בשבועות האחרונים מתעצמת הגבלת חופש הביטוי של אזרחים במדינת ישראל. מנהלים במקומות עבודה, מפקדים ביחידות מילואים, או ראשי אוניברסיטאות מחקר, לוקחים לעצמם את החירות, ולא ברור על יסוד מה, לפעול נגד או להעניש אזרחיות ואזרחים על ש"העזו" להתבטא בנושאים פוליטיים.

כך, שר החינוך יואב קיש הודיע שלא יעניק את פרס ישראל לפרופסור אווה אילוז, סוציולוגית בעלת שם עולמי, בניגוד להמלצתה פה אחד של ועדת הפרס, כיוון שחתמה בשנת 2021, כאזרחית אווה אילוז, על עצומה שקראה לבית הדין הפלילי בהאג לחקור עבירות שביצע צה"ל כלפי תושבים פלסטינים בגדה המערבית.

בניסיון אלים לחנך את האזרחית אילוז הודיע השר קיש שאם אילוז תמשוך את חתימתה ותביע חרטה, הוא ישקול את עמדתו בנוגע להענקת הפרס מחדש.

שר החינוך קיש הודיע שלא יעניק את פרס ישראל לפרופ' אווה אילוז, סוציולוגית בעלת שם עולמי. בניסיון אלים לחנך את האזרחית אילוז הודיע קיש שאם תמשוך את חתימתה ותביע חרטה, ישקול את עמדתו מחדש

האזרחית אילוז לא משכה את חתימתה ופרס ישראל בסוציולוגיה לא יוענק השנה. אין חולק על זכאותה של פרופסור אילוז לפרס בגין הישגיה המדעיים בתחום מומחיותה. למרבה הצער, התבטאויותיה של האזרחית אילוז בעבר לא ערבו לאוזנו של מעניק הפרס.

במקרה אחר, הזדרזו נשיא ורקטור אוניברסיטת בן גוריון להודיע על השעייתו של המרצה ד"ר סבסטיאן בן דניאל ממשרתו כמרצה למדעי המחשב באוניברסיטה. לטענתם, החליטו להשעות את המרצה בן דניאל, לאחר שקיבלו תלונות על כך שהאזרח בן דניאל מתבטא ברשתות החברתיות באופן חריף, הגם שבשם עט בדוי, באופן שפוגע ברגשותיהם של סטודנטים.

כיוון שהמרצה בן דניאל הוא מרצה מן החוץ ללא קביעות, הוא נאלץ להתחייב כי יימנע להבא מכתיבת תוכן שעלול לפגוע ברגשות הסטודנטים כתנאי לחזרתו להוראה.

חלק מהתבטאויותיו של האזרח בן דניאל, לדוגמה, שהציונות היא כהניזם מנומס או שחיילי צה"ל חונכו להרוג תינוקות, אכן קשות מאוד לעיכול. אבל לפי עדויות תלמידיו – המרצה בן דניאל הוא מרצה מצוין והוא נמנע מלהשמיע אמירות פוליטיות בקורסים שלו.

לאחר שהותר למרצה בן דניאל לחזור למשרתו, פנו כמה עשרות מבין חברי הסגל הבכיר להנהלת האוניברסיטה בדרישה לסיים את העסקתו בגין התבטאויותיו כאזרח בן דניאל, שנעשו, כאמור, בזמנו החופשי וללא קשר למשרתו.

המקרה האחרון, שעורר סערה ציבורית רבתי, נוגע לקריאתם הציבורית של אלפי קציני וחיילי מילואים, רובם מעבר לגיל השרות ומיעוטם בשרות מילואים פעיל, לסיים את המלחמה בעזה. לטענת החותמים, המלחמה מתמשכת ממניעים פוליטיים, ללא תכלית אסטרטגית, ומונעת את השבת כלל החטופים לביתם.

בקריאתם האזרחית, שנוסחה כמכתבים למקבלי ההחלטות, החותמים השתמשו בדרגותיהם ובתפקידם הצבאי, טייסים, חובלים, אנשי יחידות מיוחדות, מערכי המודיעין ומגוון יחידות שדה נוספות.

