JavaScript is required for our website accessibility to work properly. גלעד פלומבו: מערכה עקבית של ישראל נגד הפליטים ומבקשי המקלט החיים בה | זמן ישראל

מערכה עקבית של ישראל נגד הפליטים ומבקשי המקלט החיים בה

אילוסטרציה: מבקשי מקלט ממתינים מחוץ למשרדי רשות האוכלוסין וההגירה כדי לברר את מעמדם, בני ברק, 13 בפברואר 2018 (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
Miriam Alster/FLASH90
אילוסטרציה: מבקשי מקלט ממתינים מחוץ למשרדי רשות האוכלוסין וההגירה כדי לברר את מעמדם, בני ברק, 13 בפברואר 2018

כמעט שני עשורים שמדינת ישראל מנהלת מערכה שקטה אך עקבית נגד הפליטים ומבקשי המקלט החיים בה. זו לא טעות, לא תקלה בירוקרטית, ולא "מורכבות משפטית" — זו בחירה. ממשלות ישראל לדורותיהן בחרו להתעמר בקבוצה שלמה של אנשים: לשלול מהם זכויות בסיסיות, למנוע מהם גישה לתעסוקה הוגנת, לבריאות, ולחיים בכבוד.

בא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל אנחנו פוגשות מדי יום את המשבר ההומניטרי שמתרחש כאן, בישראל. בין אם מדובר במשפחות פליטים מאוקראינה שהגיעו בשלוש השנים האחרונות, ובין אם באנשים שנמלטו מרדיפות באפריקה וחיים כאן כבר כמעט שני עשורים – המצוקה עצומה. אבל אין מדינה, אין נתונים, ואין עובדות רשמיות שמתארות את מה שאנחנו רואות בעיניים מדי יום.

בין אם אלה משפחות פליטים מאוקראינה או מי שנמלטו מרדיפות באפריקה וחיים כאן כבר כמעט שני עשורים – המצוקה עצומה. אך אין מדינה, נתונים או עובדות רשמיות שמתארות את מה שניתן לראות בעיניים מדי יום

לכן, ביחד עם שותפינו במכון המחקר אדוה (ובסיוע מסיל"ה – סיוע למבקשי מקלט ומהגרי עבודה במרכז לשירותים חברתיים בעיריית ת"א), כתבנו את הדוח "עניים שלא נספרים – עוני, ביטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל".

בדוח חשפנו את גודל המחדל והאכזריות: יותר מ-85% מהמשיבים למחקר נמצאו כמי שחיים באי-ביטחון תזונתי, ויותר מ-50% מהם מצויים בעוני מחפיר. זו אינה סטטיסטיקה, אלא עובדות בשטח. זו מציאות שמייצרת סבל יומיומי של גברים, נשים וילדים – בכוונת מכוון.

ביצוע הסקר לא היה פשוט. אוכלוסיית מבקשי המקלט שוקעת כבר שנים בביצה של ייאוש, חוסר אמון ופחד קיומי. מי מהם שיכולים היו לעזוב את ישראל בחיפוש אחר מדינת מקלט אחרת שתאפשר להם לחיות בכבוד, עשו זאת. אבל האפשרויות מצומצמות.

אחרי כל כך הרבה שנים של ניכור, רדיפה והפקעה שיטתית של זכויות – רבים מהם איבדו אמון בגורמים רשמיים ובכל מי שמבקש לסקור את מצבם. בנוסף, חלקם מתקשים להשתתף במחקרים בשל חסמים של שפה, גישה למידע או היעדר תחושת ביטחון.

כך, הסקירה שנעשתה היא במסגרת קבלת הקהל של א.ס.ף ובשותפות של המחלקה לשירותים חברתיים העירונית מסיל"ה של עיריית ת"א מספק תמונת מצב חלקית בלבד, אך כזו שמבהירה היטב את ממדי המצוקה.

