אלוהים, הטמטום.
במקום להתעסק בפחד דמיוני עדיף להתעסק עם המציאות:
בשבעה באוקטובר אלפים עשרים ושלוש, מוסלמים בעוטף עזה שרפו בני אדם. הם עשו את זה בלי לשרוף ספרים לפני כן. התמיכה לה זכו המעשים הנוראיים האלה הגיעה מרחובות עזה ומערי השומרון וכן, גם מישראל עצמה וממזרח ירושלים.
לטעון 'זו רק חנות ספרים' זה כמו לטעון 'זה רק חומר טבעי שמפיקים מפרג, למה אתה מתעקש שזה סם פסיכואקטיבי'.

אף מילה על חמאס הנאצים ועוזריהם, על תושבי הרצועה הלא-מעורבים או על הערבים בכלל.
במקרה הטוב מדובר במוסר משובש או גזענות של ציפיות נמוכות.
במקרה הרע אתה עושה לערבים דה-הומינזציה משל היו בעלי חיים נטולי בחירה חופשית הפועלים על פי אינסטינקטים בלבד ולכן אין להזכיר אותם, לבקר או לשפוט אותם.

אומר זאת כך, יונית: לו היה איש מקצוע מתחום בריאות הנפש כותב את המאמר הזה הייתי יכול ללמד על מר ווסט זכות. זה לא המצב. למעשה אף נציג מארגון בריאות נפש כלשהו לא העלה את הסברה שמעלה כותב המאמר.
הנסיון ליחס את ההתבטאויות האנטישמיות לפגם מתחום הנפש ללא סימוכין הוא זריית חול בעיניי הקוראים במקרה הטוב וניסיון להגבלת חופש הביטוי בחסות פסאודו-מדעית במקרה הרע.