לאחר שהותר למרצה בן דניאל לחזור למשרתו, פנו כמה עשרות מחברי הסגל הבכיר להנהלת האוניברסיטה בדרישה לסיים את העסקתו בגין התבטאויותיו כאזרח בן דניאל, שנעשו בזמנו החופשי וללא קשר למשרתו

חשוב לציין כי למרות שכלל המכתבים קראו לסיום המלחמה ופקפקו במניעים להימשכותה, אף לא אחד מהם קרא לסרבנות, השתמטות, או סירוב פקודה. נהפוך הוא, רובם המכריע של החותמים שירתו ומשרתים במלחמה חסרת התוחלת הזו ואף מקיימים פקודות שספק רב אם הם שלמים איתן מבחינה מקצועית ומוסרית.

למרות זאת, תגובת הרמטכ"ל אייל זמיר ומפקד חיל האוויר תומר בר נגד אלו שבחרו לעשות שימוש בשיוכם הצבאי בגילוי הדעת הציבורי – הייתה להדיח את החותמים משרות מילואים פעיל ביחידותיהם.

שאלת השימוש בעברם הצבאי ובדרגתם של האזרחים המוחים אכן עשויה לעורר חוסר נוחות ואף מחלוקת. ניתן לבקר אותם על כך שהם משתמשים במוניטין הצבאי שלהם כדי להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות, מה שנכון. ניתן לבקר אותם על כך שהם חותמים בשם "הטייסים" או "החובלים" אף על פי שהם לא מייצגים את כל הטייסים והחובלים, ואף קרוב לוודאי שישנם חובלים וטייסים שאינם מסכימים עם העמדה שהביעו.

כל הביקורות הללו ראוי שתישמענה בכיכר העיר, בשוק הדעות האזרחי, כראוי במדינה דמוקרטית. אבל אסור שהן תשתמשנה סיבה או תירוץ להשתקת קולם של המוחים, שעושים זאת מדם ליבם ובאומץ אזרחי, באמצעות הטלת סנקציות כמו סילוק משורות הצבא. יותר מכך, בעבור השתקת חופש הביטוי של המוחים, הרמטכ"ל מוכן לצמצם עוד יותר את מצבת המשרתים, המדוללת גם כך, ולפגוע בביטחון המדינה וביכולתו של צה"ל לעמוד באתגרים עמם הוא מתמודד.

נדמה כי מקבלי ההחלטות שהוזכרו למעלה, ראשי האוניברסיטאות, שר החינוך, ומפקדי הצבא, מאמינים שהאנשים שמועסקים או משרתים אצלם מחויבים להם בכל רגע מזמנם, ואל להם להתבטא באופן שמביך או מאתגר את המוסדות עליהם הם מופקדים, גם אם הדבר נעשה בזמנם החופשי ובמסגרת חופש הביטוי שלהם כאזרחים במדינה דמוקרטית.

על הביקורות נגד המוחים להישמע בכיכר העיר, כראוי במדינה דמוקרטית. אך אסור שהן תשתמשנה סיבה או תירוץ להשתקת קול המוחים, שהושמע מדם ליבם ובאומץ אזרחי – דרך הטלת סנקציות כמו סילוק מהצבא

ייתכן שהפעולות לצמצום חופש הביטוי נובעות מהצמצום הכללי שממשלת ישראל הנוכחית מבקשת לכפות על מרכיבי הדמוקרטיה הישראלית. ייתכן גם שהוא חלק ממגמה עולמית של התגברות הסמכותניות והפופוליזם, על חשבון זכויות האזרח, שמוביל בימים אלו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. אלא שצמצומו של חופש הביטוי, נשמת אפה של הדמוקרטיה, הוא סימן אזהרה נוסף לשחיקתה המסוכנת של הדמוקרטיה הישראלית. לכן צריך להזכיר לקיש, בר וזמיר את המובן מאליו – המדענית, המרצה וקציני המילואים הם קודם כל אזרחים, וככאלה הם זכאים להתבטא ככל העולה על רוחם במסגרת החוק.

בן זוג, אבא, גר בקיבוץ בגליל. פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. מתעניין בעיקר באופן שבו זהויות קולקטיביות משפיעות על משטרים פוליטיים. חושב וכותב על דת ומדינה, פוליטיקה ישראלית והסכסוך הישראלי פלסטיני. מאמין שישראל יכולה וצריכה להיות טובה יותר.