בדוח חשפנו את גודל המחדל והאכזריות: יותר מ-85% מהמשיבים למחקר נמצאו כמי שחיים באי-ביטחון תזונתי, ויותר מ-50% מהם מצויים בעוני מחפיר. זו אינה סטטיסטיקה, אלא עובדות בשטח

אין כאן מקריות. פליטות "חדשות" מאוקראינה ומבקשי מקלט "ותיקים" מאפריקה, כולם לכודים באותו מעגל של עוני, מחסור ואי-ביטחון. זה אינו "גורל". זו מדיניות מתמשכת של דחיקה לשוליים, מדיניות אכזרית במכוון.

יש מי שיטען כי מבקשי המקלט אינם "בעיה" של מדינת ישראל – מדינה שהוקמה עבור העם היהודי, ולא עבור אחרים. אבל דווקא מדינה שקמה מתוך מציאות של רדיפה, גלות וחיפוש אחר מקלט, לא יכולה להסיט מבט כשהיא נדרשת להושיט יד לאחר.

ישראל הייתה בין הראשונות לחתום על אמנת הפליטים, להתחייב להגן על זכויותיהם ולשמור על כבודם. כשהיא פוגעת בפליטים, היא לא רק מפרה את התחייבויותיה – היא בוגדת בערכים שעליהם נוסדה. ההחלשה השיטתית של מבקשי המקלט מחלישה גם את הקהילות שבתוכן הם חיים, פוגעת במרקם החברתי, ובסופו של דבר – פוגעת בכולנו.

הממצאים המזעזעים של המחקר הם לא אזעקת שווא – הם קריאת חירום. הם מוכיחים, שוב, שהגיע הזמן להפוך את המדיניות: להכיר בזכויות, להעניק מעמד חוקי, לבנות רשתות ביטחון אמיתיות ולשלב את מבקשי המקלט כחלק מהחברה.

כל דבר פחות מהפיכה של המדיניות יוסיף לגזור על מבקשי המקלט חיים של עוני, רעב וסבל, וימיט בושה גדולה על כולנו כחברה.

גלעד פלומבו הוא רכז קידום מדיניות בא.ס.ף. - ארגון סיוע לפליטים, ומכותבי הדו״ח ״עניים שלא נספרים״ - עוני, ביטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל, המשותף לא.ס.ף ולמכון אדוה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
המאמר מעניין אבל מניח הנחות שלא כולם יסכימו איתם. כך לדוגמה הטענה שהמדינה "בוגדת בערכים שעליהם נוסדה". על אילו ערכים מדובר? מי קבע ערכים אלו? זה נשמע כמו רטוריקה ולא כמו טיעון מעמיק. כך... המשך קריאה

המאמר מעניין אבל מניח הנחות שלא כולם יסכימו איתם. כך לדוגמה הטענה שהמדינה "בוגדת בערכים שעליהם נוסדה". על אילו ערכים מדובר? מי קבע ערכים אלו? זה נשמע כמו רטוריקה ולא כמו טיעון מעמיק. כך גם הטענה שעל ישראל להכיר בזכויות. על אילו זכויות מדובר? מי קובע למי יש זכויות ולמי לא? יש הבדל בין זכויות אדם, זכויות אזרח, זכויות החייל וזכויות האסיר. לכן בדרך כלל הריבון באמצעות נציגיו בפרלמנט קובע מהן הזכויות והרשות המבצעת מממשת את החלטות הריבון. מי שסבור כי לא נעשה די יתכבד ויתמוך בממונו ובגופו אבל שלא יכניס את היד לכיסו של אחר. אם המגורים של המהגר אינם מתאימים הסמן אותו לביתך, אם המשכורת שלו נמוכה תמוך בו כלכלית.
ההנחה שלמהגרי עבודה, למהגרי עבודה שנכנסו שלא כחוק, ולמהגרי עבודה שהוזמנו על ידי המדינה יש זכויות שוות או דומות היא טענה שכנראה לא מקובלת על רוב הציבור ולכן איננה בין הערכים שעל הציבור לתמוך בה. אתה סבור אחרת, זאת כמובן זכותך אבל אל תטען שעלי לתמוך בהשקפת עולמך.

עוד 521 מילים ו-1 תגובות
סגירה