיגוע מטעם חזבאללה ומשמרות המהפכה האסלאמית. השרה פטריסיה בולריץ' הציגה בפירוט רב את מסלול התנועה של חוסיין אחמד קרקי, אזרח לבנוני שנע בזהויות בדויות שסיפקה לו ונצואלה.

טקס זיכרון לציון 19 שנים לפיגוע התופת בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, ארגנטינה, 18 ביולי 2013 (צילום: AP Photo/Victor R. Caivano)

"צווי המעצר הם המשך טבעי לתהליך שנמשך מזה שנים", אומר פכטר. "עם זאת, החידוש כעת הוא שמערכת המשפט מכוונת נגד ראש הנחש. ‏יש לזה גם משמעות סמלית, ארגנטינה היא מדינה עצמאית שלא שוכחת את העבר. סביר להניח שלממשלה החדשה תחת הנשיא מיליי הייתה השפעה נחרצת בנושא, והיא הפעילה לחצים כדי שהתיק נגד האיראנים יתקדם".

האיראנים מבינים היטב את הסכנה העכשווית בהחייאת הפרשה ולכן לא הסתפקו רק בזימון השגריר. במאמר ארוך שפורסם ביום שישי שעבר בעיתון "טהרן טיימס", הם תקפו בחריפות את ההחלטה לדרוש את צו המעצר, כשהכותב מצביע על לחץ אמריקאי.

ברור שהמילה האחרונה בפרשת חקירת הפיגוע בבית הקהילה היהודית לא נאמרה. נראה שנשיא ארגנטינה מיליי לא חושש מעימות עם איראן, שמבחינתה מאיימת בינתיים רק בדיפלומטיה וכלכלה

לטענת העיתון, ארצות הברית ניצלה את השפעתה על קרן המטבע הבינלאומית כדי לאשר הלוואה של 20 מיליארד דולר לארגנטינה, ועל ידי כך להפחית את ההשפעה הסינית על כלכלת המדינה הדרום־אמריקאית. בין השאר טוענים האיראנים כי וושינגטון ניצלה את מנוף הלחץ הזה כדי ללחוץ על הרשויות בארגנטינה להוציא את צו המעצר נגד חמינאי.

מה שמעניין הוא שהדברים האלה נכתבו בביטאון רשמי של המשטר האיראני יממה לפני פגישת המשא והמתן הראשונה עם ארצות הברית בעומאן. הכותב, הישאן אטסאם, גם שילב במאמר לעג למצבה החברתי־כלכלי של ארגנטינה, כשהוא מציין את העובדה ש־45% מהאזרחים במדינה מוגדרים כמי שחיים מתחת לקו העוני.

זו אמירה אמיצה לאזרח איראן, שבה עיר הבירה חווה הפסקות חשמל על בסיס יומי ואחוז האינפלציה בחודש מרץ האחרון בלבד עמד על 37%.

טקס זיכרון לציון 30 שנים לפיגוע התופת בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, ארגנטינה, 18 ביולי 2024 (צילום: AP Photo/Natacha Pisarenko)

ברור שהמילה האחרונה בפרשת חקירת הפיגוע בבית הקהילה היהודית לא נאמרה. נראה שנשיא ארגנטינה מיליי לא חושש מעימות עם איראן, שמבחינתה מאיימת בינתיים רק בדיפלומטיה וכלכלה. "לא כדאי לשרוף גשרים שארגנטינה לא יכולה להרשות לעצמה", כותב אטסאם, במה שיכול להתפרש כאיום מאפיוזי. עד היום לא ברור מה קרה לתובע המיוחד ניסמן.